המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת על הרש"פ מתוך תנועת הפת"ח
21/11/2000


ביקורת על הרש"פ מתוך תנועת ה'פתח'

 

חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם תנועת ה'פתח', חסאם ח'צ'ר, המרבה לבקר את השחיתות ברש"פ, מתח ביקורת קשה על תפקודה של הרש"פ באינתיפאדה. הראיון, שהוענק לשבועון הערבי-ישראלי "כל אל-ערב", הושמט מגרסת האינטרנט של העיתון. להלן קטעים מן הראיון[1]:

 

שאלה: האם אתה סבור שביקור שרון באל-אקצא תוכנן כדי לגרום לאינתיפאדה?

ח'צ'ר: אני חושב ששרון ערך את הביקור באל-אקצא משיקולי בחירות פוליטיים ועל רקע הסכסוך הפנימי בתוך הליכוד, כמו גם על רקע הסכסוך ההיסטורי עם מפלגת העבודה. הוא רצה להביך את ממשלת ברק... אלא שהאינתיפאדה הזו, ברמת האלימות הגבוהה ובהקרבה שבה, לא נוצרה רק בשל חדירתו של שרון לאל-אקצא, שהיוותה רק את הפתיל שגרם לפיצוץ. היו שבע שנים יבשות של פעילות פוליטית ומו"מ עם האויב והן הצטברו והשפיעו באופן שלילי על הציבור. הציבור הפלסטיני גם התייאש מעתיד תהליך השלום. בנוסף, האזרח חש שאין בנייה של מוסדות, ואין מאבק בשחיתות. התחושות האלה גרמו להצטברות של [מתח] שנפרק בעימות עם הכיבוש...

 

אולם האינתיפאדה נותרה, עד לרגע זה, כגוף ללא ראש. יש מי שמנסים למנות את עצמם, באמצעות התקשורת, למנהיגי האינתיפאדה. כוונתי לגנרלים-של-תקשורת המתארים את המצב הפלסטיני אך אינם מסוגלים להנהיג את המאבק הפלסטיני, משום שמי שמנהיג כעת את האינתיפאדה הוא הדם הפלסטיני. הגנרלים האלה מרמים את עצמם ואת הציבור. האינתיפאדה מתאפיינת בכך שאין מאחוריה עמדה מדינית בהירה.

 

שאלה: ...מי בדיוק מנהיג את האינתיפאדה?

ח'צ'ר: לא הוקמה הנהגה מרכזית מאוחדת לאינתיפאדה, כפי שהיה באינתיפאדה של 1987. הפלגים הפלסטינים השונים מנהיגים את הפעילות באזורים השונים... אך למרבה הצער הם פועלים כמו איגודים מקצועיים ולא כארגוני מאבק. הם קוראים לשביתות ולתהלוכות, אך הם עצמם אינם נוטלים חלק בפעילות. הם שולחים אחרים להשתתף בפעילות תחת דגליהם וסיסמאותיהם...

 

בתוך הרש"פ יש שני זרמים: זרם אחד הבין את תהליך אוסלו כתוכנית לאומית, והוא מעולם לא תמך באינתיפאדה. הזרם השני הוא הזרם הלאומי, והוא מגיב למצב העממי... אלא שמי שמנהיג את האינתיפאדה הוא הדם הפלסטיני והתנועה העממית הפלסטינית, במנותק מהפלגים, מהמנהיגים הפוליטיים ומהרש"פ...

 

שאלה: כיצד אתה רואה את פעילות החמאס?

ח'צ'ר: כבר ב7- באוקטובר אמרתי בראיון עיתונאי שהחמאס לא תבצע אפילו פיגוע התאבדות אחד... אני שב ואומר: חמאס לא השתתפה ולא תשתתף [במאבק]. כל מה שמעניין אותה זה להרוס את התהליך המדיני. אם הדם הפלסטיני והפעולה העממית יכפו על ישראל חזרה למו"מ על בסיס החלטות 242 ו338-, פריסה מחדש ושחרור אסירים - אין ספק שיחזרו [גם] פיגועי התעמולה העונתיים [של החמאס] בדיזינגוף, במחנה יהודה ובמקומות אחרים במטרה להכשיל את המו"מ.

