סעד אל-דין אבראהים: על המוסלמים ללמוד מפתיחותה של הכנסייה הקתולית בצרפת
ב-9 באוקטובר 2008 פרסם הסוציולוג המצרי סעד אל-דין אבראהים, חבר מועצת הנגידים של המוסד הערבי לדמוקרטיה בקטר, מאמר באתר הליברלי middleeasttransparent.com[1] בו ביקש מהמוסלמים בעולם ללמוד מהפתיחות של הכנסייה הקתולית בצרפת כלפי המוסלמים שם, ולנהוג באותן אמות מידה כלפי המיעוטים הלא מוסלמים במדינות המוסלמיות. דבריו באו בתגובה להחלטתה של כנסייה זו לפתוח את שערי בתי הספר שלה בפני תלמידות מוסלמיות עוטות חג'אב, לאחר שבתי הספר הציבוריים סירבו לקבלן לשורותיהם. אבראהים ביקש לראות בצעד זה הוכחה לאפשרות של דו קיום בשלום ועזרה הדדית בין הדתות.
להלן תרגום קטעים מאמרו:
בעודנו רואים וקוראים אודות אירועים עדתיים המכוונים נגד הנוצרים, הקופטים במצרים או הקתולים והמנדאים בעיראק, מקדמת העיתונות הצרפתית בברכה תופעה ייחודית בפתיחת שנת הלימודים, והיא הצטרפותן של מאות תלמידות מוסלמיות מכוסות ראש לבתי הספר של הנזירות הקתוליות, לאחר שבתי הספר הציבוריים בצרפת סירבו לקבלן לשורותיהם, אלא אם כן יסירו את כיסוי הראש. חלק מהמשפחות המוסלמיות בצרפת נענו לדרישה זו מתוך שאיפה [להעניק] לבנותיהן לימודים בחינם בבתי הספר הציבוריים בשל מצוקה כלכלית וחוסר יכולת [כלכלית] לצרף את בנותיהן לבתי ספר פרטיים יקרים מאוד. וישנה קבוצה שלישית של משפחות מוסלמיות שהעדיפו להשאיר את בנותיהן בבית כדי לשמור על נוהג, שלדבריהן הוא חלק מהאמונה הדתית.
המוצא מהברירות הקשות נמצא כאשר הכנסייה הקתולית הצרפתית הודיעה על פתיחת שעריהם של בתי הספר של הנזירות לתלמידות המוסלמיות המעוניינות בכך, בלי לדרוש מהן להסיר את כיסוי הראש. אלפי משפחות מוסלמיות, שרובן ממוצא צפון אפריקאי, קיבלו בברכה החלטה זו, וניגשו לרשום את בנותיהן לבתי הספר הקתוליים האלה שעלויות הלימוד בהן צנועות. בתי ספר אלה החליטו מצידם לתת שיעורים שבועיים באסלאם, לא רק לתלמידות המוסלמיות, אלא גם לכל התלמידות הלא מוסלמיות בבתי הספר המעוניינות בכך.
צעד זה של הכנסייה הקתולית הוא בעל משמעויות ואתגרים רבים והם:
המאחד בין האסלאם לנצרות רב מהמפריד
[צעד זה] מוכיח [שהכנסייה] בטוחה בעצמה ומוכנה להיפתח כלפי אחרים שאינם נוצרים ושאינם קתולים.
[ההחלטה] קוראת תיגר על התיזה בדבר המאבק או ההתנגשות בין הציוויליזציות, שאותה הציג המומחה האמריקאי למדעי המדינה, פרופסור סמואל הנטינגטון, מזה כמה שנים. צעד זה של הכנסייה הקתולית טומן בחובו את [התיזה] ההפוכה לחלוטין, והיא אפשרות של דו קיום בין הציוויליזציות, ויותר מכך את [אפשרות היותן] רב גוניות ועוזרות זו לזו מבלי שאחת מהן תאבד את ערכיה, את הנורמות שלה ואת מנהגיה המועדפים
חשוב עוד יותר הוא שהצעד של הכנסייה הקתולית הנ"ל צופן בחובו, כפי שציינו כמה פרשנים, את השאיפה לגייס את המאמינים ולחזק את הסולידאריות שלהם בעימות עם מגמות האתיאיזם והחומרנות. כלומר: הכנסייה, בדמות בתי הספר של הנזירות הפותחים את שעריהם בפני המוסלמיות הצנועות, אומרת לעולם שלמאמינים ולמאמינות מכל הדתות יש יותר מן המשותף המאחד אותם מאשר חילוקי דעות דתיים או עדתיים המפרידים ביניהם.
