עיתונות האופוזיציה במצרים נאבקת בפעילי שלום
במהלך שנות התשעים התפתח במצרים מערך רחב של קבוצות, אישים ומוסדות פעילים במגמות של פתיחות כלפי המערב ואימוץ ערכיו המסורתיים והמודרניים: ליברליזם קלסי (שהתפתח כבר במצרים בשנות ה- 20 של המאה שעברה), חילוניות, פלורליזם, כלכלה חופשית, דמוקרטיה וגלובליזציה. במסגרת מערך זה – שאינו מתעניין במיוחד בישראל אך מקבל את קיומה במסגרת הפתיחות הכוללת שלו למערב – פעילים גם אישים וקבוצות המתמקדים בקידום הנורמליזציה עם ישראל.
גורמים אלה עומדים תחת לחצים כבדים בתקשורת מצד החוגים האינטלקטואליים הלאומנים והאסלאמיסטיים המסורתיים המייצגים את התפיסות הנאצריסטיות והמתנגדים לישראל ולנורמליזציה עמה. חוגים אלה – במרכזם עומד שבועון האופוזיציה הניאו- נאצריסטי אל-אסבוע[1] ועורכו, מצטפא בכרי - מתקיפים את פעילי הנורמליזציה מעל כל במה מצרית ובין ערבית.
במסגרת עימות שהתקיים בתוכנית האירוח "הכיוון הנגדי" של תחנת הטלוויזיה הקטרית, אל-ג'זירה, בין פעיל השלום המצרי, סעיד ג'לאל, חבר האגודה המצרית "הקריאה החדשה"[2], לבין ד"ר רפעת מצטפא, מומחה למשפט וליחסים בינלאומיים וממתנגדי הנורמליזציה עם ישראל, האשים ד"ר מצטפא את ישראל, כי היא חותרת להשמיד את הערבים בחסות תהליך השלום. הוא חזר על האשמות שהושמעו בעבר בתקשורת הערבית, לפיהן ישראל מרעילה את מי השתייה של הפלסטינים והירדנים, מפיצה חיידקים נושאי מחלות מסוכנות, מדביקה ילדים בביירות בנגיף האיידס, מפיצה מחלות בחקלאות המצרית כדי להורסה, מנסה להשתלט על הכלכלה הערבית ועוד.
בתגובה טען ג’לאל, כי רבות מההאשמות הן שקרים חסרי יסוד הפוגעים באמינותם של הערבים.
בעקבות שידור התכנית, פתחה עיתונות האופוזיציה במצרים, ובראשה אל-אסבוע,[3] בהתקפה חריפה על ג'לאל (וגם על תחנת אל-ג'זירה, אע"פ שעורכו של אל-אסבוע, מצטפא בכרי, הופיע בעבר בתחנת אל-ג'זירה בשמם של מתנגדי הנורמליזציה).
אל-אסבוע הטיח בג'לאל האשמות מהאשמות שונות (כולל כי ביקש מקלט מדיני בישראל). יאסין חסאם אל-דין, פובליציסט באל-אסבוע, כינה את ג'לאל "סעיד דיין", ומאמרו לווה בקריקטורה של משה דיין. פובליציסט אחר, זוהיר אל-ערבי, השווה את ג'לאל לז'בוטינסקי והאשים אותו שהוא בור שלא קרא אפילו ספר אחד בחייו. [4]
מצטפא בכרי עצמו הציג את ג'לאל בצורה דמונית: "אינני יודע מאיזו בִצה הוא בא. פניו קודרים, מחרידים, לשונו מפיצה שקרים ושנאה לכל מה שהוא מצרי או ערבי….ראיתי אותו מולי בתחנת אל-ג'זירה. הוא נראה כחולֶה נפש, זע לימין ולשמאל; הרגשתי שהוא נושא את פניו השחורים אל משאת נפשו -- תל אביב." [5]
בכרי אף האשים את ג'לאל ואינטלקטואלים אחרים, התומכים בנורמליזציה עם ישראל, בבגידה ותבע להעמידם לדין: "רבים שאלו אותי: האם יש לו זכות להופיע על המסך הקטן, להפנות את בגידתו לעבר העם ולפגוע במוניטין של המצרים? הוא אינו היחיד הבוגד במצרַים ובתושביה. בערוצי הלווין הערבים יש דוגמאות רבות. יש תחרות על קריעת בגדה של האומה, עיוות סמליה ופגיעה במוניטין שלה, בהיסטוריה שלה ובמאבקה...
