בעלי טורים ערבים: הפסקת המו"מ תזיק לפלסטינים
בימים האחרונים פרסמו בעלי טורים ערביים ופלסטינים מאמרי ביקורת על העמדה הערבית והפלסטינית בנושא המו"מ עם ישראל ועל הזיקה שיצר יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס בין הקפאת הבניה בהתנחלויות לבין המשך המו"מ. לדברי בעלי טורים אלה, נושאי הליבה של הסדר הקבע חשובים יותר מההתנחלויות; על עבאס להעדיף את האינטרסים של עמו על רצונו בגיבוי ערבי לצעדיו; המשך המו"מ ישפר את מצבם של הפלסטינים בזירה הבין-לאומית ויחשוף את ישראל במערומיה; הפסקת המו"מ לא תצמצם את היקף הבנייה בהתנחלויות; הזמן איננו מיטיב עם הרש"פ הנאלצת לשלם בעוד ויתורים. להלן תרגום קטעים מן המאמרים בנושא זה:
עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טארק חומיד, כתב: "בשעה שמחמוד עבאס מבקש גיבוי ערבי לכל צעד שלו מול ישראל ובייחוד בעניין ההתנחלויות ומאיים להפסיק את המו"מ מבלי להציג חלופה, אנו רואים שווליד אל-מועלם, שר החוץ של סוריה, מסתובב ומשתולל בניו יורק, כמובן באלגנטיות דיפלומטית, למען האינטרסים של ארצו בלי להתחשב בדעת הקהל ובלי לחפש גיבוי. אל-מועלם דיבר באו"ם על המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים: 'בישראל מדברים על שלום ובה בעת מכים בתופי המלחמה ובולעים את הארץ באמצעות התנחלויות, כך שהפרויקטים הופכים עוד מעט את פתרון שתי המדינות לתיאורטי בלבד'. מלים יפות למי שרוצה לשמוע את הקלישאה הזאת, אולם אל-מועלם התעניין בניו-יורק בחידוש המו"מ הסורי-ישראלי. לאחר פגישת קלינטון עם אל-מועלם [ובעקבות] הדיבורים על הנעת המסלול הסורי-ישראלי, עוזר שרת החוץ של ארה"ב בי ג'י קראולי צוטט כי אל-מועלם היה 'מעוניין מאוד לחתור לכך והייתה שם הבטחה לפתח כמה רעיונות להתקדמות'. זאת ועוד, אל-מועלם עצמו אמר בנאומו שסוריה 'מוכנה לחדש את שיחות השלום'.
חשוב מכך, בתשובה לשאלת אל-שרק אל-אוסט, האם סוריה דנה בהקפאת ההתנחלויות במהלך פגישת אל-מועלם והילארי, אמר קראולי: 'עסקו במסלול הפלסטיני הישראלי, אך זה לא היה הנושא העיקרי בפגישה. הם עברו ישירות לאינטרסים הישירים שלהם'.
זהו לב העניין. מה שעבאס טרם קלט, הוא שהכול דואגים לאינטרסים שלהם. הנושא [הפלסטיני] הוא רק סיסמאות. כך חמאס תרה אחר תפקיד ומשליכה את עצמה לחיקה של איראן, ופעם אחרת לחיק סוריה והיא אף אינה מהססת לחזר אחר האמריקאים ... [למרות זאת] לא נמתחת עליה ביקורת והיא אינה מחפשת גיבוי.
אותו עניין חל על הסורים השבים ומביעים את נכונותם לחדש את המו"מ למרות מעשיה היום-יומיים של ישראל בגולן. דמשק אינה נזקקת להפסקת הבנייה בהכרח. אם יגיעו להחלטה על שלום, את החשבון של המבנים לא ישלמו הפלסטינים וגם לא הסורים בנוגע לגולן. זוהי פיקחות סורית כמובן. ההתנחלויות לא יהיו מכשול לשלום, כפי שראינו בחוזה השלום בין מצרים לבין ישראל.
לפיכך, הדבר החשוב ביותר שאמר אל-מועלם בניו-יורק ואבו מאזן לא קלט: 'אנו בעלי רצון לעשות שלום ואנו בעלי ההחלטה. על עבאס להיות בעל רצון והחלטה ולזכור שיש תמיכה בין-לאומית בו ובעניין [הפלסטיני]. עליו לשוב ולצפות בקטע שבו האולם של האו"ם געש במחיאות כפיים כאשר אובמה אמר כי הוא מקווה לראותו חבר חדש [באו"ם] בשנה הבאה, כדי שעבאס ייווכח בתמיכה הבין-לאומית בו. המסר לעבאס: 'קבל החלטה ונהל מו"מ. המשך לחשוף את ישראל במערומיה מול הקהילה הבין-לאומית.'"[1]
בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, עאדל דרויש, קבל על כך ששני הצדדים "בזבזו עשרה חודשים לפני תחילת המו"מ, הנתון לסכנת קריסה." הוא תהה כיצד המנהיג הפלסטיני, כנציג האומה הפלסטינית, מוותר על החלטתו ההיסטורית ומוסר זאת לשרי החוץ של הליגה הערבית שהרי אין בעולם שר חוץ אחד שיציב אינטרס של עם אחר לפני האינטרסים של עמו." לדבריו, "התנהגותם של [נתניהו ומחמוד עבאס] מציבה סימני שאלה בנוגע לרצינותם להגיע לשלום אמת."[2]
מנהל תחנת הטלוויזיה אל-ערביה ועורך היומון אל-שרק אל-אוסט לשעבר, עבד אל-רחמן אל-ראשד כתב: "הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס ראוי לפרס כמנהל המו"מ הגרוע ביותר בעולם ... למרות הערכתי לאיש האציל הזה, הוא טעה כאשר צמצם את כל דרישות העם הפלסטיני להפסקת ההתנחלויות שהפכה לשאיפתו המקסימאלית. בכך הוא שימח שתי קבוצות - את הישראלי הקיצוני ואת חמאס, המעוניינת לחבל בכל פעולה שהיא אינה שותפה לה. הנשיא אבו מאזן גימד את הדרישות הפלסטיניות הלגיטימיות לעניין אחד – הפסקת ההתנחלויות שמלכתחילה אינן חוקיות, שכן מה שנבנה על שקר הוא שקר.
