המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הלובי הערבי בארה"ב מבקש להשפיע על ממשל בוש
27/11/2000

 

                         הלובי הערבי בארה"ב מבקש להשפיע על ממשל בוש

 

פואד ג'רג'ס, פרופסור ליחסים דיפלומטיים ובינלאומיים באוניברסיטת סארה לורנס בניו יורק, פרסם ביומון הלונדוני "אל-חיאת" מכתב פומבי ל"נשיא הנבחר", ג'ורג' וו. בוש, ובו הוא תובע מבוש להתחשב בהצבעת הערבים האמריקאים בעדו בשעה שהוא מעצב את הרכב ומדיניות הממשל הבא של ארה"ב[1]:

 

"כבוד הנשיא הנבחר בוש הבן,

ראשית, ברצוני לברך אותך (אע"פ ששאלת זכייתך טרם הוכרעה) בשם הערבים האמריקאים שבפעם הראשונה בהיסטוריה של חייהם בארה"ב השתתפו באופן משמעותי ויעיל, מימשו את זכותם וחובתם הדמוקרטית, הלכו לקלפי הבחירות והצביעו למענך. אמנם כן, הרוב הגדול של הערבים האמריקאים הצביעו עבורך במדינות מפתח מכריעות, דוגמת מישיגן, אוהיו, פנסילבניה, אוקלהומה ומדינות נוספות. הקול הערבי כמעט והצליח להביא לניצחונך במדינה החשובה מישיגן, שבה חיים כחמש מאות אלף אזרחים ממוצא ערבי. ניצחון כזה היה חוסך לך את הסבל שבמאבק החריף במדינות חשובות פחות מבחינת מספר האלקטורים.

 

למעשה, הלכו הערבים האמריקאים בפעם הראשונה, ובהתלהבות רבה, לקלפי והצביעו עבורך, משום שאתה לא חששת להיפגש בפומבי עם מנהיגיהם ולא נמנעת מלהשיב על כמה משאלותיהם בנוגע למעשים הגזעניים מהם הם סובלים. בניגוד למועמדים קודמים לנשיאות, היה לך האומץ להבטיח להם לנסות ולשנות כמה מהחוקים העושקים והמוטים נגדם, כגון חוק ההוכחה הפלילית, המטיל ספק באמינות אזרחותם ואנושיותם. הפגנתָ אומץ לב מוסרי כאשר התנגדת בפומבי למעשים הבלתי קונסטיטוציוניים נגד כמה מהשכבות האתניות, דוגמת הקהילה הערבית, בטענות של ביטחון לאומי. הערבים האמריקאים העריכו את הצעד הצנוע הזה וביקשו להשיב טובה ,בכך שהצביעו עבורך בשיעור של 60%.

 

כעת מצפים האמריקאים ממוצא ערבי שתקבל לידיך את ההנהגה באמצע ינואר 2001 ותעמוד בהבטחותיך, מתוך נאמנות לחוקה המחויבת לשוויון משפטי לכל האזרחים האמריקאים, ללא קשר לשיוכם הגזעי-אתני והלאומי. אתה נדרש ליזום הגנה על החירויות הפרטיות והציבוריות ולהתנגד להפללת קבוצות אתניות תחת כל אמתלה, או בשל מעשה פרטי כלשהו המבוצע על ידי אנשים האחראים בלעדית על מעשיהם. אע"פ שממשל קלינטון-גור טען שהוא פתוח וליברלי כלפי המיעוטים ושהוא שומר על קשר עמם ומגן על זכויותיהם, הוא לא היסס להסכים, הן במשתמע והן באופן רשמי, לכמה חוקים ומעשים פליליים נגד אזרחים המשתייכים לשכבות אתניות ודתיות מסוימות, ובעיקר לשכבה הערבית-אסלאמית.

 

נכון שממשל קלינטון-גור האזין לקובלנות של המנהיגים הערבים-אסלאמיים, אבל הוא לא נאבק באופן יעיל או סירב לחתום על חקיקות שמציגות במשתמע את הערבים כבוגדים וכפושעים. חקיקות אלה חשפו את בנינו לפרובוקציות ולחקירות משפטיות ללא כל סיבה והם העמיקו את הרגשות הגזעניים נגדם בחברה האמריקאית.

