פולמוס סביב הענקת פרס רשמי לליברל המצרי סייד אל-קימני
כתביו הביקורתיים של החוקר והסופר המצרי הליברלי, סייד אל-קימני, על האסלאם והשיח האסלאמי בהם קרא לחקור את האסלאם ואת הקוראן בכלים אובייקטיביים, תקף באומץ ארגונים פונדמנטליסטיים והוגים אסלאמיים בכירים, והפליג בשבח החילוניות – הקימו לו אויבים רבים, עד כי ב-16 ביולי 2005, בעקבות איומים של גורמים אסלאמיסטיים על חייו, הודיע אל-קימני כי הוא נענה לדרישת המאיימים, חוזר בו מכל מה שכתב בעבר ופורש מכתיבה ומהופעה בתקשורת.[1]
ב-25 ביוני 2009 העניק משרד התרבות המצרי לאל-קימני את פרס ההוקרה השנתי במדעי החברה, צעד שעורר את מחאת הממסד הדתי והאסלאמיסטים. אלו מתחו ביקורת על משרד התרבות וקראו לבטל את ההחלטה בטענה שאל-קימני פגע בכתביו באסלאם ובמוסלמים, ולכן אין זה ראוי להעניק לו פרס בסך 200,000 לי"מ מכספי הציבור המצרי. אל-קימני אף הואשם בכפירה.
בעקבות זאת יצאו אינטלקטואלים ליברליים להגנתו של אל-קימני ומחו על תרבות ההאשמה בכפירה. אל-קימני מצידו, הודה על הפרס שהוענק לו והבטיח להמשיך לפעול למען רפורמות במצרים, ובראשן ביטול הסעיף השני לחוקה הקובע כי השריעה האסלאמית היא מקור החקיקה העיקרי. עם התגברות ההתקפות התקשורתיות נגדו, הרבה אל-קימני לכתוב ולהתראיין, ואף הביע חשש לחייו ולחייהם של בני משפחתו וקרא לעזרת העולם החופשי.
פרס המדינה השנתי לליברל סייד אל-קימני
ב-25 ביוני 2009 העניק משרד התרבות המצרי את פרס ההוקרה השנתי במדעי החברה לאינטלקטואל הליברלי המצרי סייד אל-קימני. הפרס בסך 200,000 לי"מ, הוענק גם לד"ר קאסם עבדה קאסם, ד"ר חסן חנפי ולד"ר נעמאת אחמד פואד.[2] חבר המועצה העליונה לתרבות ועורך שבועון משרד התרבות המצרי "אל-קאהרה", צלאח עיסא, סיפר כי הצביע עבור אל-קימני בוועדת הפרס "מאחר שהוא הוגה דעות שקדן המנסה לקרוא את המורשת בצורה חדשה..." עיסא הוסיף: "פרסי ההוקרה הרשמיים מוענקים בעבור מאמץ מחקרי וחדשנות ספרותית ואומנותית. הם מוענקים לאדם שעשה מאמץ מחקרי, לא משנה אם הוא הגיע לתוצאות. ייתכן כי מבין מי שהצביעו עבורו ישנם כאלו שאינם מסכימים עם מרבית דעותיו של אל-קימני. הענקת [הפרס] אין משמעותה אישור של כל מה [שאל-קימני] מאמין בו."[3]
תגובת הממסד הדתי
דאר אל-אפתאא: משמיצי האסלאם ראויים לעונש, לא לפרס
אנשי הממסד הדתי המצרי התרעמו על מתן הפרס לאל-קימני. דאר אל-אפתאא – המוסד הרשמי להוצאת פתוות בראשות המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה – נענה ללחץ הציבורי שהופעל באופן אינטנסיבי על ידי היומון העצמאי "אל-מצריון",[4] ונתן את חוות דעתו באשר להענקת הפרס לאל-קימני. בחוות הדעת שניתנה בתשובה לשאלתו של בעל הטור היומי ב"אל-מצריון" ואחיו של עורך העיתון, גמאל סולטאן - מה דינה של הענקת פרס כספי לאדם שתקף בכתביו את הנביא ותיאר את האסלאם כדת מזויפת ואת הנבואה כהמצאה - נאמר: "המוסלמים תמימי דעים כי מי שמקלל את הנביא או מטיל דופי בדת האסלאם יוצא מכלל האסלאם והמוסלמים וראוי לעונש בעולם הזה וליסורים בעולם הבא..."