הוא הפך את הפסקת ההתנחלויות לשאיפתו המקסימאלית [במקום] שחרור האדמות הכבושות, זכות השיבה לפליטים, ירושלים כבירה, ריבונות ומדינה. כעת אבו מאזן יכול להיות מאושר משום שהמו"מ יופסק. שנתו תהיה שלווה וההתנחלות תימשך. היו בטוחים שהוא יחזור למו"מ בעוד שנה, לאחר שהישראלים יבנו אלפי בתים וירחיבו את ההתנחלויות, ואובמה יהיה עסוק בהכנות לבחירות. איזה ערך יש לתנאי הזה שגם ערפאת לא דרש בשנות המו"מ וגם הסורים לא דרשו במו"מ על הגולן. המתנחלים חגגו נוכח ההחלטה והודו לאבו מאזן על מידותיו הנעלות. הם שבו לטפס על הפיגומים ולערבב את המלט, בעוד הפלסטיני מביט מאוכזב על עוד הזדמנות שחמקה, בידעו שהנהגתו תשוב ותתפשר בעתיד על פחות זכויות. זו הטרגדיה הפלסטינית החוזרת על עצמה מאז 1948.
הנשיא הפלסטיני דחק את עצמו לפינה, מובך, וכעת אינו יודע כיצד להיחלץ. הוא בזבז את תקופת אובמה והחמיץ את קלפי המיקוח האמריקאניים שיכול היה לנצלם בנושאים חשובים יותר. מוזר שאבו מאזן, אשר חש זעם עם חידוש הבנייה בהתנחלויות, אמור להיות שמח, משום שהשיג הישג חשוב – המתווך, הנשיא ברק אובמה, צמצם את משך המו"מ המותר, משנתיים לשנה אחת בלבד. זה הישג חשוב יותר מהפסקת ההתנחלויות היות שמו"מ בשנה אחת ימנע סחבת ויכפה שיחות רציניות.
הדבר יצמצם את תקופת הבנייה בהתנחלויות, וחשוב מכך, יעניק לאובמה פרק זמן של שנה אחת לפחות לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב. גם אם נתניהו יחזור ויקפיא את ההתנחלויות, זו תהיה נסיגה סמלית בת שלושה חודשים נוספים בלבד, הכרוכה במחיר. מה תרוויח המשלחת הפלסטינית מעוד תשעים ימי הקפאה? החלטתי להעניק לאבו מאזן את פרס מנהל המו"מ הגרוע ביותר, משום שאפילו על נחישותו איש לא הודה לו. חמאס טענה כי היא שכפתה עליו עמדה זאת, וישראל קוראת עליו תגר בין שהקפיאה את הבנייה ובין שחידשה אותה. הבנייה היא הסיפור של העולם ושאלותיו כגון: האם הבאת מכוניות הקרוואנים היא התנחלות? האם הרחבת אמבטיה היא התנחלות? האם בניית בית ספר היא התנחלות? ההתנחלויות הפכו לסיפור כולו. מה קרה לאדמה, לירושלים ולפליטים?[3]
בעל טור ביומון אל-קדס, פיצל אבו ח'דרא, כתב: "אני אומר לנשיא האמיץ אבו מאזן להמשיך את המו"מ ולהמשיך ללחוץ על ארה"ב למזער במידת האפשר את נזקי המשך ההתנחלויות משום שירושלים, הפליטים, המים והגבולות חשובים יותר מבניית דירות בהתנחלויות קיימות."[4]
בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט עלי אבראהים, טען כי "נסיגה מן המו"מ לא תיתן לפלסטינים מאומה והיא לא תעצור את ההתנחלויות, להיפך, הבעיה תהיה קשה יותר בכל סבב שיחות נוסף, בעוד חודשים או שנים, זאת בנוסף לאווירת האלימות שתשרור בהיעדר כל תקווה, דבר שיוביל ליצירת מציאות חדשה שאין לצפותה.לעומת זאת, המשך המו"מ הישיר ישפר את מצבם של מנהלי המו"מ הפלסטינים מול נותני החסות והגורמים הבין-לאומיים [שישתכנעו] שהם הצד השוקד על המשך דרך השלום וחיפוש פתרונות ולא על שיבוש או פרישה כאשר יש בעיה. בנוסף לא תאבד ההזדמנות הקיימת כעת, לחשוף את קווי פתרון הקבע היות שהכול יהיה מתועד ויינתנו ערבויות בין-לאומיות...
ההזדמנות הקיימת כיום ראויה לנטילת סיכון וצריך לנהל מו"מ עד סוף הדרך, תוך דילוג על מכשלות והפתעות פה ושם לפחות כדי לדעת מה נמצא בסוף הדרך."[5]
