כללי

 

עמדות ערביות לאחר בחירתו של אובמה:

פסימיות ביחס לשינוי במזה"ת לצד קריאות להפעלת לחץ על הממשל האמריקאי

 

התגובות בעולם הערבי לבחירתו של אובמה התמקדו בשני תחומים עיקריים: האחד - התרשמות מההישג הדמוקרטי האמריקאי שהוביל לבחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב; השני -  ניסיונות להעריך את ההתפתחויות המדיניות העתידיות באזור.

 

ההערכה במדינות ערב היא כי אובמה יתמקד במאמצים לחולל שינוי פנימי בארה"ב, אך לא יפעל לשינוי מדיניות החוץ האמריקאית בנוגע למזה"ת. בתקשורת הערבית הועלו הצעות להגברת מעורבותן והשפעתן של מדינות ערב על המדיניות האמריקאית במזה"ת, ובכללן גיבוש מדיניות ערבית אחידה מול ארה"ב; נקיטת צעדים אקטיביים לשיתוף פעולה ודיאלוג ישיר עם הממשל האמריקאי; הקמת לובי ערבי חזק בארה"ב. במקביל נשמעו קריאות ללחוץ על ממשל אובמה ע"י הגברת ההתנגדות הערבית, חתירה ליצירת עולם רב קוטבי, יחד עם מדינות רוסיה או סין, והתניית סיוע בהצלת הכלכלה העולמית בדרישות מדיניות.

 

מסמך זה יסקור את התגובות בעיתונות הערבית לבחירתו של אובמה הנעות בין חוסר תקווה לשינוי במדיניות החוץ האמריקאית, לבין הצגת הצעות מדיניות מעשיות לפעולה מול הממשל החדש מצד חוגים רשמיים ומצד משקיפים ובעלי טורים.

 

מאמרי מערכת מצריים: אין צפייה לשינוי

במאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה נכתב: "הציפייה שהנשיא האמריקאי החדש ימצא פיתרון לבעיותינו הצודקות עם ישראל וארה"ב, היא בזבוז זמן... המדיניות האמריקאית, שהביאה רק רוע למזה"ת, לא תשתנה עם אובמה או עם זולתו, אלא אם כן הערבים הם אלה שישתנו, יתאחדו ויבינו ששפת האינטרסים היא השפה הרווחת בקהילה הבינ"ל בהנהגת ארה"ב. [אותה] ארה"ב שמבטיחה לערבים שתגן על האינטרסים שלהם ובה בעת מפקירה אותם."[1]    

 

במאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי "אל-אהראם" נכתב: "[הציפייה] כי יחול שינוי כולל ויסודי במדיניות האמריקאית כלפי ישראל נאיבית לאור היחסים ההדוקים וההיסטוריים בין ארה"ב לישראל ולאור האינטרסים האמריקאיים המורכבים באזור. עם זאת, אובמה וצוותו ניצבים בפני הזדמנות היסטורית להתחיל להביא לשלום צודק וכולל בין ישראל לפלסטינים..."[2]

 

עורך יומון פלסטיני: אין לפתח ציפיות

חאפט' אל-ברע'ות'י, עורך יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה, טען גם הוא כי אין לפתח ציפיות גבוהות ביחס למדיניותו של אובמה: "למרות שמחתם של רבים מבינינו על הליכתו של הסיוט ג'ורג' בוש - לא נרוויח הרבה באופן ישיר מן הנשיא הדמוקרטי החדש, משום שסיסמת השינוי שהוא הציג במערכת הבחירות קשורה לענייני פנים בלבד ולא לבעיות חוץ כגון המלחמה בעיראק ובאפגניסטן. אשר לבעיה הפלסטינית זו אינה קשורה לענייני הפנים של ארה"ב ואפילו אם אובמה ירצה לעשות שינוי במדיניות ארה"ב כלפי הסכסוך הערבי הישראלי אין לו כלים להשפיע על עמדת ישראל והוא יסתפק במתן חסות למו"מ."[3]

