כללי

 

אסד בראיון: המפתח ליחסים עם סוריה – תמיכה בהתנגדות

 

"תקופות הרגיעה הן המדאיגות ולא תקופות הקשיים או הלחצים... מאחר שהן גורמות לרפיון ברמה הממסדית והעממית ואתה חושש ממערכה שעתידה לבוא..." כך סיכם נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, את השקפתו בראיון בן שני חלקים שהעניק ליומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון. בראיון הציג אסד את עמדתו לגבי המצב בעיראק ובלבנון והיחסים עם איראן, ארה"ב ואירופה, תוך שהוא מביע תמיכה בהתנגדות בלבנון ובפלסטין, ומציג את יריביה כסרבני  פתרון וכמשרתי אינטרסים זרים. אסד הדגיש את אמונו ברחוב הערבי התומך יותר ויותר במחנה ההתנגדות, אך הודה בקיומו של פילוג בין מדינות ערב ובחולשתם של הערבים, למול  התחזקותם של גורמים לא ערביים, קרי איראן ותורכיה. להלן עיקרי דבריו:[1]

 

היחסים הבינערביים

לצד ההתקרבות שחלה השנה בין סוריה לבין סעודיה, העמיק הנתק בין סוריה לבין מצרים במישור המדיני. אסד ציין כי "נראה ש[כינון] יחסים בינערביים קשה יותר מ[כינון] יחסים בין הערבים לבין הלא ערבים" והודה בהשלכות החמורות שיש לכך מבחינת השפעתם של הערבים על המתרחש במזה"ת. עוד אמר כי ביקורו של הנשיא אחמדי-נז'אד בלבנון ובדרומה, "גרמה לי לחוש, כערבי, שמתהווה מזה"ת [חדש], העומד בסתירה למזה"ת שהציעה [מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר] קונדוליסה רייס. זהו מזה"ת שבו איראן ממלאת תפקיד גדול שתורכיה מנסה להשתוות אליו, בעוד הגורם הערבי בו חלש ומתמצה בתפקידה של סוריה, המתקיים בזכות  יחסיה עם איראן. האם החולשה הערבית תהיה ממאפייני המזה"ת החדש?"

ייתכן שיש באמירה זו כדי להעיד על שינוי מגמה אצל הנשיא אסד בכל הנוגע להבנתו את מעמדו ביחס לתורכיה ולאיראן. מתפיסתו את עצמו ואת ארצו כבעלי מעמד שווה לאיראן ולתורכיה להבנה כי שתי בעלות ברית אלה השתמשו בו לקבלת לגיטימציה ברחוב הערבי להתערבותן בנעשה במדינות ערב, בעיקר בלבנון ובעיראק, ודחקו אותו הצידה.

 

א. סעודיה

אסד תיאר את היחסים בין ארצו לסעודיה כ"טובים, יציבים ומיוחדים" ושיבח את הקשר עם המלך עבדאללה, שהוא "הערבות הבסיסית ליחסים אלה." אסד הכחיש דיווחים על כוונה לנתק את הדיון בנושא לבנון מהקשרים המתרקמים בין ארצו לסעודיה, בשל חילוקי דעות ביניהן בנושא זה.

באשר לתימן, דחה אסד דיווחים על מעורבות סורית בעניין החות'ים. לדבריו, נשיא תימן לא ביקש את עזרתו בנושא וסוריה אינה משמשת בסיס או תחנת מעבר של גורמים עוינים לתימן.[2]

 

ב. מצרים

בנוגע ליחסים עם מצרים, אמר אסד כי קיים נתק ביחסים עם ההנהגה המצרית וכבר חמש שנים שלא התקיים מפגש בינו לבין בכיר מצרי. הוא הוסיף כי מאז ניסיון הפיוס בכווית ב-2009, לא נעשו ניסיונות לתווך בין המדינות והטיל על מצרים את האחריות לנתק. הוא הודה בקיומם של חילוקי דעות מהותיים בין הצדדים, אך טען כי חילוקי דעות כאלו היו גם בעבר, אך הם לא הובילו לכדי נתק ביחסים והמצרים אף מסרבים לדון בהם. הוא הבהיר כי אין לו כל בקשה ממצרים, אך התנה את חידוש היחסים ביוזמה מצרית רשמית ואף הוסיף כי הוא עמד על כך שיוזמן למצרים, אך לא נענה.[3] עוד אמר כי הנתק המדיני אינו משפיע על היחסים הכלכליים.

