המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות לתכנית להקמת בתי ספר אמריקאיים במצרים
21/12/2009

 

תגובות לתכנית להקמת בתי ספר אמריקאיים במצרים

 

לאחרונה הודיעה שגרירת ארה"ב במצרים, מרגרט סקובי, כי בכוונת הממשל האמריקאי להקים עשרות בתי ספר בקהיר ובאלכסנדריה במסגרת תכנית הסיוע האמריקאית לקהיר. לדבריה, האחריות על ניהול בתי הספר הללו ועל תכניות הלימוד תהיה כולה אמריקאית, בהסכמת משרד החינוך והתרבות המצרי.[1] כמו כן, הלימודים בהם מיועדים לתלמידים מצטיינים בלבד, ובחינם. לדברי סקובי, מטרת הפרויקט ליצור גרעין של תלמידים מוכשרים על פי אמות המידה האמריקאיות.[2]

 

במצרים היו התגובות ליוזמה זו מעורבות. מתנגדי התכנית חששו מפגיעה בזהותם המצרית והערבית של התלמידים, ובנאמנותם למצרים; תומכי התכנית, טענו כי היא מועילה לחינוך המצרי וכי אין לחשוש מאמריקניזציה של החברה המצרית בעידן הגלובאלי. להלן תרגום חלק מן התגובות לתכנית בעיתונות המצרית:

 

ח"פ מצרי: האם שגרירת ארה"ב הפכה לשרת החינוך המצרי?  

ציר הפרלמנט מטעם סיעת האחים המוסלמים, ד"ר גמאל אל-זהראן, הגיש שאילתא דחופה לממשלה. הוא טען כי מדובר בהתערבות בוטה בענייניה של מצרים, ומחה על התעלמותה ושתיקתה לנוכח הצהרותיה של סקובי בדבר הקמת בתי הספר האמריקאיים במדינה. אל-זהראן פנה לשר החינוך והתרבות, ד"ר יוסרי אל-גמל, ואמר: "האם סקובי הפכה לשרת החינוך המצרי או שמא היא הפכה לראש ממשלת מצרים?" [3] שאילתא דומה הגיש גם חבר הפרלמנט שיח' סיד עסכר.[4]

 

חוקר במרכז למחקרים חינוכיים, ד"ר חוסני אל-סיד, אמר כי תכנית זו היא חדירה ברורה למערכת החינוך המצרית, וקרא למשרד החינוך להביא את הנושא לדיון בפרלמנט, ולאפשר לארגונים אזרחיים לפקח על בתי הספר הללו. הוא הזהיר מפני סכנה הטמונה בכך שסקובי לא פירטה מהם הקריטריונים לקבלת תלמידים לבתי הספר הללו, והאם התכנים שיילמדו שומרים על הזהות הלאומית הדתית של התלמידים במצרים. אל-סיד הוסיף: "האם תלמידים אלה יהיו נאמנים לארה"ב המממנת את לימודיהם, או למצרים?"

חסן אל-עיסוי, פעיל זכויות העובדים בתחום החינוך, הזהיר כי הקמת בתי ספר אמריקאיים למצטיינים עלולה ליצור דור של צעירים שאינו יודע דבר על זהותו המצרית והערבית. לדבריו, "החינוך הוא עניין של ביטחון לאומי, ואין להסכים לאף ניסיון לחדור אליו."[5]

 

מומחה לחינוך: זו מכה אנושה לחינוך הלאומי והדתי במצרים

גם בטורי הדעה הובעה התנגדות להקמת בתי הספר האמריקאיים במצרים. במאמר ביומון הממסדי אל-אהראם מאת ד"ר חאמד עמאר, מומחה לחינוך מאוניברסיטת עין שמס, נכתב: "ההיטמעות בתרבות האמריקאית אינה רק בתחום החינוך, אלא היא ברבות מתופעות החיים, כגון [תרבות] המזון של קנטקי [פרייד צ'יקן], השתייה של קוקה קולה, אופנת ה-casual בלבוש, מוסיקת [מייקל] ג'קסון, ברכות ההיי היי, הבנקים הבינ"ל למימון הפיתוח והשוק החופשי במסחר. בקיצור – [האמריקניזציה] נראית לעינינו בערכים שלנו, בענפי הכלכלה שלנו ובמוסדותינו השונים, מה שמכונה במדעי החברה מקדונלדיזציה של החברה...מאז פיגועי ה-11.9.2001 החלה המעורבות האמריקאית בחיינו ובמזה"ת, במגמה לשרטט מחדש את מפת המולדת הערבית..."

