כללי

 

מתקפה ערבית על הצעת חוק בארה"ב נגד שידורי הסתה בערוצים ערביים

 

הקדמה

ב-8 בדצמבר 2009 אישר בית הנבחרים האמריקאי ברוב של 395 חברים [מתוך 435] את הצעת החוק מספר 2278 הקוראת לנשיא לדווח מדי חצי שנה לקונגרס על הסתה אנטי-אמריקאית באמצעי התקשורת במזרח התיכון ולהטיל סנקציות על חברות לוויין המספקות שירותים לערוצי טלוויזיה שמסיתים לשנאה נגד ארה"ב, כגון ערוץ אל-מנאר שבבעלות חזבאללה, ערוץ אל-אקצא של תנועת החמאס והערוץ העיראקי אל-ראפדין המשדר ממצרים. הצעת החוק אושרה גם בסנאט וכעת עברה לעיון בוועדה לקשרי חוץ.

 

יצוין כי מכון ממרי תרם לקידום תהליך החקיקה, בכך שהעביר לקונגרס דוגמאות רבות של הסתה אנטי-אמריקאית באמצעי התקשורת של המזרח התיכון, ובמיוחד בערוצים אל-מנאר ואל-אקצא.[1]

 

הצעת החוק עוררה התנגדות גורפת ותגובות נזעמות בעולם הערבי. שרי ההסברה הערבים כינסו ישיבה שלא מן המניין על מנת לדון בהצעת החוק הזו ובדרכים להתמודד איתה והחליטו לדחות כל התערבות אמריקאית באמצעי התקשורת שלהם. המתנגדות הבולטות ביותר להצעת החוק היו סוריה,לבנון וקטר ששבו והדגישו כי זו פגיעה בריבונותן של מדינות ערב, התערבות בענייניהן הפנימיים ובפגיעה חמורה בחופש העיתונות והדעה.

 

יחד עם זאת, נראה כי בימים אלה יש ניסיון מצד כמה מדינות מתונות בעולם הערבי ובראשן מצרים וסעודיה להקים מכניזם ערבי שיפקח על הערוצים הערביים ועל תוכן השידורים שלהם ויקבע להם כללים וקריטריונים. ואכן, במקביל לדיון בהצעת החוק האמריקאית דנו שרי ההסברה הערביים בישיבתם גם ביוזמה של מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, להקים "נציבות לתקשורת ערבית", גוף שיהיה כפוף לליגה הערבית ויפקח על השידורים בערוצי הטלוויזיה הערבים. היוזמה זכתה לתמיכה מצד מצרים, סעודיה וחלק ממדינות המפרץ, אולם מנגד, סוריה, קטר ולבנון דחו אותה בתוקף וטענו כי מדובר בהגבלה של חופש העיתונות. חלק אף האשימו את עמר מוסא ואת המדינות התומכות ביוזמתו בשיתוף פעולה עם ארה"ב ועם הצעת החוק האמריקאית. עמר מוסא מצידו שלל כל קשר בין היוזמה שלו להצעת החוק הזו וטען כי היוזמה שלו הועלתה כבר ב-2002. בעקבות חילוקי הדעות החליטו השרים לדחות את הדיון בנושא.

 

ראוי לציין כי הצעת החוק של הקונגרס האמריקאי קוראת להטיל סנקציות על חברות לווין, דוגמת Nilesat שבבעלות ממשלת מצרים ו- Arabsat שבבעלות הליע"ר, המעניקות שירותים לערוצי טלוויזיה המסיתים נגד ארה"ב. כלומר, הסנקציות יופעלו ישירות על חברות הלוויין ולא על ערוצי הטלוויזיה המסיתים. לעומת זאת, הנציבות לתקשורת ערבית שעמר מוסא מציע להקים תוכל לשלול רישיונות מערוצי הטלוויזיה עצמם. בכך היא תפטור את חברות הלוויין מלשאת באחריות לתוכן השידורים של הערוצים המשדרים באמצעותן. ואכן בהתייחסו להצעת החוק האמריקאית אמר עמר מוסא, כי "חברות הלוויין הערביות, כמו חברות דומות בעולם, אינן אחראיות לתוכן התכניות שמשדר כל ערוץ פרטי." לדבריו, חברות הלוויין חותמות על התקשרויות וחוזים עם ערוצי טלוויזיה המקבלים רישיון לשידור מהגורמים הנוגעים בדבר במדינות שמהן יוצא אות השידור.[2]