 

באותה רוח כתב בעל הטור הפלסטיני, תיסיר אל-זברי ביומון אל-קדס: "למרות שביעות הרצון, אין מקום לפתח אשליות משום שסדר העדיפויות של הממשל האמריקני החדש איננו לפתור את הסכסוכים במזה"ת, שהרי בראש סדר העדיפויות כפי שעולה מן הסקרים האמריקניים עומד המשבר הכלכלי והפיננסי והממשל האמריקני החדש אינו יכול להזניחו."[4]

 

 בעל טור עיראקי:האופטימיות אינה במקומה

מוזהיר ג'אסם, בעל טור ביומון העיראקי אל-צבאח, כתב: "האופטימיות המתגברת בעניין כניסתו של אובמה לבית הלבן אינה במקומה ואינה מהווה קריאה אובייקטיבית של תוכניותיו של האיש הזה. לאופטימיות הזו אין עדות אמיתית בשטח ובכלל זה בכל מה שנוגע למצב בעיראק... על העיראקים להבין ששיפור מצבם הפנימי אינו תלוי במה שתביא להם ארה"ב אלא במה שהעם ומנהיגיו יתרמו להשכנת שלום אמיתי בארצם."[5]

 

יומונים סורים: להמשיך בהתנגדות מול ממשל אובמה

אליאס מוראד, עורך היומון הסורי הממסדי אל-בעת', כתב: "ייתכן כי מוקדם מדי לשפוט את האיש על פי כוונות שטרם התבהרו, גם אם מדי פעם הוא הביע אותן באופן חיובי [למשל], כשהתנגד לתוקפנות ארה"ב בעיראק בה פתח ממשל בוש. אולם, יהיה זה נאיבי [מצידנו] לשפוט את עמדותיו של נשיא מדינה כמו ארה"ב בה שולטים גופים, מוסדות ומרכזי [כוח] רבים... איננו יכולים לטפח אשליות או לדבר על דברים חיוביים לפני שהממשל הזה ייכנס למטבח המדיני המעשי ולפני שייקבע את מדיניות החוץ שלו ויאמץ את החלטות האו"ם...

 

רבים כעת מייחלים למדיניות אמריקאית מאוזנת שתתקן את כל מה שהשחית ממשל בוש ברמה העולמית. האם אובמה מתכוון לעשות זאת או שמא הלחצים הכלכליים [בתוך ארה"ב] וההתמוטטויות הפיננסיות והשלכותיהן על העם האמריקאי ימשכו [אליהם] את ההתעניינות והפעילות שלו מהנושאים העולמיים לפחות בשנתיים הראשונות לכהונתו ואחרי שיחלפו שנתיים אלה הוא יהיה עסוק בהכנת כהונה נוספת וחדשה?!...

 

הממשל האמריקאי הבא עומד במבחן גדול בנוגע ליחסיו עם הערבים והעולם, אולם מקורות הכוח החזקים נשארים אצלנו הערבים, כעמים וכממשלות. רצון ההתנגדות הוא שתרם לכישלונה של מדיניות בוש, רצון זה בוודאי יתמיד כדי להגיע ליעדו שהוא שחרור האדמה והשבת הזכויות."[6]

 

רעיון המשך ההתנגדות תחת ממשל אובמה הופיע גם במאמרו של חסן חרדאן, בעל טור קבוע ביומון הסורי "אל-וטן": "הלקח [שיש ללמוד] ממה שהתרחש במהלך השנים אחרונות, מאז אירועי ה-11 בספטמבר, הוא שההתנגדות לכיבוש באפגניסטן, בפלסטין, בלבנון ובעיראק, וההתנגדות של העולם לכפיית הגמוניה האמריקאית, היו הגורם העיקרי בהתשתה של אמריקה ובהכשלת דרכם של השמרנים החדשים בארה"ב.

