כללי

 

ראש אגודת הסופרים בעזה מציג: התוכנית היהודית להשתלטות על העולם

 

לאחרונה פרסם ראש אגודת הסופרים הפלסטינים בעזה ושר התרבות לשעבר בממשל החמאס, עטאללה אבו אל-סבח, שהוא גם בעל טור בעיתון העזתי "פלסטין", סדרת מאמרים המתארים בהרחבה את עקרונותיהם של "התלמוד היהודי" ושל "הפרוטוקולים של זקני ציון". לטענתו, חיבורים אלו אשר נכתבו ע"י "הרבנים", מנחים את היהודים כיצד להשתלט על העולם, במגוון אמצעים: השתלטות על ממשלות העולם ויצירת משברים ומהפכות; השחתת החברה והחינוך; יצירת פילוגים באומה הערבית והאסלאמית; מלחמה בדתות אחרות; השגת מאגרי נשק עצומים; גניבה והחרמת רכוש ועוד. לטענתו, היהודים הם שקרנים ונצלנים ולפיכך אין תועלת בניהול משא ומתן איתם והדרך היחידה להתמודד מולם היא באמצעות מאבק והתנגדות.

 

להלן תרגום קטעים מסדרת המאמרים:

 

"התלמוד – החוקה הגזענית ביותר"

את סדרת המאמרים פתח אבו אל-סבח בהסבר על מהותו של התלמוד ועל "חוקיו" שהם, לדבריו, גזעניים  ביותר ולכן ההסתמכות של היהודים עליו מונעת אפשרות לכונן עימם שלום: "...התלמוד, על-פי טענת [היהודים], הוא התורה שבעל-פה הקובעת שהיהודים הם צאצאי האל, כפי שהבן הוא הצאצא של אביו. כך הצהיר הקוראן מפיהם: 'אנו בני האל ואהוביו' [סורה 5, פס' 18]. [בתלמוד] מופיעה החוקה הגזענית הנתעבת ביותר, שאף חוק, משטר או התנהגות לא מגיעים לרמתה, וזאת משום [שהתלמוד] קשור אל האל בקשר ייחודי ונובע ממנו. היות והיהודים מקבלים את העקרונות שלו, לא ניתן [לכונן] עימם שלום ודו-קיום ולהאמין להם. בקריאה מהירה של כמה מעקרונות אלה, יגלה הפלסטיני את המשמעויות, המטרות, הממדים והאופקים של ניהול משא ומתן עימם, ובהכרח יגיע למסקנה שהמו"מ איתם הוא דבר הבל ובזבוז זמן ואנרגיות."

 

אבו אל-סבח מביא כמה מעקרונות התלמוד: "1. אל תתנו בשר ללא-יהודי אך [תנו אותו] לכלב, משום שהוא טוב מן [הלא-יהודי]. הלא-יהודים הם אינם כלבים, אלא חמורים (ויש לציין כי אצלם, הכלב טוב מן החמור). [היהודים] הם היחידים שזכאים לחיות חיי נצח, ואילו האחרים הם חמורים ולכן אינם [זכאים לכך]. וגרוע מכך – [התלמוד] קובע שהקשר בין ילד לא-יהודי לבין קרובי משפחתו הוא קשר בין חמור לחמורים, כלומר, אין קשר ואין קרבה ולכן הם חיים במכלאות. [בנוסף,] ליהודי אסור להתחתן עם לא-יהודיה, ומי שעושה זאת מתחתן עם בהמה!

 

2. הלא-יהודים מחזיקים באמונות אליליות ולכן הם חזירים, ואילו היהודים הם גברים ונשים בני אנוש.

 

3. אע"פ שהאחרים הם חמורים וחזירים, האל ברא אותם בצורת בני אדם כדי לכבד את היהודים. זאת מכיוון שהם קיימים רק כדי לשרת יומם ולילה את היהודים, שהם נסיכים, ולא יעלה על הדעת שחמורים וחזירים ישרתו נסיך כאשר צורתם מרתיעה אותו.