 

שרי ההסברה הערבים: פוסלים התערבות זרה בתקשורת הערבית

שרי ההסברה הערבים התכנסו ב-24.1.10  לישיבה שלא מן המניין, בעקבות אישור הצעת החוק בבית הנבחרים האמריקאי, ובסופה הקריא שר התקשורת המרוקאי, ח'אלד אל-נאצרי, את ההחלטות שהתקבלו והדגיש כי השרים "מתנגדים להתערבות הזרה בתקשורת הערבית, מתוקף הדבקות בחופש העיתונות". לדבריו, השרים הדגישו כי יש הכרח להבחין בין טרור לבין הזכות של העם הערבי להתנגד לכיבוש הישראלי. שרי ההסברה ביקשו משרי החוץ הערביים להבהיר לאמריקאים את ההשפעות השליליות שיהיו לאישור הצעת חוק זו והטילו על משלחת הליע"ר בארה"ב ועל השגרירים הערביים בוושינגטון להמשיך את הדיאלוג עם ארה"ב בנושא זה. בנוסף, טענו השרים, כי ערוצי הטלוויזיה הזרים צריכים להפסיק לשדר תכניות המסיתות נגד הערבים והמוסלמים. במקביל הדגישו שרי ההסברה כי מדינות ערב צריכות להמשיך במאמציהן להיאבק בטרור, בקיצוניות, באלימות, בעדתיות ובהסתה לכל אלה בתקשורת, והדגישו את ההכרח שמדינות ערב והחברות שמפעילות לוויינים ידבקו בקריטריונים ובכללים הנוגעים לשידור הלוויני. [3]

 

סוריה, לבנון וקטר: התנגדות נחרצת להצעת החוק

מהדיווחים בתקשורת הערבית עולה כי האווירה בישיבת שרי ההסברה הערבית היתה טעונה ומתוחה מאוד וכללה "ויכוחים סוערים" בין השרים בעיקר סביב היוזמה להקים את הנציבות לתקשורת ערבית.[4]  נראה כי המחלוקות בין השרים נגעו גם להצעת החוק האמריקאית. היומון הקטרי אל-ערב דיווח כי מצרים וסעודיה לא הסכימו שמועצת שרי ההסברה הערבים תפרסם החלטה קיצונית מדי נגד הצעת החוק האמריקאית.[5] מנגד, הנציגים של סוריה, לבנון וקטר היו הבולטים ביותר בהתנגדותם הנחרצת להצעת החוק וטענו כי ההתערבות האמריקאית בתקשורת הערבית אינה מקובלת ומהווה עוד נדבך בהתערבותה של ארה"ב בענייני הערבים. לדבריהם, אישורה של הצעת החוק יוביל לפגיעה בריבונות של מדינות ערב וכפיית תנאים נוספים עליהן.[6] 

 

עוזר שר ההסברה הסורי, מחמד רזוק, אמר כי הצעת החוק האמריקאית מהווה "פגיעה בריבונות הלאומית של מדינות ערב והפרה של חופש העיתונות, [חופש] הביטוי והזכויות האזרחיות". לדבריו, אובמה חוזר על אותן טעויות חמורות של הממשל הקודם ומוכיח שהממשל האמריקאי הנוכחי ממשיך ללכת בדרכו של הממשל הקודם שהיה עוין לחירויות. רזוק טען כי המטרה של הצעת החוק היא להשיג אפוטרופסות אמריקאית על התקשורת הערבית וקרא למדינות ערב לנקוט עמדה אחידה כדי להתמודד נגד הצעת חוק זו.[7]

 

