בכירי המשטר האיראני קוראים לברית אסטרטגית עם תורכיה
הקדמה:
לאחרונה דנים בכירי משטר וכלי תקשורת איראניים בצורך להרחיב את שתוף הפעולה המדיני עם תורכיה האסלאמיסטית ואף לחתור להקמת ברית אסטרטגית עימה, בהתמודדות האזורית והגלובלית של האסלאם מול המערב. דיונים אלה קיבלו משמעות מיוחדת בעקבות המלחמה בעזה, שחשפה שני מחנות אזוריים – ציר איראני (הכולל את איראן, סוריה, קטר, חזבאללה וחמאס) וציר סעודי-מצרי, שהמלחמה הקרה ביניהם מחריפה והולכת.[1]
בכיר איראני: הקרקע לברית עם תורכיה - סלולה
בפגישה בינואר 2009 עם שגריר תורכיה באיראן, סלים כארא עת'מאן אוע'לו, אמר פרויז דאודי, סגנו של נשיא איראן אחמדי-נז'אד, כי "בתנאים החדשים, הרחבת היחסים בין איראן לבין תורכיה - שני הכוחות הגדולים [באזור] - היא הכרחית. לשתי המדינות מכנה משותף רחב, והרחבת שיתוף הפעולה ביניהן, תאפשר להן למלא תפקיד מכריע במאזנים האזורים והבינ"ל... תמיכת הממשלה והעם בתורכיה בעם המדוכא בעזה הראתה כי מדינה זו נוקטת עמדה עצמאית." השגריר התורכי מצדו אמר ש"ממשלת אנקרה מעוניינת להרחיב את היחסים עם טהראן בכל התחומים עד למקסימום האפשרי."[2]
במאמר שכותרתו "טהראן ואנקרה [לקראת] ברית אסטרטגית אזורית", ביומון איראן, בשלהי ינואר 2009, טען חבר ועדת המג'לס לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, חוסין נקואי חוסייני, כי "תורכיה [נהגה בניגוד] לכמה ממשלות אסלאמיות וערביות... שהעדיפו את האינטרסים שלהן על פני הזכות הבלתי ניתנת לערעור של העם הפלסטיני ... כמו איראן [גם תורכיה] הגיבה מתחילת הפלישה של המשטר הציוני לעזה, ופעלה לגיוס דעת הקהל העולמית והאזורית נגד הפלישה והכיבוש [הישראלי] באמצעות פנייה לפורומים בינ"ל ולמדינות בעלות השפעה. העם התורכי אף הוא עמד לצד ממשלתו באמצעות עריכת תהלוכות גדולות. תפקידה הפעיל של תורכיה בגינוי הפלישה [הישראלית], והגנתו של ארדואן בבריסל, בראיונות לעיתונות המערבית, על היחסים הכנים עם איראן, ונוכחותה של המשלחת הכלכלית התורכית כעת באיראן, מראים כי הקרקע להקמת ברית אסטרטגית בין איראן לתורכיה סלולה. מן הצפוי שהממשלה, ובמיוחד משרד החוץ [האיראני], יפעילו את כל יכולותיהם כדי להקים ברית שכזו."[3]
היומון כיהאן: מקומה של תורכיה לצידנו
היומון האיראני כיהאן, המקורב למנהיג העליון ח'אמנאי, פרסם בתחילת פברואר 2009 מאמר מערכת שכותרו "האחים המוסלמים בתורכיה", הדן בהשפעת תנועה אסלאמית סונית זו על המזה"ת. המאמר מציג את התנועה כגורם אסלאמי נוסף, התומך במודל המהפכה האסלאמית של איראן ושואב ממנו השראה.המאמר הדגיש כי מקומה של תורכיה בהנהגת המפלגה האסלאמית הוא לצד איראן, כחלק מגוש מדינות מזה"תיות אסלאמיות, הניצב מול המערב.להלן עיקרי המאמר:
"... לאיזה מחנה משתייכת [בעצם] תורכיה? האם למערב או ל'התנגדות האסלאמית'?... תומכי האסלאם היום בתורכיה ... הם חלק מ'[ארגון] האחים המוסלמים'. ידוע לכל, כי ה'אחים המוסלמים' בקרב הסונים – בין ערבים ובין לא ערבים – הם הזרם המדיני המושרש ביותר שקם ב-120 השנים האחרונות ואשר נוסד במצרים ובסוריה ...האחים המוסלמים של היום שולטים למעשה על שלוש מדינות: תורכיה, סודאן ופלסטין ולהם חלק ניכר בניהול השלטון במדינות כגון אפגאניסטאן, פקיסטאן, לבנון, ירדן ותוניסיה.
הממשלות של ארדואן, הניה ואל-בשיר הן שלוש ממשלות של 'האחים [המוסלמים']. פרופ' ברהאן אל-דין רבאני, ראש הממשלה לשעבר של אפגאניסטאן, מח'טיר מחמד, ראש הממשלה לשעבר של מלזיה ועבד אל-רחמן וחיד, ראש הממשלה לשעבר של אינדונזיה, היו ממנהיגי האחים המוסלמים במדינותיהם ... אין ספק שמפלגת הצדק והפיתוח – ממשלתו של ארדואן – הינה שורשית ובעלת תמיכה דתית חזקה.
