המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
"מדוע איננו מוחים על כיבוש שטחים זולת פלסטין"
2/12/2008

 

בעל טור סעודי: מדוע איננו מוחים על כיבוש שטחים זולת פלסטין

 

בעקבות המתיחות בין מדינות המפרץ לאיראן, על רקע הכיבוש האיראני של שלושת האיים (טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא) מידי איחוד האמירויות, פרסם משעל אל-סודירי, בעל טור ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", מאמר המבקר את העיסוק הנרחב בעולם הערבי בכיבוש הישראלי  לעומת האדישות ביחס לכיבוש חבלי ארץ ערביים אחרים כדוגמת חבל אלכסנדרטה הסורי שעבר לריבונות תורכית, או שלושת האיים במפרץ שאיראן השתלטה עליהם. להלן קטעים מהמאמר:

 

"הכיבוש הוא כיבוש, העושק הוא עושק, אין לו צבע, גזע או דת מסוימים. האומה הערבית נתייסרה בכיבוש ובעושק גם יחד בהיסטוריה המודרנית שלה. אחד האסונות של אומה זו הוא שהיא מתלבטת ואינה יודעת לאיזה כיוון לפנות.

 

אין ספק שכיבוש חלק מפלסטין על ידי היהודים הוא עושק חמור, אשר לא ידענו כיצד לטפל בו: כאשר הציעו לנו בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת 80% מפלסטין וליהודים 20% - דחינו את ההצעה. בסוף שנות הארבעים הציעו לנו 49% מפלסטין וליהודים 51% ואנו סירבנו גם כן. היום אנו מתחננים בפניהם שיתנו לנו רק 22% ממה שנותר מפלסטין אשר נכבשה כולה ב-1967, וישראל מסרבת באומרה: קחו רק 20%, כאילו  שהם רוצים להקניט אותנו, להכניע אותנו ולחזור ולהזכיר לנו את שנות השלושים של המאה שעברה...

 

אני יודע שמעצבן לדבר על פוליטיקה, אלא שלדבריי היום אין כל קשר לפוליטיקה, אלו הם דיבורים על ההיסטוריה של הסטירות שאנו נותנים לעצמנו ואשר טרם התעוררנו מחומרתן.

 

התחלנו להתחבט לפני יותר משישה עשורים – כאשר לא דיברנו ולא עניין אותנו שום דבר זולת השאלה הפלסטינית, אשר רוקנה את משאבינו, יכולותינו, זמננו וחירותנו; לא עניין אותנו דבר זולת הפיכה שהתרחשה פה ושם, הרג, מאסרים, מעצרים, הגליות שהתרחשו פה ושם, מלחמות אזרחים, ועידות פסגה, עסקאות נשק, הרפתקאות, וועידות, האשמות, האשמות בבגידה שקרו פה ושם. אני קובע, מהמר על כך ונשבע שאם רק 10% מהכספים שהשקיעו מדינות ערב לחינם בעסקאות הנשק עבור צבאותיהן - שנלחמו [בישראל, אולם מבחינת התוצאה] כאילו ולא נלחמו – היו מושקעים במה שנותר מפלסטין ובעמה אזי, אני נשבע באללה, שהגדה המערבית ועזה היו נהנות היום מרמת חיים גבוהה יותר מזו שבסינגפור.

 

אנו שוכחים - בשל הסערה [שמעוררת] הסוגיה הפלסטינית - שיש חלקים נוספים שנגזלו בגלוי ממדינות ערב מבלי שצעקנו או נבחנו. האם שכחנו את חבל אלכסנדרטה וכיצד צרפת קשרה קשר עם תורכיה ושתיהן צחקו על חבר הלאומים לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר נערך משאל מגוחך בין תושבי החבל, ובמקום שהוא יחולק על פי עקרון גזע חילקו את התושבים לפי עיקרון האסכולה הדתית: היות ורוב הערבים בחבל זה הם סונים הם נחשבו לתורכים מאחר ותורכיה כולה סונית, בעוד שאר התושבים הערבים שם הם עלווים, שיעים ונוצרים סורים. כך נלקחה [מהערבים] אלכסנדטה, אשר 95% מתושביה הם ערבים. אותו הדבר קרה גם לאמירות אל-מחמרה, ערביסטאן לשעבר, שבריטניה מסרה לאיראן על 'מגש של נפט.' והנה, היום, איראן  - כמו בימיו של השהא -  כבשה את האיים של האמירויות. מה אתם, הערבים, עושים נוכח השטחים הכבושים האלה ?! או שמא כיבוש של מוסלמי את אדמת אחיו המוסלמי מותרת..."    

 

בנסיבות הלא משמחות האלה אני רוצה לשאול את 'בעל הניצחון האלוהי', חסן נסראללה: כיצד אתה קורא למפרץ? האם זהו המפרץ הערבי או הפרסי? למי יש את הזכות לריבונות על שלושת האיים – האם הם שייכים לאיחוד האמירויות הערבי או לרפובליקה האסלאמית האיראנית?"[1]  

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 15.9.2008