שר ההסברה הלבנוני, טארק מתרי, טען כי לבנון לא תיכנע להכתבות וללחצים חיצוניים שמטרתם להגביל את חופש העיתונות בלבנון, שכן לכוחות הפוליטיים מותר להביע את דעתם כמה הם רוצים.[8]  הוא אף הזהיר כי הצעת החוק עלולה להעמיק את השנאה בין העמים ולעודד את הקיצוניות.[9] יצוין כי כבר בתחילת חודש ינואר שלח יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אגרת ליו"ר הקונגרס האמריקאי, ננסי פלוסי, בה טען כי הצעת החוק נגד הלוויינים הערביים מהווה פגיעה בחופש הביטוי ובריבונות לבנון ואף איים כי היא תפגע ביחסי שתי המדינות.[10]

 

1. העיתונות הערבית תוקפת את הצעת החוק

א. אובמה ממשיכו של בוש

בעל טור לבנוני: ארה"ב מחדשת מלחמתה בעולם הערבי

סאטע נור אל-דין, מנהל המערכת של היומון הלבנוני אל-ספיר כתב כי הצעת החוק "היא הכרזה ברורה על חידוש המלחמה שניהלה ארה"ב נגד העולם הערבי והאסלאמי לפני שמונה שנים, בדרכים ואמצעים שאינם שונים מאלה של ממשל בוש... החלטה זו מנוגדת לאווירה ששררה לאחר בחירתו של אובמה, לפיה החליטו האמריקאים לבחון מחדש את המתקפה הצבאית הנוכחית שלהם, להושיט יד של פיוס לערבים ולמוסלמים, ולצמצם את לחימתם לטרוריסטים [בלבד]... ובמיוחד לבכירי ארגון אל-קאעדה ומנהיגם אוסאמה בן לאדן...

 

זו קודם כל פגיעה בחופש הביטוי והדעה שאסור לשלול אותו אפילו מבן לאדן עצמו, ובוודאי שלא מתנועות פוליטיות פומביות, לגיטימיות ובעלות בסיס תמיכה עממי שאינו מוטל בספק... הצעת החוק הזו מלמדת שארה"ב רוצה לפתוח דף חדש של מלחמה... ותורמת [בעצמה] להרחבת מעגל אויביה ויריביה..."[11]

 

בעל טור סורי: השתקת המתנגדים לארה"ב וישראל

עדנאן עלי, בעל טור ביומון הסורי הממסדי אל-ת'ורה כתב: "זהו ניסיון להגביל את ערוצי הטלוויזיה ההם ולהפחיד את מפעיליהם כדי להשתיק כל קול המתנגד למדיניותן ולהתנהגותן של ארה"ב ושל ישראל באזור, ובפרט אלה התומכים בדרך ההתנגדות נגד הכיבוש. האמתלה שמביאה הצעת חוק זו [כדי לרדוף את חברות הלוויין הערביות]... על סמך מחקר של מכון ממרי שבראשו עומד קצין לשעבר במוסד הישראלי, היא שהערוצים ההם מסיתים לאלימות ולשנאה, כאילו נדרש מן העמים הכבושים, שאנושיותם וזכויותיהם הבסיסיות ביותר נפגעות בכל יום בכוח הזרוע ובדיכוי, להלל את הרוצחים ולהתפאר באהבת תלייניהם... הצעת החוק הזו היא למעשה המשך [ישיר] של דרכי המדינות של הממשל [האמריקאי] הקודם שהתבססו על עונשים והפחדה מבלי לחפש את הסיבות [לשנאה כלפיו] ומבלי לפעול לפתרון הבעיות האמיתיות..."[12]

 

בעל טור סורי: חיסול סופי של הדמוקרטיה האמריקאית

בטורו ביומון הסורי אל-ת'ורה, טען ד"ר ג'האד טאהר בכפלוני, כי הצעת החוק האמריקאית היא חיסולה הסופי של הדמוקרטיה האמריקאית החבוטה: "אם הקונגרס האמריקאי יעז לנקוט בצעד זה ויחליט להעניש את ערוצי הטלוויזיה הערביים, הוא [למעשה] יירה כדור של חסד בדמוקרטיה האמריקאית המדומה... נראה כי לפוליטיקאים האמריקאים המטילים את כל כובד משקלם [בעד] החלטה כזו... נמאס לשקר לעצמם שהם משתייכים לאומה שמתגאה בפסל החירות שעל אדמתה ומאמצת את הערכים הדמוקרטים. לכן, הם החליטו להסיר את המסכות כדי לחשוף את פניהם האמיתיות ולבבותיהם האמיתיים שאינם יכולים לסבול דבר שנקרא דמוקרטיה ואינם מכירים במושג חופש הדעה והביטוי. אלה פנים ולבבות המקבלים בברכה דיכוי והחרמת הדעה האחרת ו[היו שמחים] לו יכלו לאלץ את העולם להסתובב במסלול האמריקאי ולהתפלל כל חייהם לפוליטיקאים שבוושינגטון... [הם היו שמחים] לשלוח את הדמוקרטיה לגלות של עינויים והשפלה. על העולם להבין שהחלטה מעין זו תהיה המסמר האחרון בארון המתים של הדמוקרטיה האמריקאית..."[13]       