 

המשך ההתנגדות זו הוא הערובה לכך שהממשל של אובמה יימנע מהמשך המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב וישנה את נטייתו לטובת ישראל ואת תמיכתו בה על חשבון הזכויות הערביות. לכן, הדבקות בהמשך ההתנגדות תביא לכך שהמחיר של הישארות כוחות הכיבוש יהיה יקר יותר ותגרום לכך שכוחות הכיבוש לא יוכלו לכפות את מטרותיהם האימפריאליסטיות, והם ייאלצו לבחור בין הישארות [באזורים הכבושים] והתמודדות מול [מלחמת] התשה שתחמיר את המשבר של ארה"ב וישראל...לבין נסיגה ויציאה ממנהרה זו".[7]

 

סעודיה: לתמוך בכוונות השינוי של אובמה

מאמר מערכת ביומון הסעודי אל-וטן טען כי למרות עמדותיו הקצוניות הידועות של אובמה, חשוב לפעול לכינון יחסים טובים בין שתי המדינות: "בשמחתם של הערבים על ניצחון אובמה שהחל להיקרא בעיתונות הערבית 'אבו חוסיין' או 'אבן חוסיין', שכחו אחדים את עמדותיו כלפי הערבים וישראל שהיו עמדות קיצוניות לאורך הדרך..ץ [עם זאת] אין ספק ש'עדיף אויב חכם מחבר טיפש'. [ואכן], אובמה נבון הרבה יותר בהשוואה למועמדי המפלגה הרפובליקנית. לכן הערבים יכולים לדבר אתו ולנהל עימו דיאלוג...

 

למרות היחסים הטובים הקיימים בין בכירים בסעודיה לבין כמה מדינאים אמריקאיים, הבכירים הסעודים אינם יודעים הרבה על אובמה. אולם, אנו חווינו ניסיון דומה כאשר נצנץ לפתע מהדרום האמריקאי כוכב פוליטי בלתי מוכר המכונה ביל קלינטון. לא עבר זמן רב, וכבר הדיפלומטיה הסעודית שיוצגה על-ידי שגרירינו הקודם בוושינגטון, הנסיך בנדר בן סלוטאן, חיזקה את קשריה עם [הנשיא] החדש. אותו הדבר עשוי להתרחש עם אובמה, שכן לסעודיה יש המשקל שלה, וקמפיין הבחירות הסתיים. השבוע מלך סעודיה ושר החוץ הסעודי יגיעו [לארה"ב], וייתכן שתתקיים פגישה כלשהי [בינם לבין אובמה] כדי לייסד עימו מערכת יחסי עבודה לטובת שתי המדינות [סעודיה וארה"ב] ולמען העולם הערבי והאסלאמי. לכן חשוב בשלב זה שנתמוך בכוונות השינוי של אובמה ונבדוק מהם הרעיונות החדשים שהוא נושא בחיקו".[8]

 

בעל טור: יש הזדמנות להשפיע על אובמה

ד"ר מחמד בן הוידן, בעל טור מהאמיריות קרא לערבים לתמוך באובמה ולפעול במרץ לשינוי מדיניות החוץ שלו. במאמר ביומון "אל-ביאן" שכותרתו "איך הערבים יכולים להפסיד את אובמה?" כתב בן הוידן: "...ברור למדי שלנו, בעולם הערבי, אין אסטרטגיה כיצד לזכות בנשיא האמריקאי שיהא לצידנו. המדינות הערביות עדיין מסתייגות ורבים מהפוליטיקאים שלנו מאמינים בכך שדבר לא ישתנה לעולם במדיניות החוץ האמריקאית כלפי הערבים ובעיותיהם. הגישה הפסימית, למרבה הצער, מראה בבירור כי הערבים אינם רוצים לאחוז במושכות יוזמת ההתקרבות לאובמה, ומחכים שהלה יגדיר את מדיניותו ואת תכנית הפעולה שלו מול העולם הערבי...

