מחאה במצרים על תגובת ארה"ב להארכת חוק החירום
הקדמה
ב-12.5.2010 אישרה מועצת העם המצרית החלטה נשיאותית להאריך בשנתיים את תוקפו של חוק החירום הנהוג במצרים כ-30 שנה, ולהגבילו כך שיחול רק על פשעי טרור וסחר בסמים. לפי ההחלטה, החוק יתוקן ויושמטו ממנו סעיפים המגבילים את חופש הביטוי ופוגעים בזכויות אדם, כגון סעיפים המאפשרים פיקוח על עיתונים ועל פרסומים למיניהם, השתלטות על נכסים והפקעת קרקעות. על פי ההחלטה, כבר בתחילת יוני 2010 יחל שחרורם של כל העצורים תחת חוק החירום, למעט עצורים בעבירות של טרור או סחר בסמים.[1]
הביקורת שמתחו דובר הבית הלבן, רוברט גיבס, ושה"ח האמריקאית, הילרי קלינטון, על הארכת חוק החירום והאכזבה שהביעו מכך, התקבלו בזעם במצרים. שה"ח המצרי, אחמד אבו אל-רי'ט, טען כי ארה"ב "נכשלה לראות את הצד החיובי של הצעד החשוב שנעשה," והוסיף כי תגובתה הייתה קשורה לשיקולים פוליטיים. לדבריו, התגובה האמריקאית משקפת התחשבות בגורמים פנימיים בארה"ב, כמו עיתונות, מכוני מחקר ופעילים שונים, יותר מאשר התחשבות ביחסי מצרים-ארה"ב והבנה נכונה של מה שקורה בחברה המצרית. יחד עם זאת, אמר אבו אל-ר'יט: "השותפות האמריקאית-מצרית נמשכת ואנו מחויבים לה כפי שארה"ב מחויבת לה."[2]
העיתונות המצרית הממסדית הגיבה אף היא בתרעומת על הביקורת האמריקאית על הארכת חוק החירום. טענותיה המרכזיות היו כי ארה"ב מרשה לעצמה לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לשמור על ביטחונה ולהיאבק בטרור, גם על חשבון זכויות אדם, אך אינה מתירה זאת למצרים; היה מצופה מארה"ב לעיין היטב בהחלטה ולשים לב להגבלות שהוטלו על חוק החירום במקום לצאת בתגובה נחפזת המבטאת את רצונותיהן של קבוצות לחץ שונות בארה"ב; ארה"ב אינה רשאית להתערב בענייניה הפנימיים של מצרים ולהיות אפוטרופוס בתחום השמירה על זכויות אדם. להלן תרגום חלקים מהמאמרים בנושא:
אל-אהראם: המוסר הכפול של ארה"ב
במאמר מערכת ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם נכתב: "באופן מפליא, האמריקאים מרשים לעצמם מה שהם אוסרים על אחרים, וכאשר שואלים אותם מה פשר הסתירה הזו, הם משיבים: אנו שומרים על זכויות האדם. הנה דוגמה בולטת לסתירה זו. לפני כמה ימים אישרה מועצת העם המצרית את הארכת חוק החירום בשנתיים ואת הגבלתו למאבק בטרור ובסכנת הסחר בסמים... ומה עשתה ארה"ב? הפכה עולמות והחלה לצעוק: הצילו! במצרים לא מכבדים זכויות אדם!...
וכיצד ארה"ב עצמה מתנהגת בתוך שטחה? שני חברי קונגרס הגישו הצעת חוק (בשם חוק ליברמן) המעניק לממשל האמריקאי זכות לשלול את אזרחותו של כל אזרח אמריקאי שהוכח כי הצטרף לארגון טרור עוין לארה"ב בחו"ל. כמובן שהתעורר ויכוח סוער בין תומכי זכויות האדם האמריקאים על מידת האנושיות והתועלת של החוק החדש הזה. הלוואי שבכך זה היה מסתיים, אך הנשיא האמריקאי אובמה התיר לסוכנות המודיעין האמריקאית להרוג (בחי אללה להרוג!) את איש הדת הקיצוני אנור אל-עולאקי, בעל אזרחות אמריקאית, המסתתר כעת בתימן, ואף לאפשר לכוחות האמריקאיים לפתוח במתקפות טילים באמצעות מטוסים ללא טייס במטרה להרוג (כן, מתקפות טילים להריגת הטרוריסטים!). בקיצור, ארה"ב ברוב כוחה, חשבה כי זכותה לנקוט בכל האמצעים כדי להגן על עמה מפני הטרור, גם אם זה על ידי הרג ושלילת אזרחות. אז מדוע הם אוסרים על מדינות אחרות לנקוט באמצעים המתאימים בעיניהן להגנה על נפשות עמיהן ועל האינטרסים שלהם? האין בכך מוסר כפול?"[3]
עורך אל-גומהוריה: ארה"ב בעצמה פוגעת בזכויות אדם
עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה וחבר מועצת השורא המצרית, מחמד עלי אבראהים, כתב בטורו היומי: "מן הראוי שארה"ב ושאר [הגורמים] שהתרגלו לתת עצות מרחוק או לנסות לאמץ את תפקיד האפוטרופוס הבינ"ל של השמירה על זכויות האדם, היו נותנים את העצות קודם לעצמם, לאחר ש[ארה"ב] החליטה לרדוף את אזרחיה הטרוריסטים בכל מקום בעולם באמצעות מתקפות טילים מרחוק ולהרוג אותם ללא משפט.
