המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יומון מצרי מפרסם מחקר אנטישמי של שיח' אל-אזהר לשעבר
25/7/2010


יומון מצרי מפרסם מחקר אנטישמי של שיח' אל-אזהר לשעבר

 

היומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום פרסם לאחרונה תקציר בהמשכים של עבודת הדוקטוראט של שיח' אל-אזהר לשעבר, ד"ר מוחמד סיד טנטאוי (נפטר במרץ 2010), שנכתבה ב-1969 תחת הכותרת "בני ישראל". בהקדמה לתקציר הסביר היומון כי אירועי המשט הם העילה לפרסום התקציר בטענה כי קריאה מחודשת של עבודה זו מסייעת להבנת שורשי התוקפנות בהיסטוריה היהודית: "לראשונה, נראה כאילו העולם הוכה בהלם מהפשע הישראלי האחרון נגד משט החירות. מקור ההלם הפעם הוא המערב עצמו, שהתמיד לאורך למעלה מ-60 שנה לנהל תעמולה בדבר הדמוקרטיות של המדינה היהודית ולשלם את מחיר תדמיתה כמדינה מקופחת, הנרדפת בידי שכניה הערבים.

 

את הדימוי השגוי הזה הפריך ד"ר סיד טנטאוי, שיח' אל-אזהר המנוח, כשהקדיש את עבודת הדוקטוראט שלו בשנת 1969 לחשיפת מה שניתן לכנות שורשי האלימות בהיסטוריה היהודית מכניסתם למצרים ועד ליציאתם ממנה ולהקמת מדינתם, לאחר שהשמידו עמים שלמים בדרך לכך. אל-מצרי אל-יום שב וקורא את עבודת המחקר החשובה הזו לאור הנסיבות המחייבות לדרוש ולחקור את תרבות התוקפנות בהיסטוריה היהודית..."[1]

 

להלן תרגום חלקים מתקציר עבודת המחקר:

 

תועבות היהודים ניכרות בכל זמן ומקום

"הפרק השישי של המחקר סוקר את 'תועבות היהודים כפי שהן מתוארות בקוראן'. בפרק זה מבהיר טנטאוי כי בקוראן מתוארים בני ישראל כבעלי הרבה מידות רעות, אופי נתעב והתנהגות מגונה. הקוראן תיאר אותם ככופרים, כפויי טובה, אנוכיים ושחצנים, כפחדנים ושקרנים, כטורדנים ורמאים, כמרדנים ומפרי חוק, כאכזריים ובעלי נטייה מולדת לסטיות, האצים למעשי פשע ותוקפנות, הגוזלים את כספי הציבור באמצעות שקרים וכיוצא באלה תועבות שהקוראן כתב אודותיהם, ושבעטיין הם היו ראויים להיות מנודים מרחמיו של אללה וכן שייגזרו עליהם שפלות ומסכנות. תועבות אלה המתוארות בקוראן נראות עליהם [על בני ישראל] בבירור במרוצת הדורות ובמקומות שונים. ככל שחולפים הימים הולכות [תועבות] אלה ומתקבעות ומתחזקות בקרבם.

 

המחקר מסביר בפירוט חלק מן התועבות הללו, כשהחשובות שבהן הן 'שהם מפרים חוזים והסכמים; שהם מתנהגים בצורה רעה כלפי אללה; שהם כופרים באמת; שהם שונאים [דברים] טובים [הקורים] לאחרים זולתם והם צרי עין; שהם משתמשים בתחבולות כדי להתיר את מה שאללה אסר; שהם בזים לקוראן ומסלפים את מילותיו; שהם דבקים בחיים ונמנעים מתוך פחד מן הג'יהאד; שהם מבקשים מנביאם משה לעשות להם אלוה כאלוהי זולתם; שהם מתמסרים לעבודת עגל [הזהב]; ומשתמשים לרעה בדת..."[2]

 

היהודים בגדו במוסלמים

בהמשך התקציר הובאו דוגמאות לכך שהיהודים הפרו חוזה שחתמו באל-מדינה עם הנביא מוחמד, ולפיו עליהם להילחם לצד המוסלמים במקרה שהעיר תותקף ובתמורה ייהנו מחירות ויציבות בשכנותם לצד המוסלמים: "[בני השבט היהודי] בנו קינוקאע שהתגוררו בתוך אל-מדינה ובתיהם היו צמודים לבתי המוסלמים, לא רק נמנעו מהושטת יד למוסלמים לעזרה בקרב בדר [624 - הקרב הראשון בו ניצח מוחמד את שבט קורייש בראש צבא קטן], הם אף הצרו על הניצחון על קורייש והביעו את צערם על תבוסת אנשי מכה, והחלו להתנכל למוסלמים...