האסלאם והנצרות נגד החילוניות הקיצונית
הכנסייה הקתולית, "בברית של אמונה" זו, [בעצם] מגיבה לחילוניים הצרפתים הקיצוניים, ששקדו על הצרת צעדיה של הכנסייה וחסידיה מאז המהפכה הצרפתית בשנת 1789. מהפכה זו לא הסתפקה בהפרדה מוחלטת בין הכנסייה למדינה, אלא גם פתחה במערכה ממושכת נגד הכנסייה הקתולית, שבשתי המאות שקדמו לכך - השש עשרה והשבע עשרה - הייתה בעלת בריתו הנאמנה של המלך נגד "העם". במסגרת מערכה זו הקימה המדינה את בתי הספר הממשלתיים ואסרה לקיים בהם את לימודי הדת. כמו כן, היא ביטלה כל תמיכה חומרית או מוסרית בבתי הספר השייכים לכנסייה הקתולית והחרימה או הטילה מסים על נכסיה של כנסייה זו. הכנסייה מצידה נאבקה בדעות ובסיסמאות של המהפכה הצרפתית ובמאה התשע עשרה פסק האפיפיור כי הקריאה לדמוקרטיה, חירות ושוויון היא "טומאה מעשה ידיו של השטן", משום שקריאה מעין זו טומנת בחובה סטייה מחוקי הטבע אותם קבע האל בשביל הבריות עלי אדמות...מלחמה זו שככה רק ברבע הראשון של המאה ה-20 ... עם רגיעה או שביתת נשק זו בין המדינה הצרפתית לכנסיה, התירה המדינה לכנסיה לפתוח את בתי הספר שלה למרות [שהמדינה] המשיכה להיאבק בה.
ובכן איפה עומדים המוסלמים הצרפתים בעניין זה? מדוע הכנסייה הקתולית בצרפת החליטה, בברכתו של האפיפיור ברומא, לפתוח את שעריהם של בתי הספר של הנזירות בפני הבנות המוסלמיות המכסות את ראשיהן? האם זהו ניסיון מצד הכנסייה לערוך מיסיון בקרב הבנות הללו ולהפכן נוצריות? התשובה לשאלה האחרונה היא שלילית, והראיה לכך היא שבתי ספר אלה נותנים שיעורים שבועיים באסלאם על ידי מורים מוסלמים והם מעודדים את הבנות לשמור על מורשתן.
התשובה על שתי השאלות הראשונות היא שהכנסייה הקתולית מחפשת כעת אחר בעלי ברית מאמינים מהדתות המונותיאיסטיות האחרות, האסלאם והיהדות, כדי ליצור חזית רחבה של מאמינים שבאמצעותה תתמודד בקיצוניות החילונית ובמטריאליזם הגלובלי. מבחינה זו היא [הכנסייה] מוצאת במוסלמים הדתיים באירופה בעלי ברית טובים. מכאן שכנסייה זו מגינה על זכותם של המוסלמים והמוסלמיות להחזיק באמונותיהם ולקיים את הטקסים והמנהגים המתחייבים, כולל בחירת הלבוש המתאים בעיניהם. במילים אחרות, הכנסייה הקתולית מעודדת את המוסלמיות של צרפת לעמוד איתן בפני הקיצוניות החילונית של המדינה הצרפתית.
לעולם הערבי נחוצה חילוניות אנגלו-סקסית
בזמן בו אנו דנים בחילוניות ובדת בצרפת אולי ראוי להביא לידיעת הקוראים, המצרים [בפרט] והערבים [בכלל], את המשמעויות והשימושים השונים של המושג חילוניות, שבדרך כלל מבלבלים ביניהם בוויכוח הציבורי. ישנם לפחות שלושה מובנים למונח זה: השימוש האנגלו-סקסי, שכוונתו הפרדה בין דת למדינה ללא עוינות או הסתה [נגד הדת]. זהו השימוש הקרוב ביותר לדברי ישו: תן לאללה מה ששייך לאללה ותן לקיסר מה ששייך לקיסר. מכאן שענייני העולם הבא הם מאללה ושייכים לאללה וענייני המשטר והשלטון הם מהמדינה [דהיינו] הקיסר ושייכים לה. במלים אחרות, אין זה מן הרצוי לערבב בין ענייני המדינה לענייני הדת. כל אחד מהם מכבד את השני בלי לנסות לשלוט על המדינה בשם הדת או שהמדינה תשלוט על ענייני הדת.
השימוש השני הוא הצרפתי הקלאסי מאז המהפכה הצרפתית שכוונתו הפרדה [מן הדת] ועוינות [כלפיה], כפי שציינו לעיל. למרבה הצער, כאשר המתרגמים הערבים תרגמו מונח זה, [חילוניות], לערבית הם תרגמו אותו על פי השימוש הצרפתי במאה התשע עשרה. השימוש השלישי הוא [השימוש] המרכסיסטי לחילוניות, שאינו מסתפק בהפרדת הדת מהמדינה [במובן] האנגלו-סקסי, ואפילו לא במאבק או בהסתה במובן הצרפתי, אלא כולל גם את עקירת הדת והכחדתה, בין אם כאמונה ובין אם כפולחן.
אנחנו נוטים לאמץ את השימוש האנגלו-סקסי שאינו מכחיש את הדת או נאבק בו, אלא מכבד אותו אך גם מרחיק אותו מענייני המדינה.
על המוסלמים לכבד את הלא מוסלמים החיים בקרבם
למוסלמים אין מנוס מלהכיר בחסד שעושה הכנסייה הקתולית בצרפת בכך שהיא נותנת חסות לבנות המוסלמיות הרוצות לקיים את מנהגי האסלאם. מי ייתן ואנחנו כמוסלמים נלמד כיצד לטפל, להגן ולכבד את הלא מוסלמים החיים בקרבנו, כי לא לעשות כן פירושו קנאות בזויה, חוסר בגרות וחוסר בטחון עצמי.