קחו לדוגמה את הנווד הזה, המתלבש כמו פרופסור אך בכל יום נועץ את פגיונו בגב האומה… הוא מעביר לגופים עוינים מידע תמורת כסף, הזורם אליו בגלוי מהבנקים [הכוונה, כנראה, לד"ר סעד אל-דין אבראהים, העומד בראש מוסד אבן ח'לדון[6] ומשמש כמרצה באוניברסיטה. אבראהים משתייך לקבוצת תומכי הנורמליזציה, והוא מקיים קשרים עם ישראל].
הוא עומד בסימפוזיונים ומקלל את כל האומה הערבית, ללא יוצא מהכלל, ועם זאת הוא בן חורין, מגיע אלינו דרך מסך הטלוויזיה המצרי או על דפי עיתונים מכובדים כמו אל-אהראם, או מתארח בסימפוזיונים שעורכים אישים בכירים במצרים.
מה עשיתם נגד האיש המפוקפק הזה? האם כלאתם אותו בגין הפשעים שהוא מבצע נגד האומה?... כיצד מאפשרים לאיש זה לטייל לאורכה של הארץ ולרוחבה ולערוך סימפוזיונים, בטענה שהוא מקים ועדת מעקב אחר הבחירות לפרלמנט… [שעה שזהו] ניסיון להשתלט על מאות אלפי דולרים הזורמים למרכז המפוקפק שלו?
מה עשיתם נגד אלו, שתפקידם היחידי הוא [לשמש] תועמלנים למען ישראל תוך תיאום [פעילותם] עם ה"מוסד" [הישראלי] במסווה של קשר עם קבוצת השלום[7]? הם הפכו, למעשה, למרגלים בלבוש רשמי, וחלקם תופסים, למרבה הצער, עמדות מפתח בתקשורת, ואינם בוחלים בניצול כלי התקשורת לטובת "ישראל" ומנהיגיה!
אחד מהם אפילו ביקש מישראל באופן רשמי סיוע כספי גדול כדי להוציא עיתון בשם "השינוי" במסווה של תמיכה בשלום ובנורמליזציה [המדובר ביוזמתם של שריף כאמל ו-וחיד ע'אזי. בינתיים נפטר כאמל, והוצאת העיתון עדיין לא התממשה].
מה עשיתם נגד אותו אדם, שלא הסתפק בתיאום עם שגרירות ישראל בקהיר וללא כל בושה הקים את אגודת הידידות המצרית–ישראלית [הכוונה לפעיל השלום, נביל פודה, מייסד אגודת הידידות המצרית-ישראלית]?
היכן הביטחון הלאומי של מצרים? מי ישמור על האומה, אם נרשה לכגון אלה לתקוף את כל מה שקדוש [לנו] ולפרוץ את כל המבצרים? הם מפרסמים ספרים, עיתונים וכתבי עת כדי לעוות את הזיכרון הלאומי, להפיץ רעיונות ציוניים ברחוב המצרי ולהטיל ספקות בעקרונותינו הלאומיים.
אני יודע שאמריקה, המערב והציונים שומרים עליהם, ורואים פגיעה באלה כאילו הייתה פגיעה בריבונות העליונה .שלהם. אולם אנו בעלי אומה זו, ועלינו להגן עליה מפני הסכנה.
אני קורא לרשות השופטת לפעול נגד האויבים מבפנים, שסכנתם אינה פחותה מזו של האויבים מבחוץ, ולתובע הכללי המצרי, מאהר עבד אל-ואחד, לחקור את כל אלה המשחקים בגורל האומה ומאיימים על ביטחונה הלאומי. צריך לעמוד נגד כל מי שפוגע בחוק ומשמש שופר לכוחות העוינים על אדמת מצרים."[8]
התקפותיה של עיתונות האופוזיציה המצרית אינן פוסחות גם על אל-ג'זירה, תחנת הטלוויזיה שאירחה את תומכי הנורמליזציה ואפשרה להם פתחון פה. אל-ג'זירה היא המערבית ביותר באפיה מכל תחנות הטלוויזיה הערביות, והיא מרבה להעלות לדיון נושאים שנויים במחלוקת (כגון נושא הנורמליזציה עם ישראל) ולהציג דעות קונטרוברסליות, שערוצי תקשורת אחרים נמנעים מלהעלותן, בעיקר במסגרת התוכנית "הכיוון הנגדי" בעריכת העיתונאי הסורי ממוצא דרוזי, ד"ר פייצל אל-קאסם.
בתקופה הקצרה בה היא פועלת הצליחה אל-ג'זירה להרגיז משטרים ערביים רבים, ומשרדיה במדינות שונות בעולם הערבי נסגרים ונפתחים מדי פעם.