מצרים אינה המדינה היחידה בעולם שנזקקה לאמצעים של שעת חירום כדי להתמודד עם סכנת הטרור, שכן ארה"ב בעצמה, שעברה רק שני אירועים גדולים – אוקלהומה ב-1995 וה-11/9/2001 – החלה לנקוט אמצעים חמורים, שללא ספק, פגעו בזכויות ובחירויות הציבוריות והאישיות. והנה היא מחליטה להרוג את אזרחיה החשודים ללא משפט ובכל מקום בעולם, תוך שהיא מפרה את ריבונותן של מדינות [אחרות] ומשליכה אל מאחורי גבה את החוק הבינ"ל...
ב-13 במאי 2010 אישר הממשל האמריקאי צעד החוצה את גבולות החוק והפוליטיקה, שעניינו רדיפתו של אמריקאי המואשם בפעולת טרור, וזאת על ידי מתן הוראה לתקוף בטילים את מקום הימצאו. האדם שבגללו ננקט צעד חריג זה הוא אנור אל-עולאקי. הדבר עורר התנגדות נרחבת, אך הממשל האמריקאי לא גילה בה עניין והתעקש [להמשיך] ביישום ההחלטה... תקיפתו של אנור אל-עולאקי על ידי השלטונות האמריקאיים אינה הראשונה ואינה האחרונה, אלא זו הקדמה להוצאתו להורג של כל אזרח אמריקאי החשוד במעורבות בצורה כלשהי עם טרוריסטים...
איננו זקוקים לדעה, המלצה או אפוטרופסות מצד אף אחד מחוץ למצרים שאין לו די ידע או שאין לו זכות לתת עצות או להביע אכזבה או תקווה בכל הנוגע לעניין זה."[4]
בעל טור: ארה"ב הרסה עמים אחרים למען ביטחונה
העורך לשעבר של אל-גומהוריה, מחמד אבו אל-חדיד, כתב בטורו בעיתון: "הממשל האמריקאי נחל אכזבה? טוב, העם המצרי נחל עשרות אכזבות מ[יחסו של] הממשל האמריקאי כלפיו וכלפי בעיותיו, למשל הצבעת הקונגרס האמריקאי על החלטות שיש בהן התערבות בענייניו הפנימיים או פגיעה בביטחונו הלאומי, כגון החלטות הנוטות לאורך כל הדרך לטובת ישראל. לארה"ב יש שאלות על ההבטחות שהבטיחה ממשלת מצרים לעמה? טוב, לעם המצרי יש שאלה אחת בלבד: מי ייפה את כוחה של ארה"ב להיות צד ביחסים בינו לבין ממשלתו או לפקח בשמו עד כמה מילאה ממשלתו אחר הבטחותיה לו?
ההבטחה הבסיסית והמתמדת שההנהגה והממשלה המצרית נתנה לעמה ושהיא ממשיכה ותמשיך להיות נאמנה לה, היא מחויבותה לשמור על ביטחון המולדת והאזרח מפני כל איום פנימי או חיצוני. אך כיצד יתקיים הדבר תוך הקרבה מינימאלית, ככל האפשר, של החירויות הציבוריות או של החירויות והזכויות האישיות? ממשלת מצרים, באמצעות מוסדותיה [מהרשויות] המחוקקת, המבצעת והשופטת, היא לבדה מחליטה [היכן] לקבוע את הגבולות, על פי הערכתה את הנסיבות ורגישותה לסכנות ולאיומים.
הדובר האמריקאי לא חיכה לראות כיצד ההחלטה הנשיאותית להאריך את מצב החירום שונה הפעם מן הפעמים הקודמות [שבהן הוארך חוק החירום]; כיצד הפכה מחויבותה המוסרית או הפוליטית של הממשלה להחיל את [חוק] החירום רק על ענייני טרור וסמים למחויבות המעוגנת בחוק; וכיצד החל מראשית החודש הבא, ישוחרר כל אזרח שנעצר בגין כל פשע אחר זולת טרור וסמים. הדובר האמריקאי לא ראה בכך צעד, גם אם מוגבל, בכיוון הנכון או התפתחות חיובית שיש להשלימה. כל מה שהוא ראה והביע הייתה אכזבה.
ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם הבונה את החומה השנייה באורכה בהיסטוריה אחרי חומת סין, על גבולה הדרומי עם מקסיקו כדי לשים קץ להברחות הסמים ממדינות אמריקה הלטינית... אם היא מתמודדת עם סכנת הטרור עם מינימום של הגבלות על חירויותיהם וזכויותיהם של אזרחיה, הרי שזה משום שהיא המדינה החזקה בעולם, ומשום שהיא גרמה לכל אזרחי העולם לשלם בחירויותיהם את הנאתם של האמריקאים מחירות. תחת דגל המלחמה העולמית בטרור, פתחה ארה"ב במלחמות והרסה עמים כדי שהעם האמריקאי יחיה בביטחון מפני כל סכנה אפשרית של טרור..."[5]
רוז אל-יוסף: שגרירת ארה"ב במצרים מבולבלת
יו"ר מועצת המנהלים של השבועון רוז אל-יוסף, כרם גבר, כתב: "ארה"ב הרסה את אפגניסטן, פירקה את עיראק, שלחה את צבאותיה, את מטוסיה ואת הצי שלה לחפש אחר טרוריסטים בהרי אפגניסטן, בשכונות של פקיסטן וברחובות עיראק, הרגה עשרות אלפי חפים מפשע, החריבה ערים וכפרים ו[הזכירה לכולם] את התקופות הגרועות ביותר של האימפריאליזם. האם זכותה לעשות זאת ואין זו זכותן של מדינות אחרות, ובהן מצרים, לנקוט בצעדים הדרושים להתגוננותן מפני הטרור?...
אין זה נכון מה שחלק חושבים כי חוק המאבק בטרור ישים קץ לבעיה... אין הבדל גדול בין השניים. הבעיה היא שחוק המאבק בטרור יהפוך לחלק מבניין החוק הקבוע והיציב, בניגוד לחוק החירום הנחשב בבחינת [מצב] חריג שניתן לבטלו בחלוף הנסיבות שבעטיין הוא הופעל. נראה כי הממשל האמריקאי אינו מבין זאת, אלא חושב שהוצאת חוק המאבק בטרור במצרים תפתור את הבעיה...
השגרירה האמריקאית הנוכחית [בקהיר], מרגרט סקובי, מבולבלת ויוצאת בהצהרות מעורפלות שאין להן משמעות או תוכן. דבריה סובבים סביב משפט אחד והוא: 'וושינגטון אינה מנסה לכפות את הדגם האמריקאי של דמוקרטיה על מצרים'... השגרירה סקובי אינה יודעת בדיוק מה היא רוצה, האם היא איתנו או נגדנו, האם היא ניטראלית או נוטה [לצד צד מסוים]?... מצרים הולכת בכיוון הנכון. על וושינגטון לשאול את שגריריה מה היה מצב זכויות האדם במצרים ואיך הוא השתנה. על כבוד השגרירה לנתח בצורה אמינה את מצב הדמוקרטי הרוחש והגועש במצרים שאין כמותו ברבות ממדינות העולם."[6]
עורך יומון ממסדי: למרות הבטחתו, לא סוגר אובמה את כלא גואנטנמו
עורך יומון הערב הממסדי אל-מסאא, ח'אלד אימאם כתב בטורו היומי: "מצרים אינה המדינה היחידה שנזקקה לצעדים חריגים כדי להתמודד עם סכנת הטרור... לאחר אירועי ה-11/9 נקטה ארה"ב צעדים מזוויעים ביותר מבלי לחשוב לרגע על זכויות האדם ועל החירויות הציבוריות והאישיות וללא פיקוח או אישור משפטי. המכה החזקה [הראשונה] לזכויות האדם הייתה כאשר יצא חוק 'פטריוט אקט' שאושר על ידי נשיא ארה"ב [דאז], ג'ורג' בוש ב-26 באוקטובר 2001...
המכה השנייה באה באמצע נובמבר 2001 כאשר בוש, בהיותו על פי החוקה המפקד העליון של הכוחות המזוינים, קיבל החלטה, מבלי לפנות לסנאט, לקונגרס או לבית המשפט העליון, המאפשרת לו לערוך משפטים צבאיים לזרים המואשמים בטרור על אדמת ארה"ב או מחוץ לה, ולא בהכרח בפומבי... אחר כך החל הממשל האמריקאי להאריך את תוקף חוק פטריוט אקט שנה אחר שנה, כאשר הפעם האחרונה הייתה בפברואר שעבר. אם כן, מדוע התעלמה הילרי קלינטון מחוק פטריוט אקט ומהחלטת בוש?
כאשר עלה ברק אובמה לשלטון הוא קיבל החלטה היסטורית לסגור את כלא גואנטנמו הידוע לשמצה בקובה, ועם זאת הכלא עודו פתוח. הוא לא נסגר ולא ייסגר. אם כן, מדוע הילרי קלינטון שכחה זאת ולא אמרה לאובמה שהוא קיבל החלטה בפועל לסגור את הכלא, אך לא ביצע אותה, במקום לומר שממשלת מצרים הבטיחה לשים קץ למצב החירום בשנת 2005 ולהביע את אכזבתה מכך?..."[7]