 

4. המאמינים בתלמוד מייחסים את [מצוות] 'לא תרצח' ליהודים בלבד, ואילו את הלא-יהודים חייבים להרוג אחד-אחד. אם לא הורגים אותם, אז [לפחות] צריך להשמיצם... ההיסטוריונים הנוצרים מספרים שהיהודים הרגו מאתיים אלף נוצרים בשנת 214 ברומא, והשמידו את כל הנוצרים בקפריסין באותה התקופה, ובאמסטרדם הרגו היהודים בשנת 1717 המוני נוצרים.

 

5. התלמוד מפליג ואומר שנשים לא-יהודיות הן הפקר ליהודים, ומי ששוכב עם אישה לא-יהודיה אינו נואף. כך הם הפיצו תועבה והתרופפות [מוסרית] בכל רחבי העולם והפקירו את הדברים המקודשים. הם אף מתירים הפלת מרגלים במלכודת של הומוסקסואליות ושאר סטיות מיניות...

 

6. בבסיס התנהגותם עומד השקר (שכן הם הרי משקרים לבעלי חיים) [קרי הגויים]. אם יהודי מבטיח ללא-יהודי, הוא אינו חייב לקיים [את הבטחתו] או לנהוג בכנות... והוא פטור מנקיפות מצפון או ייסורים עצמיים.

 

כאן אני רואה לנכון לעצור ולשאול: איזו תועלת יכול להפיק פלסטיני מניהול מו"מ עם יהודים, כשאלה הן אמונותיהם?... האם הוא אינו מכיר את האמונות והתורות האלה? וודאי [שהוא מכיר], שהרי מרכזי המחקרים של אש"ף פרסמו אנציקלופדיות שחשפו את אמונותיהם הנסתרות [של היהודים], וללא ספק יש להם מומחים מוכשרים [בתחום הזה]. העניין הזה ידוע והוא אקסיומה בקרב חוקרי הדתות, ההיסטוריה והאסכולות [האידיאולוגיות]... ולכן, עד מתי [ימשיכו לנהל איתם מו"מ]?..."[1]

 

היהודים רוצים בעלות על העולם

לדברי אבו אל-סבח, התלמוד קובע שהעולם כולו שייך ליהודים וכך הוא מתיר להם לגנוב מכל הבא ליד: "היהודים גנבו את אדמותינו ורכושנו, ואף את חיוכיהם של ילדינו, ואת לחמנו. הם גנבו את הבגדים של אימי ואבי, גנבו את מסגדינו, את מורשתנו ואת ההיסטוריה שלנו. הם עשו זאת על-פי ציוויים מהתלמוד שאמר להם 'אל תגנוב'... אחד מרבניהם מפרש זאת כ'אל תגנוב מן היהודי', ואילו מן הלא-יהודי מותר לגנוב ללא חשש.

 

כבר זמן רב הפלסטינים סובלים מן ההתנהגות הזאת... מהרגע שבו נכנסת קבוצת חיילים [לבית] כדי לבצע חיפוש הם גונבים מה שידיהם משיגות, אפילו עגיל של ילדה, וכדי להצדיק זאת [הם משתמשים] באחד מהעקרונות המסוכנים ביותר שלהם הקובע כי 'העולם כולו הוא רכוש של ישראל, ולכן כשהם גונבים זה לא נחשב לגניבה', שהרי האדם אינו גונב מרכושו [שלו]. כדי להקל על מי שמהסס לגזול את רכוש הגויים... התלמוד מציג דוגמה: 'כפי שבעלת הבית חיה מכספו של בעלה, כך בני ישראל צריכים לחיות מטוב הארץ של האומות מבלי לשאת בנטל העבודה'. לאור זאת אנו מבינים מדוע היהודים שואפים להטיל את העבודות הנחותות ביותר על הפלסטינים, שאותם הם מקבצים בחצרות שנקראות 'שוקי עבדים', ואז הם מפזרים אותם לעבוד באיסוף אשפה, טיהור שפכים, הפרדת זבל, ניקוי שולחנות של שיכורים, טאטוא רחובות ובנייה, כשהם מנצלים את הצורך של [הפלסטינים] בפרנסה..."[2]

 