 

בהתייחסו לתכנית הקמת בתי הספר האמריקאיים במצרים, כתב עמאר: "הסכם המזה"ת החדש כולל תכנית להקמת 800 בתי ספר במדינות האזור שמורים אמריקאיים נהלו אותם, ילמדו בהם ויקבעו את תכניות הלימוד... אנו ניצבים בפני צרה צרורה. [דברי סקובי] פתחו את תיבת ההסכם הזה, ובכך נפתחת [אפשרות] לעוד חילול של קודשי המגמה הלאומית בחינוך, לטובת עוד אמריקניזציה של השכל, המצפון וההשתייכות הלאומית ולטובת עוד הכשרה של משאבי אנוש בשירות פרויקטים זרים במצרים או הגירה לארה"ב, מה שמוסיף לבריחת המוחות המצריים אל מחוץ למדינה. פרויקט זה יסב בהכרח מכה אנושה ללימוד שפת האם, החינוך הלאומי והדתי, ההיסטוריה של מצרים ואתגר הפיתוח שלה...

 

משרד החינוך והתרבות, היזהר, ודע כי כל מי שמתעניין בחינוך במצרים שותף לאזהרה זו ללא היסוס - אנו רואים בהתרחבות הנוכחית של מערכת החינוך האמריקאית המתבטאת בכך שמספר בתי הספר האמריקאיים המכשירים את התלמידים לקבלת תעודה [ברמת] חטיבת הביניים האמריקאית גדול ממספר בתי הספר במגזר הפרטי המצרי, סוּפה שתערער את מגמת חינוכנו הלאומי. אם [זו סוּפה], הרי שתכנית בתי הספר של סקובי היא צונאמי שינפץ רבים מיסודות ההכשרה של אזרחי המולדת ששמה מצרים..."[6]

 

אינטלקטואל מצרי: חשש לאובדן הזהות המצרית

במאמר ביומון המצרי רוז אל-יוסף הביע גם האינטלקטואל הקופטי וציר הפרלמנט לשעבר, גמאל אסעד, התנגדות לתכנית: "כל מדינה המקימה בית ספר או אוניברסיטה [במדינה אחרת] אינה עושה זאת לשם שמיים או למען מצרים, אלא למטרה מסוימת. זו הדרך האידיאלית לגרום להסתנוורות מהחינוך והתרבות [האמריקאית] באותן מדינות, דבר ההופך את בוגרי בתי הספר והאוניברסיטאות הללו למצרים הקשורים למדינה האחרת. מה שמסייע למצב הזה הוא רפיונם המרגיז של משרד החינוך והמשרד להשכלה גבוהה שהרימו ידיים מפיקוח מעשי וממשי על מוסדות החינוך הזר הללו.

 

האם יקפידו שהשפה הערבית תילמד לפחות באותו היקף כמו יתר השפות? האם ההיסטוריה הלאומית והפוליטית של מצרים תילמד מנקודת מבט מצרית ולאומית?... מה נותר ומה יוותר מהאני המצרי וכיצד נשמור על הזהות המצרית המהווה את הגרעין הראשון והחשוב ביותר של ההשתייכות הלאומית...? תרבותנו המצרית וזהותנו הלאומית הן [כל] מה שנשאר לנו בשוק התחרות העולמית והגלובליזציה..."[7]

 

בעל טור: בתיה"ס האמריקאיים – תוספת איכותית לחינוך

מנגד, בעל הטור השבועי בעיתון הערב הממסדי אל-מסאא, אל-סיד אל-באבלי, דחה את טענות המתנגדים להקמת בתי הספר האמריקאיים במצרים וכתב: "איני יודע איזה איום פוטנציאלי לביטחון הלאומי המצרי בדיוק יש בהקמת כמה בתי ספר אמריקאיים שישמשו דוגמה במדינתנו, שילכו אליהם תלמידים מצטיינים ויקבלו הכשרה מצוינת על אדמת מצרים בסביבה תרבותית מצרית ותחת פיקוח מצרי. אם מר [גמאל אל-זהראן שהגיש את השאילתא בנושא] חושש מאמריקניזציה של הצעירים הללו, ושהם יהפכו אחר כך לסוכנים של ארה"ב בארצנו, הרי שההיגיון הזה - אבד עליו הכלח.

