וליד ג'ונבלאט: הסיסמאות של 'כוחות ה-14 במרץ' מיצו את עצמן
ב-2 באוגוסט 2009 הודיע המנהיג הדרוזי הלבנוני, וליד ג'ונבלאט, כי הברית הפוליטית שלו עם "כוחות ה-14 במרץ", "נבעה מתוך הכרח וכעת אין להמשיכה". הוא גם מתח ביקורת על מי שהיו בעלי בריתו הפוליטיים ב"כוחות ה-14 במרץ" בארבע השנים האחרונות, וטען כי מאבקם משולל כל תוכן פוליטי והתבסס כולו על שלילת האחר.[1] הצהרות אלה התפרשו בלבנון כהכרזה על פרישתו מ"כוחות ה-14 במרץ". אולם, כעבור ימים ספורים, בעקבות פגישתו עם שר ההסברה הסעודי, עבד אל-עזיז אל-ח'וג'ה, שנשלח ללבנון בעקבות הצהרות אלה, אמר ג'ונבלאט כי דבריו פורשו שלא כהלכה וציין כי לא נטש את סעד אל-חרירי, ואין לפרש את עמדותיו כיציאה מ"כוחות ה-14 במרץ".[2]
בעקבות הצהרותיו של ג'ונבלאט על סיום הברית עם "כוחות ה-14 במרץ" הודיעו אישים לבנוניים המקורבים למשטר הסורי כי ג'ונבלאט מוזמן לבקר בסוריה ודווח כי הוא הוזמן גם לאיראן.[3] יצוין כי הצהרותיו של ג'ונבלאט לא התקבלו בהפתעה בלבנון ומחוצה לה היות והשינוי בעמדותיו ניכר כבר מאז מאי 2008 בעקבות ההשתלטות של חמושי חזבאללה על בירות ועל אזורים נוספים בלבנון.[4]
לתפנית הפוליטית שעשה ג'ונבלאט - הטוען כי אינו שייך ל"כוחות ה-14 במרץ", אך מדגיש את תמיכתו בסעד אל חרירי ובהשתייכותו לרוב בפרלמנט - יש השפעה עצומה על המפה הפוליטית בלבנון, במיוחד לאחר הבחירות לפרלמנט שהיו ביוני 2009. נראה כי לטענותיו אלה [ההשתייכות לרוב] אין משמעות מעשית, כיוון שאין ערובה לכך שג'ונבלאט יאמץ את עמדת "כוחות ה-14 במרץ" בעת קבלת הכרעות חשובות בממשלה או בפרלמנט. אדרבא, בחודשים האחרונים מסתמן כי ג'ונבלאט הולך ומתקרב לאופוזיציה, ובעיקר לחזבאללה, ואף תומך בעמדותיה ודרישותיה. התפנית הפוליטית של ג'ונבלאט מוססה את כוחם של "כוחות ה-14 במרץ" והפכה את ניצחונם בבחירות ואת הרוב שלהם בפרלמנט לחסר משמעות.
להלן תרגום עיקרי הראיון שקיים היומון הלבנוני האופוזיציוני והפרו-סורי "אל-ספיר" עם ג'ונבלאט ימים ספורים לאחר שהודיע על סיום הברית עם "כוחות ה-14 במרץ" ולאחר שהסתייג מהצהרה זו וכן בראיון ליומון האיראני אעתמאד:[5]
"כוחות ה-14 במרץ" אינם רגישים כלפי פלסטין
"ג'ונבלאט ציין כי כמעט כל הסיסמאות שאיחדו אותו עם 'כוחות ה-14 במרץ' לאחר רצח רה"מ [לשעבר] רפיק אל-חרירי מוצו. אשר לנשק של ההתנגדות [קרי, חזבאללה] הדיאלוג לגביו חייב להימשך על מנת לדון באופן שבו הוא ייקלט [במסגרת המדינה] בזמן המתאים מבחינה אזורית..."