תהליך השלום – מרכיב בתוכנית ההשתלטות היהודית

מן התלמוד עבר אבו אל-סבח לעסוק ב"פרוטוקולים", המכילים, לדבריו, את התכנית הציונית להשתלט על העולם, תכנית המכתיבה את המדיניות השלום הישראלית עם העולם הערבי: "את הפרוטוקולים [של זקני ציון] הכינו הרבנים עבור מיטב המנהיגים הציונים.. כדי שיוכלו להשתלט על אוצרותיהן של האומות, על [מוחותיהם] של הוגי הדעות הגויים, על המדיניות, החברות, התקשורת ושיטות החינוך, וכן על צמתי ההכרעות במדינות הגדולות ובארגונים הבינ"ל. [הפרוטוקולים] מציגים את המנגנונים שיאפשרו את הגשמת המטרות הגדולות של הציונות העולמית, שיובילו בסופו של דבר לשליטה מוחלטת על העולם... כאשר כל צעד מקרב ל[מטרה].

 

הם לא יוותרו על הישג כלשהו, קודם שתובטח [להם] התקדמות... אל עבר יעדים נוספים. כך אפשר לפרש את התקדמותם במו"מ, או את המטרות שהגשימו בקמפ דיוויד, ואדי ערבה [קרי, הסכם השלום עם ירדן] ואוסלו. גם אם הם נסוגו למראית עין, הם התקדמו רבות והשיגו מה שהם תכננו ואף מעבר לכך. באשר לאוסלו - הם לקחו הכול בלא לתת דבר... עזה עדיין נתונה תחת מצור, והיא לא תשוחרר מן ההסכמים המשפילים [בתחומי] המסחר, הכלכלה, החינוך והבריאות שעליהם חתם אש"ף... הבנת אמת זו היא תנאי לקיום תוכנית התעוררות ערבית-אסלאמית, שתקים מרבצה את האומה ותגשים את מטרותיהם של עמיה לחיים של חירות וכבוד."[3]

 

היהודים ממליכים רודנים ומובילים מהפכות

במאמר נוסף טען אבו אל-סבח כי "הפרוטוקולים" אושרו בקונגרס הציוני בבאזל, והסביר כיצד היהודים מגשימים את עקרונותיהם של הפרוטוקולים להשתלטות על העולם:

"1. ההשתלטות על העולם תתבצע באמצעות טרור וכוח ולא באמצעות ויכוחים ודיונים אקדמיים. כך ניתן לפרש את העובדה שישראל מחזיקה במאגר הנשק הגדול ביותר במזה"ת, ושהיא שוקדת על [השגת] עליונות באוויר, ביבשה ובים [שתעלה] על כל מה שיש למדינות ערב גם יחד. בנוסף, יש לה כוח גרעיני הנמצא בשורה אחת עם המעצמות, אם לא עולה על רבות מהן. זהו גם הרקע לאי סיומו של המו"מ לשלום עם אש"ף, על אף שחלפו כמעט עשרים שנה של דיונים 'אקדמיים'. אדרבה, ישראל ניצלה [את המו"מ] לטובתה, מה שמציב את הרש"פ מול הכרעה חשובה ואין ספק שההתנערות [מן המו"מ] והחזרה אל דרך ההתנגדות היא הדרך העדיפה ביותר.

 

2. היהודים רואים את החירות הפוליטית כדבר הבל וכפיתיון [שבאמצעותו אפשר] ללכוד את ההמונים. כך ניתן להסביר את חדירתה של ישראל לאפריקה ולאסיה בשנות החמישים והשישים במסווה של סיוע לכוחות השחרור בהגשמת מטרותיהם, כאשר לאמתו של דבר, היא חדרה [לשם] רק למטרות שוד וניצול האוצרות, האתרים והתושבים [של היבשות הללו], כחלק מתכניתה להקים את ישראל הגדולה. ישראל אינה נמנעת מיצירת מהפכות והפיכות בעולם הערבי; היא מעלה אחד לשלטון ומפילה את האחר, בהתאם למטרותיה. בשישים השנים האחרונות ראינו רפובליקות, ממלכות ומשטרים ערביים שכפי שהתברר מאוחר יותר, נאמנותם הייתה נתונה לישראל.

