היומון האיראני כיהאן: האמריקאים מתחננים נואשות לדיאלוג עם איראן
במאמר המערכת מה-27.7.2009 טען היומון השמרני כיהאן כי האסטרטגיה היחידה שיש לארה"ב מול איראן היא חתירה לדיאלוג עמה, במיוחד לאחר שמזכירת המדינה האמריקאית קלינטון הכירה באיראן כגרעינית. יצוין כי הצהרתה של קלינטון בביקורה במזרח אסיה ב-22.7.2009, כי ארה"ב תעניק לבעלות בריתה מטריית הגנה מפני הגרעין האיראני וכי לארה"ב יש תוכנית למניעת השתלטותה של איראן על המזרח התיכון אם תשיג נשק גרעיני, מוצגת ע"י טהראן כהשלמה אמריקאית עם איראן גרעינית.
היומון הסביר כי טהראן מבינה שהאינטרסים האמריקאיים באזור, במיוחד בפקיסטן ובאפגניסטן, חשובים יותר מהאיום של התגרענות איראן (איום שלדברי המאמר גם האמריקאים רואים אותו כמוגזם). לפיכך הם משדרים מסר נואש לעולם ומתחננים לדיאלוג עמה. טהראן מבינה כי לא זו בלבד שוושינגטון אינה מתרגשת מאיראן גרעינית אלא היא אף יודעת שסנקציות או תקיפה נגדה אינן אפשריות, והן רק מניפולציה אמריקאית לגרור אותה לשולחן המו"מ. המאמר מלגלג על "כסילותם" של האמריקאים ועל כך שהבינו לבסוף כי ההחלטות באיראן מתקבלות ע"י המנהיג העליון ח'אמנאי ולא ע"י נשיא נבחר כזה או אחר.
להלן עיקרי המאמר:[1]
"האמריקאים אומרים כעת כי לאור האירועים שלאחר הבחירות באיראן הם בוחנים מחדש את האסטרטגיה שלהם כלפיה... מן הדברים האלה עולה כאילו היתה לאמריקאים, כנציגי כלל אויביה של איראן, אסטרטגיה ברורה ומוגדרת כלפי איראן, וכעת הם רוצים לשנותה. אולם לפי עדויות וסימנים רבים מעולם לא היתה להם כזו. במהלך כמה חודשים התאמצו האמריקאים להגיע להשקפה אחידה הכוללת את כל האופציות נגד איראן. אולם בהדרגה התברר שהדבר היחיד שהם יכולים לשאוף אליו בנגע לאיראן היא הקביעה ש'יש לדבר עם איראן' וכל אימת שדיאלוג כזה לא יתקיים לא ניתן לעצב שום אסטרטגיה כוללת. בשיחותיהם עם הרוסים, הסינים, האירופים, הערבים והציונים הגיעו לתמימות דעים שיש לקצוב [פרק] זמן ראוי לרעיון השיחות עם איראן, אולם אין [בקרבם] שום הסכמה לגבי שאלת המפתח, דהיינו מה יש לעשות אם ייכשלו השיחות.
התבטאויותיה של הילרי קלינטון מלפני כמה ימים העידו כי הנושא הזה עלה גם בדעתם של בכירים אמריקאים. הישראלים הסכימו מזמן לרעיון הדיאלוג עם איראן ומטרת מאמציהם האינטנסיביים בשיחותיהם עם בכירים אמריקאים בחודשים האחרונים, היא להשיג את הסכמת אמריקה להפעיל סנקציות משתקות – כדבריהם – ואז, במקרה של כשלון השיחות, להעלות את האופציה הצבאית על השולחן...
בו בזמן חשפו דברי קלינטון מציאות אחרת ממנה חששו הציונים מזה זמן ודברו עליה רבות, אם כי לא מפורשות. בנאומה בשבוע שעבר קיבלה קלינטון את אפשרות קיומה של איראן הגרעינית ורק ניסתה להראות שהסכנה מאיראן גרעינית היא מוגזמת, ושדוקטרינת ההרתעה הגרעינית הקלאסית (חיסול הדדי) תיושם נגד איראן כמו נגד כל מעצמה גרעינית אחרת. היא הביעה את תמצית הרעיון הזה באמרה כי אם איראן תתגרען, אזי אמריקה תרחיב את המטריה הגרעינית שלה לרחבי אזור [המזה"ת] כולו. הישראלים קפצו מהר מאוד על הנקודה הזו ואמרו כי משמעות הדבר הוא שאמריקה מקבלת את רעיון איראן הגרעינית והיא רק מבטיחה לבעלות בריתה כי תגן עליהן מפני סכנות אפשריות שנובעות מתופעת [ההתגרענות].