הוא הוסיף: "לחלק מהאנשים ב['כוחות] ה-14 במרץ' אין כל רגישות כלפי פלסטין, הערביות והסכנה של ההתנחלויות. יתרה מכך, הם מתמקדים רק [בפיצוץ מחסן התחמושת שאירע לאחרונה] בח'רבת סלם [קרי רק בביקורת על חזבאללה] ובסיסמה הקוראת לריבונות, חירות, ועצמאות [ללבנון].[6] אנו [במפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית] השעינו את החברות שלנו במזכירות הכללית [של 'כוחות ה-14 במרץ'] עד שיתבהרו העניינים. אם הבחורים ב'כוחות ה-14 במרץ' לא רוצים לראות את הדברים לאשורם, זו בעיה... אתמול הגיע שר החוץ הישראלי ליברמן ל[עיירה] ר'ג'ר כדי להדגיש שהיא שייכת [לישראל]. בנוסף קיים חוק ההתנחלויות החדש [בישראל] שמקפח את ערביי 1948[7], אבל חלק מהאנשים בלבנון אינו מתעניין בכל מה שמתרחש באזור, חוץ מאשר איך 'להיפטר' מהפליטים הפלסטינים ולא לחזור לשמוע עליהם."
ג'ונבלאט הבהיר כי הוא מתכוון בדבריו ל"ימין הלבנוני הכולל את מפלגת הפלנגות [בראשות אמין אל-ג'ומיל], 'הכוחות הלבנונים' [בראשות סמיר ג'עג'ע] ומרבית האישים ב'כוחות ה-14 במרץ'. לגביהם מתמצה הנושא הפלסטיני בכך שיש פלסטינים שצריך להיפטר מהנטל שהם מהווים..."
בהמשך הראיון אמר: "... האם זה יתכן שבפרסומים של המזכירות הכללית של ['כוחות ה-14 במרץ'] אין שום מילה בנוגע להתנחלויות, לע'ג'ר ולסכנה הישראלית, כאילו אנו [חיים] על אי בודד..."
"הזהות הישראלית-דרוזית בפלסטין היא אות קלון"
בתשובה לשאלה על מיקומו הפוליטי החדש והאם הוא עדיין חלק מ"כוחות ה-14 במרץ" או מחוץ למסגרת זו, אמר: "אני מקרה מיוחד. הסיסמאות הקודמות [שהניפו 'כוחות ה-14 במרץ'] מוצו ואני אציב תנאים למזכירות הכללית של [כוחות] 'ה-14 במרץ' כדי שהיא תחליט על דרכה... האם היא תישאר במקומה, שבויה באופק הלבנוני הצר, או שהיא תדבר ערבית ותניף סיסמאות שונות [מאלה שהציגה עד היום] שישקפו את מחויבותה לעניינים הלאומיים והערביים ובראשם העניין הפלסטיני. בצורה כזו אנחנו לא יכולים להשלים [את המלאכה] והמדינה לא יכולה להישאר על הגדר. אין מנוס מעמדת ביניים שתשבור את הכיתתיות החדה [בלבנון בין "כוחות ה-14 במרץ" לבין האופוזיציה]. הדבר המוזר הוא שלכאורה כולם תומכים בנשיא [מישל סולימאן], אבל הוא בקושי הצליח לסחוט סיעה [בפרלמנט] של חמישה חברים..."
לגבי פגישתו עם שר ההסברה והתרבות הסעודי, עבד-אל-עזיז אל-ח'וג'ה, אשר נשלח ללבנון מיד לאחר הצהרותיו של ג'ונבלאט על סיום הברית עם "כוחות ה-14 במרץ", הוא אמר: "[עבד אל-עזיז אל-ח'וג'ה] הביע תקווה שאני לא אסיר את תמיכתי בראש הממשלה [המיועד סעד אל-חרירי]. הדגשתי בפניו את רצוני שאל-חרירי יצליח ואת רצוני להקל על משימתו [להרכיב את הממשלה]. הדגשתי גם את חשיבות [הצורך שאני חש] לבסס מחדש את הזהות הערבית בקרב הדרוזים, כדי שלא יפנו לבדלנות וכדי שחלק מהם, בגלל היותם מיעוט, לא יידבקו בזהות הישראלית, בייחוד לאור אות הקלון [שדבק בנו] והוא הזהות הישראלית-דרוזית בפלסטין הכבושה, המנוצלת נגד הפלסטינים והערבים..."
