חוקר פלסטיני: בניית המסגד בניו-יורק עלולה להזיק למוסלמים במערב
חוקר פלסטיני באוניברסיטת קמברידג', ד"ר ח'אלד אל-חרוב, פרסם מאמר שבו הוא משבח את היחס הטוב שזוכים לו המוסלמים בארצות המערב ומנגד הוא מותח ביקורת על כך שהמוסלמים מתעקשים לנצח בערכאות המשפטיות בסוגיות דת כולל הדרישה להקים את המסגד בניו יורק, דבר שעלול להזיק להם בטווח הרחוק.[1] להלן תרגום עיקריו:
"אמצעי התקשורת דיווחו על מוסלמים בקנדה ובאיטליה המתפללים ברמדאן בכנסיות, עקב מחסור במסגדים או במרכזים אסלאמיים, היכולים להכיל את מספרם הרב. החשוב ביותר בדיווחים הללו הוא ההיתר שהעניקו הכמרים והאחראים על הכנסיות למוסלמים להתפלל בהן.
ההצהרות של מקצת הכמרים הצביעו על כך שניסיון הכנסיות והנוצרים עם המוסלמים בשכונות משותפות היה חיובי והדבר עודד אותם לקדם בברכה את תפילתם באותן כנסיות. בדנמרק, המדינה שעמדה מול קמפיין מרושע בכל העולם המוסלמי בשל קלות דעתו של אחד הקריקטוריסטים, דווח בחדשות על מקרה אנושי ויפה שארע לנהג אוטובוס סומלי מוסלמי, כאשר באחד הימים, כשהוא נכנס לאוטובוס בתחילת יום העבודה, הוא גילה בו שפע פרחים, מתנות וכרטיסי ברכה, ששלחו אליו תושבי השכונה, שהוא עובד בשירותם מדי יום.
לאחר מכן, הוא הבין כי כל זה נעשה לכבוד יום הולדתו שאולי בכל שנה הוא חולף מבלי שנהגנו היקר ישית לבו אליו. יש סיפורים על דו-קיום [בין נוצרים] למוסלמים במערב, ויש אין-ספור של דפוסי התנהגות מערביים אנושיים כלפי מוסלמים מתוך הערכה לתפקוד האישי - הרחק מכל רקע דתי או אתני. הבעיה העיקרית היא שהתקשורת המערבית והערבית כאחד, פורטים על סיפורים שלילים רווי דם, ועל כל מה שאינו מחזק דו-קיום ועל מה שמנציח קביעות לפיהן אין נקודת מפגש בין מזרח למערב.
יש להרהר עמוקות בהתנהגות התרבותית והמתקדמת שהתבטאה בקבלת הכנסיות את המוסלמים להתפלל ברמדאן ובמה שניתן ללמוד מן ההרהור הזה. בתחילה, אפשר לומר שהמקרה הזה כופה עלינו לבחון את סדרי העדיפויות ולא לאפשר לעניינים שוליים לקלקל כל חלקה טובה ביחסים שבין המיעוט המוסלמי במערב לבין החברות המארחות אותם. העניינים השוליים אינם מעניינים את הרוב המכריע בקרב המיעוטים ולא נחשבים לחלק מעיקרי הדת כלל. מאידך הם מהווים התגרות ומעוררים רגישויות ומשטמות מיותרות אצל בני המערב.
יש שתי דוגמאות לעניינים שוליים המובילים להצטרפות אל קרבות חסרי כל משמעות הכרוכים בבזבוז זמן ומאמץ. הראשונה היא הנקאב באירופה והשנייה היא המסגד או המרכז האסלאמי שרוצים לבנות בניו-יורק, סמוך [למקום שבו היו] מגדלי התאומים.
בעניין הנקאב – על המוסלמים, ובייחוד המתפללים ברמדאן, להתנגד לכך שדמותו של האסלאם תצטמצם אל הנקאב. הוא רלוונטי למספר קטן של נשים שרובן עוטות אותו באירופה בלי לדעת מדוע ואין להיאבק למענו...