כן נאמר בחוות הדעת ההלכתית: "הדברים שצוטטו על ידי מבקש הפתוא [הכוונה לתיאור כתביו של אל-קימני], יהא אשר יהא מי שאמר אותם, הם דברי כפירה המוציאים את בעליהם מעדת האסלאם, באם הוא מוסלמי, והם מהווים פשע על פי סעיף 98 לחוק העונשין. אם דברים שפלים, בטלים ומעוררי סלידה אלה אכן נאמרו על ידי אדם ספציפי, הוא ראוי להרשעה ולא להוקרה, ויש לנקוט נגדו את כלל צעדי הענישה וההליכים הקבועים בחוק..."[5]
מופתי מצרים לשעבר: מתן הפרס – פשע נגד הזהות המצרית האסלאמית
המופתי של מצרים לשעבר, ד"ר נצר פריד ואצל, מתח ביקורת על החלטת משרד התרבות המצרי להעניק את הפרס לאל-קימני, ואמר כי החלטה זו היא "פשע נגד זהותה האסלאמית של מצרים."[6] לדבריו, זה מלמד על השתלטות "החילוניות המזוהמת על מוסדות התרבות שלנו ועל ריבונותו של רעיון ההפרדה בין דת ומדינה בקרב הבכירים במשרד התרבות." ואצל קרא להעמיד לדין את האחראים למתן הפרס לאל-קימני, ובראשם שר התרבות, פארוק חוסני, ולאלצו לשלול את הפרס מאדם "שהקדיש את חייו לפגיעה באסלאם ולהכחשת הנבואה..."[7]
ג'בהת עולמאא אל-אזהר: אל-קימני כופר ושר התרבות שותפו
ג'בהת עולמאא אל-אזהר – גוף שקם כעמותה לסיוע סוציאלי וכיום הוא מפורסם בזכות ביקורתו על שיח' אל-אזהר ודעותיו הקיצוניות בסוגיות חברתיות ופוליטיות שונות, עד כי לאחרונה נשמעות קריאות לפירוקו – טענה כי כתביו של אל-קימני מלמדים כי הוא חזר בו מן האסלאם [מורתד], ועל כן הוא כופר. בהודעה באתר האינטרנט שלה נכתב: "[סייד אל-קימני] כפר באופן גלוי שאין לו פירוש [אחר], ושאינו מותיר לאוהדיו כל מוצא או מפלט מהתועבה שבתועבות שדבקה בו..."
בפנייה לשר התרבות המצרי נאמר: "מה נותר לך מזכות החיים, הכבוד והסמכות לאחר שכרתת בפומבי את ראש האסלאם מעל צווארך?... אללה אומר לך ולכל מי שאיתך, אשר חזר בו בעזות מצח מדת האומה: 'המתנגדים לאלוהים ולשליחו ימוגרו כשם שמוגרו הדורות שלפניהם. הורדנו ממרומים אורות נהירים, ולכופרים צפוי עונש מחפיר.' [58:5] כבוד השר..., מי שמסייע לבגידה, הוא שותף של הבוגד, ומי שמסייע לכפירה, שותף של הכופר..."[8]
תגובת האסלאמיסטים
אל-גמאעה אל-אסלאמיה: שר התרבות – לך הביתה
גם ארגוני האסלאם הבלתי ממסדי הביעו התנגדות חריפה להענקת הפרס לאל-קימני. בהודעה באתר ארגון "אל-גמאעה
אל-אסלאמיה" נכתב: "אל-קימני ודומיו ישבו מול המצרים כולם כשבידיהם המחאות משרד התרבות המזויפות ועל החזה שלהם אותות הכבוד שלו. [הם ישבו] רגל על רגל ועישנו את סיגר המודרניות והנאורות הממולא בטינה כלפי דת האומה וההיסטוריה שלה, וזאת כשהם מוציאים את לשונותיהם למצרים כולם [ואומרים]: 'קיללנו אתכם, לעגנו לכם, טינפנו את ההיסטוריה שלכם וירקנו על המורשת שלכם, ואחר כך זכינו בפרס, מדינתכם הוקירה אותנו ולקחנו את כספיכם...'
