המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמון פנדי: הפלסטינים הם האויב הראשון של עצמם
3/9/2009

 

מאמון פנדי: הפלסטינים הם האויב הראשון של עצמם

 

במאמר ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, קרא בעל הטור הליבראלי מאמון פנדי לפלסטינים לנצל את הנסיבות הפוליטיות בעולם, אשר לדבריו, משחקות לטובתם, כדי לקדם את פתרון בעייתם. לדברי פנדי, הערבים צריכים לעמת את ההנהגה הפלסטינית עם מגרעותיה, הבאות לידי ביטוי בפסילת ההצעות המדיניות המוצעות לפלסטינים, דבקות מזיקה ב"התנגדות", שנועדה להאדיר את בכירי ההנהגה ובפיצול בין פת"ח לחמאס. פנדי טוען כי על הפלסטינים להחליט לאלתר האם ברצונם להיות חלק מהבעיה או חלק מפתרונה.

להלן קטעים מן המאמר:

 

"... לאיזו כתובת [צריך ללכת] מי שרוצה לתווך בפתרון הבעיה הפלסטינית? האם האירופאים והאמריקאים הולכים לרש"פ בראמאללה או לחמאס בעזה? עם מי כדאי לסנטור האמריקאי לשעבר, ג'ורג' מיטשל או לשה"ח של האיחוד האירופי, חוויאר סולאנה, לדבר?...

 

בפועל, לא קיים כיום שותף פלסטיני, וזאת יש לזקוף 'לזכות' טיפשותם של הפלגים הפלסטינים הניצים. יש כמובן מי שמתפרנס מהמאבק [הפנים פלסטיני] באמצעות כתיבה או [תוכניות] טלוויזיה ולא מעמת את הפלסטינים עם האמת הזו. ואולם, מוטב לדבר על הבעיה הפלסטינית כבוגרים...

 

מן הבחינה הבינ"ל לא זכתה הבעיה הפלסטינית מימיה להזדמנות כה טובה לפתרונ[ה], כמו [זו] הקיימת כיום. אירופה תומכת בפלסטינים ורוצה שהאו"ם יחליט על הקמת מדינה פלסטינית, דוגמת ההחלטה שהביאה להקמת מדינת ישראל, כאשר חוויאר סולאנה דוחף לכיוון זה. ברק אובמה, הוא לבטח הנשיא האמריקאי הטוב ביותר עבור הערבים בכלל, ועבור הבעיה הפלסטינית בפרט. מי שמתנגד היום להקמת מדינה פלסטינית הם הפלסטינים והישראלים בסדר הזה...

 

הולדת מדינה במזה"ת, הבלתי יציב מלכתחילה, צריכה לזכות לתמיכה ולסיוע בינ"ל ולהיות חלק מיציבות האזור כולו. אולם, מדינה אשר תוסיף על האנרכיה, היא מדינה לא רצויה. מדינה פלסטינית שתתרום ליציבות האזורית זקוקה להנהגה חזקה ומלוכדת ולאדם קשוח שיעמוד בראשה. מבין המנהיגים הפלסטינים יש את איש הביטחון החזק, מחמד דחלאן, אשר על אף התנגדות החמאס אליו, הוא המנהיג הפלסטיני בעל היכולת הטובה ביותר והתפיסה [הנכונה] ביותר [שתוביל] ללידתה של מדינה פלסטינית השותפה ליציבות הביטחונית של האזור... אופן ההתנהגות של הפלגים [הפלסטינים]  השונים והיריבות ביניהם נראים לעולם כחתירה  להשארת המצב כפי שהוא. אסמאעיל הנייה וח'אלד משעל לא הפגינו עד כה בגרות מדינית המעידה כי הם רוצים פיתרון...

 

על ההנהגה הפלסטינית להתעמת עם מגרעותיה

אין ספק, הכיבוש והקמת ההתנחלויות על ידי ישראל אינם תורמים לפתרון, אולם, במאמרים שאנו כותבים בערבית, ושאינם מכוונים לישראל, אין מנוס מלעמת את ההנהגה הפלסטינית עם מגרעותיה. אסור שגינויה של ישראל יהיה בבחינת תעודת זיכוי ומחילה לכל מעשי האיוולת שמבצעים הפלגים הפלסטינים נגד עמם ובעייתם. ברי הדעת שבינינו לא יסכימו שההנהגה הפלסטינית תישאר מחוץ למעגל הביקורת.