 

3. באמצעות הפרוטוקולים האלה, חותרים היהודים להשלטת משטרים רודניים על העמים. [עמים אלו] יהיו נתונים בידיו של אדם אחד שיפקיע את חירויותיהם וימנע מהם להגשים את שאיפותיהם ותקוותיהם, יטבח בבני החורין לטובת הבוגדים וירחיק את המוכשרים לטובת הבורים. כך [העמים] לא יתפתחו ולא יהוו סכנה לישראל. הרודן יראה [באנשים המוכשרים] סכנה לשלטונו, יבקש את קרבתה [של ישראל] ויפעל לשתף עימה פעולה על מנת לבסס את שלטונו... העולם הערבי היווה את הדוגמה הטובה ביותר לתמיכתם המוצלחת של היהודים במשטרים רודניים, דבר שהיה גלוי לכל.

 

4. בבניית מדינתם, נשענים היהודים על החרמת כספיהם של הגויים ורכושם... כך היהודים גזלו את אדמת פלסטין בשנת 1948, והנה הם גוזלים את הגדה [המערבית] מטר אחר מטר, וירושלים כמעט כולה מיוהדת ורק מקצתה נשאר [ערבי]. היהודים משתלטים על כספי המכס והמשכורות שהעם הפלסטיני זכאי להם, והבנקים האירופאים והאמריקאיים, השייכים ליהודים, מחרימים את כספי האגודות, הארגונים, האנשים והמדינות המתנגדים לישראל, בלי להתחשב בזכויות אדם או בחוק הבינ"ל... [הבנקים האלה] שודדים בהתמדה מדינות כמו גרמניה, אמריקה, עיראק ואחרות, בו בזמן שהם משתמטים מהחזר חובותיהם [ומבצעים] עסקאות מפוקפקות שמכניסות את הרווחים לקופתם."[4]

 

היהודים יאסרו קיומן של דתות אחרות

במאמרים נוספים טען הכותב כי כאשר היהודים ישלטו על העולם הם לא יתירו קיומן של דתות אחרות, והציג אירועים היסטוריים כדי להוכיח את טענתו. לדבריו, ליהודים יש סוכנים המסייעים להם בביצוע תוכניתם:

"...1. היהודים לחמו באסלאם בגישה רכה. הם הקימו מפלגות חילוניות וקומוניסטיות בפלסטין, מצרים וסוריה והצליחו לתפוס את השלטון ברוסיה. הם ייסדו את הקולנוע במצרים, שהאחראים עליו שחטו את האסלאם ודיניו, לעגו לחכמי הדת והציגו אותם כדמויות בזויות של חמדנים ובורים המכורים לתאוותיהם...

 

2. סוכני הרבנים, מבין מובילי רעיון החילוניות וההתמערבות, הצליחו להוציא את האישה [ממסגרת] הדת כשהיא גלוית פנים ועירומה למחצה, דבר שפגע במשפחה, ברקמה החברתית, במנהגים ובמסורות, וגרם להפצת הזנות.

 

3. הסוכנים מנעו הקמת מפלגות על בסיס דתי, נלחמו בתומכיהן ואסרו את השתתפותם בחיים הפוליטיים על מנת שלא יגיעו לשלטון ולמוסדות המדינה. הם הרחיקו את תומכי הדרך האסלאמית משורות הצבא באמצעות גזרי דין של גירוש, מאסר ועונש מוות שאותם גזרו בתי הדין הצבאיים נגד כל מי שאולצו [להודות] והורשעו בהליכה בדרך האסלאם. במקביל, הם אפשרו לכוחות השמאל הלאומיים והחילוניים [להגיע לשלטון ולצבא], ואלה היו למכשירי הריסה [של האסלאם] שהיו מעבר לכל מה שייחלו הרבנים.