 

כשראה הנביא שהם נחושים להפר את חוזיהם, כי מאבקם בדת האסלאם נמשך וכי הם תומכים בכל מתנגדי האסלאם, גירש אותם מאל-מדינה לאד'רעאת [שבחורן] כעונש על בגידתם. באשר ל[בני השבט היהודי] בנו אל-נצ'יר, הם היו נתעבים יותר מקודמיהם בהפרתם את חוזיהם עם המוסלמים. הם לא הסתפקו באי הושטת עזרה למוסלמים בבדר, אלא אף נתנו מחסה לאויבים שבאו להשחית את אל-מדינה... בנו נצ'יר הם גם אלו שניסו להתנקש בנביא כאשר הוא בא לבתיהם לבקש מהם עזרה בתשלום כופר נפש של אדם שנהרג בטעות. כעונש על בגידותיהם ועל הפרתם את חוזיהם, גירשו אותם המוסלמים מאל-מדינה כמו את קודמיהם..."[3]

 

רציחות והתנקשויות הן בטבעם של היהודים

עוד נכתב בתקציר: "ברבים מפסוקי הקוראן כתוב כי היהודים רצחו נביאים ואת אלו שציוו עליהם לנהוג בצדק. היהודים רצחו את נביאיו של אללה זכריא [זכריה] ויחיא [יוחנן] וניסו לרצוח את עיסא [ישו][4] ונקטו בכל הדרכים לשם כך. אולם אללה העניק לו חסינות מפניהם בניגוד לרצונם. הם ניסו גם לרצוח את הנביא מוחמד, אך הם לא הצליחו משום שאללה הציל אותו מרשעתם ומעורמתם. מי שעוקב אחר ההיסטוריה בכל שלביה, ימצא כי רציחות והתנקשויות הן מטבעם של היהודים בכל דורותיהם.

 

המחקר סוקר אוסף של רציחות והתנקשויות שרשם ההיסטוריון [הרומי דיו] קסיוס בכרך 78 [בחיבורו] והחמור שבהם הוא ש'היהודים במאה השנייה לספירה טבחו ברומאים וביוונים, אכלו מבשרם, פשטו את עורם, ביתרו גופות רבים מהם לשניים, מהראש ומטה, והשליכום לחיות הטרף עד מספר ההרוגים הגיע ל-220 אלף.'

 

היהודים השתמשו בדם נוצרים למצות חג הפסח

אותו המקור מציין כי 'אחד הטקסים הדתיים המכובדים אצל היהודים הוא הקזת דמו של לא יהודי עד תום וערבובו בבצק המשמש להכנת מצות לחג הפסח. עניין נפשע זה נחקר ואמיתותו הוכחה; וכן הוכח כי היהודים ביצעו זאת בשלבי ההיסטוריה השונים. העובדה שהוכחה אשמתם בפשע הזה היא אחת הסיבות העיקריות שהביאה את הלא-יהודים לרדוף אותם ולהתעמר בהם. כמה היסטוריונים קיבצו את פשעי היהודים מסוג זה שהגיעו ללמעלה מ-200 במספר.'

 

המחקר מציין כי הפשע המפורסם ביותר מבין אלה הוא מה שקרה [בדמשק] בשנת 1840, עת הוכח שהם רצחו את הכומר תומא ואת משרתו. תמציתו של פשע זה הוא שאחד מהרבנים היהודים ביקש להשיג דם של אדם לא יהודי כדי להכנת מצות לחג הפסח, וכמה יהודים דאגו לכך. הם פיתו את הכומר תומא ואת משרתו [לבוא איתם] ואחר כך שחטו אותם והקיזו את דמם עד תום. אשמתם של כל הרוצחים הוכחה והם נדונו למוות, אולם יהודי אירופה התעניינו באירוע הזה ושלחו כמה מעשיריהם למוחמד עלי באשא שהיה באותם הימים שליט מצרים וסוריה, ונתנו לו כסף רב, ואז הוא הוציא צו לחון את הפושעים שביצעו את פשעם בדמשק..."

