הסכם איראן-תורכיה-ברזיל בראייה איראנית: סדר עולמי חדש בהנהגת טהראן

בעוד ממשל אובמה מנסה להציג הישגים בוועידת הסקר של האן.פי.טי. בניו יורק, יזמה טהראן מהלך נגדי בנושא הגרעין מול ארה"ב והמערב. טהראן, המארחת את ועידת ה--15G של המדינות המתפתחות, הציגה (17.5.10) הסכם, בהשתתפות תורכיה וברזיל, על עסקת חילופי האורניום, לאחר שדחתה הסכם כזה שהציע המערב ב'מתווה וינה'.

מן הפרסומים בטהראן עולה כי איראן מוכנה להעביר 1200 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 3.5% שברשותה (מתוך המלאי של 1600 ק"ג הידוע למערב) לתורכיה, למשמורת, על מנת לקבל תמורתם 120 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 20% לצרכי כור המחקר בטהראן. איראן מצפה שסבא"א, כגוף האחראי על יישום האן.פי.טי., תדאג לכך שרוסיה תעשיר את האורניום לרמה של 20% וצרפת תהפכו לדלק גרעיני, שיועבר לאיראן, כפי שהציעה, בשעתו, 'קבוצת וינה' (קרי ה- 5+1). סעיף 7 של ההסכם מבטיח את זכותה של איראן לחזור בה מן ההסכם ולא להיות מחויבת לו, אם 'קבוצת וינה' לא תקבל אותו.[1]

מייד עם ההכרזה על ההסכם, קרא הנשיא מחמוד אחמדי-נז'אד ל-5+1 לשוב לשולחן המו"מ. דובר משה"ח האיראני, ראמין מהמאן פרסת, הודיע כי ההסכם הזה אינו מונע המשך פעילות העשרת אורניום לרמה של 20% באיראן, וכי זו תמשך כסדרה.[2]

עוד דווח כי פרטי ההסכם יימסרו בתוך שבוע לסבא"א, וטהראן, יחד עם שתי שושבינות ההסכם – תורכיה וברזיל – מצפות שההסכם ייושם בתוך חודש. ראש ממשלת תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן, הודיע כי אם תראה אנקרה שטהראן אינה מקבלת את האורניום המועשר ל-20%, היא תחזיר לה את מלאי 1200 ק"ג.

האולטימאטום האיראני הזה למערב ולסבא"א, בדמות ההסכם, מהווה הישג איראני משמעותי בשני היבטים:

1.      סדר עולמי חדש בהנהגת איראן

המהלך וההסכם הם ביטוי מעשי להצהרותיו של הנשיא אחמדי-נז'אד על כינון סדר עולמי חדש ועל כך שטהראן צריכה להשתתף בניהול העולם ואף להציג אלטרנטיבה פוליטית-תרבותית-מוסרית לניהול הכושל, לטענת טהראן, של כוחות הסדר העולמי הישן, קרי: ארה"ב והמערב.

המהלך מעיד על כך שאיראן הדירה את המערב, ובמיוחד את ארה"ב, בגיבוש הסכם בסוגיה פוליטית-עולמית תוך הסתמכות על כוחות עולים בעולם המתפתח (ברזיל שתכנית הגרעין שלה בעלת פוטנציאל צבאי) ותורכיה (ככוח אסלאמי אזורי), וזאת בשעה שההסכם שהוצג בטהראן הוא אותו מתווה שהוצע לה ע"י המערב בווינה.

גיוסה של ברזיל, מעצמה עולה והחברה במועצת הביטחון, הופך את היוזמה האיראנית למהלך החורג מתחום המזה"ת ומתחום הגרעין האיראני, לצעד ראשון בבניית חזית פוליטית טרנס-איזורית – עולמית המהווה אלטרנטיבה להגמוניה המערבית.[3]

2.      אין הצדקה לסנקציות

המהלך שיזמה איראן, שאף מוצג כאולטימטום למערב, טורף למעשה את הקלפים בצד המערבי. משהובעה נכונות איראנית מעשית להשיג פשרה בסוגית הגרעין ברוח מתווה וינה של המערב, אין הצדקה לסנקציות מערביות על איראן ולמעשה, הכוח הסרבן הוא המערב עצמו שאינו רוצה לחלוק טכנולוגיה גרעינית עם העולם השלישי ולוותר על ההגמוניה שלו בתחום.

                       מימין: שה"ח התורכי דבטוגלו, ר"מ תורכיה ארדואן, נשיא איראן אחמדי-נז'אד,

                       שה"ח האיראני מותקי, נשיא ברזיל  דה-סילבה ושה"ח הברזילאי אמורים (צילום: AP)