"לא ניתן להתעלם מהגורם האיראני באזור"
"ג'ונבלאט ... הדגיש בפני השר [הסעודי עבד אל-עזיז] אל-ח'וג'ה את החשיבות של [הדיאלוג] הסורי-סעודי המהווה ערובה למדינה [לבנון] ופותח צוהר לדיאלוג סעודי-איראני אפשרי בעתיד. לדבריו, 'לא ניתן להתעלם מהגורם האיראני באזור והיתה זו טעות שבפרסומים שלנו [בעבר] התייחסנו לאיראן ולישראל באותה רמה של עוינות...'"
"ג'ונבלאט ציין כי [חבר הפרלמנט הלבנוני לשעבר] וראש זרם "אל-תוחיד" [הידוע כמקורב לסוריה], ויאם והאב העביר אליו מסר מהשגריר האיראני בבירות שכלל הזמנה לארוחת ערב והוסיף: 'בעקרון אמרתי שאין לי התנגדות לכך, אבל רציתי קודם להתייעץ עם המלך עבדאללה [הסעודי] בהיותו חבר של הדרוזים. חשתי שזה לא מתאים לבקר את השגריר האיראני מבלי להתייעץ איתו ודעתו היתה שאחכה קצת וכך היה. אבל אם השגריר האיראני מעוניין לבקר אותי אז אין מניעה לכך'..."
חש געגועים לדמשק; בשאר אל-אסד השתנה
בעניין סוריה אמר ג'ונבלאט: "הגנת הדרוזים תתגשם באמצעות האופק הערבי הרחב המשקיף על פלסטין – הגנתם זו טמונה בערביות ובסוריה, בלעדיה הם יירמסו. [אכן] השתמשתי [בעבר] בתיאורים מסוימים שהגיעו עד כדי פגיעה אישית [בנשיא אסד], דבר [שפגע] במשטר ובעם [בסוריה], ובמיוחד פגע בדרוזים של סוריה שנפגעו מדרך הדיבור שלי.[8] אבל ישנה אישיות שלא אחשוף את זהותה והיא היחידה שמייעצת לי מה עלי לעשות וכיצד לתקן את יחסי עם דמשק".[9]
"ג'ונבלאט הוסיף כי לא מתקבל על הדעת שהוא יבקר בסוריה לפני [שיבקר שם] ראש הממשלה הנבחר סעד אל-חרירי... והתוודה שהוא חש כיסופים לדמשק ולקשרים שלו עימה והוסיף: 'בשאר אל-אסד היום הוא שונה מ[אסד של] שנת 2000 ושנת 2005. שכן הוא הפך לבעל יכולת גדולה יותר...
"על כולנו לתמוך בחזבאללה"
"ג'ונבלאט התריע מפני הסכנה הישראלית המאיימת, ואמר כי הוא מעריך שישראל תשוב ותתקוף את לבנון במוקדם או במאוחר, כיוון שהיא טרם עיכלה את תבוסתה בשנת 2006 ומכיוון שהיא לא מקבלת את העובדה שיש בגבולותיה [עם לבנון] ארגון צבאי-פוליטי-אידיאולוגי [הכוונה לחזבאללה] המהווה איום עבורה ויכול לשמש כמגן [לעם] הפלסטיני..."
בתשובה לשאלה מה תהיה עמדתו הפעם אם ישראל תפתח במלחמה נגד חזבאללה הדגיש ג'ונבלאט: "במצב כזה על כולנו להיות לצד חזבאללה, [ולתמוך בו] מבחינה מוראלית וחומרית, [ברמת] המדינה והעם. זהו עניין הדורש פעולה משותפת בשטח על ידי הסרת המשקעים... שעוד נותרו מהתקופה של ה-7 במאי [2008][10]. עדיף שתהיה אסטרטגיית הגנה כדי להתמודד עם כל מעשה תוקפנות, אך אם לא נצליח בטווח הנראה לעין לקלוט את המנגנון הצבאי של חזבאללה בתוך המדינה, הרי שבסיכומו של דבר עלינו לעמוד לצדו".