הערבים [עומדים] להפסיד את אובמה לטובת צדדים אחרים שאינם מחכים, אלא יוזמים כדי להשפיע על הנשיא האמריקאי ולהתקרב אליו, אפילו עוד לפני כניסתו לבית הלבן.  

ברק אובמה הוא ההזדמנות של הערבים לטפל בבעיותיהם ברצינות, מפני שהוא האיש הנושא את דגל השינוי. כלומר, שינוי המדיניות האמריקאית ובתוך כך גם את מדיניות החוץ האמריקאית... את זה הערבים מוכרחים להבין לפני כל דבר אחר. אם לא נאמין כי ההזדמנות להשפיע על הנשיא האמריקאי החדש מונחת לפנינו ונמשיך לדבר על קונספירציה ולהשתמש [בתירוץ של מעורבות] הלובי הציוני ובתירוצים נוספים, כדי להצדיק את המסכנות שלנו, הרי שהמשוואה תתהפך כנגדנו ולעולם לא נשיג דבר שישרת את הסוגיות הערביות.

 

כדי שלא נפסיד את אובמה עלינו, כצעד ראשון, לחשוב בצורה אופטימית ולתמוך בנשיא האמריקאי החדש.  נחוץ [להראות לו] שצריך שינוי במדיניות החוץ האמריקאית כלפי הסוגיות הערביות, למען האינטרסים המשותפים לארה"ב ולערבים... המנהיגים הערבים צריכים להיות הראשונים שיבואו לבקרו... בבית הלבן.

אולם, זה בדיוק מה שאיננו קורה. בזמן שמנהיגי העולם מתחרים זה בזה מי יהיה הראשון שיבקר בבית הלבן, במצבו החדש, לא נשמע מצד הערבים רצון להיכנס למרוץ הזה... אנו משאירים את הדלת פתוחה בשביל שהאחרים יגיעו לשם לפנינו. בחיי, הבכירים הישראלים יהיו מבין הראשונים שיבקרו בבית הלבן וייפגשו עם הנשיא החדש אובמה, בזמן שהמנהיגים הערבים יישארו רחוקים, כאילו שהנשיא החדש לא מעניין אותם..."[9]

 

"לגבש עמדת מיקוח ערבית"

העיתונאי המצרי ויו"ר איגוד העיתונאים המצרים לשעבר, גלאל עארף, קרא לערבים לגבש קודם כל עמדה מאוחדת ביחס לסוגיות הקשורות למזה"ת ורק אחר כך לצפות לשינוי במדיניות האמריקאית: " אנו ניצבים בפני חודשים מכריעים עד שההנהגה החדשה תיכנס לבית הלבן ותשלים את סידוריה על מנת לטפל בירושה הכבדה שירשה מממשל בוש האומלל. האם גם אנו מתכוננים ומסדרים מחדש את הקלפים שלנו?...  האם יש לנו השקפה לגבי עיראק הערבית חוץ מלהשאירה נתונה למאבק או להסכמה בין וושינגטון לטהראן? האם יש לנו השקפה ערבית אחידה  לגבי הנפט וניהול ההון הערבי למען האינטרס הערבי? האם יש לנו השקפה שנוכל לנקוט בה יחד עם ההנהגה החדשה [האמריקאית] כדי למנוע את המשך נטייתה המוחלטת לטובת ישראל?

