בכירים פלסטינים מאיימים לחדש את המאבק המזוין

לאחר הצלחתו הגדולה של יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס לכנס את הוועידה השישית של הפת"ח, לזכות באמון הפת"ח ולחזק את מעמדו בתנועה, הוא ספג שלוש מכות קשות: מסע ההכפשה נגדו מטעם החמאס בשל דחיית הדיון והצבעה בדו"ח גולדסטון; כשלון הפיוס הפנים-פלסטיני בקהיר עקב סירוב החמאס לחתום על הסכם הפיוס; אי עמידתה של ארה"ב לימינו בדרישתו להקפאת ההתנחלויות כתנאי לחידוש המו"מ עם ישראל. ייתכן שכל אלה הניעו את עבאס להודיע כי לא יתמודד בבחירות הפלסטיניות שנועדו להתקיים בינואר 2010, כניסיון ללחוץ הן על ארה"ב והן על ישראל לשנות את עמדתן.

על רקע זה החלו בכירים בפת"ח וברש"פ להסלים את התבטאויותיהם אודות אופציות אחרות זולת המו"מ, בהן המאבק המזוין. להלן תרגום לקט התבטאויות בנושא אפשרות השיבה למאבק המזוין אם ייכשל המו"מ:

כל דרכי המאבק אפשריות

חבר הוועד המרכזי של הפת"ח, נביל שעת', אמר בריאיון: "זכותנו לחזור אל המאבק המזוין כדי להשיב את הזכויות. ניסינו 18 שנה של מו"מ, אך ישראל המשיכה את תוקפנותה וזרעה הרס, הרג רב והתנחלויות. היום זכותנו להחזיר את החלופות... אם המו"מ ייכשל, נפנה אל המאבק המזוין כי זו זכותנו. כל כיבוש שמשתלט על אדמת עם אחר ופוגע בכבודו – החוק הבין-לאומי קובע שזכותו [של הנפגע] לפנות אל המאבק המזוין."[1]

חבר אחר בוועד המרכזי של הפת"ח, מוחמד דחלאן, אמר כי אם תיכשל הרש"פ בהשגת החלטה של מועצת הביטחון המאשרת את הקמת המדינה הפלסטינית, יהיה לוועד המרכזי של פת"ח ולוועד הפועל של אש"פ בנק של רעיונות והצעות חלופיים, בנוסף לאופציית התנגדות עממית נרחבת נגד ההתנחלויות והגדר ונגד הכיבוש. "מאסנו בכיבוש ויש לנו זכות טבעית ולגיטימית להתנגד לו בכל האמצעים המותרים מבחינה בין-לאומית ושאישרו אותן החלטות האו"ם."[2]  

בדברים לציון יום מותו של יאסר ערפאת, אמר מחמוד עבאס: "נמשיך את דרך המאבק הארוכה, המייגעת שיש בה דם, יזע ודמעות. הדרך של היום נסמכת על מורשת נאצלת של מאבק שיצרנו בידיים אמיצות, בראש נאור ובמחשבה לאומית עתירת ניסיון. שילבנו בין המאבק המזוין לבין הפעילות המדינית. רובינו לא שימשו שודדי דרכים אלא היו רובים של [אנשים] פוליטיים שחתרו למטרה נאצלה."[3]    

מזכ"ל המועצה המהפכנית של פת"ח, אמין מקבול, אמר כי ההתמודדות מול ישראל "כוללת, בצורה ברורה, גם את ההתנגדות המזוינת. האופציה הזאת לא הוסרה, ואושרה בוועידה הכללית השישית [של פת"ח], והיא אחת מהאופציות האפשריות".[4]

מרואן אל-ברר'ות'י, חבר הוועד המרכזי של הפת"ח הכלוא בישראל, אמר: "תמיד קראתי לשילוב יצירתי של המו"מ עם ההתנגדות, פעילות פוליטית, דיפלומטית ועממית. הזהרנו שלא להסתמך על המו"מ בלבד ויש שגילו זאת מאוחר."[5] 

עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברר'ות'י, כתב כי "יש להניע את העניינים לכוון נקודת האל-חזור: מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה בגבולות ה-4 ביוני 1967 או מבול... העם הפלסטיני לא יאפשר שהטרגדיה שלו תחזור ללא תגובה. אם הוא צריך לבחור בין מוות מהיר לבין מוות איטי, הוא יבחר בדרך הקצרה ויבעיר את השטח בכל מקום שבו יהיה. איננו חייבים לאיש דבר אדרבא, אחרים חייבים לנו חוב ענק. אם דרכי השלום ייחסמו  ע"י גושי התנחלויות ומזימות בין-לאומיות, נהיה מופת להקרבה... כאשר לא יהיה לנו מה להפסיד הוא [העם בישראל] יפסיד משום שאחרינו המבול."[6] 

בגילוי דעת של הזרועות הצבאיות של פת"ח שפורסם באתר המזוהה עם אש"פ  www.suqooor.com לציון יום הכרזת העצמאות הפלסטינית, נכתב כי הזרועות מתחייבות להמשיך את ההתנגדות: "אנו מדגישים את זכותנו הלגיטימית והמלאה להתנגדות ולהגנה על עמנו הפלסטיני ומגנים את מה שעושים [אנשי חמאס] המהללים את ההתנגדות כסיסמא, אך בפועל מונעים אותה."[7]

חבר בוועדה המרכזית של פת"ח מסר: "התנועה קיבלה החלטה להבעיר אינתיפאדה שלישית בגדמ"ע  בתגובה לעקשנות של ישראל ולכישלון התהליך המדיני, החלטה שהתקבלה בוועידה השישית של הפת"ח." לדבריו, "האינתיפאדה השלישית תהיה קשה מקודמותיה אך היא תשמור על צביון עממי ללא שימוש בנשק חם." עוד אמר כי עיקר הפעילות תתמקד בכיתור התנחלויות ע"י אלפי פלסטינים וכי יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, הסכים להחלטת הפת"ח לחדש את האינתיפאדה, אך לא אינתיפאדה צבאית.[8]