סוריה היא העומק האסטרטגי של לבנון
בראיון ליומון האיראני אעתמאד, ב-2 בספטמבר 2009, אמר ג'ונבלאט: "עלינו להביט אל העתיד ולדעת מיהו הידיד ומיהו האויב. האויב הראשי הוא ישראל. האויב הראשי הוא תוכניתה של אמריקה לזרוע חילוקי דעות באזור, כמו התוכנית שמתבצעת בעיראק בקרב האסכולות האסלאמיות, השיעה, הסונה, הערבים והכורדים, או כמו המצב באפגניסטן ובפקיסטן... אולם לבנון נשפטת לפי המציאות הפוליטית שלה; מצד אחד נמצאת ישראל כאויב הראשי, ומהצד השני נמצאת סוריה, המהווה עומק אסטרטגי של לבנון ושל הערבים... מצד נוסף של לבנון נמצא הים ... סוריה והרפובליקה האסלאמית של איראן הן ידידותיה של לבנון. אנו בעולם הערבי ניצבים בפני בעיה הנובעת מקיומן של מחלוקות בין כמה ממדינות ערב לאיראן, ו[לפיכך] הן רואות בה אויב. דבר זה לחלוטין לא נכון ואינו צריך להיות כך...
[ואשר] לסוריה, זו תמיד עמדה לצידנו בתסבוכות הגדולות כמו המתקפה הישראלית וכיבוש בירות, מה שהביא לשחרור בירות ולשחרור דרום לבנון. בנוסף, תמיכתה התמידית של סוריה בכוחות ההתנגדות בלבנון [קרי, חזבאללה] היא עניין חשוב...
טעות לראות בסוריה ואיראן אויב
האויב הוא ישראל וסוריה היא ידידתנו. סוריה היא [שער] הכניסה שלנו למדינות ערב. בהסכם טאאף היא כיבתה את האש של מלחמות הפנים... למרבה הצער, בחלק ממדינות ערב ומהארגונים הערבים קיימת תיאוריה לפיה איראן וישראל הן שתי הסכנות החמורות. זוהי טעות גדולה. ישראל היא האויב הראשי של העולם הערבי ושל עולם האסלאם. בנושא איראן קיימת אי הבנה. היחסים המתוחים בין איראן למצרים צריכים להיפתר באמצעות דיאלוג ומו"מ. האינטרס הראשי של הערבים הוא לקיים יחסים ידידותיים וכנים על בסיס של מו"מ עם איראן כדי להתמודד מול הסכנה הבסיסית שהיא ישראל."[11]
לבנון יכולה לרכוש נשק מאיראן
בראיון לערוץ האיראני Press TV אמר ג'ונבלאט כי לבנון יכולה לפנות לאיראן על מנת לרכוש נשק להגנה בפני אויביה. לדבריו, וושינגטון מסרבת לספק ללבנון נשק חיוני מחשש שהנשק יוכל לשמש נגד בעלת בריתה, ישראל והוסיף: " אנו זקוקים לנשק נגד טנקים ונגד מטוסים... אנו חושבים שאנו יכולים למצוא נשק כזה באיראן, ברוסיה, או בסין." ג'ונבלאט גם קרא לדיאלוג בין סעודיה, מצרים ואיראן וטען כי אחדות בקרב הערבים והאיראנים תוכל לסייע למנוע תוקפנות ישראלית אפשרית נגד מי מהם.[12]
[1] אל-מסתקבל (לבנון), 3.8.2009
[2]אל-אח'באר, אל-מסתקבל (לבנון), 6.8.2009
[3] אל-מסתקבל (לבנון), 6.8.2009 , אל-ספיר (לבנון), 10.8.2009
[4] מאז מאי 2008 החל ג'ונבלאט להתקרב לגורמים שונים באופוזיציה ובעיקר לחזבאללה ולמתן את עמדותיו ביחס לנשק של חזבאללה וכלפי סוריה. שינוי זה בא לביטוי בשיחה סגורה שקיים ג'ונבלאט עם כמה שיח'ים דרוזים הנאמנים לו בה קרא להם לקבל את המציאות החדשה במדינה ולהפסיק להילחם בשיעים. ראה דוח ממרי: Walid Jumblatt in Closed-Door Meeting with Druze Sheikhs: :'We Have No Choice But to Coexist with the Shi'ites'
http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP238309
[5] אל-ספיר (לבנון), 7.8.2009
[6] ב-14.7.09 התפוצץ מחסן נשק של חזבאללה באיזור ח'רבת סלם שבדרום לבנון. בעקבות האירוע החל יוניפי"ל בחקירת האירוע דבר שהוביל לחיכוך עם תושבי המקום, והגיע לשיאו כאשר ב-18.7.09 פטרול של חיילי יוניפי"ל הותקף על ידי תושבי הכפרים ח'רבת סלם ובאר אל-סלאסיל ונפגעו 14 מחיילי הכוח.
