לקט ידיעות מהעיתונות הפלסטינית

יאסר ערפאת: "בני העם הפלסטיני ימשיכו להיות השומרים הנאמנים המסורים של ירושלים וכל המקומות הקדושים הנוצריים והאסלאמיים שבה...עמנו יגן על ירושלים. אנו נשמור עליה בדמנו ובגופנו מפני סכנת הסיפוח, ההרס והייהוד."[1]

יועצו של ערפאת לעניינים אסטרטגיים וחבר הועד המרכזי של ה'פתח', האני אל-חסן: "האינתיפאדה הנוכחית אפשרה לפלסטינים לשנות את כללי המשחק הישנים והיא הכשילה את ניסיונו של ברק להטיל על הצד הפלסטיני את האחריות לקיפאון בתהליך השלום באמצעות הסלמת המצב באדמות הפלסטיניות. האינתיפאדה הגדילה את כוחה של הרשות הפלסטינית. האינתיפאדה ביססה את מעמדה האסטרטגי של הרשות הפלסטינית והוכיחה את אחדותו של העם בכל מקום ומקום... הרש"פ איננה מעונינת בהנצחת המאבק, אלא בתוצאות ובמטרות. מה שהיינו עדים לו באדמות הפלסטיניות בימים האחרונים מחייב את מנהלי המו"מ להעלות את רמת התביעות במו"מ... [2] השתתפותם של הפלסטינים של ה'פנים' [ערביי ישראל] ... החלישה את ישראל.[3]

ועדת המעקב העליונה של הכוחות הלאומיים והאסלאמיים פרסמה ב11-10-00- גילוי דעת עליו חתמו שנים עשר פלגים פלסטיניים, כולל תנועות הפת"ח, הג'יהאד והחמא"ס, וכן בכירים במועצה הלאומית הפלסטינית ובמועצה המחוקקת. בגילוי הדעת הדגישו הפלגים כי "האינתיפאדה תימשך עד הדיפת התוקפנות ועד הגשמת כל מטרותיה" וקראו ל"אחדות המאבק... על מנת לפרק את המתנחלים מנשקם, לגרש את המתנחלים ולהרוס את ההתנחלויות." בנוסף לכך, קרא גילוי הדעת ל"בנינו התלמידים לקחת חלק באופן מאורגן בפעילויות האינתיפאדה לאחר הלימודים".[4] 

גילוי דעת של מוסדות אזרחיים ועממיים פלסטיניים שונים: "היום נדרשים כולם לפעול בצורה מאוחדת כדי להגשים את מטרות האינתיפאדה הלאומית שלנו ולתמוך בה בכל האמצעים והדרכים... כמו כן יש לעקור מן השורש את הנוכחות של האויב בינינו על ידי הפסקת כל צורות הנורמליזציה והקשרים עמו ועם בעלת בריתו ארה"ב."[5]

ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, מחמד דחלאן: "שחרור כמה אנשי חמא"ס הוא צעד שגרתי, טבעי ופשוט לעומת הצעדים שננקוט בעתיד."[6]

השר לענייני אסירים ברש"פ, השאם עבד אל-ראזק: "אנו רואים בשחרור האסירים חובה המוטלת עלינו כפי שהיא מוטלת על הערבים. אנו שחררנו אסירים ערבים ופלסטיניים באמצעות פעולות של מאבק ולכן בעיית האסירים איננה רק פלסטינית אלא גם ערבית. אנו והאחים בלבנון שותפים בדם ואני סבור כי חטיפת שלושת החיילים הישראלים שבת שעברה היא הישג גדול אותו קיבל בשמחה הילד הלבנוני, הפלסטיני ואפילו התימני. זכותם של הערבים להשתמש בהישג זה כדי לשרת את האינטרסים שלהם..." עוד אמר עבד אל-ראזק כי "עדין לא הגיע הזמן לדבר על דרך המאבק כעל הדרך היחידה".[7]