 

"חמאס" משתתפת בהלוויותיהם של השהידים והיא מניפה את דגליה הירוקים. זוהי התנהגות פרימיטיבית ושלילית ביותר, בעיקר מאחר שבערים הפלסטיניות אין כיבוש... בימים בהם האמינה תנועת הפת"ח במאבק המזוין, הגבולות הערביים היו זרועים במוקשים. למרות זאת, 'פתח' ביצעה יותר מ300- פעולות בחודש אחד. כעת "פתח" חזרה למאבק והיא תוקפת מדי יום את המתנחלים והחיילים הישראלים. חמאס, לעומת זאת, היא תנועה פוליטית. היא מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה תנועת מאבק או ג'יהאד.

 

שאלה: 'פתח' תובעת את ראשו של מופז בתגובה לרצח עביאת. האם תיווצר התנגשות בין האינטרסים של 'פתח' ואלה של הרש"פ?

ח'צ'ר: אני סבור שהמאבק המזוין אליו התרגלנו ב'פתח' בעבר לא יחזור בשלב הזה, משום ש'פתח' בחרה במו"מ כדרך לשלום. מצד שני, 'פתח' היא תנועתו של העם הפלסטיני והיא איננה יכולה להעניק פרחים לחיילים ולמתנחלים הרוצחים. 'פתח' נקטה יוזמה והקימה מיליציות חמושות כדי להגן על הישגי העם, כלומר על [השליטה] באזורי A...

 

כיצד ניתן לתבוע מצעירי ה'פתח' להיכנס למאבק מזוין עם החיילים והמתנחלים, בשעה שיש לנו 14 מנגנוני ביטחון, שבקטן שבהם יש אלפי אנשים? כמו כן, הסיסמא הזו, "אינתיפאדה עד לשחרור", היא סיסמא כוזבת. הדבר הוא מעל ליכולתו של העם. מטרת האינתיפאדה הזו היא [רק] להדגיש את זכותו של העם לעצמאות ולא להביא לעצמאות עצמה. על הגנרלים של התקשורת לדעת, שאין הם יכולים להשתמש בדם הפלסטיני כדי להשיג אינטרסים אישיים שיחזקו את מעמדם אצל ארה"ב וישראל, או כדי שאיש זה או אחר יהפוך לשר ברש"פ. על הרש"פ לבחון היטב את המצב הפנימי הפלסטיני, משום שהפיצוץ הבא יהיה פנים-פלסטיני ויופנה נגד השחיתות ונגד הפיכתה של התוכנית הלאומית שלנו לתוכנית כלכלית על חשבון פת הלחם של בנינו.

 

שאלה: האם הפוליטיזציה של האינתיפאדה תוביל בסופו של דבר לחזרה לשולחן המו"מ?

ח'צ'ר: ללא ספק. הדבר ודאי. מי שחושב שהאינתיפאדה הזו תוביל לניצחון ולעצמאות מחוץ לשולחן המו"מ עושה עוול. האינתיפאדה הזו מהווה תמיכה עממית בצוות הפלסטיני למו"מ ובנשיא יאסר ערפאת, כדי שידבקו בזכויות המדיניות הלאומיות. לולא היה  ערפאת, האינתיפאדה הזו כבר היתה מופנית נגד השחיתות. כל עוד קיים אמון בערפאת, המהלך מופנה לעבר ירושלים. אנו מודעים לכך שהנשיא סובל מגיס חמישי בתוך זירה הפלסטינית. [בהנהגה הפלסטינית] יש אנשים שהם אנשי ירדן, בשעה שאחרים הם אנשי ישראל, או אנשי ארה"ב.

 

הנשיא ערפאת מודע לכך שיותר מחמישים מבכירי הרש"פ הבריחו את משפחותיהם לחו"ל והעבירו כספים בכיסיהם לחשבונות פרטיים בחו"ל. לכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש בכיס כרטיס טיסה עם ויזה עוד מהשבוע הראשון של האינתיפאדה. היחידים שתמכו בערפאת מאז ומתמיד היו האזרחים חסרי המגן. הגיע הזמן שהנשיא יסתמך עליהם ולא על אנשי ארה"ב וישראל ואנשי מדינות ערב השונות, שהושתלו בחברתנו. הגיע הזמן לטהר את הבית הפלסטיני.

 


 


[1] כל אל-ערב (ישראל), 17.11.2000.