אשר למסגד שעורר התנגדויות רבות וסיפק לימין השמרני והציוני חומר מוכן כדי לתקוף את מוסלמי ארה"ב, גם זו מערכה אבודה מבחינה תרבותית ופוליטית, אפילו יזכו הנוגעים בדבר במישור המשפטי. מבחינה משפטית צרופה ומבחינה תיאורטית טהורה, זכותם של המוסלמים בניו-יורק לבנות מסגד ומרכז מוסלמי כרצונם, במסגרת החוק ולפי התנאים שקבעה העירייה. הם חלק מן העיר הקוסמופוליטית והם אזרחים כמו האחרים מקרב הדתות האחרות, אולם העניין שצריך להנחות את העומדים מאחורי בניית המסגד הוא מעבר לטיעון חוקי או צבירת נקודות במישור המשפטי. בסופו של דבר, פסק דין בבית משפט, שיאפשר להם לבנות מסגד בניגוד לרצון מחצית התושבים או יותר, לא יכול להיחשב להצלחה. בניית מסגד סמוך לאותו המקום, בזכות או לא, מעוררת פרובוקציה ורגישויות ואין זה ראוי להתעקש לבנותו דווקא שם...
הדוגמה הזאת של המסגד יפה לכמה מקרים שאירעו במערב, בהם מיהרו המוסלמים לפנות לחוק כדי לקבל הגנה או סיוע למען השגת מטרה או אינטרס מסוים. נקיטת הדרך המשפטית להגשמת אינטרסים היא טבעית ורגילה במערב, היות שברוב המקרים מערכת המשפט מתאפיינת בהגינות והרשות המבצעת אינה שולטת בה.
ואולם, אין זה נבון לפנות לבית המשפט בכל בעיה קטנה כגדולה בייחוד אם היא שולית. ניצחון לטווח הקצר במערכה המשפטית, יוביל בטווח הארוך להפסד במערכה התרבותית והפוליטית. ההתגרות הזאת ביריב יוצרת דעת קהל שתשפיע בעתיד על אותם חוקים שהמוסלמים נעזרים בהם כיום. איזה רווח יש למוסלמים... מניצחונה במערכה משפטית של אחות מוסלמית המבקשת לא לחשוף את זרועותיה במהלך עבודתה, והיא כופה על משרד הבריאות לחוקק חוק חדש, כאשר מנגד אחות נוצרייה מפסידה במערכה משפטית, בשאלה האם מותר לה לענוד שרשרת עם צלב על צווארה במהלך עבודתה ... המערכה על הדמות, והמערכה התרבותית פוליטית חשובות הרבה יותר [מן המערכה המשפטית] וזו כוללת נושאים מדאיגים כגון ההתגרות הגוברת, הרחבת מעגל היריבים והעמקת השנאה.
לעתים קיים יחס ישר בין ניצחונותיהם המשפטיים של המוסלמים בנושאים שוליים לרמת העלייה בשיעורי הגזענות ושנאת הזרים והמוסלמים ... אנו צריכים להרהר ולעשות ביקורת עצמית מתוך גישה הפוכה השואלת מה הייתה עמדת המוסלמים לו רצו הנוצרים באיזושהי מדינה מוסלמית להתפלל ביום ראשון במסגד עקב מחסור בבתי תפילה נוצריים? נסתפק בפחות מכך ונשאל מה העמדה ברוב ארצות ערב ובארצות האסלאם לגבי דרישות המיעוטים הדתיים שבהן, לא רק הנוצרים אלא גם ההנדיים, הסיקים ואחרים, להקים בתי תפילה משלהם.
בפועל יש במדינות שלנו מוסר כפול וצביעות. אנו מעלים את רף הדרישות הדתיות שלנו מהמערב ואיננו מוכנים ליישם מעט מזעיר מדרישות המיעוטים הדתיים החיים במחיצתנו."
