המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טלי פחימה: ראא'ד צלאח - מנהיגי; לא מאמינה במדינת ישראל
27/10/2009

 

טלי פחימה: ראא'ד צלאח הוא מנהיגי; לא מאמינה במדינת ישראל

 

בראיון עם היומון האלקטרוני הליבראלי Elaph אמרה טלי פחימה, המתגוררת בכפר ערערה, כי היא משייכת עצמה לעם הפלסטיני ורואה בראא'ד צלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, את מנהיגה. פחימה כינתה את זכריא זביידי "זונה של השב"כ", לאחר שוויתר על עקרונותיו. כמו כן, הביעה תקווה להתחתן עם פלסטיני מוסלמי ולהוליד ילדים שיהיו גאים בדת האסלאם.

להלן קטעים מן הראיון:  

 

בניגוד לחייל הישראלי, הלוחם הפלסטיני לא יודע פחד

"ש: כיצד הפכת מישראלית ימנית לבעלת תחושת שייכות [לעם] הפלסטיני?

ת: בשנת 2002 התחלתי להתעניין בפוליטיקה, כאשר עבדתי כפקידה במשרד עורכי דין בתל אביב... האינתיפאדה אשר הגיעה לעומקה של תל אביב שינתה את חיי ועקרונותיי. מעשי הטבח של ישראל נמשכו אחד אחרי השני ובעקבותיהם בוצע פיגוע פלסטיני. כאשר הנער הצעיר פוצץ את עצמו ואת מה שהיה עליו על המטרה הישראלית, אז פתחתי את עיניי והחלטתי לדעת יותר על מבצע הפיגוע...

 

ש: למי היתה השפעה עלייך ולמי היה חלק בשינוי האישיות שלך?

ת: זכריא זביידי השפיע עליי מאוד. הגעתי לצד השני וישבתי עם קבוצת לוחמים פלסטינים ... היחסים ביני לבין לוחמי 'גדודי שוהדאא' אל-אקצא' במחנה הפליטים של ג'נין היו מצוינים. גרתי עם אנשים ימים ושעות ארוכות והם מתו תוך שניות, דבר אשר העניק לי כוח פנימי, עמידה איתנה ורצון לחלום על החופש של אותם לוחמים. הדברים לא התגלגלו כפי שרציתי, אך עודי מאמינה שצריך לשלם מחיר כבד למען השגת החירות.

 

ש: מה ההבדל בין חייל ישראלי לבין לוחם פלסטיני?

ת: ההבדל גדול. על אף שאת פעולות ההתאבדות המציאו היהודים בימי המנדט הבריטי על מנת להתנגד לו, היום.. כאשר האינתיפאדה היתה בתחילתה הפלסטיני היה מחזיק אבן ומתעמת באמצעותה עם טנק. לאותו לוחם [פלסטיני] צעיר או מבוגר יש רגשות ואמונה רוחנית. זהו ההבדל  היחיד בין חייל ישראלי שמפחד לבין לוחם פלסטיני שלא יודע פחד. כאשר הייתי בג'נין הפריד ביני לבין הצבא קיר, והייתי שומעת את השיחות [של החיילים] על הפחד והדאגה המתמשכים. מנגד, ראיתי שהפלסטינים היו מוכנים לפדות את מולדתם בחייהם, אולם, למרבה הצער, גדודי שוהדאא' אל-אקצא נלחמו לחינם לאחר שנכנעו.

 

עקרונותיו של ראא'ד צלאח - טהורים

ש: שמעתי שניתקת את כל קשרייך עם זכריא אל-זביידי, מפקד בגדודי שוהדאא' אל-אקצא?

ת: יותר מכך, כיניתי אותו 'זונה של השב"כ'. רחשתי לו כבוד בעבר והערכתי אותו, אולם כאשר הוא עזב את ההתנגדות למען חייו האישיים והבטחת עתידו תמורת אלפי שקלים, לא רציתי לראות אותו יותר... אל-זביידי היה ידיד. ויתרתי עליו כאשר הוא ויתר על עקרונותיו. היה בינינו קשר פוליטי, אולם כאשר  הוא השתנה ומכר את חירותו במחיר זול, הפסקתי להתעניין בו. היום אנחנו לא אויבים, שנינו גרים באותה סירה - הוא חי את מציאות הכיבוש שם, ואני חיה את הכיבוש כאן...

 

ש: מדוע פרשת מן החברה הישראלית?