[7] ככל הנראה כוונתו לרפורמת הקרקעות במנהל מקרקעי ישראל שאושרה בכנסת בתחילת אוגוסט 2009.
[8] בנאום שנשא ג'ונבלאט ב-14.2.2007, יום השנה השני לרצח רפיק אל-חרירי, הוא תקף בחריפות רבה את נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, וכינה אותו: עריץ דמשק, קוף שהטבע לא הכיר, נחש שממנו ברחו [כל שאר] הנחשים, לוויתן שהים ירק, חיית פרא מבין חיות הפרא של המדבריות, יצור המשתייך לחצאי הגברים, תוצרת ישראלית, שקרן, פושע, ורב מרצחים בסוריה ולבנון. כמו כן הוא הבטיח לאסד כי "השנה יבוא ביה"ד [לרצח רפיק אל-חרירי] ועימו העונש, הצדק וההוצאה להורג..."
אל-מסתקבל (לבנון), 15.2.2007
בראיון לערוץ בערוץ האיראני Press TV ב-1.1.2008 האשים ג'ונבלאט את סוריה ברצח אביו כמאל ג'ונבלאט, ר"מ לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי ובכירים לבנוניים נוספים וכינה את המשטר הסורי "אוסף של רוצחים". ראו קליפ ממרי. ב-20.7.2006 תקף ג'ונבלאט את בשאר אל-אסד וטען שהוא שולט בסוריה ע"י הפעלת כוח והופך את אזרחיה לעניים, אומללים וכולא אינטלקטואלים הסורים. ראו קליפ ממרי
[9] העיתונאי שקיים את הראיון עם ג'ונבלאט, עמאד מרמל, מציין כי האישיות עליה דיבר ג'ונבלאט, אשר השפיעה עליו לשנות את עמדותיו הוא הרמטכ"ל הסורי לשעבר, רב אלוף, חכמת אל-שהאבי. לדברי מרמל, ג'ונבלאט ביקר בקביעות את שהאבי אשר התגורר עד לאחרונה בפריז וכעת שב להתגורר בדמשק. מרמל מוסיף כי שהאבי שימש משענת עבור ג'ונבלאט מאז קיבל על עצמו את האחריות למפלגה ולעדה שלו והוא שב הפציר בו לא לזנוח את הערביות. שהאבי גם היה הראשון שברך את ג'ונבלאט לאחר הצהרותיו בהן הודיע על סיום הברית עם "כוחות ה-14 במרץ" ב-2 באוגוסט 2009.
[10] ב-7 במאי 2008, השתלטו חמושים של חזבאללה על בירות ואזורים נוספים בלבנון במטרה לכפות על הממשלה חזרה משתי החלטות שקיבלה נגד חזבאללה: לראות ברשת התקשורת הפרטית של חזבאללה רשת "בלתי חוקית" ה"פוגעת בריבונותה של המדינה" ולהעמיד לדין את האחראים על הקמת הרשת; לפטר את ראש מנגנון הביטחון בשדה התעופה בבירות, ופיק שוקיר, המקורב לחזבאללה.
[11] אעתמאד (איראן) 2.9.2009
[12] www.presstv.ir, 13.9.2009
