המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור פלסטיני: המוסלמים פוגעים בתרבות הנוצרית
18/11/2008

 

בעל טור פלסטיני: המוסלמים פוגעים בתרבות הנוצרית

 

במאמר ביומון הפלסטיני "אל-איאם", מתח בעל הטור, עבד אל-נאצר אל-נג'אר, ביקורת על רדיפת הנוצרים במדינות ערביות, תוך שהוא מתמקד בנוצרים בשטחי הרש"פ.[1] להלן תרגום מאמרו:

 

"בעיראק מתבצע פשע נוסף בסדרת הפשעים שנשאו עימן רוחות השינוי בעקבות הכיבוש [האמריקני] שרצה להפרות את עיראק ולהוליד בה דמוקרטיה. היילוד יצא מעוות ומוזר. נראה שהדבר הגרוע ביותר במציאות הזאת הוא תופעת הרצח הקולקטיבי שפגעה בכל העדות ובכל המיעוטים בעיראק. גם הסונים, השיעים, הנוצרים, הכורדים, הטורקמנים ואחרים לא הצליחו להימלט ממנה. אלא שסדרת [מעשי] הרצח והגירוש כלפי הנוצרים, הנמשכת זה כמה חודשים, היא הגרועה ביותר, והיא מדליקה בפני כולם נורה אדומה, המתריעה כי סדרה רווית דם זו היא הנקודה בה מתחילים העוינות העדתית ומעשי הפשע לעבור למדינות שכנות.

הנוצרים סובלים מדיכוי לא רק בעיראק, אלא ברוב המדינות הערביות שבהן הם יושבים בלא קשר למספרם. הם נחשפים לצורות מגוונות של אפליה וגירוש בכל דרך. הבעיה היא שהשתיקה המדאיגה והמוזרה אינה של [אנשי] המשטרים הערביים [בלבד], שחשיבתם פרימיטיבית ומבוססת על פולחן השליט, אלא גם של האליטות והאינטלקטואלים הערביים, של ארגונים בלתי ממשלתיים וראשי המגזר הפרטי. כל הקבוצות הללו צופות במתרחש באווילות שאין כדוגמתה, בלי לחוש בסכנה של הפשעים הללו...

 

לפי הסטטיסטיקה, בעיראק, מספר הנוצרים שהגיע ל-800 אלף תושבים בשנת 2005, ירד בחצי בתחילת שנת 2008, כלומר, 50% מהנוצרים בעיראק גורשו מבתיהם ומאדמתם. כיום יש בעיה [לנוצרים] גם במצרים, בלבנון, באלג'יריה ובפלסטין. אולי בפלסטין המצב שונה במקצת, אך המגמה זהה.

נהיה כנים עם עצמנו ונאמר בקול רם ובאומץ כי גם הנוצרים הפלסטיניים נחשפים לפגיעות רבות, אך הם שותקים או סובלים מבלי שאיש ישים לב אליהם. אינני מתכוון לסבל מצד הכיבוש... אלא לכך שהמעשים שנעשו בעשרים השנים האחרונות לפחות, או מאז שהחל הכיבוש בשנת 1967, באו לידי ביטוי בעיקר בהשתלטות על רכוש ונדל"ן של נוצרים בפרט בבית לחם, ברמאללה ובאל-בירה. חמור שגזלני הנכסים הללו הם אנשים בעלי השפעה, או כאלה המקבלים גיבוי מגורמים שונים, וביניהם אנשים בעלי דרגות צבאיות גבוהות או בעלי השפעה במשפחות גדולות.

 

אף שההנהגה הפוליטית ניסתה לשנות חלק ממציאות זאת, היא לא הצליחה ואפילו מערכת המשפט לא הוכיחה יכולת [לפתור] בעיות רבות, אשר נותרו תלויות ועומדות עד היום. בשנים האחרונות שוחחו עמי כמה חברים נוצרים על פגיעות בהם ואיומים כלפיהם שהגיעו עד כדי רצח, [רק] משום שניסו להיכנס לאדמותיהם  לאחר שהשתלטו עליהן אנשים בעלי השפעה בבית לחם.

 

[מלבד זאת נעשה] ניסיון לדחוק לשוליים את התרבות הנוצרית בפלסטין, שהיא תרבות רחבה ומושרשת. תהליך דחיקה זה החל עם [האשמת החברה הנוצרית] בכפירה, דבר שפגע [לבסוף] בחברה הפלסטינית עצמה... חרף העוול המשווע [כלפי הנוצרים] לא שמענו ולא ראינו פעילות יעילה מצד האליטות או מצד שלוש הרשויות: המבצעת, המחוקקת והשופטת, או מצד ארגונים בלתי ממשלתיים ואף לא מצד הפלגים הפוליטיים לצמצם תופעה זו או [להגן על] זכויות הנוצרים - לא מתוך חסד או חמלה, אלא מתוך התייחסות לפלסטינים הנוצרים כאל [תושבים] מקוריים בארץ הזאת, שהם חלק מאיתנו ובעלי זכויות וחובות [כמו של המוסלמים].

 

אולי הבעיה הבסיסית בכל המצב הזה היא התרבות. אנו עדיין מחנכים את ילדינו לתרבות מכוערת, זו הרואה בנוצרי כופר או לפחות לא מוסלמי, [או כל] דבר אחר. אנו זקוקים לזריקת התעוררות הומאנית ולאומית, לזעקה ולהתייצבות רצינית כדי להחזיר לנוצרים את זכויותיהם העשוקות...כדי שיישמר איזון דמוגראפי פנימי שיגן על אחדות המולדת ועל צדקת הבעיה הפלסטינית. זכרו כי שבטי ערב היו נוצרים. החשובים בסופרים ובמשוררים היו נוצרים, כך גם לגבי הלוחמים והוגי הדעות... הם שנשאו את נס הפאן-ערביות. האוניברסיטה הפלסטינית הראשונה הוקמה ע"י נוצרים. נסתפק בכך כי איננו זקוקים למלים, אלא לעמדות מתקדמות ולדברי אמת שייאמרו בפני שליטים עריצים, כדי שהנוצרים שיישארו בארץ הקדושה או בעיר הולדתו של [ישו] לא יהיו רק קבוצה של אנשי דת או זקנים."    



[1]  אל-איאם (רש"פ), 25.10.2008