מטיף מצרי תוקף את המשכילים והרפורמיסטים במצרים
ב-9 במאי 2009 העניק המטיף המצרי שיח' יוסף אל-בדרי, ראיון לעיתון הכוויתי "אל-נהאר", בו פרס את דעותיו בנושאים שונים עליהם חלוק העולם הערבי והמוסלמי: הנשק הגרעיני, איראן והעולם הערבי, משטרת הדת, הבהאים, רפורמות באסלאם ועוד. אל-בדרי, שהגיש תביעות רבות נגד משכילים, משוררים וסופרים מצריים, בגין עמדותיהם הליברליות כלפי האסלאם, מתייחס בראיון גם למלחמתו באינטלקטואלים אלה.
להלן תרגום קטעים מן הראיון[1]:
החזקת נשק גרעיני היא מצווה דתית
ש: האם המאבק שלנו בישראל הוא דתי או פוליטי?
ת: המאבק והמלחמה שלנו בישראל הם קודם על רקע דתי. היהודים מכשירים [במאבקם] את הדרך להופעת המשיח [שלהם]. שהרי הם מאמינים במשיח יהודי.
ש: מהי פסיקתך בעניין אחזקת נשק גרעיני בידי מדינות אסלאמיות?
ת: אחזקת [נשק גרעיני] וייצורו הם מצווה[2] המוטלת על כל מדינה אסלאמית. זאת כיוון שאויביהם של המוסלמים והאסלאם, [כלומר:] ישראל ובנות בריתה, כמו ארה"ב, אירופה המערבית והודו, מחזיקות בו. [מצווה] זו נגזרת מדברי [אללה] יתעלה: "הכינו לקראתם את הכוח ככול שתוכלו וכן סוסים רתומים לקרב, שבאמצעותם תזרעו מורא בלב אויבי אללה ואויבכם." (סורה 8, פסוק 60).
ש: ישנם הטוענים שיש לאסור [את השימוש בגרעין] ואת אחזקתו [מטעמים] אסלאמיים, כיוון שהוא [עלול] להרוס את הסביבה, להשמיד מסגדים ולהרוג ילדים, נשים וזקנים מוסלמים. [מהי דעתך]?
ת: מדוע לא אומרים זאת לארה"ב, לישראל ולאירופה, המחזיקות במאות פצצות מעין אלה, המייצרות והמוכרות אותן? אני חושש שמטרת אמירה זו היא שימור חולשתם הצבאית של המוסלמים...
איראן מעוניינת לספח את עיראק
ש: מה דעתך על התגברות הפעילות של איראן באזור הערבי, במפרץ הפרסי ובפרט בעיראק, והאם היא מנסה להפיץ את השיעה?
ת: השיעה בעיראק אינה זקוקה להפצה, כיוון שיותר מ-50% [מתושביה] הם שיעים, אולם איראן מעוניינת לספח אליה את עיראק. אילו הדבר היה אכן קורה, אזי הסונים בעיראק היו סובלים מכך מאוד, שהרי הם [האיראנים] שוללים מהם [כבר היום] את זכויותיהם. אומר בכנות רבה: הפצצה הגרעינית של איראן אינה מכוונת נגד ישראל, ולכן ישראל נמנעת מלדבר על כך. לאמתו של דבר, איראן מנסה להרחיב את השפעתה באזור הערבי. חובה עליה לחדול מכך ולחיות בדו קיום בשלום עם שכנותיה הערביות...
שונא אפיקורסים, חילונים וכופרים
ש: האם אתה עוין את המשכילים, כפי שטוענים [משכילים] כגמאל אל-ע'יטאני,[3] חלמי סאלם,[4] אחמד עבד אל-מועטי חגאזי[5] ועזת אל-קמחאוי[6]?