 

ב. ארה"ב מסיתה נגד האסלאם ומבצעת טרור בעולם

בעלי טורים רבים טענו כי ההסתה והטרור הם דווקא מעשי ידיה של ארה"ב ולא של הערבים.

 

בעל טור סעודי: Fox News - ערוץ תעמולה אנטי ערבי ואסלאמי

בעל הטור ביומון הסעודי אל-מדינה, ד"ר עבד אל-עזיז אל-צויר', כתב: "גם אם יש הגזמות מצד כמה ערוצי טלוויזיה ערביים כלפי חלק מן הנושאים האמריקאיים, הרי שהשידורים של חלק מערוצי הטלוויזיה בארה"ב ... כוללים הגזמות חמורות כנגד האומה הערבית והאומה האסלאמית. ערוץ החדשות Fox News הוא הדוגמה הבולטת ביותר מבין הערוצים האמריקאים ביחסו הגזעני אשר במסגרתו מופנות כלפינו האשמות מופרזות ביותר... ערוץ זה נוטה באופן מוחלט למדיניות הישראלית נגד הערבים והוא מאשים את הערבים באנטישמיות וקושר בינם לבין הטרור... למעשה אין בערוץ זה מקום למי שחולק על המגמה הזו ... מלחמת השנאה שמנהל ערוץ זה נגד האסלאם והמוסלמים הוא דבר שלא ניתן למחול עליו...[14]

 

עיתונאי פלסטיני: חופש הביטוי כתירוץ לפגיעה באסלאם

מאמר ברוח דומה פרסם כתב של היומון "אל-קדס אל-ערבי", העיתונאי הישראלי-ערבי זוהיר אנדראוס: " אין כל רע בלהזכיר לאמריקאים ולמערב, שמחשיב את עצמו לנאור ומחשיב את המזרח הערבי והאסלאמי למפגר ומזלזל בו, שהפגיעה באסלאם ובשליח [אללה] הערבי היקר [קרי, הנביא מחמד] הפכה לספורט לאומי בארצותיהם, והם מתירים ומתרצים אותה באופן כוזב ושקרי בזכות להביע דעה...  ערוצי הטלוויזיה הערביים, המחויבים לסקר את חדשות ההתנגדות בכל מקום ובכל זמן, אינם מבצעים כל חטא ואינם מכחישים את קיומה של אף דת מונותיאיסטית, כמו שעושים רבים מן הכמרים האמריקאים והאירופאים כשהם תוקפים את דת האסלאם ואומרים בלי בושה ופחד שהיא נוסח של הדת היהודית. חוק הקונגרס הנ"ל הוא אות קלון לממשל אובמה שמילא אותנו בהבטחות מהדהדות..."[15]

 

עיתונאי עיראקי: מתעלמים מהטרור האמריקאי בעולם

ר'סאן אל-עזאמי, עיתונאי עיראקי טען כי ארה"ב היא שמבצעת טרור בעולם כולו ולא הערבים: "שיטות הקאובוי האמריקאיות הידועות חושפות את התרבות האמיתית המושרשת בנשמותיהם. זו תרבות של רצח והפחדה המיושמת בצורתה המובהקת ביותר במולדת הערבית ובמזה"ת. שיטות אלה הן האמת הברורה כשמש של המדיניות האמריקאית בעולם. השיח על הטרור צריך להיות בעצם על הטרור האמריקאי כלפי העולם כולו. איך אפשר לכנות רצח של כמיליון וחצי עיראקים מאז הכיבוש ועד היום ומה המשמעות של נכות של יותר ממיליון וחצי עיראקים במילון האמריקאי החדיש?..."[16]  

 

ג. ארה"ב תשתמש בחוק בצורה שרירותית

בעלי טורים רבים הצביעו על כך שאין הגדרות בינ"ל ברורות ומקובלות ל"הסתה" ול"טרור" ולכן  יש חשש שארה"ב תשתמש בחוק זה בשרירותיות ותאשים כל כלי תקשורת שידבר אחרת ממנה בטרור והסתה.

