ליברל סורי: הרכות של אובמה מעודדת את הטרור

בעקבות הנסיון הכושל של הסטודנט הניגרי עומר פארוק עבד אל-מוטלב, איש אל-קאעדה, לפוצץ עצמו בטיסה שיצאה מהולנד לארה"ב בערב חג המולד, ב-25 בדצמבר 2009, פרסם הליברל הסורי אדיב טאלב מאמר ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל"[1] בו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אובמה, שסגנונו הרך כלפי הטרור מרמז על חולשה ואינו מהווה מענה הולם לבעיה זו.

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

"שמו של הטרוריסט הניגרי, עומר אל-פארוק [עבד אל-מוטלב] הוא חרפה לשפה [הערבית] ולהיסטוריה [המוסלמית]. הח'ליפה השני עומר בן אל-ח'טאב היה ידוע בכינוי עומר אל-פארוק ... הוא נקרא אל-פארוק כיוון שעשה הבחנה בין האמת לשקר ובין הצדק לרשע. הח'ליפה אבן אל-ח'טאב הציג בפני האנושות את קדושת החופש והאמונה, הצדק ועקרונותיו. אולם הטרוריסט עומר אל-פארוק הציע את המוות, הרוע והעריצות ...

במהלך חופשת החג שלו בהונלולו, התייחס נשיא ארה"ב  ברק אובמה למקרה של הטרוריסט הניגרי עומר אל-פארוק ... ואמר: 'אנו יודעים כי הוא היה בדרכו מתימן, מארץ הסובלת מעוני רב ומתנועות מרי עם דם על הידיים'. הוא הוסיף: 'נראה כי הוא הצטרף שם לזרוע של אל-קאעדה, וכי ארגון זה בחצי האי ערב אימן אותו, צייד אותו בחומר נפץ זה ותכנן את הפיגוע במטוס זה שהיה בדרכו לאמריקה'. [אובמה] הצהיר כי ארה"ב נמצאת במלחמה נגד 'רשת רחבה של איבה ושנאה'.

המשפט האחרון של הנשיא אובמה מזמין את השאלה הבאה: מדוע הנשיא האמריקאי סולד מהניסוח של בוש, דהיינו, 'המלחמה נגד הטרור'. ומדוע הוא אוהב את הניסוח 'המלחמה נגד רשת רחבה של איבה ושנאה'? אם הטרוריסטים מאושרים ונהנים מכך 'שהם מטילים אימה על  אויביהם ועל אויבי אללה', כטענתם, ורואים בכך כרטיס כניסה לגן עדן, גם אם יהרגו שני שליש מהאנושות החפה מפשע למען תיקון השליש [הנותר], אזי לשם מה ההתייפייפות הרטורית הזו של אובמה? אינני יודע והלוואי וידעתי. אני יותר ויותר נוטה לומר כי השקפתו של אובמה מתיפייפת מעבר לנחוץ, מרמזת על חולשה מסוימת ומעודדת את היריב להיות חצוף מעבר לראוי.

ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון אמר: '[ארגון] אל-קאעדה וחסידיו עושים מאמצים בלתי נלאים לעורר באלפי צעירים ברחבי העולם את התשוקה הבלתי מרוסנת להרוג ואת הדחף לחבל. פירוש הדבר שהעשור החדש [של המאה ה-21] מתחיל כפי שהתחיל העשור הקודם, באווירה של פחד, שארגון אל-קאעדה זרע". הלשון בה נקט מר בראון קרובה יותר לסגנון של בוש מאשר לסגנונו 'הרך' של אובמה.

ההגדרה הקאלסית [למונח] טרור, שקיבלה הכרה בזמן כהונתו של הנשיא קלינטון ב-1996, אומרת: 'הטרור פירושו אלימות במזיד, שמניעיה פוליטיים, נגד מטרות לא לוחמתיות, מצד ארגונים מקומיים או סמי מקומיים, או באמצעות סוכנים חשאיים, במטרה להשפיע על דעת הקהל'. מדוע נסוג אובמה הדמוקרטי מהגדרה שקיבלה את הכרתו של חברו למפלגה הדמוקרטית קלינטון? הייתכן כי המעשה הטרוריסטי של עומר אל-פארוק אינו כלול בהגדרה הנזכרת?

אולי האמצעים הביטחוניים, כמו הפצצת בסיסים של אל-קאעדה ברחבי תימן על ידי מטוסים אמריקאים, אינם מספיקים כדי להתמודד עם הטרור. ואולי אין מנוס מלחסל את תרבות [הטרור], לשנות את שיטות החינוך שלו ולייבש את מקורותיו ... מה שבטוח הוא שכל הדברים האלה כלל וכלל אינם מעניינים את האמריקאים ...

אין מנוס מלהודות בכישלון האמצעים הביטחוניים הלא אלימים שנקטה ארה"ב, ואין מנוס [מלהכיר בכך שהסגנון] הרך של אובמה סייע בכישלון זה, [שנבע] מהאווירה הכללית הרשלנית שהפיץ סביבו. שאם לא כן, מדוע לא לקחו בחשבון את האזהרה של אביו של עומר אל-פארוק הניגרי העשיר המפורסם? בנוסף, מדוע לא סירבו השלטונות האמריקאיים לחדש לו את הוויזה לארה"ב, כפי שעשתה בריטניה? ...

הטרוריסט עומר אל-פארוק אינו עומר וגם לא פארוק. הוא רוצח שמטרתו השמדה המונית של חפים מפשע בעולם גדול זה. על המטיפים המהללים אותו לגנות בפומבי ובתוקף את עומר אל-פארוק זה המזויף".