 

משום כך הערבים האמריקאים לא האמינו להבטחותיו של אל גור לבחון מחדש את החוקים המפלים נגדם שנחקקו בשעה שהוא שימש כסגן נשיא בבית הלבן. חשוב מכך, למועמד הדמוקרטי לנשיאות לא הייתה הענווה להיפגש עם המנהיגים הערבים- אסלאמיים, כפי שעשית אתה, מועמד הרפובליקנים.

 

אשר למדיניות החוץ, אני נזהר מלדבר על היבטים מוסריים והומאניים כלשהם של העמדה והתפקיד שממשלך יכול למלא באזור הערבי ובתהליך השלום במזה"ת. בניגוד ליריבך הדמוקרטי, שהדגיש את חשיבות הערכים ואת העובדה שארה"ב , המדינה והאומה המרכזית בסדר העולמי החדש, תתערב לעתים באופן צבאי כדי להגן על זכויות האדם ולמנוע מעשי טבח - אתה היית נאמן יותר לעצמך, לעמך ולעולם, כשאמרת שאתה מאנשי האסכולה הריאליסטית ביחסים הבינלאומיים, ושהאינטרסים הם קנה המידה העיקרי ליחסים בין מדינות.

 

לפיכך, כבוד הנשיא, תן לי להסביר לך למה מצפה ממך העולם הערבי-אסלאמי ומה יכולה לקבל ארה"ב בתמורה. הבה ונהיה כנים: הערבים אינם תובעים שהממשל שלך יוותר על ישראל כבעלת ברית אסטרטגית במזה"ת, והם מבינים במידה רבה את תפקיד הגורמים המקומיים בעיצוב מדיניות החוץ האמריקאית במזה"ת. הערבים כבר מבינים היטב גם שישנם עקרונות מוצקים במדיניות החוץ של ארצכם, ובעיקר היחס המיוחד בין וושינגטון לתל אביב, שלא ניתן לדלג מעליהם או להזניחם ללא מחיר פוליטי גבוה.

 

רבים מהערבים מבינים גם את התגברות חשיבותו של הקונגרס בגיבוש מדיניותה של וושינגטון ביחס לאזור הערבי והגבלת התפקיד שממלאת הרשות המבצעת כדי למנוע ממנה לעשות משהו העשוי להרגיז את בעלת הברית הישראלית ואת ידידיה החזקים ובעלי ההשפעה בארה"ב. האמן לי, הערבים מבינים שיקשה עליכם למלא תפקיד של מתווך ניטראלי ביניהם לבין הישראלים, משום שקבוצת אנשי מדיניות החוץ האמר' וההרכב של החברה שלכם אינם מאפשרים לכם לעשות זאת.


היות ואתה מעוניין, כבוד הנשיא העתידי, באינטרס הלאומי האמריקאי ורואה בו את קנה המידה המרכזי לעיצוב מדיניות החוץ של ארצכם - היעלה על הדעת שניתן יהיה לשמור על האינטרס האמריקאי על ידי מילוי תפקיד של דוור למען ישראל, כפי שמנסה לעשות הממשל הנוכחי במסלולים הסורי והפלסטיני? האם האינטרס הלאומי של מעצמה דוגמת ארה"ב הוא שהיא לא תעז להעלות את רעיונותיה בסוגיות השלום ותסתפק בשיווק ההצעות הישראליות ובכפייה על הצד הערבי החלש לקבל את התנאים הישראליים? האם האינטרס האמריקאי בטווח הארוך מחייב דילוג על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית המשרתות וממסדות את היציבות והשלום הבינלאומיים, התואמים בראש ובראשונה את האינטרס של ארצכם?

 

האם האינטרס הלאומי האמריקאי מחייב הזנחה והתעלמות מעמדת בני בריתכם הערבים, המשלמים מחיר יקר בשל עמדותיה של וושינגטון העוינות את זכויות עמיהם?

 

האם האינטרס הלאומי האמריקאי מחייב התמקדות בלעדית בבן הברית הישראלי והתעלמות מוחלטת מחשיבותן האסטרטגית של מדינות ערב המייצאות נפט והממלאות תפקיד חיוני בהנעת גלגלי הכלכלה העולמית, ובעיקר האמריקאית? ברצוני לומר מילה של הערכה בעניין זה. כאשר נשאלת בעימות הטלוויזיוני על נושא המזה"ת, ענית - בניגוד ליריבך ששכח שישנם עמים ומדינות מלבד ישראל - שאתה תנסה לפתח את יחסי ארצך עם כמה מבעלי הברית הערביים. אך טבעי הוא שפיתוח היחסים הערבים-אמריקאים משרת את שני הצדדים ולא רק את הצד הערבי...