 

חשוב שנהיה כנים בבואנו לבקר את המצב הפלסטיני, שהוא רעוע במקרה הטוב. פעם אחת הוזמנתי לפגישה עם שר החוץ הפלסטיני באחת המדינות החשובות. במהלך הפגישה הוצגה בפני שר החוץ של פלסטין מפת ההתנחלויות הישראליות. כאשר אחז השר במפה הבנתי מיד מדוע העניין הפלסטיני נמצא בחידלון מתמשך. השר הביט במפה וקרא את מה שאין בה. היה ברור שהוא לא קרא מפה מימיו. תמהתי מדוע עם שברשותו מיטב המשכילים במיטב האוניברסיטאות בעולם מסכים שהמנהיגים הללו ייצגו אותו? איני יודע, זו שאלה שעל הפלסטינים עצמם לענות עליה.

 

האנשים בעזה או בגדה המערבית רוצים שתהיה להם מדינה כמו לשאר בני האדם. הם רוצים חיים טובים יותר בצל מדינה בעלת ריבונות, שמכבדת את אנושיותם. עזה אינה שונה בהיבט זה מלבנון, מצרים או סוריה. האנשים עייפו מן 'ההתנגדות' חסרת התועלת. להתנגדות חייבת להיות מטרה מדינית. מדינות ותנועות אינן נלחמות או מתנגדות, אלא אם ישנה מטרה מדינית מאחורי המלחמה או ההתנגדות. עד עתה הנהגת חמאס ואף רבים מקרב הנהגת פת"ח לא שכנעו אותנו שיש מטרה הגיונית ומעשית שהם חותרים להשיגה. אם מטרת [ההתנגדות] היא שכמה אנשים בקרב ההנהגה יוכרו כסמלי ההתנגדות והכבוד [הלאומי]. אנחנו מוכנים להעניק להם את ההכרה הזו, אין צורך להקריב חיי חפים מפשע לצורך מטרה מצומצמת שכזו.

 

אולם, אם המטרה היא הגשמת חלום הקמת המדינה הפלסטינית, ושהעם הזה יחיה בכבוד כמו שאר העמים, הרי שזהו מאבק אחר המצריך אסטרטגיות חדשות. האסטרטגיה הראשונה היא יצירת הנהגה מאוחדת למדינה הפלסטינית העתידית, הנהגה שתשכנע את האויבים שישאו ויתנו עמה ושימסרו לה את האדמה. קל לשכנע את הידידים, אולם פיתרון הבעיה מצריך קודם כל לשכנע את האויבים. הקהילה הבינלאומית צריכה להוסיף את חתימתה לחתימת הפלסטינים והישראלים בכל הסכם עתידי ביניהם. יהיו אשר יהיו הגינויים שלנו כלפי ישראל, כולם יודעים מי יחתום מטעם ישראל על כל הסכם עתידי. אולם האם מי שיחתום מטעם הפלסטינים יהיו "הלוחמים", ובאווירה שהמאפיין העיקרי שלה הוא המאבק המר בין הפלגים הפלסטינים החלוקים? הפלסטינים היום הם האויב הראשון של עניינם. הגיע הזמן שנאמר להם זאת בצורה גלויה, מתוך אהבה...

 

המצב המדיני הנוכחי – הנוח ביותר

נתוני המצב הפוליטי העולמי השתנו עקב הימצאותו של ברק אובמה בבית הלבן. לא יהיה מצב מדיני טוב מהמצב הנוכחי עבור הערבים [בכלל], ועבור הפלסטינים בפרט. מכאן שעל הפלסטינים להיות גמישים עם אובמה אם הם חפצים לפתור את בעייתם, לאחד את הנהגתם ולהתחייב להפסקת האלימות ולחזרה לשולחן הדיונים העוסקים בפיתרון שתי המדינות שהוצג ביוזמה הערבית, במדינת פלסטין ובמדינת ישראל. על תנועת חמאס להבין היטב שהפעם לא יהיה מנוס מחזרה להידברות עם הרש"פ ברמאללה ומאיחוד שורות פלסטיני. אין איש בקהילה הבינלאומית החותר לפיתרון של שלוש מדינות [עזה, רמאללה וישראל]. על ישראל גם כן להבין היטב שבפעם הזאת לא יהיה מנוס מקבלת מדינה פלסטינית לצידה. נגמר עידן ההתמהמהות. אנו כבר יודעים שישראל לא תקבל את קיום המדינה הזו ללא לחצים בינלאומיים כבדים.

 

ההזדמנות [להקמת מדינה פלסטינית] קיימת היום, [ולכן] על כולם לארגן מחדש את קלפיהם בצורה בוגרת וישרה. על הפלסטינים בוועידת הפת"ח לספק לעולם תמונה שתיצור את הרושם שהם עם הראוי לעצמאות, ולא עם שנמצא בשלב ההתבגרות שבניו אוכלים אחד את השני. שוב הפלסטינים ניצבים בפני ברירה היסטורית, האם להיות חלק מן הפיתרון ולא חלק מן הבעיה. עומדת לרשותם גם הברירה להעניק לפלסטין הנהגה מאוחדת עם כתובת אחת שכל העולם יפנה אליה אם ברצונו להידבר עימם."[1]

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.07.2009