כללי

ביקורת בסעודיה על האיסור לחגוג את יום האהבה במדינה

 

כבכל שנה בחג האהבה (14.2.10), תגברה משטרת הדת הסעודית גם השנה את נוכחותה ברחבי המדינה, בפרט בסמוך לחנויות הפרחים והמתנות, כדי למנוע קנייה ומכירה של סמלי החג, מדיניות שנתקלה בביקורת בעיתונות הערבית. מבקרי החג טענו כי שזהו יום אווילי, בעוד תומכיו טענו כי רתיעתו של הממסד הדתי במדינה מכל הקשור לחג ולאהבה בכלל מוטעית ונובעת ממנטאליות פרימיטיבית. אחרים טענו כי האיסור לציין את החג פוגע בחירויות הפרט ואף קראו לקבוע יום אהבה אוניברסאלי, או יום ייחודי לסעודיה.

להלן תגובות אחדות בנושא:    

 

משטרת הדת: אסור לחגוג את יום האהבה

ימים אחדים לפני חג האהבה הזהירה משטרת הדת הסעודית את הציבור שלא לציין את החג בכל צורה שהיא: אין למכור מתנות, אין לערוך מסיבות או ללבוש בגדים אדומים ביום החג.[1] דובר משטרת הדת בריאד, ד"ר תורכי אל-שליל, אמר כי אנשי משטרת הדת פרוסים בכל רחבי המדינה ערב החג, במסגרת מדיניות שגרתית הנשנית מידי שנה. הוא הזהיר כי אדם שיקנה, ימכור או יעטה את סמלי החג ייעצר וייחקר: אם הוא יסיר את הסמלים – ישוחרר; אם יסרב –  יילקח לתחנת המשטרה. אל-שליל הוסיף כי בעבר פרסמה אגודת חכמי הדת הבכירים – המוסד הדתי הרשמי במדינה – פתוא האוסרת לציין את החג, שהוא חג של הנוצרים, ומצווה על המוסלמים לדעת שיש להם שני חגים בלבד: עיד אל-פטר ועיד אל-אדחא, ולדבוק רק בהם.[2] 

 

נסיך סעודי: חג האהבה הוא יום אווילי

הנסיך הסעודי סעוד בן מנצור בן סעוד בן עבד אל-עזיז פרסם ביומון הסעודי אל-וטן מאמר סאטירי בגנות החג בו טען כי יום זה הוא יום אווילי שיש להיאבק בו בכלים חינוכיים: "... עד אמצע שנות התשעים לא שמענו על חג האהבה... פתאום הגיח חג של שוטים הקרוי חג האהבה, ובני הנוער החלו להתחרות על [קניות ב]חנויות הפרחים, בעוד משטרת הדת מתעמתת עמם ועם בעלי החנויות... מדוע שלא תהיה אהבה בכל קשרינו החברתיים ובכל ימינו במסגרת הדברים שאללה התיר? מדוע אנו ממהרים ללכת אחר כל ['המצאה'] המיובאת מהמערב – מערב אשר צוחק מהתנהגותם של בני חצי האי ערב?

 

לדעתי, משטרת הדת, בתי הספר וההורים הזניחו את הדרך של מתן עצה והם שותפים לדיכוי והזנחת [בני הנוער]... נחוץ חינוך שיהפוך את שכלם [של התלמידים] לשכל המבחין בין מה שנכון לבין מה שאינו נכון..."[3]

 

גם מנאל אל-שריף, מנהלת מדור הנשים ביומון הסעודי הממסדי עוכאט', טענה כי הסעודים אינם צריכים לציין את חג האהבה: "עניינינו גדולים יותר מחג האהבה והעיסוק בו באמצעי התקשורת עושה תעמולה עבורו... חג האהבה זר לנו והוא אף נחשב לדבר אווילי. האדם הסעודי נעלה יותר מחג האהבה, והלוואי והיינו שואלים [מהנוצרים] דברים שמועילים לנו במקום ללכת אחר הבלים."[4]  

 

ביקורת בעיתונות הסעודית: האיסור פוגע בחירויות הפרט

השנה התפרסמו בעיתונות הסעודית מאמרי ביקורת רבים בגנות היערכותה של משטרת הדת ליום האהבה:

העיתונאי הסעודי וסגן מנהל ערוץ אל-ערביה, דאוד אל-שריאן, כתב ביומון הסעודי אל-חיאת: "... האהבה עדיין מהווה [סעיף] אישום בסעודיה. הדבר המסעיר הוא שמרכזי משטרת הדת יחתמו היום על כתבי אישום רבים נגד אזרחים ותושבים באשמת אהבה. ייתכן שחלק מאותם כתבי אישום ייפתחו במשפטים כמו: 'הנ"ל נעצר כשהוא עוטה את סמלי החג, או 'הנ"ל נצפה כשהוא נושא, האל ישמור, ורד אדום!'...

 

כיצד ניתן להצדיק לוחמה שנתית זו ביום האהבה? איך ניתן [להצדיק] התערבות זו בענייני הציבור –

התערבות המהווה תקדים למתקפה על חירויות האדם? האם הגיוני [להסיט] את מנגנוני הביטחון משמירה על הביטחון לטובת רדיפה אחר אנשים הקונים ורדים אדומים ומביעים רגשות יפים?