 

אנו חיים בעולם חדש שבו אין עוד חשיבות לגבולות, ולאזרחויות אין עוד ערך. זהו עידן האזרח העולמי שאין לו כל אזרחות ולא מולדת, האזרח הקשור במחשבה לכל מקום בעולם באמצעות אותם מושגים ותרבות, לאחר מהפכת ערוצי הלוויין, מהפכת האינטרנט ועם היכולת להגיע לידע במהירות מקסימאלית ותוך מאמץ מינימאלי.

 

אם אנו פוחדים על התלמידים שילמדו בארצנו בבתי ספר אמריקאיים, מה באשר לאלפי התלמידים המצריים הלומדים ומתגוררים שם בארה"ב באוניברסיטאות השונות? האם עלינו לערוך סיורים מיוחדים עם שובם לארץ המולדת כדי להבטיח שהם לא מהווים איום לביטחון הלאומי? או שעלינו להקצות שומר לכל אחד מהם שם כדי לוודא שהם נשארים מחויבים ללאומיות שלהם ושהם מאזינים לשירים מצריים בלבד וצופים רק בערוץ הלוויין המצרי בטלוויזיה?

 

אם כך, מדוע יש אוניברסיטה אמריקאית בקהיר, מדוע שמענו על אוניברסיטה גרמנית ואחרות – בריטית, רוסית, קנדית וצרפתית, שצעירינו מתחרים להיכנס אליהן? משום שהן מציעות חינוך ואווירה שונה, ומשום שהן הפכו לטובות יותר מבחינת ההכשרה העונה לדרישות שוק העבודה.

 

הקמת בתי ספר אמריקאיים, אנגליים או צרפתיים בארצנו היא אינה דבר יוצא דופן לחברתנו או מעורר התנגדות, אלא להיפך. בתי ספר אלו מילאו תפקיד [בפיתוח] הנאורות והתרבות ובהכשרת בוגרים מצריים מצטיינים שהשפיעו על החברה באמצעות ביצועים שונים ומחשבה מתקדמת והיו לאחד ממובילי השינוי החברתי והמעבר לחברה מודרנית מתקדמת...

 

איני מבין ואיני מקבל את הפחד הזה המשתלט על חלק [מאיתנו] תמיד עם כל רעיון חדש ועם כל מעורבות זרה, כאילו שהאימפריאליזם ישוב אלינו פעם נוספת, וכאילו יש בכך כדי לחסל את ערביותה של מצרים ולאיים על האסלאם בה. הם שכחו או העמידו פנים כי שכחו... שהתורכים, הצרפתים והאנגלים כבשו אותם במשך שנים ארוכות בעת המודרנית, ולמרות זאת, המצרי נשאר [נאמן] לארצו ודבק בתכונותיו ומנהגיו מבלי לשנות את טבעו ומבלי שתיטמע תרבותו בתרבותם... בתי הספר האמריקאיים החדשים, עליהם דיברה גברת סקובי, יהוו תוספת משובחת לחינוך המודרני במצרים..."[8]


[1] ראש מנהלת החינוך המיוחד והזר במשרד החינוך והתרבות המצרי, חוסיין עבד אל-עט'ים, אמר כי עד כה לא הביאה השגרירות האמריקאית את התכנית לאישור משרד החינוך. אל-יום אל-סאבע (מצרים), 23.10.2009

[2] אל-מצריון (מצרים), 21.10.2009

[3] נהצ'ת מצר (מצרים), 22.10.2009

[4] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 6.11.2009

[5] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 23.10.2009

[6] אל-אהראם (מצרים), 6.11.2009

[7] רוז אל-יוסף (מצרים), 11.11.2009

[8] אל-מסאא (מצרים), 7.11.2009