 

האם [בכלל] ייתכן שעמדתנו תובא בחשבון אם לא נסיים את המחלוקות הפנימיות, במיוחד בפלסטין, ואם לא תושג מחדש הסכמה בין הגורמים הערביים העיקריים... ואם לא נשתמש במלוא כוחותינו לבניית עמדת מיקוח כזאת, שכתוצאה ממנה אמריקה תבין שהאינטרסים שלה באזור לא יתממשו בשום אופן אם תתעלם מהאינטרסים הערביים. זאת היא השאלה האמיתית ובהיעדר תשובה עליה הופך הדיבור על שינוי אמיתי במדיניות האמריקאית כלפינו, לדיבור חסר משמעות."[10]

במאמר נוסף ביומון המצרי אל-אח'באר קרא עארף למעורבות מצרית בגיבוש העמדה הערבית המאוחדת: "חשוב.. שהערבים ייצאו ממצב החידלון ויבנו [לעצמם] יכולת שתגרום לכולם לשוב ולשקול [את צעדיהם], לבל ייקבע גורלו של האזור בהעדרם של הערבים ועל חשבון האינטרסים שלהם. דבר זה תלוי בתפקיד מצרי באזור שיגייס את כל היכולות הערביות הגדולות לבניית כוח המסוגל להתמודד עם האתגרים... ולשים קץ לפיצול הערבי. רק אז נַחוּשׁ בשינוי האמיתי במדיניות האמריקאית באזור, לא רק בגלל 'העיניים היפות שלנו', אלא משום שארה"ב תבין שכיבוד זכויותיהם של הערבים הוא תנאי בסיסי להבטחת האינטרסים האמריקאיים..."[11]

 

להקים לובי ערבי שישפיע על מדיניות ארה"ב

בעל הטור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, מחמוד שוכרי, קרא למדינות ערב ולליגה הערבית לסייע בהקמת ארגון אזרחי של אמריקאים ממוצא ערבי שישפיע על מדיניות ארה"ב: "לפי ההערכות, 68% מקולות הערבים האמריקאיים תמכו באובמה, אך איזה גוף יכול להפוך כמות כזו של קולות ערביים לעמדה המבטאת את דעותיהם ודרישותיהם של הערבים האמריקאיים? ... האם לא הגיע הזמן שמדינות ערב והליגה הערבית הנכבדות ינסו לתמוך בהקמת ארגון אזרחי של אמריקאים ממוצא ערבי כדי להוליד תקווה שהקול הערבי ישפיע בבחירות האמריקאיות [הבאות] שכן לכל קהילות הזרים בארה"ב - חוץ מלערבים - יש גופים פוליטיים אזרחיים המכונים לובי...

עתה אנו מגיעים ללב השאלה – מה מצפים הערבים מהנשיא הנבחר, ברק אובמה? אני אומר בפה מלא כי אין אף תובנה ערבית מלומדת ומבטיחה שניתן להציגה בפני הממשל האמריקאי החדש בנוגע למה שהערבים היו רוצים להשיג. זאת משום שהפוליטיקה הבינ"ל מחייבת לנקוט בשיטה אותה הערבים אינם מכירים והיא השגת מה שאפשרי. הערבים מטבעם הם דברנים המבטאים את עצמם בקולות רועמים ובשצף מילים ורטוריקה...

 

הנשיא אובמה כבר הביע את עמדתו [לגבי פלסטין] בבירור כאשר העביר את תיק המזרח התיכון, ובמיוחד את התיק הערבי-ישראלי לדניס רוס, יועצו של הנשיא קלינטון לענייני המזה"ת. כולנו יודעים מיהו רוס ומהי תורתו הפוליטית בנושא זו. אובמה הראה סימנים ראשונים משמעותיים יותר [ביחס לפלסטין] כאשר מינה את רם עמנואל לראש הסגל של הבית הלבן שיהיה החוליה המקשרת בין כל התיקים שיובאו בפני הנשיא... מקריאה מהירה של ידיעות אלה, מתברר לנו צבעו הפוליטי של אובמה ביחס לעניין הפלסטיני..."[12]

 

חוקר פלסטיני: להציג תנאים להצלת הכלכלה העולמית

החוקר הפלסטיני, ד"ר ח'אלד אל-חרוב כתב: "עלינו לדעת שפלסטין ובעייתה לא יעמדו בראש סדר העדיפויות של הנשיא החדש וגם לא באג'נדה שלו העמוסה בשאלות בוערות... לא צפויות פריצות דרך גדולות במדיניות האמריקנית ביחס לבעיה הפלסטינית בחודשים הקרובים או בשנים הבאות. המשוואה רבת המשתתפים - ארה"ב, ישראל והערבים – נותרה בעינה: נטייה עיוורת של ארה"ב לצד ישראל, שדולה יהודית חזקה בוושינגטון והיעדר שערורייתי של הערבים מלמלא תפקיד משפיע ומלשמש גורם לחץ על מדיניות ארה"ב...

