המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אמין אל-מהדי: הדמוקרטיה והשלום קשורים זה בזה
8/12/2008

אמין אל-מהדי: הדמוקרטיה והשלום קשורים זה בזה

 

ב-14 באוגוסט 2008 פרסם האתר הליברלי אילאף[1] ראיון עם אמין אל-מהדי, אינטלקטואל מצרי ליברלי ופעיל שלום. בראיון מביע אל-מהדי את דעתו על נושאים שונים: המאבק הערבי-ישראל, הפלישה האמריקאית לעיראק, האירועים בלבנון, הפונדמנטליזם המוסלמי, המשטרים הערביים ועוד.

להלן תרגום קטעים מהראיון:

ש: כיצד אתה רואה את עתיד המאבק הערבי-ישראלי?

ת: ... למעשה, במאבק זה המשטרים הערביים התנגדו להחלטות הבינלאומיות. ישראל הסכימה להחלטת החלוקה, ואילו הערבים דחו אותה. ישראל הסכימה להחלטה 194 לחזרת הפליטים כתנאי עיקרי לקבלתה כחברה באו"ם, אולם הערבים דחו את ההצעה. הערבים נהגו תמיד לדחות [הצעות], ואחר כך, כשהן הפכו לבלתי רלוונטיות, הסכימו להן... רק כשהדבר אינו רלוונטי יותר, כאשר המציאות משתנה וההחלטות נשכחות כליל – רק אז מקבלים הערבים את ההחלטות הבינלאומיות. המאבק [הערבי-ישראלי] משרת את משטרי הדיכוי הערביים. השאלה היא מתי יחדלו להתקיים [מצד אחד] כוחות הימין הישראלי הדוגלים בהתפשטות טריטוריאלית [ומצד שני] מתי יחדלו עמם משטרי הדיכוי הערבי. [שתי השאלות] כרוכות זו בזו. זהו הדבר שהסברתי בספרי אודות המאבק הערבי-ישראלי.[2] השלום והדמוקרטיה אינם מנותקים זה מזה. כאשר תהיה דמוקרטיה בעולם הערבי [שתוביל לסוף המאבק], אזי יחדלו [להתקיים] הכוחות הישראלים הדוגלים בהתפשטות טריטוריאלית ובמלחמה וייכון השלום. ובאותו אופן כאשר יגיעו החירויות לאזרח הערבי, יגיע גם השלום הערבי-ישראלי.

 

הפלישה האמריקאית לעיראק - הרע במיעוטו

ש: כידוע, יש לך דעה קונטרוברסלית בעניין מבצע "חופש לעיראק" [כיבוש עיראק בידי צבא ארה"ב]. האם אתה עדיין מחזיק בה?

ת: ... אני סבור שהפלישה [האמריקאית] לעיראק דומה לפלישה הטטארית [מונגולית] לבגדאד מבחינת שינוי מהלך ההיסטוריה... [פלישות] הם רגעים היסטוריים של תפנית לחברות סגורות, שאין להן אפשרות כלשהי להשתנות או לערוך רפורמה ואין להן יכולות כלשהן לשוב ולהיות חזקות למול משטרים אימפריאליים, המדכאים את חברותיהם והמפיצים תרבויות העוינות לקדמה... מצבה של עיראק לפני הפלישה דומה לזה של מצרים כיום ודומה למצבן של סודאן, תימן ולוב. החברה מגיעה לשערי מוות ולדעיכה בעוד המדינה נעשית שתלטנית ומכוערת. לא מדובר [רק] בעניין מוסרי שמקבלים או דוחים... הדבר נוגע בגורלם של האנשים.