איזה דבר מיוחד עשה אל-קימני המזכה אותו בפרס המכיר ב[מקוריות], בגאוניות, בחדשנות ובהצטיינות של בעליו? האם מבין כל חכמי הדת של מצרים לא מצא משרד התרבות אף חכם דת טוב ומכובד הראוי לפרס הגדול הזה, עד כי העניקוֹ לאדם כמו אל-קימני שהכחיש בעבר את הסונה, ושלא תרם אף תרומה מחקרית איכותית ורצינית במדעי החברה או באף מדע אחר?..."
בהתייחס לשר התרבות המצרי, פארוק חוסני, המועמד ליו"ר אונסק"ו, נאמר: "אנו רואים בהענקת פרס ההוקרה של המדינה לאדם כזה את שיא העלבון והפגיעה מצד המדינה המצרית... כבוד השר, הגיע הזמן שתעזוב את המשרה החשובה הזו. לך לאונסק"ו או שב בביתך... והשאר את עניין תרבותה של מצרים למי שמעריך את ההיסטוריה שלה ומכבד את עקרונותיה..."[9]
האח"ס: הענקת הפרס לאל-קימני – התגרות ברגשות הציבור
גם תנועת האח"ס מחתה.[10] הציר מטעם האחים המוסלמים בפרלמנט המצרי, ד"ר חמדי חסן, הפנה שאילתא דחופה לראש ממשלת מצרים בנושא, בטענה כי הענקת הפרס הרשמי לאל-קימני היא בבחינת התגרות מצד הממשלה ברגשות הציבור.[11]
באתר האינטרנט של האח"ס פורסמו מספר מאמרים פרי עטו של בכיר בתנועה, סייד נזילי, בהם קרא ליטול מאל-קימני את הפרס, ועם זאת הדגיש כי האחים המוסלמים מתנגדים להאשמות הכפירה שהוטחו באל-קימני: "יש לקחת ממנו את הכבוד שבפרס הזה ואת ערכו הכספי, שכן יש להוציא את כספי ציבור המוסלמים רק לתועלת אמיתית שתחזיר לציבור כולו טובה ורווח ולא תתנגש בערכיו, באמות המידה שלו ובעקרונותיו הדתיים והמוסריים."[12] לצד זאת, במאמר נוסף כתב נזילי: "עם כל הכבוד לג'בהת עולמאא אל-אזהר, איננו מסכימים להוצאת פסיקת הכפירה לאדם זה החורג מהקונצנזוס של האומה..."[13]
שר התרבות המצרי: למשרדי אין קשר למתן הפרס
בתגובה לביקורת הרבה שנמתחה עליו ולסערה שהתעוררה עם מתן הפרס לאל-קימני, אמר שר התרבות המצרי, פארוק חוסני, כי למשרדו אין כל קשר להענקה או אי הענקה של פרסי המדינה לאינטלקטואלים. לדבריו, פרסים אלה מוענקים על ידי המועצה העליונה לתרבות שבראשותו, לאחר הצבעה חשאית, אך רשימת המועמדים נקבעת על ידי מוסדות תרבות, לפי חוק הפרסים.[14]
תגובת הליברלים
עצומה: על הממשלה להגן על אל-קימני מהאשמות הכפירה
בעקבות זאת, נחלצו ליברלים להגנתו של אל-קימני. קבוצת פעילי זכויות אדם, משכילים ואנשי תקשורת החלה לאסוף חתימות לעצומה של הזדהות עם סייד אל-קימני, המגנה את ההסתה נגדם בעקבות זכייתם בפרס. את הקמפיין מובילים בעיקר פעילים קופטיים ממצרים ומחוצה לה. בגילוי דעת מטעמם נכתב: "בשעה שאנו מגַנים בתוקף את פעולותיהם של אלו המאשימים [אחרים] בכפירה, באותה מידה אנו דורשים מכל מוסדות המדינה למלא את האחריות המוטלת עליהם ולשים קץ לקומדיה הטרגית הזו, כדי לשמור על שלום המולדת ועל תרבות עמה."