 

ג. עיראק

אסד הביע דאגה מהנעשה בעיראק ומהקושי בהקמת ממשלה. לדבריו, הבעיה אינה מי יהיה ראש הממשלה, אלא מה יהיה הרכבה ועמדותיה בנוגע לאחדות עיראק, עצמאותה, ריבונותה וערביותה ולגבי יחסיה עם שכנותיה, בהדגישו שארצו אינה מצדדת בצד זה או אחר בעיראק ומוכנה לסייע בקידום הרכבת ממשלתה. אשר לכורדים, אמר אסד כי הוא מתנגד לכל כוח בעיראק שחותר לפירוקה. הוא הודה כי טעה לחשוב שמשטרו של סדאם חוסיין יחזיק מעמד זמן רב יותר מול ארה"ב וכי ההתנגדות לפלישתה תהיה חזקה יותר.

 

ד. לבנון

הנשיא אסד הביע עמדות סותרות לגבי יחסיו עם ר"מ לבנון סעד אל-חרירי, והיחסים הרצויים בין המדינות. על רקע דיווחים על מתיחות עד כדי ניתוק הקשר בינו לבין אל-חרירי וכמה ימים לאחר שר"מ סוריה לעג לכוחות ה-14 במרץ אותם כינה "דמויות מקרטון",[4] אמר אסד כי אין כל בעיה אישית בינו לבין אל-חרירי וכי דלתותיה של דמשק פתוחות בפניו. הוא אף הביע תמיכה בהמשך כהונתו של אל-חרירי וציין כי איש מגורמי האופוזיציה עימם נפגש איננו מבקש לשנות את הרכב הממשלה או להחליף את העומד בראשה. עם זאת, הבהיר אסד, כי תנאי לכינון יחסים טובים עם סוריה הוא תמיכה בהתנגדות והתייצבות לצידה. לדבריו, "ההתנגדות איננה נושא לדיון, לא ברמה המקומית, לא ברמה האזורית ולא ברמה הבינלאומית... הדרך [לסוריה] עוברת דרך ההתנגדות. אם גורם כזה או אחר שוללים את ההתנגדות, כיצד אוכל להיפגש איתו...? מה יהיו התוצאות? בסיס המפגש ביני ובין כל גורם הוא העמדה לגבי ההתנגדות..." עוד אמר כי הוא לא מוצא נכונות לבנונית לפתרון המשבר הנוכחי, אך הודה גם כי סעודיה וסוריה טרם הצליחו לגבש פתרון מוסכם.

 

ה. ביה"ד הבינלאומי לרצח רפיק אל-חרירי

על ביה"ד הבינ"ל אמר אסד כי זהו עניין לבנוני פנימי, אך הזהיר שפרסום כתב האישום עלול להרוס את לבנון וקרא להציג הוכחות חותכות בנוגע לזהות האשמים ולא להסתפק בהעלאת השערות.      

 

ו. הרשות הפלסטינית

אסד מתח ביקורת על הרשות הפלסטינית ועל העומד בראשה, אבו מאזן, בטענו  כי "הפיוס יושג רק כאשר כל הצדדים יהיו מחויבים לאינטרסים הפלסטינים ולא לאינטרסים חיצוניים ולהשפעות חיצוניות. כל עוד התיק הזו, אפילו בחלקו, כפוף למדינות אחרות או מושפע ממדינות אחרות, הצדדים לא יוכלו להגיע לפתרון." הוא הדגיש כי ביקור של אבו מאזן בסוריה אינו עומד על הפרק.  

 

ז. אל-קאעידה

אסד טען כי גם סוריה סובלת מנוכחותם של גורמי אל-קאעידה בשטחה, אך הם אינם זוכים לתמיכה ברחוב הסורי. הוא הוסיף כי לעתים ישנם אירועים ביטחוניים ומנגנוני הביטחון הסורים מסכלים מעת לעת ניסיונות פיגוע או הברחת חומרי נפץ לתוך סוריה, אך לא מדובר בניסיונות לפגוע במדינה הסורית. לדבריו, עיראק ולבנון הן מקור לפעילות אל-קאעידה בסוריה.