[דבריו של דובר משטרת הדת] על רדיפת הציבור והתערבות במעשיו האישיים ביום זה, משקפים את מדיניות המדינה ולא רק את מדיניותה של משטרת הדת. ניפוח הנושא והפיכתו לתופעה מסוכנת מאיימים על האסלאם ועל המוסלמים, ושילובו בשאלת [מה] מותר [ומה] אסור הוא עניין המחייב בחינה מחודשת."[5]

 

יש לקבוע יום אהבה ייחודי לסעודיה

נאהד אנדיג'אני, מנהלת מערכת כתב העת הסעודי "מארי קלייר", העוסק בענייני נשים, אמרה: "האהבה בסעודיה נחשבת לדבר אסור. כל דבר שיש בו אהבה הוא אסור... ביום האהבה יש מאבק בין אנשי הדת לבני נוער [המעוניינים ] לציין [את חג האהבה]... עובדי משטרת הדת, מתחילת השנה – כאילו רק יום זה המתועד על כל פרטיו – עומד על סדר היום שלהם, מתכוננים להילחם בו בכל דבר אדום, כאילו שאינם יודעים שבני נוער רבים כבר השיגו את כל צרכיהם לפחות שבוע לפני החג, כדי להימנע מעימות עמם...

מצער שאין יום עולמי לאהבה, זולת חג האהבה [הנוצרי] ושאר [חגי אהבה]. מדוע אנו הסעודים לא ממציאים יום אהבה נטול עניינים הקשורים לאמונה? [אנשי הדת] טוענים שכל ימינו הם אהבה, אולם דבר זה אינו נכון... מדוע אין לנו יום לבטא אהבה לא רק כלפי אהוב או אהובה, אלא גם כלפי חברים, חברות, אב, אם וכו'?..."[6]   

 

ברוח דומה כתב בעל הטור עבדאללה אל-ג'מילי ביומון הסעודי אל-מדינה: "... תוך התעלמות משאלת האמת [ההיסטורית] של האגדה [בנוגע לוולנטין]; תוך התרחקות מההיבטים הדתיים של [החג הזה] ותוך הימנעות מחיקוי הכופרים [האסור באסלאם]; אולם במקביל, כדי להפיק תועלת מהמטרות הנעלות של החגיגות ביום הזה [כמו] אזכור יתרונה של האהבה על כל צורותיה... מדוע שלא נבחר יום אחר בשנה, נייחד עבורו צבע חלופי לפרחים ולמתנות, ונכריז ביום הזה שלנו על אהבתנו הטהורה?..."[7]

 

עלינו להתנער מהמנטאליות הפרימיטיבית

בראיון לאתר האינטרנט של ערוץ אל-ערביה אמר הסופר הסעודי יוסוף אל-מחימיד: "אנו חברה השבויה בפחד מדברים רבים: מהחדש ומכל מה שסותר את החדגוני והרגיל, עד כדי כך שהתחלנו לפחד מאהבה. אנו חוששים לפלוט את המילה 'אהבה' ואנו פוחדים ונזהרים ממנה כאילו הייתה קשורה רק למין, בעוד שבמשמעותה הרחבה היא [הרבה] מעבר לזוג אוהבים. [מילה זו] באה לידי ביטוי בצורות [רבות] כגון: יחסים בין אב לילדיו, יחסים בין חברים ויחסי אנוש בכלל... אהבת הטבע והדברים שמסביבנו.

 

אהבה היא חלק מהדברים שהאסלאם מדרבן אליהם, ולכן אין מה לחשוש מאהבה עצמה באותו אופן שבו מנטאליות פרימיטיבית או מסורתית קושרת בין אהבה למין. הפתרון הוא שמשטרת הדת ומוסדות הדת במדינה יתעלמו מהנושא ויראו בו עניין טריוויאלי... זהו עניין פשוט מאוד ויש להבליג עליו בכל התחומים..."[8]

 

ליבראל ירדני בשיר הלל לאהבה

האינטלקטואל הליבראלי הירדני שאכר אל-נאבולסי הנוהג לכתוב ביומון הסעודי אל-וטן פרסם באתר הליברלי www.elaph.com שיר הלל לאהבה שכותרתו "אהבו, אהבו, אהבו", בו כינה את חג האהבה כחג הגדול של האנושות, וכתב: "אללה הוא האהבה... אין דבר שנוא אצלו יותר מהשונא, ואין דבר אהוב על-ידו יותר מהאוהב". בחלק נכבד מהשיר תקף אל-נאבולסי את אנשי הדת המתנגדים לחג:

 

"כמה מהשיח'ים הפנאטים שלנו מתנגדים לחג האהבה, אומרים שהוא מנהג מערבי מיובא. וכי מה בחיינו אינו מיובא?... האהבה, הוורדים האדומים, הבגדים האדומים, דובוני הצעצוע האדומים – [כל אלה] מפחידים אותם, [וגורמים להם] לאבד את עשתונותיהם... השיח'ים הפנאטים שלנו גסים ולבם – לב אבן... הם אינם טובים באהבה מאחר שהם אינם יודעים מהי.... הם בורים בנוגע לנשים, אז הם שונאים אותן; הם בורים בנוגע לאהבה, אז הם שונאים אותה... האנושות כולה נמצאת היום בצד אחד –  היא חוגגת, רוקדת ושרה. ואילו הם [השיח'ים] קומץ קטן בצד השני..."

עוד הוא כותב: "האהבה היא החרות/החופשיים הם האוהבים/ האוהבים הם היוצרים. האהבה היא הכוח הרך-העצום, המפיל את הענקים ארצה". אל-נאבולסי סיכם את שירו כך: "אהבו, אהבו, אהבו/ בגלוי ובסתר/ במזרח ובמערב/ בכל מקום, ובכל עת/ לכם העולם הזה והעולם הבא/ היו בטוב כל השנים."[9]