 

אנו מבינים שאינך מתעניין באופן אישי במזה"ת ושאין לך ידע ממקור ראשון בעניינו. אתה תסתמך על עוזריך בגיבוש מדיניות הממשל שלך כלפי האזור. אנו מקווים שצוות העוזרים שלך יהיה מגוון ויכלול אישים המייצגים מגמות והשקפות שונות. אנו מקווים שלממשל תהיה היכולת לנקוט יוזמה ולהעלות הצעות פשרה ואלטרנטיבות שיביאו לפריצת דרך בתהליך ההסדר. יש לציין שאחת הסיבות החשובות לכישלון הממשל הנוכחי נעוצה בכך שהצוות המתאם את המו"מ הערבי-ישראלי מורכב מסוג אחד [של אנשים המשתייכים] לזרם הציוני המובהק, שבמרבית המקרים אימץ את עמדותיה של ישראל. צוות זה לא רצה למלא תפקיד של מתווך הוגן או ניטראלי. לפיכך, כבוד הנשיא, אנו מקווים שצוות העבודה שלך לנושא המזה"ת לא יכלול רק אנשים כמו ריצ'רד פרל ופול וולופוביץ', הידועים בקיצוניותם ובתמיכתם הבלתי מסויגת בישראל, אלא גם עוזרים עצמאיים כגון ג'יימס בייקר, שר החוץ בממשל של אביך, ורוברט פלטרו, עוזר שה"ח לענייני המזה"ת לשעבר.

 

האם ניתן למנות אמריקאי ממוצא ערבי לצוות תהליך השלום? האם זה לא יסייע לזכות באמון הפלסטינים והסורים ויהווה הכרת טובה וגמול לאמריקאים הערבים שהצביעו עבורך במאות אלפיהם? האם לא הגיע הזמן להתייחס לשכבה הערבית-אמריקאית כאל יתר המיעוטים בארה"ב?

 

מהי עמדת ממשלך, כבוד הנשיא, בנוגע למצור המוטל על העם העיראקי, להרעבתו, למדיניות הענישה הקולקטיבית ההורגת ילדים, נשים, וזקנים, ונכשלת בהענשת המשטר?

 

הדברים שאמרת בנוגע לעראק במהלך תעמולת הבחירות שלך יצרו את הרושם שאתה מאמץ מגמה של הסלמה כלפי הנשיא העראקי צדאם חוסיין ושאתה תנסה להפילו. עמדה התקפית זו מנוגדת, כמובן, לרצונך להימנע מהתערבות צבאית בעולם. פעם נוספת, אנו מקווים שאין משמעות הדבר שממשלך ימשיך במדיניות הענישה הקולקטיבית והיקרה נגד העם העיראקי שתיותיר את המצב הקטסטרופאלי בעינו. האמן לי, כבוד הנשיא, מותם של הילדים העיראקים אינו משרת את האינטרס הלאומי האמריקאי ארוך הטווח!

 

היות ואתה מדבר על האינטרס הלאומי האמריקאי ארוך הטווח, האם לא הגיע הזמן לחשוב ברצינות על האפשרות לסייע ולעודד את המשטרים הריכוזיים באזור למצוא דרכים שקטות לשינוי והעברת השלטון? האם ההגנה על האינטרסים האמריקאים בטווח הארוך אינה מחייבת התעניינות אמיתית בזכויות האדם, בהעמקת הדמוקרטיה, ובהרחבת בסיס ההשתתפות הפוליטית במדינות ערב? האם היציבות הפוליטית בחברות הערביות אינה משרתת את האינטרס הלאומי האמריקאי?

 

אנו מקווים, כבוד הנשיא, ששלטונך יהווה פריצת דרך חדשה ביחסים המסובכים והמורכבים בין ממשלתך למדינות ולחברות הערביות, למרות הפסימיות שלנו בכל הנוגע ליכולתך לדלג מעל לנתונים, לעובדות ולצרכים הפנים-אמריקאים. אנו מאמינים שהמנהיג המצטיין הוא זה המוביל את הציבור ומשכנע אותו בחשיבות השינוי, ולא זה המובל והופך לשבוי בידי אינטרסים אישיים צרים. המזה"ת יהווה זירת ניסויים ומבחן לא רק למדיניותך כלפי האזור, אלא גם למנהיגותך האישית.



[1] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 22.11.2000.