 

4. הסוכנים הצליחו ליצור סדק בין שתי קבוצות של מטיפים: חכמי הדת של המוסד הרשמי ותומכי האסלאם הפוליטי. הם נלחמו באנשי הקבוצה השנייה מלחמת חורמה, והניחו מכשולים בפני דרכי ההטפה שלהם, באמצעות הפחדה ואיסור [על פעילותם], ותקפו אותם ואת צאצאיהם פעם אחר פעם לאחר שפגעו [בשמם הטוב] ותיארו אותם כבוגדים והרחיקו אותם [מפעילות]."[5]

 

היהודים – "מחריבי עיראק ואפגניסטן"

"5. [היהודים] זרעו איבה בין קבוצות בחברה האסלאמית והציתו מלחמות אזרחים בתוכה: בין הקופטים לבין המוסלמים, בין השיעים לבין הסונים, בין המוסלמים לבין ההינדים, בין אסכולות, בין שכונות ובין ארגונים. המלחמות המתמשכות האלה פגעו באדם, במקום, במסגד, בכנסיה, במרכז השיעי, בקברים הקדושים, בשווקים ובחפים מפשע. הן השמידו הכול וגרמו להטלת האשמה על האסלאם, המוסלמים והקיצוניות, מה שיצר סדקים, מעשי נקם ופילוגים ללא תקנה. חקירה קצרה תעלה שאצבעותיו של רב הן שהציתו את הגפרור.

 

6. הם עודדו פגיעה בדמותו של הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, באמצעות עיפרון של צייר או ראש של חזיר, בטענה של חופש הביטוי והיצירה. בנוסף, הם הגבילו את בניית המסגדים והצריחים ואסרו את הקריאה לתפילה בפומבי, אפילו בחלק מארצות האסלאם...

 

7. הם פתחו את שערי העושר וההתעשרות בפני חכמי הדת [הכפופים] לשליטים והשיגו פתוות שלפיהן חובה להכיר בישראל ולהתפייס עמה, לקבל בברכה את מנהיגיה ולקיים נורמליזציה עימה, וכן להשתתף בוועידות בינ"ל המקבצות יחדיו את הרב, הכומר והאימאם...

 

8. מי שאינו מציית לרבנים מרצון עושה זאת בכניעה והשפלה, כאשר המקל של הרב [מכה] על עורפו. זאת לאחר שהרבנים בחרו לעצמם כינוי חדש – השמרנים החדשים, והרסו את בגדאד, בירת האסלאם הגדולה, עשו שמות במורשת המדעית הנכבדה שלה ושיסעו את צריחיה; הם עשו אותו דבר באפגניסטן [ובבירתה] כאבול, והם גורמים לאסון בפלסטין מול עיני המוסלמים המורדמים או משתפי הפעולה."[6]

 

היהודים גורמים לפריצות ולבורות

מאמר אחר הקדיש אבו אל-סבח למצב האוניברסיטאות בעולם הערבי, וטען כי ההידרדרות המוסרית והחינוכית במערכת ההשכלה הגבוהה היא חלק מהתוכנית היהודית להריסת העמים: "הדבר המסוכן ביותר המופיע בפרוטוקולים – שהם כולם מסוכנים – הוא השחתת האוניברסיטאות. ידוע [שהאוניברסיטאות] הן משכנם של החינוך, ההדרכה וההכנה של דור העתיד, ושהסטודנטים הם אלה המנהיגים את האומה בכל תחומי החיים... ליהודים יש דרכים שונות להגשים את מטרותיהם באמצעות הסוכנים שלהם, והבולטות ביניהן:

 

1. ללקט שליחים ולשטוף את מוחותיהם: הם מרוקנים [את מוחותיהם] מן המורשת התרבותית, הרעיונית והאמונית של האומה, ולאחר מכן ממלאים אותם בפילוסופיות, ברעיונות ובאמונות שלהם. כאשר הם תופסים עמדות הנהגה הם הופכים למכשיר להרס התרבות והמורשת של האומה, ולבנאים של התוכנית היהודית. ההיסטוריונים מסכימים על כך שההשפעה של ניטשה, דורקהיים, פרויד ומרקס על העמים הייתה גדולה יותר מהשפעתם של צבאות פולשים.