השתתפותו של סעיד ג'לאל בתוכנית עוררה ביקורת נוספת נגד התחנה. עורך השבועון "אל-ע'ד אל-ערבי" ["המחר הערבי"], עאדל אל-ג'וג'רי, כתב:
"עד לאן מגיעים פיצל אל-קאסם ויצוריו? מזה זמן הוא מציג בפנינו יצורים, שאין לדעת, האם באו מהחלל או שהבריחו אותם מהגבול בין קטר לישראל. מדובר בלא יותר מעשרים איש התומכים בנורמליזציה עם האויב הציוני…
אל-קאסם כפה עלינו שמות של יצורים מערביים מסוגו של סעיד ג’לאל, שלא שמענו עליו לפני כן, אך הוא הפך לכוכב בתחנת אל-ג'זירה, שאירחה אותו פעמיים, רק משום שהוא מגן על ישראל ועל כינון יחסים ערביים -- ישראליים. איננו חושבים כי ג’לאל ניחן בכישורים אחרים …
לפני זמן-מה אירחה התחנה את תומכי הנרמול מקבוצת קופנהגן[9], שניתן לכנותה [קבוצת] "שלום עכשיו" המצרית, שרגליהם מכירות את הדרך לשגרירות ישראל מעצמן. זכותו של פיצל אל-קאסם להציג קבוצה זו, מכיוון שהיא נותנת לתכניתו טעם מיוחד, שאין למצאו בשאר התחנות הערביות, אשר אינן מקצות מקום כזה לדעתה של ישראל. אולם אנו שואלים: האם הבמה שמקבלים תומכי ישראל במצרים הולמת את קיומם האמיתי בשטח? להערכתנו, מדובר בעשרים, שלושים, או אפילו מאה איש; האם הם מייצגים זרם, אשר מוצדק להקדיש לו את כל המקום הזה? [גם] אם נסכים שהם רבים יותר מבחינה כמותית - הרי האיכות חשובה יותר. איזו איכות יש להם, ומה הערך המוסרי שלהם…
תחנת אל-ג'זירה הופכת את עוצמתו של העם המצרי ואת מאבקו בנורמליזציה לדבר חסר ערך, כאשר היא משווה בין מאבק זה לבין אנשים שנפלו במלכודת הנרמול. אינני יודע, מה גורם לפייצל אל-קאסם לארח שוב ושוב אנשים מסוג זה מלבד רצונו לגרום לשלהוב, תוך התעלמות מהמסר התקשורתי שמעביר מדיום מסוכן כמו תחנה זו."
אל-ג'וג'רי מסכם: "לפני מספר שבועות החלטתי לאסור על אשתי וילדיי את הצפייה בתוכנית זו כדי לשמור על בריאותם הנפשית, הגופנית והלשונית ועל המוסר שלהם."[10]
[1] עיתון ניאו-נאצריסטי, הפתוח גם בפני דתיים רדיקליים. אע"פ שמקובל לכנותו שבועון אופוזיציה, הוא מקורב גם לממסד השלטוני המצרי.
[2] הארגון "הקריאה החדשה" קם בתחילת שנות ה-90 . הוא קורא בין היתר לפלורליזם, להפרדת הדת מהמדינה ולליברליזם הקלאסי של שנות ה 20- וה-30.
[4] אל-אסבוע (מצרים), 10.4.2000.
[5] אל-אסבוע (מצרים), 10.4.2000.
[6] "מא'ססת אבן-ח'לדון", מכון מחקר שקם בתחילת שנות ה 90- ומטרתו העיקרית - קידום החברה האזרחית במצרים. המכון אף מוציא פרסום בשם "אל-מג'תמע אל-מדני" ("החברה האזרחית").
[7] ב 1998- הקימה קבוצת מצרים ממשתתפי ועידת קופנהגן (1997) ארגון לא ממשלתי (NGO ) בתמיכת משרד החוץ המצרי ובאישורו במטרה להביא להפלתו של נתניהו. בראש תנועה זו, שנקראת "תנועת השלום", עמד צלאח בסיוני, דיפלומט שכיהן כשגריר המצרי בברה"מ לשעבר. תנועה זו כוללת כ 10- אקדמאים.
[8] אל-אסבוע (מצרים), 10.4.2000.
[9] בינואר 1997 נערך בקופנהגן כנס ה-International Alliance for Peace , בו לקחו חלק מצרים, ישראלים, ירדנים ופלסטינים, שחתמו על הצהרה מתונה למדי ("הצהרת קופנהגן"). כנס זה הקים ועדת היגוי, בראשה עמד לטפי אל-ח'ולי.
[10] אל-אחראר (מצרים), 9.4.2000.