המצב הכלכלי העולמי הנוכחי מפתה לשוב ולחשוב על הטיפול ב'היעדרות הערבית' מזווית חדשה. ארה"ב ואירופה זקוקות להון הערבי למען הצלת הכלכלה העולמית מקריסתה הנוכחית. אפשר לחשוב על עסקה בתמורה לכך... מדינות ערב יוכלו בקלות יחסית לכפות דרישות מדיניות כבדות משקל תמורת תרומתן בכסף ובהשקעות למען הכלכלה העולמית... כל תרומה נכבדה של הערבים להצלת הכלכלה העולמית מקריסה... צריכה להיות מותנית, כאשר התנאי העיקרי הוא שינוי המדיניות המערבית - האמריקנית והאירופית – כלפי המזה"ת בכלל וכלפי הבעיה הפלסטינית בפרט... יש כתובת חשובה וברורה המוסכמת על כל מדינות ערב – יוזמת השלום הערבית [הסעודית]".[13]

 

יצירת עולם רב קוטבי – תסייע לערבים 

ד"ר שובכשי רצ'ואן טען במאמר ביומון הסעודי עוכאט' כי הפתרון לבעיות הערבים אינו בחירתו של אובמה לנשיאות אלא הקמה של ציר גדול שיעמוד מול ארה"ב ואשר יורכב מרוסיה ומבנות בריתה. במאמר שכותרתו "הבחירות האמריקאיות-פטה מורגנה שהערבים רצים בעקבותיה" כתב רצ'ואן: "לשם מה ההתעניינות המוגזמת הזו בבחירות האמריקאיות, ואיזו תועלת שלא הצלחנו להפיק מהבחירות הקודמות אנו יכולים להפיק [עתה]? הבחירות האמריקאיות מייצגות לערבים הרציונאליים רק פטה מורגנה שמאחוריה רוקדים החולמים בהקיץ. שכן, מי שקדם לאובמה לא שם לב לבעיות הערבים, והיו לו פחות משברים לטפל בהם לעומת [המשברים שאובמה צריך לטפל בהם] כעת. לשם מה כל הדחף והאופטימיות המופרזת הזו כלפי [מציאת] פתרונות ממקור אחד? [הרי] השנים שעברו לימדו אותנו שזה אבסורד.

 

הפתרונות המציאותיים והאקטיביים לבעיות הערבים והעולם יבואו רק עם קיום מאזן כוחות בינלאומי, כלומר כאשר העולם יהיה רב-קוטבי. זה יקרה רק כאשר מדינה אחת לפחות תעמוד מול וושניגטון בכל כוחה. אין בעולם מי שימלא תפקיד חשוב ורציני זה עתה פרט לרוסיה, המדינה הגדולה ביותר בקצה השני של כדור הארץ ויריבתה המתחדשת של אמריקה. העולם זקוק בדחיפות לציר אחר שיורכב מרוסיה ומבעלות בריתה המסורתיות כמו סין, הערבים והמדינות האסלאמיות הגדולות באסיה ואפריקה... [יצירת] מאזן זה, היא לבדה, צריכה לעניין את הערבים והמוסלמים, ובאמצעות ציר זה יוכלו לאלץ את אמריקה ואת בעלות בריתה במערב לנקוט במדיניות הגיונית ולפתור את הבעיות העומדות על הפרק ובראשן הבעיה הפלסטינית..."[14]