הפעילים קראו לממשלה להגן על פארוק חוסני, על סייד אל-קימני, על הבהאים ועל נוצרים שהתאסלמו ושבו לנצרות מפני האשמות הכפירה הרודפות אותם: "[כולנו] יחד נגד תרבות ההאשמה בכפירה השקולה להסתה לרצח... [כולנו] יחד נגד צינזור [מחשבותינו] כך שנלך כצאן אחר [הרועה]... [כולנו] יחד נגד אלו המשַווים לעצמם ולרעיונותיהם [הילת] קודש המאפשרת להם להוציא פסיקות שרק לאללה מותר להוציאן... [כולנו] יחד נגד אלו הטורקים בפנינו את דלתות העתיד..."[15]
הליברל הקופטי ומייסד "פורום המזרח התיכון לחירויות", מגדי ח'ליל, אף קרא להקים בחסות הפורום חזית של אינטלקטואלים שתרדוף משפטית את אלו שהאשימו את אל-קימני בכפירה.[16]
ליברל ערבי: כתבי אל-קימני - דוגמה לחופש המחשבה במצרים
האינטלקטואל הירדני-האמריקאי הליברלי שאכר אל-נאבולסי כתב להגנתו של אל-קימני: "שמחתי מאוד לשמע הידיעה על זכיית האינטלקטואל המצרי המצטיין סייד אל-קימני בפרס ההוקרה במדעי החברה, ביחד עם [זוכים] נוספים, למרות שקיוויתי שהוא יזכה בפרס לבדו, שכן הוא רם מעלה מכדי לחלוק את הפרס עם אחרים...
הצטערתי מאוד על התנהגותם של כמה אנשים במצרים היקרה, ובהם גם כאלה המתיימרים להיות אנשי דת, הרודפים את האינטלקטואלים, המשוררים והסופרים בכל רחוב ובכל סמטה, גוררים אותם לבתי משפט ומטילים עליהם קנסות כספיים גדולים. כמה מאויבי הקדמה במצרים – עיתונאים ואנשי דת מאחזי עיניים – קראו ליטול מאל-קימני את הפרס ולהעמיד לדין את שר התרבות המצרי שהסכים להענקת הפרס לאל-קימני... [בקשה זו] היא בושה למצרים ולתרבות המצרית...
כתביו של אל-קימני ודעותיו הם דוגמה חיה ונושמת לשקדנות ולכך שבמצרים יש עדיין אינטלקטואלים ליברליים, חופש מחשבה ומקום לדעה אחרת. אלו הקוראים לקחת מאל-קימני את הפרס היו צריכים להגיב לאמירותיו בכתביו בצורה אקדמית מדעית, במקום [בדרך] משטרתית אווילית ומפגרת שאינה יאה למצרים, לתרבות המצרית ולהיסטוריה התרבותית המפוארת שלה...
[הקריאה לבטל את הענקת הפרס לאל-קימני] חשפה את הפרצוף האמיתי של תנועת האח"ס המצרית שיצאה נגד אל-קימני והובילה את הקמפיין נגדו ונגד קבלתו את הפרס... תנועה זו הוכיחה כי כל הסיסמאות הערמומיות בהן יוצאים מנהיגיה מפעם לפעם בדבר דמוקרטיה, חירות ופלורליזם בפוליטיקה, במחשבה, בתרבות וכד', אינן אלא שקר וביזוי עצמי..."[17]
אל-קימני: לא חזרתי בי מרעיונותיי, אמשיך לתבוע רפורמות
אל-קימני הפר את שתיקתו והגיב לדברים: "[הקוראים לבטל את זכייתי בפרס] סוחרים בדת ומרוויחים מכך. הם אינם מוכנים להבין את הדת נכוחה. כתביי נועדו לפשט את האסלאם ולהבהירו לציבור. אך אלו המגישים תביעות[18] ומאשימים אותי בכפירה – אם הם לא יעשו זאת, יפסיקו את פרנסתם."[19]
בראיון לשבועון המצרי "רוז אל-יוסף" אמר אל-קימני: "אני נגד אלו ההופכים את הדת למצע פוליטי על כל השקרים, ההונאה והמזימתיות שבפוליטיקה. אני סבור כי הם פוגעים בדת עצמה. אני גם נגד אלו הרוצים למנוע מהאנשים לחשוב... אלו מהווים את הסכנה הקרובה ולא דמוקרטיה אמיתית הנשענת על חירויות, זכויות אדם ומדעים אמיתיים. תפקידנו להעיר את החברה הזו ולגרום לה לתפוס את רכבת הקִדמה בטרם זו תעזוב אותנו...