ת:  פשוט משום שאני כבר לא חלק מהחברה היהודית. אני לא מאמינה במדינת ישראל, שיניתי את הכיוון שלי. הפכתי להיות חלק מהצד הפלסטיני, על אף הבעיות המורכבות שיש בחברה זו... בחרתי להיות חלק מהחברה הפלסטינית ובחרתי בהנהגתו של ראא'ד צלאח ושל התנועה האסלאמית- הפלג הצפוני.

 

ש: מדוע דווקא שיח' ראא'ד צלאח?

ת: הבחנתי מקרוב באדם נקי ובמנהיג אנושי בעל עקרונות טהורים. אני לא רואה שיש מישהו שיכול לתפוס את מקומו של ראא'ד צלאח ולהתחרות בו [בתחום] הדתי או הפוליטי. צפיתי בו לפני [שריצה עונש מאסר] בכלא ולאחר מכן, והבחנתי שהוא לא השתנה בגלל התנאים. הוא עומד [איתן] כמוני ואני כמוהו מתעמתת מול המדיניות הישראלית ללא פחד. הם מפחדים ממנו, [משום] שהוא אדם שלא ניתן לקנותו... הוא יכול היה לעבוד בפרלמנט הציוני, אך סירב לשתף פעולה עם מנהיגים ישראלים שביצעו פשעי מלחמה נגד הפלסטינים..

 

 

ש: האם את לא מתחרטת?

ת: בוודאי שלא. אם הייתי צריכה לבחור שוב, הייתי בוחרת באותה דרך. אם הייתי רוצה לשנות את דרכי, הייתי משתפת פעולה עם הישראלים כאשר הייתי בכלא... לא התחרטתי ולעולם לא ארשה למדינה לפעול נגדי ונגד העם הפלסטיני... מדינת ישראל נגדי, המשטרה שלהם נגדי והיהודים הקיצוניים רודפים אחרי...

 

 מקווה להתחתן עם פלסטיני מוסלמי

ש: מדוע יהודי שאינו מכיר בקיומה של מדינת ישראל אינו עוזב אותה ומהגר למדינה אחרת?

ת:  אין לי מקום אחר זולת פלסטין. הפלסטינים אינם רודפים אחרי. הבעיה שלהם היא לא עם היהודים. לפני הנכבה היהודים גרו בארץ. הבעיה היא בקיומה של הציונות. עזבתי את ישראל, ויתרתי על מה שהמדינה היתה יכולה לתת לי. אני גרה לצד המוסלמים ומממשת את חירותי. אני מתנגדת בדרכי ויש לי רעיונות, עקרונות והמאבק שלי - שלא אוותר עליו. כמו כן, אני תחת הנהגתו של ראא'ד צלאח, ואני לא מוטרדת [לפיכך] משום איום או ניסיון להניא אותי מהחלטתי.

 

ש: בראיונותייך לעיתונות את מותחת ביקורת נוקבת גם על ההנהגה הערבית ועל הציבור הפלסטיני. מדוע?

ת: כי הם אינם מבינים את [חומרת] הסכנה האופפת אותם מצד ישראל. היום הממשלה מבצעת מדיניות של הרס בתים ומפקיעה אדמות. המדינה פועלת בהתאם לתוכניתה האסטרטגית מבלי שבעל הבית שנהרס ימצא שום אדם שיעזור לו, מלבד כמה פלסטינים. איך נגן על בתינו אם המציאות היא כזו? כיצד נגן על [מסגד] אל-אקצא, אשר הזהרנו כי הוא בסכנה? היום ירושלים מרוקנת מתושביה המקוריים, והעיר הקדושה [ירושלים] אינה מוצאת מי שיעזור לה! היום הציונות הצליחה להגשים מטרותיה ולייהד את יפו, האם נרשה לה לייהד את ירושלים ואת [מסגד] אל-אקצא?!...

 

ש: לסיום הראיון, למה את מייחלת?

ת: במישור האישי אני מודה לאללה על מצבי ועל השקט ושביעות הרצון שאני חשה בתוכי. אני מקווה שאתחתן עם פלסטיני מוסלמי ושאוליד ילדים שיהיו גאים בדת המוסלמית וישמרו על המאבק הפלסטיני כל עוד הכיבוש נמשך. במישור הפוליטי הציבורי אני מקווה לא להיות היהודייה היחידה במקום הזה. אני מקווה שנהיה רבים ונתעמת מול מדיניותה של ישראל, נעביר את המסר לעולם כולו, ונחשוף בפניו את פרצופה האמיתי [של ישראל]."[1]



[1]   www.elaph.com, 24.09.2009