 

בעל טור מצרי: הפרשנות האמריקאית לטרור איננה מקובלת

מחמוד מוראד, בעל טור קבוע ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם כתב: "חשבנו שהישיבה [של שרי ההסברה הערבים] תקבל החלטה נחרצת לגבי [הצעת החוק] האמריקאית, במיוחד משום שהשרים יודעים טוב יותר מכולם שלארה"ב יש את פרשנויות ספציפיות, התואמות את מצב רוחה, לשאלה מהו טרור ומיהו טרוריסט!! כך למשל, רב יהודי ישראלי שיפרסם בקרב המתנחלים בירושלים ובגדה פסקי הלכה רשמיים שיתירו רצח והרס בתים ומבנים של לא יהודים - ייחשב לוחם. [ואילו] מי שיתקוף את היהודים הציונים ויאמר שהם גזענים בשל ההתנהגות הזו ייחשב לאנטישמי... ויהפוך למסית לטרור. כל ערוץ טלוויזיה שיטען זאת [יגרום] ללוויין שדרכו הוא משדר להחשב [בארה"ב] לתחנת טרור שראויה להשמדה!! [לעומת זאת] פרסום הקריקטורות [במערב] שפוגעות בנביא [מחמד]- זה חופש דעה!!..."[17]

 

מאמר המערכת של היומון הקטרי אל-וטן התריע אף הוא מפני השימוש השרירותי בחוק זה: "כל עוד לא תהיה הגדרה מדויקת ומוסכמת ברמה הבינ"ל למילה 'טרור', ארה"ב תמשיך לנצל זאת ולהדביק את תואר הטרור לכל ארגון שהיא רואה בו יריב או אויב, על פי שיקוליה שלה ושל התנועה הציונית העולמית..."[18]

 

בעל טור סורי: החוק ינוצל לפגיעה בריבונותן של מדינות ערב

בעל הטור הסורי ר'סלאן חלבי כתב ביומון הממסדי אל-בעת': "...כפי שאנו רואים, הביטויים [הסתה לאלימות או לשנאה כלפי ארה"ב] הם ביטויים רחבים היכולים להתאים לכל חומר תקשורתי או אפילו חדשותי, כגון, ידיעה שארה"ב מספקת לישראל נשק משוכלל או רמיזה שהתחמושת שישראל משתמשת בה ורוצחת באמצעותה את ילדינו וזקנינו היא מתוצרת אמריקאית. לאחר שהחוק הזה יאושר בסנאט ינצלו אותו כדי להפוך להפקר את הריבונות הלאומית של מדינות ערב."[19]

 

בעל טור סעודי: הצעת החוק מנוגדת לחופש העיתונות

דברים ברוח דומה כתב גם בעל טור ביומון הסעודי אל-וטן, מחמד אל-מח'תאר אל-פאל: "אם הנשיא האמריקאי יחתום על הצעת החוק הוא יפתח בכך שער רחב בפני רבים שיכניסו את האזור לשלב חדש [שיתאפיין] במחלוקת על מונחים. שכן כיצד ניתן להסכים מהי הגדרה של 'הסתה'[?]... מה שמעניין אותנו באזור הזה הוא כיצד נתמודד עם הצעת החוק הזו שעלולה להפוך לחרב מונפת על צווארם של המוסדות, הפרטים ואפילו של המדינות. שכן משמעות [המילה] הסתה תהפוך להיות משמעות לא ברורה, יחסית ולא מוגדרת כשמקור הסמכות [להחליט] בנושא זה תהיה [אופן] ההבנה האמריקאי המתבסס על אינטרסים שחלק מהם ידוע ורובם חשאיים ומונעים על ידי הזרמים הקיצוניים [בארה"ב]..."[20]