הבעיה עם הקיצונים היא שכאשר אני בא ואומר כי עלינו כחברה לכבד את כל הדתות ולקבל פלורליזם וחופש אמונה, יש מי שאומר לי 'לא, הדת אצל אלוהי האסלאם' ושאין מנוס מעקרון 'אל-ולאא ואל-בראא'.[20] על כן אני נאלץ לתקוף אותם ולומר להם: 'האם אתם רוצים שנהיה כמו עיראק או סומליה?' אני עושה זאת משום שגבולות מצרים הם [הערך] המקודש הראשון עבורי, וכבוד האזרח המצרי האינדיבידואלי הוא [הערך] המקודש השני אצלי, ואין לי קווים אדומים מעבר לכך..."
על השנים שבהן התנזר מכתיבה אמר: "היו אלה שנים של סבל בכל הרמות משום ששילמתי את מחיר החלטתי להיות כותב עצמאי ולא מטעם אוניברסיטה, מכון מחקר כלשהו או איחוד הסופרים... אך גיליתי כי למי שרוצה לרצוח אותי, קל מאוד לעשות זאת. כאשר קיבלתי בדואר האלקטרוני צילומים ממקורות שונים של הבית בו אני גר מזוויות שונות, של הבית מולי ושל מקום [החנייה] של מכוניתי, המשמעות הייתה שעוקבים אחריי, ולכן היה עליי לסדר לילדיי מקום אחר לגור בו...
אך לא חזרתי בי מרעיונותיי... עתה יש אלפים כמוני. כאשר אני מביט באתר פייסבוק ובבלוגים אני רואה את עצמי כאחד מתוך כל אלה." בתשובה לשאלה האם תמו ימי הפחד שרדף אותו מזה ארבע שנים וגרם לו לפרוש, השיב אל-קימני: "כמובן... [עתה] יש חסידים רבים של [רעיון] המדינה האזרחית בעמדות רגישות של השפעה, ופירוש הדבר הוא שהפכנו להיות [כלולים] במסגרת המשטר. עלינו החילוניים והאופוזיציונרים שמחוץ לשלטון לתמוך באלו שבשלטון על מנת שמצרים תהפוך למודרנית..."
משנשאל על משמעות פרס ההוקרה מהמדינה עבורו, השיב אל-קימני: "אני חש התרגשות משום שיש מי שהעריך את מאמציי במחקר המדעי..." משנשאל האם ישוב לכתוב אמר אל-קימני: "לעולם לא אוותר על דרישתי לבטל את הסעיף השני של החוקה ולבטל את סעיף הדת בתעודת הזהות ואת דרישתי לשוויון מלא בין האזרחים."[21]
אל-קימני: הצילו אותי מסכנת הרדיקלים
אולם עם התגברות הקמפיין התקשורתי נגדו בחודשים האחרונים, פרסם אל-קימני גילוי דעת בו פנה לכל האינטלקטואלים החופשיים בעולם בבקשה לעזרה: "במסגרת מחקרי ועבודתי האקדמיים הגשתי מספר עבודות חשובות שהניעו את המציאות המצרית הנתונה בקיפאון, עשיתי ניסיונות לרפורמות מבפנים ופעלתי ל[עקירת] שיניהם של אלו המנצלים את האסלאם פוליטית והופכים אותו למקור פרנסה על חשבון בני מצרים הפשוטים והטובים. לשם כך הקמתי תנועה חילונית שגילתה נוכחות, גם אם היא עודה [בשלבי] התהוות.