יש להבין את דברי שרת החוץ האמריקאית בצורה עמוקה יותר מאשר סתם הוכחה לקבלת איראן גרעינית ע"י אמריקה. התפישה הרווחת בטהראן כעת היא שאמריקה נמצאת במצב בו היא משגרת לרחבי העולם את המסר ש"הצורך האסטרטגי" שלה באיראן נהיה כה קריטי שהיא אינה מוכנה לאבד את האפשרות של דיאלוג עם איראן אף במחיר של איראן גרעינית. הצרכים האסטרטגיים [הכוללים] של אמריקה באזור נהיו כעת כה חריפים שבהשוואה אליהם, הפרספקטיבה [הרחוקה] של הופעת איראן הגרעינית נראית חשובה פחות.
כפי שחזרו והדגישו בכירי המודיעין האמריקאים בחודשים האחרונים ש"הסכנות הממשיות לביטחון הלאומי" עבורם [קרי עבור ארה"ב] מצויות במקומות אחרים, כמו פקיסטן ואפגניסטן, ולכן במקום לבזבז את האנרגיה בהתמודדות חסרת תועלת מול איראן, הם מעדיפים להשיג את שיתוף הפעולה שלה על מנת לטפל בצרותיהם החריפות יותר.
אף אחת מהמניפולציות האחרונות של הציונים ושל הקונגרס האמריקאי –בנושא האיום בעימות צבאי [מול איראן] ובנוגע לסנקציות כלכליות – אינה קשורה להחלטה האסטרטגית של אמריקה להעניש את איראן במקרה של כשלון השיחות. המעניין הוא ש[אף] הבכירים האמריקאיים עצמם אינם מדגישים נושא זה, והפצרתם מסתכמת בדרישה [לתת] לאיראן אורכה בת כמה חודשים (עד ספטמבר) מצד קבוצת ה[ג'י]8 כדי 'להיכנס לדיאלוג.' במילים אחרות, האמריקאים כרגע כלל אינם חושבים על השלב שלאחר השיחות ועיקר דאגתם היא שאיראן לא תסכים לעצם פתיחת הדיאלוג. גם הצעדים הקרויים הענשה נובעים [רק] ממניפולציה לגרור את איראן לשולחן המו"מ ולא להענישה לאחר כשלון השיחות, שהרי הם יודעים [שההענשה] אינה אפשרית ואינה אפקטיבית.
המצב כיום הוא שהאמריקאים מתחננים בפני איראן לדיאלוג בלשון מאוד לא מכובדת כמו קאובויים חסרי תרבות. האופי היהיר שלהם עדיין לא לימד אותם שהבקשה לדיאלוג עם מישהו שיש לך צורך בו מחייב כללי נימוס מסוימים ושהתלהמות, צעקות וזעקות במצב של מצוקה אינם נראים כסימן של כוח. אנו חוזרים אפוא לנקודת ההתחלה, כלומר, [לסוגיית] ההערכה המחודשת של אסטרטגית הדיאלוג של אמריקה לאחר הבחירות באיראן. עד כה אמרנו שלמעשה אין לארה"ב שום אסטרטגיה וכל מה שיש לה הוא שאיפה לדיאלוג. לאחר הבחירות האמריקאים התפתו לחשוב ש'משהו' השתנה באיראן ושעליהם לבחור דרך [פעולה] אחרת. ואולם לא חלף זמן רב עד שהם הבינו שבעניינים הקשורים [לאסטרטגיה מול ארה"ב] הממשלות באיראן מבצעות את החלטות המנהיג [ח'אמנאי]... ולכן אל להם להיתלות בחילופים כאלה ואחרים בממשלת איראן. תובנה מועטה זו [אצל האמריקאים] שכל חייהם הם כסילות – כבר היא [לכשעצמה] ראויה להערכה."