 

הזירה האזורית

איראן

אסד הגן על תפקידה של איראן בעיראק ודחה טענות בדבר חתירתה תחת ערביותה של עיראק. הוא הדגיש כי הבעיה בעיראק אינה המעורבות האיראנית אלא העדר תפקיד ערבי וקיומו של תפקיד אמריקאי. עם זאת, הודה אסד כי יש לו חילוקי דעות עם המשטר האיראני בנושאים שונים וזו סיבת המפגשים הרבים המתקיימים לאחרונה בין שתי ההנהגות. יצוין כי הצהרה זו סותרת הצהרה קודמת של אסד, מינואר 2010, בדבר תמימות דעים בין הצדדים בכל הנושאים[5] ונראה כי המחלוקות האחרונות בין המדינות הן סביב הרכבת הממשלה בעיראק ועל רקע ההתקרבות בין סוריה לסעודיה.

לגבי לבנון, עמד אסד על ההבדל בין מעורבותה של איראן בלבנון לבין מעורבותה של סוריה בה. לדבריו, איראן מתייחסת לנושאי מאקרו בלבנון, קרי ההתנגדות ויציבותה הפנימית של לבנון, עליהם יש תמימות דעים בין סוריה לאיראן,  בעוד ארצו בקיאה בענייני מיקרו ובכל הפרטים הקטנים. 

 

 הזירה הבינלאומית

א. ארה"ב

הנשיא אסד נזהר שלא לתקוף באופן אישי את הנשיא אובמה, אך הצביע על חוסר יכולתו לממש את מדיניותו, למרות רצונו להגיע להישגים בתהליך השלום ובשיקום היחסים עם מדינות ערב. לדבריו, לא חל שיפור ביחסים בין ארה"ב לבין סוריה, בשל התנגדותם של גורמים בממסד האמריקאי לעמדתה של סוריה: "מקור הבעיה הוא שאנו לא אומרים 'כן' לכל גורם שהוא, כולל ארה"ב, אלא אם זה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלנו. עמדתנו ברורה בנושא הפלסטיני, הלבנוני, העיראקי וההתנגדות והיא איננה מוצאת חן בעיני רב המוסדות בארה"ב, אם לא כולם..."

 

אסד ביקש להמעיט בחשיבות חידוש תפקידו של שגריר אמריקאי בסוריה וציין כי מדובר בעניין פורמאלי. לדבריו, היעדרו של שגריר אמריקאי בדמשק שמינויו נדחה ע"י הקונגרס, פוגע באינטרסים האמריקאים בלבד ולא משפיע על האינטרסים של סוריה, המיוצגת ע"י שגרירה בוושינגטון.  

אסד טען כי  האנרכיה במקומות רבים בעולם נוצרה בשל ההתערבות האמריקאית בהם, כפי שקרה  באפגניסטן, בסודאן, בלבנון ובעיראק.

 

ב. אירופה

אסד לא הסתיר את אכזבתו מהאיחוד האירופאי שהזניח את תפקידו באזור, ומשלם על כך בפגיעה ביחסים הכלכליים עימו ובהיחלשות השפעתו הפוליטית. לטענת אסד האחריות למחדל זה מוטלת על אירופה  

 

ג. אסיה ואמריקה הלטינית

אסד מבקש למצוא תחליף לקשרים עם אירופה, להון האירופאי ולהשפעתה של אירופה בארגונים הבינלאומיים, במדינות כמו הודו, סין ואמריקה הלטינית, אותן הוא מכנה "כוח עולה מבחינה מדינית וכלכלית."

כמו כן הוא ממשיך בתוכניתו לגבש ברית אזורית שתאחד חמישה ימים – המפרץ הפרסי, הים השחור, הים הכספי, הים התיכון והים האדום. בניגוד להתבטאויות קודמות של בכירים סורים, ביניהם אסד עצמו על חשיבותה של סוריה בברית כזו,[6] הודה אסד כי "יש הגזמה בדיבור על סוריה כמרכז. המרכז הוא האזור  וסוריה חלק ממנו." לדבריו, הקדימות היא לכינון יחסים טובים עם המדינות השכנות לארצו, קרי ירדן ולבנון.