 

הפרוטוקולים של זקני ציון חושפים את כוונות היהודים

מחקרו של טנטאוי סוקר גם את "הפרוטוקולים של זקני ציון", אשר סופרים אחדים תרגמו לערבית: "והנה מבט חטוף על תולדות הפרוטוקולים: מנהיגי היהודים ערכו 23 ועידות משנת 1897 עד שנת 1951 שהאחרונה בהן הייתה הוועידה שנערכה לראשונה בירושלים ב-14.8.1951 ודנה בגלוי בשאלת ההגירה היהודית לישראל ובגבולותיה. ועידתם הראשונה נערכה בעיר בזל בשווייץ בשנת 1897בהנהגת הרצל בהשתתפות כ-300 מן השחצנים שביהודים, נציגי 50 אגודות יהודיות, ובה החליטו על תכניתם הסודית לשעבד את העולם כולו תחת כתר של מלך מצאצאי דוד עליו השלום. אישה צרפתייה הצליחה לקחת במרמה [עותק] של הפרוטוקולים הללו מאחד המנהיגים היהודיים בצרפת, וכאשר ראתה את הרעות שבהן, מסרה אותם לאחד מנכבדי רוסיה שמסר אותם לכומר הרוסי [סרגיי] נילוס, וזה הדפיס כמה עותקים מהם בשנת 1902. 

 

עם הפצת הפרוטוקולים, נתגלו הכוונות הנפשעות של היהודים ומעשי טבח נגדם נפוצו בכל רוסיה, עד שבאחד מהם נהרגו כעשרת אלפים איש. מנהיגם הרצל נזעק והחל לצרוח בשל שערורייה זו ופרסם כרוזים בהם הודיע כי נגנבו מ'קודש הקודשים' כמה מסמכים סודיים שהוחבאו מפני מי שאינם בעליהם, גם אם הם מחשובי היהודים. היהודים מיהרו להכריז שהפרוטוקולים אינם מעשה ידם, אולם אנשים [יודעי דבר] לא האמינו להם.

 

לאחר מכן הודפסו הפרוטוקולים שוב, אך היהודים עמדו על המשמר ומיד עם הופעת העתק בשוק הם מיהרו לאסוף אותו בכל דרך ולשרוף אותו. כמה כותבים בריטיים הצליחו להפיץ את הפרוטוקולים הללו כמה פעמים, שהאחרונה שבהן הייתה בשנת 1961, ואת ההעתק הזה תרגמו כמה כותבים לערבית..."

 

בתקציר צוטטו קטעים מהפרוטוקולים הראשון, השני, האחד עשר והשבעה עשר, ואז נכתב: "בסיומו של פרק זה כתב טנטאוי: 'זהו לקט מהחלטותיהם של זקני ציון החושף את כל הרעות, השנאה וכוונות ההרס אשר הם רוחשים בסתר ליבם לעולם, ואת [כוונתם] להרוס את העולם ולשעבד את נתיניו, את קבוצותיו ואת עמיו. כמו כן עולה מהן בקיאותם הרבה בכלים לניצול נקודות התורפה של בני האדם באופן שישרת את מטרותיהם ושאיפותיהם. [לקט זה מראה] כי הם חותרים למוטט את הממשלות בכל המדינות ולהחליפן בממשלות הכפופות להשפעה יהודית, וכי הם אינם חדלים להניח זרעי מחלוקת ולעורר 'פתנה' בכל המדינות באמצעות ארגונים סודיים, פוליטיים, דתיים וכלכליים ומועדונים למיניהם."[5]



[1] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.6.2010

[2] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.6.2010

[3] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.6.2010

[4] לפי האמונה המוסלמית, ישו לא נצלב ולא הומת; אללה לקחו השמימה ואחר נצלב במקומו.

[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.6.2010