ת: כדי לענות על השאלה יש להקדים ולהגדיר מהו משכיל. שהרי לא יתכן שמישהו יגדיר את עצמו כך וישלול תואר זה מאחרים. הרופא הוא משכיל, המהנדס הוא משכיל והאימאם שבמסגד הוא משכיל. לכן מדוע הם מצמצמים מונח זה רק לגביהם ולא לגבי אחרים. [התשובה היא] מפני שמשכיל עבורם הוא מי שמכחיש את [קיומו] של אללה ומתכחש לדת. הוכחה לכך הם הדברים שכתב אחד מהם, לפיהם לא יתכן שמושג החופש יעלה בקנה אחד עם עקרונות הדת, ולא יתכן שהמשכיל יגשים את חופש המחשבה והיצירה כל עוד הוא מכבד את חוקי הדת. הוא גם כתב כי ארצנו לא תשיג את החופש וההתקדמות, אלא אם כן נרמוס ברגלנו ספר זה [כלומר: הקוראן]. זוהי ההקדמה לתגובתי למי שמאשים אותי [בהכרזת] מלחמה על המשכילים. אני שואל אותם: האם אני אינני משכיל? ... חוץ ממני איש מהם לא קיבל תעודה מהמדינה על היותו משכיל ... לכן כיצד ניתן לומר שאני שונא את המשכילים כשאני בעצם אחד מהם. ניתן לומר שאני שונא את האפיקורסים, החילונים ואלה החוזרים בהם מדת האסלאם. כן, אלף פעמים כן, אני שונא את מי שסוטה מהדת. כן ואלף פעמים כן. על כל מוסלמי לשנוא ולתעב אותם וגם את זה מבינינו האוהב אותם...
סיבת הנחשלות - ההתנתקות מהדת
ש: נמקד את השאלה ונאמר כי משוררים, סופרים ופילוסופים רבים, הנקראים נאורים או המזוהים ככאלה, נתבעו על ידך בשל הפעילות הספרותית והרעיונית שלהם. האם אתה יכול להבהיר את העניין?
ת: השימוש שעושים הנאורים במונח [נאורות] נועד להאשים את המוסלמים ואת התועמלנים לאסלאם בכך שהם רוצים להחזיר את האנשים לעידן החושך או עידן הנחשלות ועידן החמור והגמל. הם טוענים כי הדת חשוכה וכי אירופה לא התקדמה, אלא רק לאחר שהשליכה מאחורי גבה את האמונה הנוצרית, שלטון הכנסייה וכיסא הוידוי. הם צודקים בכך, שכן מן הראוי היה שניתוק זה ייעשה וכאשר הם מימשו זאת - הם התקדמו. אולם אנחנו, כאשר התנתקנו מהדת, הפכנו לנחשלים כיוון שהאסלאם מעודד ומצווה לחקור את המדע על סוגיו השונים. לכן, עזיבת האסלאם, היא הסיבה לנחשלות ולפיגור שלנו ... אלה הדורשים לעזוב את דת האסלאם הם תבוסתנים ...עבדים [של המערב]. הראשון שדיבר על כך היה סלאמה מוסא, סופר והוגה דעות מצרי נוצרי שאמר: 'בכל פעם שאני מגיע לאירופה אני חש בשמחה ובנאורות ובכל פעם שאני מגיע לארץ מזרחית אני חש בבורות ובחושך.' ועל כך הגיב השיח' אל-ע'זאלי והפריך את דעותיו.
ש: [דבריך אלה מתייחסים] לצד הרעיוני והאמוני, אולם מבחינה טכנולוגית וטכנית אנחנו תלויים במערב.
ת: הטכנולוגיה אינה מספיקה למלא את צרכי האדם. אף אחד אינו מציע לנטוש אותה או לא להשתמש בה, אולם המערב איבד את הצד הרוחני. הדבר הנכון הוא שאנו נייצא אליהם את הצד הרוחני ... כדי שניקח חלק בקידום החומרי והרוחני של האנושות.
חילוקי הדעות עם המשכילים - על רקע אישי
ש: ובכן, כיצד אתה מסביר את התביעות המשפטיות הרבות והמגוונות שהגשת נגד סופרים ומשוררים, כדוגמת אחמד עבד אל-מועטי חגאזי, חלמי סאלם, עזת אל-קמחאוי, גמאל אל-ע'יטאני ואחרים?
ת: [עשיתי זאת] כיוון שהם גידפו אותי. גמאל אל-ע'יטאני הטיל על חמישה מחברי עיתון אח'באר אל-אדב, שהוא העורך הראשי שלו, את המשימה לקלל ולגדף אותי...
ש: האם הדבר נעשה באופן זה [של פגיעה אישית] או בוויכוח עיוני?