המודל של תורכיה שונה מהמודל של איראן... הוא אינו מנוגד לו אלא מושפע ממנו ותומך בו. כל קבוצות האחים בכל מדינות המזה"ת תומכות במהפכה האסלאמית ובמשטר הרפובליקה האסלאמית [של איראן] ...תומכי האסלאם בתורכיה לא מתחו אף פעם ביקורת על איראן, ואפילו צידדו בה בעניין האנרגיה הגרעינית...במהלך כהונת אנשי הזרם האסלאמי, תומכת תורכיה תמיד בעמדה האזורית של איראן...
ההתקרבות היום-יומית של תורכיה ואיראן זו לזו והחיבור של שתיהן עם [המרחב] הגיאוגרפי הרחב והעשיר – של עיראק, סוריה, לבנון, פלסטין וסודאן – והמאמץ של שתיהן לשתף פעולה עם מדינות אחרות באזור כגון קטר, תימן, אלג'יריה ולוב, הם מצב היסטורי [חדש] לחלוטין ומיוחד במינו עבור המדינות החברות בגוש הזה, העומד בניגוד מוחלט לאינטרסים המערביים ובמיוחד לשאיפות של אמריקה.
בגוש הזה אין צורך שמדינה אחת תהיה המוקד והיתר יתרכזו סביבה... כדי שהתארגנות זו תבשיל, על המדינות הגדולות יותר והמשפיעות יותר להגביר את חלקן של המדינות האחרות ולקבל בברכה מגעים דיפלומטיים רבים יותר סביב ציר המדינות הקטנות יותר החברות [בהתארגנות]. ברור ללא ספק שהאויבים מכירים את הנושא הזה...
אנשי הזרם האסלאמי רואים בהצטרפות לאיחוד האירופי [אתגר] ... עבור [תנועת] ההתנגדות [המוקאומה], שיש לו מימדים פוליטיים, תרבותיים, כלכליים וביטחוניים. הם סבורים שלא ניתן להתעלם מהשער הצפוני של החזית הזו [קרי: תורכיה] והקשר שלה לאירופה שלא ניתן להפחית בחשיבותו, וסבורים שנושא זה [של הצטרפות לאיחוד האירופי] יוסיף לחזית ההתנגדות האזורית מימדים בינ"ל בעלי השפעה.
הנטייה לאסלאם [הפוליטי] בתורכיה... היא יעד אסטרטגי [עבורנו], שכן גורמים במערב מתאמצים יותר מכולם להציג מצג שווא לפיו תורכיה ניצבת בקוטב הנגדי לאיראן ולתנועות האסלאמיות במזה"ת... גם חלק מכלי התקשורת של האזור ... עושים כך בהציגם את תורכיה כסונית ו-או תורכית... באמצעות התעמולה הזו הם רוצים מחד גיסא להתנחם מעט, שכן ההכרה בכך שהמזה"ת יוצא מידי המערב והמדינות הערביות הקשורות אליו כואבת להם. מאידך גיסא, רוצים לרסן את 'המוקאומה' ע"י זריעת פילוג בין איראן ליתר מדינות האזור.
אולם, לא רחוק היום שבו הם יודו, בעקבות ההפגנות של מיליון האיש באיסטנבול בתמיכה בעזה והפניית האצבע המאשימה של ארדואן לכיוון פרס בדאבוס, שמקומה של תורכיה הוא לצד איראן בשינויים המתחוללים במזה"ת, וששני המודלים האלה הם כמה מתוך מודלים [אחרים] של תנועות אסלאמיות, השואפות כולן להשיג שתי מטרות: האחת, ביטול השליטה המערבית על מקורות [האנרגיה] ועל [המרחב] הגיאוגרפי של המזה"ת; השנייה - החייאת הציביליזציה והזהות האסלאמית."[4]
תורכיה מושפעת מהמהפכה האסלאמית באיראן:
כמה בכירים במשטר האיראני ייחסו את הצהרות ארדואן להשפעת המהפכה האסלאמית. איתאללה חוסיין נורי המדאני, מבכירי אנשי הדת באיראן, אמר בפגישה עם בכירי מודיעין בצבא איראן, כי "הצהרות ראש הממשלה התורכי נגד המשטר כובש ירושלים, הם אחד מסימני השמדת המשטר המלאכותי של ישראל... ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן הביא להתעוררות עצומה ברחבי העולם.... בחסדי האל, הרעידה שתשמיד את ישראל תתרחש ותכשיר את הקרקע להופעת 'האמאם הנעלם'."[5]
גם יחיא רחים צפוי, יועצו הביטחוני הבכיר של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ייחס את התנהלות ארדואן בדאבוס למשטר האסלאמי באיראן: "דבריו האמיצים של ראש ממשלת תורכיה ארדואן בוועידת דאבוס נגד פשעי המשטר הציוני ... הם עדות להתעוררות האסלאמית בקרב העם התורכי, בהשפעת המהפכה האסלאמית באיראן."[6]
בביקורו בתורכיה במחצית ינואר 2009, קיים יו"ר המג'לס האיראני, עלי לאריג'אני, התייעצות בדלתיים סגורות עם ראש ממשלת תורכיה ארדואן בנושא אירועי עזה. לאריג'אני אמר ש"איראן ותורכיה הן שתי המדינות המשפיעות באזור היכולות למלא תפקיד משפיע בהתמודדות עם המשבר הזה [קרי עזה]." ארדואן מצדו הביע את רצון תורכיה להעלות את היקף יחסי המסחר בין שתי המדינות המסתכמים ב-20 מיליארד דולרים, ואת רצונה ליישם את תוכנית העברת גז מאיראן לאירופה דרך תורכיה בהקדם האפשרי.[7]