 

ד.  קריאות להעניש בתגובה את ארה"ב

בעל טור קטרי: לגרש ולהחרים את התקשורת האמריקאית

בעל הטור הקטרי מחמד צאלח אל-מספר קרא לערבים להפסיק לציית להוראותיה של ארה"ב: "...שרי ההסברה הערבים היטיבו לעשות בפגישתם שלא מן המניין בקהיר, כאשר דחו את [הצעת החוק] של הקונגרס האמריקאי... יש לקבל החלטה ערבית איתנה בדבר גירוש כל כתבי סוכנויות הידיעות האמריקאיות מהעולם הערבי אם החלטת הקונגרס נגד התקשורת שלנו תצא לפועל, [וגירוש כתבים] משאר מדינות העולם שייעתרו להחלטה של [ארה"ב]; להפסיק את שידורי תחנת ה-BBC בתחנות FM בעולם הערבי כולו; להחזיר את כל המשלחות החינוכיות מאמריקה; להימנע מלנסוע אליה אלא מתוך אילוץ ובאין חלופה; למנוע מכל התחנות האמריקאיות והאירופאיות הדוברות ערבית מלהיכנס לחלל הערבי שלנו, ולהחרימן באופן המוני..."[21]

  

 ארה"ב רוצה לקבוע מה יראו הערבים בטלוויזיה                    ארה"ב "סותמת את הפה" לערוצי הלוויין הערביים

                                          

www.aljazeera.net , 31.1.2010/ עלאא רוסתום                                  אל-ראא'ד (סודאן), 24.1.2010/ בושרא

 

2. הוויכוח על הקמת מנגנון ערבי לפיקוח על ערוצי הטלוויזיה

כאמור שרי ההסברה הערבים דנו בישיבתם ב-24.1.10 גם ביוזמה של מזכ"ל הליע"ר עמר מוסא להקים נציבות לתקשורת ערבית, גוף ערבי שיפקח על כל ערוצי הטלוויזיה הערביים אולם החליטו לדחות הדיון בנושא עקב חילוקי דעות קשים בנושא בין המחנה של סוריה-לבנון-קטר, שהתנגד נחרצות לכל פיקוח על אמצעי התקשורת הערבים למחנה בראשות מצרים וסעודיה שכלל גם את עיראק, מרוקו וחלק ממדינות המפרץ אשר תמך בקיומם של כללים ופיקוח על ערוצי הטלוויזיה ובהקמת הנציבות.[22]

 

השרים החליטו כי הוועדה הקבועה של התקשורת הערבית תכנס ישיבה שלא מן המניין בהשתתפות משפטנים ואנשי תקשורת ממדינות ערב וכן ממוסדות וגופי תקשורת ערביים, כדי לדון בהערות שיש למדינות ערב לגבי ההצעה להקים את הנציבות. עוד החליטו כי תוצאות הישיבה הזו יוצגו בפני שרי ההסברה הערבים שיתכנסו ביוני הבא לקראת אישור הקמת הנציבות בישיבה של שרי ההסברה באוקטובר 2010.[23]

 

חלק ממדינות ערב: ההסתה בערוצי טלוויזיה ערביים מכוונת גם נגדנו

אחת הסיבות העיקריות לתמיכתן של חלק ממדינות ערב בהקמת הנציבות לתקשורת ערבית היא העובדה שההסתה בערוצים אלה מכוונת במידה רבה גם נגדן. כך למשל, ערוץ אל-מנאר שבבעלות חזבאללה תוקף בקביעות ובחריפות חסרת תקדים את המשטר במצרים ואת הנשיא מובארכ אישית. רק לפני מספר שבועות דחה בית משפט במצרים תביעה נוספת שהוגשה במצרים בדרישה להפסיק את שידורי ערוץ אל-מנאר בלוויין המצרי Nilesat בשל ההסתה של הערוץ נגד מצרים.[24]

 