ת: ...זכותם להתווכח עמי באופן עיוני, אולם זה לא היה ויכוח, אלא גידוף ופגיעה. הראשון שהחל בכך היה אחמד עבד אל-מועטי חגאזי. קודם לכן לא היתה ביני לביניהם שום עוינות או יריבות ...
ש: מדוע אתה היחיד מבין חכמי הדת של אל-אזהר שהגיש תביעות נגד משוררים וסופרים אלה?
ת: כיוון שאנשים אלה לא קיללו אותם [את חכמי הדת של אל-אזהר] ולא כינו אותם בכינויי גנאי בהם כינו אותי.
ש: ...מדוע תבעת אותם באשמת כפירה בעוד האחרים לא עשו כן?
ת: אין זה מענייני מדוע אחרים [לא עשו כן]. העניין שלי בדת שלי הוא שגרם לי להגיש תביעות אלה. יתירה מכך, כאשר קיללו את שיח' אל-אזהר והציגו אותו באחד העיתונים בצורה לעגנית ופוגעת בקריקטורה בה הוא [נראה] לבוש בבגדי האפיפיור, אני הייתי זה שתבע את העיתון ואת העיתונאי וזכיתי במשפט. ורק לאחר זמן מה הגיש שיח' אל-אזהר תביעה נגדם וזכה בה...
ד"ר אבו זיד הוא כופר ויש להוציאו להורג
ש: ומה אודות ד"ר נצר חאמד אבו זיד,[7] התביעה שלך נגדו והגירושין שנכפו עליו?
ת: איש זה הוא כופר בלא צל של ספק. לא היה מנוס מלהביא את העניין למשפט כדי לטהר את אוניברסיטת קהיר מהכפירה שלו. בית המשפט האשימו בכפירה [ולא אני] ... על האנשים לקרוא את פסק הדין ... הקובע כי איש זה כפר באללה באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים ולא היה מנוס מלכפות עליו לגרש את אשתו ...
ש: מדוע, מה הוא אמר או כתב שנגזר עליו פסק זה?
ת: איש זה אמר כי האמונה שלנו באל שיש לו כיסא, כס מלכות, פנקס, מלאכים, צבא שמיים ושליחים עלי אדמה, מכניסה אותנו לעולם של סיפורי מעשיות ואגדות ... [עוד אמר] כי הקוראן הוא תוצר תרבותי עם סיפורי מעשיות ... הדבר המוזר הוא שספר זה [בו הוא כתב דברים אלה] נדפס על חשבון העם המצרי והוצא לאור על ידי משרד התרבות המצרי ... בית המשפט לערעורים פסק שהוא חוזר בו מהאסלאם. הביאו לו עורכי דין גדולים שמומנו ע"י גרמניה. הם הציגו תזכירים של יותר מ-400 עמודים והסתמכו על דברי שיח' אל-אזהר שקבע כי פסק זה מבוטל. הם גם הסתמכו על ד"ר נצר ששלח איגרת לבית המשפט ובה אמר כי הוא מוסלמי והוא מעיד שאין אל מבלעדי אללה ומחמד שליח אללה. אולם הדבר לא בא על תיקונו ועדותו לא התקבלה.
ש: מדוע לא התקבלה?
ת: כי כשמישהו פולט גזים מגופו או מטיל שתן לאחר טהרה ... ברור שטהרתו פסולה. זוהי הדוגמא הטובה ביותר למה שעשה נצר אבו זיד. עדותו שאין אל מבלעדי אללה בטלה, כיוון שהוא עשה דבר הסותר אותה ואין מנוס מכך שעל השליט להורגו. אני חוזר ואומר רק השליט ולא איש פרטי. זהו הדבר שאני מזהיר מפניו שמא מישהו ינהג בפזיזות ויפגע בו. אינני מסכים לכך לחלוטין ... אני דורש מהמדינה ולא מאף אחד אחר...
הפיקוח על המוסר הציבורי אינו זר לחברה המוסלמית
ש: בעבר הצהרת כי קיבלת הבטחה מהאחראים להקים משרד שיפקח על המוסר הציבורי. האם הבטחה זו נכונה? מהי הגדרתו, חוקיותו ותפקידו [של משרד זה]?