בהצבעה חופשית של האינטלקטואלים במצרים הוענק לי פרס ההוקרה של המדינה במדעי החברה, מה שנחשב בעיני הזרם הרדיקלי הקיצוני [כאילו] שהמדינה אימצה באופן רשמי את כיוון המחשבה החילוני הזה. הדבר עורר את זעמו של זרם זה והוא דרש מהמדינה לשלול ממני את הפרס לצד הודעה כי חזרתי בי מן האסלאם והאשמתי בכפירה, שפירושן בארצנו שדמי הוּתַר ושכל אזרח יכול לרצוח אותי, ואללה יגמול לו על כך על ידי הכנסתו לגן עדן... אי לכך, אני [רוצה] לעורר את המצפון האנושי החופשי בכל העולם לחוש לעזרתי ולעזרת ילדיי על ידי סיוע מורלי, גינוי המחשבה הרדיקלית ומתן פתרונות מהירים להצלתנו מהסכנה האופפת אותנו..."[22]
בראיון למגזין ניוזוויק בערבית אמר אל-קימני: "כל הטקסטים שמייחסים לי אינם מופיעים בספריי. אני מפציר בהם [באלו המצטטים מספריי, לכאורה], להוכיח את טענותיהם [נגדי]. אף דרשתי מהם [מנציגי ג'בהת עולמאא אל-אזהר והאחים המוסלמים] להיפגש עימי לעימות [פומבי], והם ניאותו, אך חזרו בהם ברגע האחרון. אינני מבין מנין הם הביאו את הטקסטים הללו, שעל בסיסם דנו אותי לכפירה..." בתשובה לשאלה האם הוא חושש לחייו, השיב אל-קימני: "אני חושש [לגורל] עמינו... את חיי הקדשתי למדינתי מאז שהתחלתי לכתוב..." אל-קימני אמר כי לא יוותר על הפרס מיוזמתו, והוסיף: "אם אחוש שהסכנה מתקרבת אליי ואל משפחתי, אעזוב את מצרים, אך אז אלו שתקפו אותי יתחרטו על כך, שכן אהפוך לאויבם המושבע, אנקום את נקמתי ואת נקמתם של כל הנרדפים במולדת הזו, ואחשוף סודות רבים שאני יודע עליהם..."[23]
[1] על כך ראu דוח ממרי: סייד
אל-קימני פורש מכתיבה מחשש לחייו
[2] אל-גומהוריה (מצרים), 26.6.2009
[3] www.alarabiya.net, 9.7.2009
[4] היומון המצרי העצמאי "אל-מצריון" ניהל קמפיין תקיף נגד אל-קימני ונגד שר התרבות, פארוק חוסני, ונתן במה לקולות המתנגדים להם. היומון אף חשף כי תואר הדוקטוראט של אל-קימני מזויף. אל-מצריון (מצרים), 2.8.2009. למרות חשיפה זו, בכירים במשרד התרבות המצרי דבקו בהחלטה שאל-קימני ראוי לפרס, ללא קשר לתוארו האקדמי. אל-מצריון (מצרים), 3.8.2009. "אל-מצריון" אף דיווח כי שר התרבות, פארוק חוסני, זייף את תוצאות הבחירות לפרס, וכי הוא יפוטר מתפקידו בצו נשיאותי לאחר הבחירות לאונסק"ו. אל-מצריון (מצרים), 12.8.2009, 14.8.2009
[5] www.dar-alifta.org, 9.7.2009
[6] יש לציין כי אל-קימני מתח ביקורת בעבר על תכניות הלימוד באל-אזהר וטען כי הן מעודדות טרור וקיצוניות. על כך ראו
דוח ממרי
[7] אל-מצריון (מצרים), 9.7.2009
[8] www.jabhaonline.org, 8.7.2009
[9] www.egyig.com, 5.7.2009
[10] על מאמר שכתב אל-קימני בגנות האחים המוסלמים ראו דוח ממרי
[11] אל-מצריון (מצרים), 13.7.2009
[12] www.ikhwanonline.com, 6.7.2009
[13] www.ikhwanonline.com, 13.7.2009
[14] אל-גומהוריה (מצרים), 20.7.2009
[15] אל-שורוק (מצרים), 16.7.2009; אל-מצריון (מצרים), 17.7.2009
[16] www.ssrcaw.org, 18.7.2009
[17] www.elaph.com, 10.7.2009
[18] הכוונה לשורה של תביעות משפטיות שהגישו הדרשן האסלאמי שיח' יוסף אל-בדרי, העו"ד נביה אל-וחש ועורכי דין נוספים נגד שר התרבות בדרישה לבטל את הענקת הפרס לאל-קימני. www.alarabiya.net, 9.7.2009; אל-מצריון (מצרים), 9.8.2009
[19] www.alarabiya.net, 9.7.2009
[20] אל-ולאא ואל-בראא' הוא עקרון שעל פי המקורות הפונדמנטליסטים, משמעותו נאמנות אוניברסאלית בין המוסלמים לבין עצמם והתנערות מוחלטת של המוסלמים מכל מי שאינו מוסלמי או סוטה מעקרונות הדת.
[21] רוז אל-יוסף (מצרים), 4.7.2009; החל ב-7.7.2009 מתפרסם טור מאת אל-קימני בשבועון הממסדי "אל-קאהרה".
[22] www.menber-alhewar.com, 25.7.2009
[23] https://newsweek.alwatan.com.kw, 4.8.2009