 

2. להשחית את שיטות הלימוד, עד ליצירת דור שאינו יודע על ההיסטוריה של מולדתו כפי שהוא יודע על המהפכות האיטלקית, הצרפתית והאמריקאית, ואינו יודע על הגבורות של בני עמו כפי שהוא יודע על האסכולות של האומנות והפילוסופיה, ויודע על סארטר יותר מאשר על אל-פאראבי, ועל הצד השלילי של הפילוסופיה של אבן רשד ואבן סינא[7] יותר מאשר על צדדיה החיוביים. [דור זה] קורא לחירות האישה, לגילוי פניה [וליציאתה] לעבוד, ומקפח את הזכויות שהאסלאם נתן לה ואת החובות שהטיל עליה.

 

3. האוניברסיטאות נעשו דומות לאולמות של תצוגות אופנה, ריקודים, שירה ומשחק, משום שהן נחשבות למתקדמות ונאורות. נפוצו בהן נישואים אזרחיים בין סטודנטים לסטודנטיות ומרידה במנהגים, במסורות ובמוסר של החברה שנחשבת ריאקציונית, מפגרת ומאובנת..."[8]

 

הבונים החופשיים – שלוחה הרסנית של היהודים

בהמשך דבריו, טען אבו אל-סבח כי במהלך ההיסטוריה החלו היהודים לפעול במסווה של קבוצות אחרות, וביניהן הבונים החופשיים, תנועה שחתרה לדבריו "להקמת רפובליקה דמוקרטית עולמית שתילחם בדתות, כדי להגן על המדינות החילוניות ולאחר מכן לחסלן באמצעות הגלובליזציה. [חברי התנועה] מחשיבים את הפקידים המשרתים את המדינה לאנטישמיים, ולכן יש לצרפם לבונים החופשיים, ואם לא – יש לבודדם או לשלול מהם את משרותיהם בשם הדמוקרטיה. מסיבה זו העולם אינו מכיר בתוצאות הבחירות הפלסטיניות [של שנת] 2006 ושואף לסלק את חמאס, כאשר כל הדרכים לכך כשרות. כאשר נכשלו בכך הם התנו את שבירת המצור על עזה בקיום בחירות אחרות, כדי להוציא [את חמאס] מהדלת שממנה היא נכנסה....

 

תנועה זו פעלה להריסת המשפחה באמצעות חינוך הילדים... מרכז '[גבעת] חביבה הציוני' מילא תפקיד מסוכן בהרס האישיות של מתבגרים רבים, וזאת באמצעות הצפתם בפעילויות שעקרונותיהן ומטרותיהן נבחרו בקפידה ואשר הפרידו אותם לחלוטין מהעם ומהעניין [הפלסטיני], והפכו אותם ל'מפלצות' משוכפלות של הומואים, 'הומלסים' ואנשי בוהמה. תוכנית [הטלוויזיה] Star Academy באה [גם היא] בהקשר הזה, שכן שם חייהם של מתבגרים ומתבגרות מופקרים, תפלים ושפלים. הממשלות, המזדהות בפועל או בכוח עם התוכנית של הרבנים, מקבלות [תופעה זו] כתופעה חיובית ותומכות בה, כדי להפיץ שחיתות ושפלות..."[9]

 

במאמר החותם את הסדרה קרא אבו אל-סבח להילחם בתוכנית היהודית בדרכים הבאות: תמיכה במוסדות המתנגדים לתוכנית הציונית, הגנה על מוסדות המדינה מסוכני היהודים, הגדלת המודעות והשרשת התרבות אצל הצעירים על מנת למנוע את נפילתם במלכודת של היהודים ויצירת דור מנהיגים המזדהים עם מולדתם. הוא כתב: "היהודים מציתים מלחמות, מוצצים דם, שוחטים את המדוכאים, גונבים את הזמן. [לאנשים] בעלי אופי ומוסר כאלה לא ייבנה בניין ולא יהיו להם מדינה ושליטה נצחיות. זהו ההיגיון של ההיסטוריה, וזוהי סיפורה של הציביליזציה שסיפרה לנו על נפילתם של עמים ועלייתם..."[10]