ת: אכן הדבר הובטח לי, אך עד כה ההבטחה טרם מומשה ואיני יודע מדוע. משרד זה אינו עניין זר לחברה האסלאמית. הוא יבוא במקומם של האחראי על המסים, המפקח על אספקת המצרכים, משטרת המוסר ואימאם המסגד. הוא יפקח על הפעילות וההתנהגות הפומבית של האנשים כלומר: קניה, מכירה, המוסר הציבורי...
ש: מה באשר למנגנון לפיו יפעל [המשרד]?
ת: הצעתי לחלק את העיר או את הכפר לרבעים. בכל רובע יהיה מסגד מרכזי ובו ועדה שתורכב מאימאם המסגד, קצין משטרה, עשרה חיילים ואחראי על המסים. ועדה זו תהיה בבחינת גוף שיפקח על העבירות ותמנע אותן, כולל שביתות והפרות סדר ...
האסלאם אינו מכיר בזכות השביתה
ש: האם אתה מתכוון לעבירות שמתבצעות במהלך השביתות או שבכוונתך לאסור את הזכות לשבות?
ת: באסלאם לא קיים [מושג] הנקרא זכות השביתה. זוהי סחורה ותרבות מיובאים. האסלאם מצווה לעבוד ומי שיש לו דרישות עליו להפנות את תביעתו לרשות השופטת. לכולם הזכות לתבוע...
יש לחוקק חוק נגד הכופרים ולהעמיד את הבהאים למשפט
ש: מה יחסך להיתר לבהאים [לסמן] "-" בסעיף הדת [במסמכים רשמיים]?[8] האם זו הכרה במשתמע בקיומם?
ת: הבהאים הם כת תועה שיצאה מהאומה האסלאמית ... זוהי קבוצה שחזרה בה מהאסלאם ובוגדת. אנחנו אומרים כי הבהאיות אינה דת, עדה או אמונה ... [הסימן "-" במסמכים רשמיים] יוצר אבחנה בינם לבין אחרים ... אני אדרוש להחיש ולהוציא חוק המגדיר מהי חזרה מהאסלאם כדי שאנשים אלה [הבהאים] יעמדו למשפט ויבואו על עונשם ..."
[1] אל נהאר (כווית), 9.5.2009
[2] אל-בדרי משתמש במונח המשפטי "פרצ' עין" החל על בני אדם ולא על מדינות.
[3] סופר מצרי והעורך הראשי של העיתון המצרי "אח'באר אל-אדב".
[4] משורר מצרי שבית המשפט לעניינים מנהליים בקהיר פסק נגדו, על פי חוות דעת דתית של מרכז המחקרים של אל-אזהר, כי "פגע בישות האלוהית". וזאת בעקבות פרסום קצידה שלו בכתב העת "אבדאע" היוצא לאור מטעם משרד התרבות המצרי. בשל אירוע זה הוצא לאחרונה פסק המבטל את רשיונו של כתב העת. כמו כן בית המשפט המנהלי בקהיר פסק שלא להוציא לפועל את החלטת שר התרבות המצרי להעניק למשורר חלמי סאלם את פרס ההצטיינות בספרות בו הוא זכה קודם לכן.
[5] משורר מצרי ויו"ר מועצת המנהלים של כתב העת הספרותי "אבדאע", בו פורסם שירו של המשורר המצרי חלמי סאלם. על הביקורות שהפנה חגאזי נגד אל-אזהר, ראו דוח
ממרי
[6] סופר מצרי
[7] אינטלקטואל וחוקר קוראן מצרי, שהואשם על ידי בית המשפט השרעי במצרים ב"רדה", נטישת האסלאם, בשל פרסום מחקרים ביקורתיים על הקוראן. נאלץ לעזוב את מצרים בשל איומים על חייו. בית המשפט גם גזר עליו להיפרד מאשתו.
[8] במרץ השנה קבע בית המשפט העליון לעניינים מנהליים במצרים, כי הבהאים רשאים לסמן סימן גראפי כלשהו בסעיף הדת שבמסמכים הרשמיים של המדינה. בנימוקי ההחלטה נאמר כי על פי החוקה על המדינה להיות ערבה לחופש האמונה.