דוגמה נוספת הוא ערוץ אל-עאלם האיראני, המשדר בקביעות תכנים אנטי-סעודיים ואנטי-מצריים. הדבר הגיע לשיא ב-4 בנובמבר 2009 אז הפסיקו הלוויינים Nilesat  ו- Arabsat את שידורי הערוץ דרכם, בעקבות ישיבה שקיימו שרי ההסברה של מצרים, סעודיה, ירדן, בחריין ואיחוד האמירויות בה דנו בין היתר בתכנים הפוגעים במצרים ובסעודיה בחלק מערוצי הטלוויזיה.[25] לפני כמה שבועות שוב הפסיק הלוויין Arabsat את שידורי הערוץ האיראני אל-עאלם.[26]

 

העיתונות המצרית הזהירה לא פעם מפני ההסתה בערוצי הטלוויזיה הערביים. כך למשל נכתב ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם: "אין דבר מסוכן יותר לאחדותנו הלאומית יותר מאשר ערוצי טלוויזיה המלבים את האש, מפיצים אווירה של קנאות, טינה, שנאה, מציתים מלחמת אחים ומזינים את העדתיות הדתית יומם ולילה!..."[27]

 

ביקורת קשה על  הסתה בערוצי טלוויזיה ערביים השמיע גם עלי אל-מוסוי, יועץ התקשורת של ר"מ עיראק, נורי אל-מאלכי, שייצג את ארצו בישיבת שרי ההסברה הערבים ותמך בהקמת נציבות התקשורת הערבית. ליומון הסעודי היוצא לאור בלונדון אל-שרק אל-אוסט, אמר אל-מוסוי כי "עיראק מתעקשת שהמדינה האחות [סוריה] לא תתערב בענייניה הפנימיים ולכל הפחות בעניינים הקשורים לתקשורת... ערוצים עיראקיים [הפועלים] מדמשק משדרים תכניות התומכות בפעולות המזוינות [כלומר בפיגועי הטרור בעיראק] ומגייסות את הציבור. איננו מוכנים לסבול זאת..."[28]

 

מחנה סוריה-לבנון-קטר מול מחנה סעודיה-מצרים

נציגי סעודיה ומצרים טענו בישיבה כי יש הכרח בקיומם של כללים לגבי השידורים של ערוצי הטלוויזיה שמשדרים בלוויינים הערביים, בעיקר נוכח ריבויים של ערוצים שנועדו להפיץ רעיונות שמשרתים אינטרסים של מדינות, תנועות וארגונים פוליטיים או דתיים. נציגי סעודיה ומצרים הדגישו כי חופש העיתונות לא ייפגע גם אם יהיו כללים וקריטריונים לגבי השידור בלוויין, שמטרתם למנוע מצב בו חופש העיתונות הזה יפגע בריבונותן של מדינות. מנגד, טען המחנה של סוריה, לבנון וקטר כי כל מדינה מסוגלת לגבש בעצמה כללים לאמצעי התקשורת שלה. נציג קטר בוועידה אמר כי המטרה בהקמת הנציבות הזו היא להציב צנזורה על התקשורת בכל מדינה שפירושה הוא הגבלה של חופש העיתונות.[29]

 

מזכ"ל הליע"ר עמר מוסא הבהיר כי המטרה בהקמת הנציבות לתקשורת ערבית היא ליצור סטנדרטים לשיח התקשורתי הערבי ו"להבטיח שהתכנים יהיו אובייקטיבים וברמה גבוהה, כדי לזכות באמונו של האזרח הערבי ולרכוש מהימנות בקרב דעת הקהל העולמית". לדבריו, הנציבות תכבד את עקרונות חופש הביטוי והדעה, השקיפות והעצמאות, אך גם את הצורך לטהר את התכנים התקשורתיים מהסתה לשנאה, לאלימות, לקיצוניות, לטרור ולאפליה..."[30] בניסיון להדוף את הטענות על קשר בין הקמת הנציבות להצעת החוק האמריקאית טען מוסא כי כבר ב-2002 הציע להקים את הנציבות.[31] לדבריו, "לו הנציבות הזו כבר היתה [קיימת] לא היו כעת הניסיונות הללו להתערב בתקשורת הערבית שלנו".[32]