הפלישה האמריקאית לעיראק היתה ההזדמנות היחידה לשינוי בעיראק [וגם] ההזדמנות היחידה לשינוי העולם הערבי. אני סבור [שהזדמנות זו] היא כדור שלג שהחל להתגלגל, ושבשום אופן לא יפסיק, על אף השגיאות של האמריקאים ... השגיאות של האמריקאים הן רציניות ועולות ביוקר וגם השגיאות של המשטר הערבי האזורי עולות ביוקר. אולם מחיר [המשך המצב הקיים כמו] לפני הפלישה האמריקאית היה גבוה יותר. הבחירה היתה בין ה"גרוע" ל"גרוע יותר". ה"גרוע יותר" היה משטרו של סדאם חוסיין, ואילו ה"גרוע" הוא הפלישה האמריקאית לעיראק. לכשעצמי, אני מסכים ל"גרוע" ודוחה את ה"גרוע יותר".

 

לבנון - קורבן העולם הערבי

ש: כיצד אתה מפרש את האירועים בלבנון?

ת: לבנון הינה מד החום של המערכת השלטונית הערבית האזורית, של המאבקים הערביים ושל התרבויות הערביות. אם נכון הדבר שלבנון היא ארץ של מלחמת אזרחים, ארץ של מדינה חלשה ושל אזרחות חלשה, אזי צריך גם לזכור שהיא המדד של העולם הערבי ... היא הקורבן של הערבים, היא יוסף שאחיו דיכאו אותו. היא קורבן של המשטר הערבי האזורי, כפי שקודם לכן היו הפלסטינים...

 

התנגשות הציוויליזציות בשירות הפאשיזים האיסלאמי

ש: כיצד אתה מפרש את המאבק בין האסלאם למערב?

ת: יש לבחון [מאבק זה] בכמה אספקטים...אחד מהם הוא הצד האמריקאי [הרואה לפניו] סדר העולמי חדש, בו תופס האסלאם את מקומן של בריה"מ והמלחמה הקרה. [נקודת מבט זו] חושפת את ההשקפה על התנגשות הציוויליזציות וסופה של ההיסטוריה ... דבר שאינו נכון ואינו מציאותי כללן. יש לבחון [זאת] מכיוונם של הכוחות האסלאמיים הפשיסטים והמשטרים הערביים שסביבם, הסבורים שההתנגשות בין הציוויליזציות היא השקפה מתאימה להם, ולכן קיבלו אותה והחלו לדבר על האיבה המערבית לאסלאם ואיבת האסלאם למערב. זהו זיוף של המונחים, הגדרה מחדש של הכוחות [הפועלים], ותיאור [שגוי] של סדר עולמי חדש.

 

[זיוף זה] מסתיר את הבעיה העיקרית, שהיא עובדת קיומם של עולם מתקדם ועולם נחשל, עולם חופשי ועולם בלתי חופשי, משטרים דמוקרטיים ומשטרי דיכוי אימפריאליים. ההשקפה בדבר ההתנגשות משרתת את הימין, כפי שהמאבק הערבי-ישראלי שירת הן את הימין הציוני הדוגל בהתפשטות גיאוגרפית והן את הכוחות העוינים לדמוקרטיה הערבית... המערב מתקדם ויש לו מונופול על המדעים, הטכנולוגיה, החירויות וזכויות האדם, ואילו אנחנו מסתפקים בריב עם הימין הפשיסטי באירופה. וכך, בעוד אנו לא משתפרים, הם צועדים קדימה. [הגיע העת] לראות את גודל ההפסד.

 

תוכנית הערביזציה באלג'יריה הובילה לפונדמנטליזם

ש: ספרך הראשון היה אודות אלג'יריה. מדוע דנת בנושא רחוק כל כך מ[ארצך] מצרים?

