המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שער פטמה: המקום ליידוי אבנים על ישראלים
23/6/2000

                        

  שער פאטמה: המקום ליידוי אבנים על ישראלים

 

תחת הכותרת "שער פאטמה: פארק למשפחות הבאות לחזות בישראלים וליידות בהם אבנים" כותבת נדא עבד אל-צמד ביומון הבינערבי אל-קדס אל-ערבי:

 

"...'שער פאטמה', שהיה שונה באופיו משאר [נקודות הגבול בין ישראל ללבנון] עוד לפני הנסיגה הישראלית, נותר מיוחד ושונה מכל נקודות הגבול האחרות גם כיום...

 

עם יציאת אחרון החיילים [הישראלים] מלבנון... החל להישנות ב'שער פאטמה' מידי יום ביומו מחזה [קבוע] של נשים, גברים וילדים המגיעים אל הנקודה הקרובה ביותר לעמדה הישראלית [שמעבר לגבול] ומתחילים ליידות אבנים לעבר העמדה, ובגאווה של מנצחים מקללים ומאיימים עם הופעת חייל או מתנחל  כלשהו בקרבת השער ובין העצים מאחוריו.   

 

הגעתם של [אמצעי] התקשורת [אל השער] לא נשתנתה, אך כמות האנשים החלה לרדת בפרט במהלך ימי השבוע. חלק מאלה הבאים אל 'שער פאטמה' כיום, באים אליו פעם שנייה או יותר. כך גם חלק מן הצלמים הזרים: הם  מסיירים במקום בהתמדה בחיפוש אחר תמונה [שתנציח] את השינוי בשגרה השוררת בו, אולם דבר כזה לא התרחש עד עתה, פרט לכך ש'שער פאטמה' הפך היום לפארק.

 

סביבת השער דומה כיום למקומות הסמוכים לאתרי עתיקות: היא הפכה לאזור של מסחר זעיר. לכל אורך הכביש המוביל ל'שער פאטמה' מפוזרות עגלות לממכר מים, משקאות קלים, פול ופיתות בזעתר... מוכר אחד נשמע מכריז על מים קרים ואחר מרים את ידו ומכריז על גרעינים קלויים או מבושלים [למכירה]. בקרבת הדוכנים שליד שער פאטמה מפוזרים ספסלים המאפשרים למבקרים לאכול ולשתות מבלי להפסיד את המראה בנקודת הגבול הייחודית הזו. הדוכנים והאוהלים אשר הוצבו בסביבה אינם חוסמים את מראה הקטיושה מפלסטיק שהחזבאללה הציב בקרבת גדר הגבול. שיגרת המחזה היומי כאן אינה מבטלת את המתיחות [הגוברת] בו מפעם לפעם, כאשר קול  ירייה מפתיע לעיתים את אחד העוברים -  והשבים  כפי שארע ביום שבת זה כאשר סיירנו בקרבת השער.

 

ברגע שהתקרב אל הגדר חייל  ישראלי במסגרת פעולות הפטרול, התחילה קבוצה של צעירים ליידות בו אבנים. החייל נראה הולך במהירות ונעלם בקבוצת עצים מבלי שיידוי האבנים נפסק. אחר-כך הוא יצא ממחבואו וירה מספר יריות ישירות, שגרמו לפציעת אדם ולהתפזרות מעגל זריקת האבנים. הפצוע נלקח באופנוע לחפש מרפאה שתטפל בו, אלא שירי כדורי הגומי על ידי החיילים הישראלים לא השפיע על קבוצה אחרת של צעירים שפנתה  ליידות אבנים ברכב צבאי ישראלי מצדו האחר של מעבר [הגבול] . החיילים הישראלים ירדו ממנו ונכנסו לעמדת התגוננות.

 

מחזות אלה חוזרים מידי יום או לפחות בסופי השבוע שבהם התקהלות המשפחות המבקרות רבה מאשר בימים אחרים..."[1]  

 


[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 19.6.2000.