בעלי טור לבנונים: הנציבות – יוזמה מצרית בשירות ארה"ב

אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לחזבאללה, טען כי הנציבות לתקשורת ערבית היא למעשה יוזמה של מצרים המשרתת את האינטרסים שלה ושל ארה"ב: "מצרים ולצידה מדינות ערביות נוספות, בהן מדינות במפרץ, הביעו לא פעם את התנגדותן לאפשר את שידור [התכנים] של אמצעי תקשורת ערביים בהם הערוץ הקטרי אל-ג'זירה, הערוצים הלבנונים אל-ג'דיד ואל-מנאר לצד ערוצי טלוויזיה נוספים בהם ערוץ שנטען כי תנועת החמאס מנהלת אותו [הכוונה לערוץ אל-אקצא].

 

ההתמרמרות של מדינות אלה נובעת מכך שתחנות אלה מציגות את כל הדעות המותחות ביקורת, במיוחד על עמדתה של מצרים [לגבי כמה נושאים], החל מהמצור על רצועת עזה, עבור בקמפיין נגד הנשיא המצרי חוסני מובארכ ומנהיגים ערביים נוספים משום שלא עשו דבר כדי לעצור את התוקפנות הישראלית [על עזה] או כדי להסיר את המצור... מטרת ההצעה המצרית היא לגבש מכניזם של פיקוח וקריטריונים שמחקים באופן מדויק את מה שרוצים [להשיג] האמריקאים [באמצעות הצעת החוק  שלהם] למקרה שארה"ב לא תצליח לכפות את כללי הפעולה החדשים או אם מדינות ערב תהיינה נבוכות ליישם הוראות אמריקאיות..."[33]

 

גם העיתונאי הלבנוני, ג'ורג' עלם, הכותב ביומון אל-ספיר, טען כי מטרת הנציבות היא לשרת את ארה"ב: "...מועצת שרי ההסברה הערביים החמיצה את המטרה ובמקום לשפוך את חמתה ואת שנאתה על ההחלטה האמריקאית ולהתמודד עימה... הם החליטו להעלות לסדר היום את נושא הקמת נציבות תקשורת ערבית, שתפקח רק על ערוצי הטלוויזיה הערביים וזאת בשירות ההשקפה האמריקאית ומבלי לדעת, למשל, מה תפקידה של הנציבות הזאת, מהו תקנונה ומי יממן אותה. כיצד תבצע את משימותיה אם רוב מדינות ערב הביעו חוסר נכונות לממן אותה..."[34]

 

 אל-וטן הסעודי: הקמת הנציבות לתקשורת הערבית היא הכרח

מנגד טען מאמר המערכת ביומון אל-וטן הסעודי כי יש הכרח בקיומה של נציבות שתפקח על ערוצי הטלוויזיה הערביים: " השרים באו מצוידים בטיוטת [הצעה] להקים נציבות כללית לתקשורת הערבית. מדובר בדרישה ערבית ולא אמריקאית, והיא מהווה הכרח שאין להימנע ממנו על מנת לכונן תקשורת ערבית על כל משמעות המילה, הרחק מכיתתיות חריפה. זאת, כדי להעלות [על סדר היום] את הסוגיות הערביות הכלליות ובראשן הסוגיה המרכזית- פלסטין וכל מה שנובע מכך- ההגנה על המקומות הקדושים ובמיוחד על מסגד אל-אקצא...

 

ללא ספק יהיו כאלה שיפגעו מהקמת הנציבות הכללית לתקשורת ערבית. אולם אם נשווה את הנזק הזה לתועלת הכללית שתהיה לכך לעניינים הערביים [הרי שהנזק מתגמד שכן] הוא ייגרם רק לכמה אנשים  ולא לקולקטיב. במיוחד משום שלחלק מערוצי הטלוויזיה הערביים יש פגמים. [הערוצים הפוליטיים] משיגים את הפופולאריות שלהם על ידי הסתה בכל צורותיה הפוליטיות והעדתיות; ואילו הערוצים המוגדרים בידוריים משיגים את הפופולאריות שלהם על ידי הצגת אמנות ירודה ובנאלית... [הקמת] נציבות כללית לתקשורת ערבית היא מעשה הגיוני שיכול להיות נקודת מוצא לביסוס תקשורת ערבית לא אחידה אולם מאחדת".[35]