ת: הדבר החל עם נסיעתי לאלג'יריה. הופתעתי [להיווכח] כי תוך זמן קצר ובמקומות מסוימים שוכפל שם הניסיון המצרי שנמשך לאורך זמן רב ועל פני שטח נרחב, באופן שקשה היה לעקוב אחריו. גיליתי שם שתוכנית הערביזציה היא בעצם תהליך של הפיכת אלג'יריה לפונדמנטליסטית[3]. זהו אותו ויכוח [שהיה] בין האחים המוסלמים לבין המשטר הצבאי הפשיסטי הכפרי [של עבד אל-נאצר והקצינים החופשיים]...  אמרו על אלג'יריה תחת האימפריאליזם הצרפתי שהיא צרפתית. גיליתי שהתוכנית הנאצריסטית לערביזציה של אלג'יריה נועדה להיאבק [בסיסמא] אלג'יריה הצרפתית. [סיסמא זו] קבעה שאלג'יריה נחשלת והיא חלק מהפאשיזם הערבי. גילוי זה הוא הסיבה לכתיבת ספר זה המבהיר את הקשר בין הדיקטטורות הצבאיות לבין הפונדמנטליזם. זהו [גם] הניסיון המצרי המקורי.

 

עבד אל-נאצר בא אל אלג'יריה במעטה של ערביזציה, כדי לשלוח אליה את האחים המוסלמים והשיח'ים. [זה נעשה] במסגרת הקריאה לערביזציה ונועד לכפור בתרבות האלג'יראית [הצרפתית] שנרכשה במהלך ההתקרבות לאירופה ולתרבות הצרפתית. הראיה החשובה ביותר לעניין זה היא הקמת אוניברסיטת קוסטנטין האסלאמית, שנשיאה הראשון היה השיח' מחמד אל-ע'זאלי, איש המנגנון המיוחד של האחים המוסלמים, ולאחריו [בא] יוסף אל-קרדאוי. באלג'יריה שירתו מתולי אל-שעראוי, צלאח אבו אסמאעיל, דוקטור אחמד כמאל אבו אל-מג'ד ואחרים - כאלף וחמש מאות אנשי דת מצריים [שבאו לשם] במסגרת תוכניות הערביזציה. הם זרעו את הפונדמנטליזם ושינו את המנטאליות המקומית של האסכולה המאלכית למנטאליות חנבלית-ג'יהאדיסטית. המשטר הצבאי באלג'יריה הפיק תועלת מקיצוניות זו [שלבשה] מעטה של ערביזציה. וכך החלו [לנוע] עגלת הטרור ועגלת אובדן העתיד באלג'יריה. כך קרה בעזה וכך באסלאמאבאד.

 

הדיקטטורות הערביות שוללות את החירויות החברתיות

ש: מדוע נכשלה הצמיחה הכלכלית והפוליטית תחת הדיקטטורות הערביות בעוד שבדרום מזרח אסיה ובאמריקה הלטינית היא הצליחה?

ת: לדיקטטורות באמריקה הלטינית ובדרום מזרח אסיה היתה נטייה לתרבות האירופאית, למודל של צמיחה קפיטליסטית ולרנסנס הליברלי באירופה. הן היו דיקטטורות אמיתיות, אולם היו להן נטיות ואידיאלים [ששאבו] מהליברליזם המערבי. לכן הן יצרו פיתוח כלכלי שהביא להתפתחות פוליטית. בחברות אלה יש חירויות חברתיות, החובקות בחובן את היוזמה הפרטית ואת כלכלת המשפחה. אלו הן התחלות של הקפיטליזם ולכן הן הצליחו... מאידך, הדיקטטורות בעולם הערבי שוללות בה בעת את החירויות החברתיות והפוליטיות. כיצד ניתן  במצב זה לטפח את היצירתיות של הפרט ולהקים משטרים קפיטליסטים או נציגות חברתית לציבור של אנשים, שבעקבותיה תבוא התפתחות דמוקרטית. כיצד זה ייתכן בשעה שהחירויות החברתיות נשללות ...



[1]  www.elaph.com, 14.8.2008

[2]  אמין אל-מהדי, הדעה האחרת – בזכות הדמוקרטיה והשלום (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

[3]  אלג'יריה, לאחר שהשיגה את עצמאותה, החלה בתוכנית "ערביזציה" של החיים הציבוריים. לשם כך היא ייבאה מורים לערבית מהמזה"ת, שרובם באו מחוגים הקרובים לאחים המוסלמים.