חוקר עיראקי: ליזום פעולות התנגדות שיזעזעו את דעת הקהל בארה"ב 

היומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-שרק אל-אוסט" הביא ב- 27.9.08 מאמר פרי עטו של וליד אל-זבידי, חוקר פוליטי עיראקי, הקורא להחרפת ההתנגדות לכוחות האמריקאיים בעיראק. אל-זבידי מונה במאמרו ארבע אופציות העומדות בפני כוחות ההתנגדות העיראקיים כיום: הנחת הנשק; השתלבות בפעילות הפוליטית ותיקונה מבפנים; המשך ההתנגדות במתכונתה הנוכחית; החרפת ההתנגדות באמצעות ייזום "אירועים גדולים" שיזעזעו את דעת הקהל האמריקאית והבינלאומית.

במהלך המאמר, שולל אל-זבידי את שלוש האופציות הראשונות בזו אחר זו, ומציג את אופציית החרפת ההתנגדות כאופציה היחידה שתביא להכרעת המאבק בעיראק ולסילוק הכיבוש ממנה, שכן לדבריו: "לאורך ההיסטוריה, כיבוש לא הסתלק מעולם, אלא באמצעות קרבות גדולים". בתוך כך, טוען אל-זבידי כי "אם [למשל] יאבדו הכוחות האמריקאיים כעת מספר רב מחייליהם ואור זרקורי התקשורת יכוון לכך, [או] אם תצליח ההתנגדות לקחת בשבי חיילים וקצינים אמריקאיים, או להשתלט על בסיסים ומטות של כוחותיהם, כי אז ימהר הבית הלבן לבקש מו"מ [עם ההתנגדות] ויתחיל בנסיגה מיידית או בקביעת לו"ז לה, תוך היענות לכל הדרישות העיראקיות". להלן תרגום קטעים מן המאמר[1]:

ארבע חלופות להתנגדות

"ההתנגדות העיראקית עומדת כעת בפני ארבע אופציות. לכל אופציה מאפיינים משלה, ונראה שקשה לערבב בין שתי אופציות או יותר. השלב [הנוכחי], על כל נתוניו, מחייב לבחור  אופציה אחת, להישען עליה לאחר בדיקה מדוקדקת, ובחינה עניינית של השלב הבא, על מגבלותיו. ארבע האופציות הן:

א. הנחת הנשק

הסתמכות על אופציה זו תיעשה כאשר אנשי ההתנגדות ישתכנעו כי השיגו את היעדים שהתוו [לעצמם] עם פרוץ ההתנגדות לכיבוש האמריקאי...  מכיוון שיעדי ההתנגדות הם עדיין המניע העיקרי של פלגי ההתנגדות, גדודיה וצבאותיה... הרי שהפסקת פעולותיה לא תיתכן כלל; לא ניתן יהיה לשכנע אותה להניח את נשקה לפני שתממש את היעדים שלמענם קמה.

ב. השתלבות בפעילות הפוליטית

אופציה זו היא ככל הנראה המניע העיקרי לכל הניסיונות שנעשו, ועדיין נעשים, מאז שנת 2005, תחת הכותרת: "הפיוס בעיראק". הממשל האמריקאי ניסה לפתוח ערוץ כזה, כדי להטיל לתוכו את פלגי ההתנגדות העיראקיים, בתקווה להמיס את תכניותיהם הלאומיות בפרוזדורי התהליך המדיני. המאמץ הרב ביותר [בעניין זה] נעשה בועידת הפיוס שנערכה בקהיר ב- 21-19 בנובמבר 2005, בחסות הליגה הערבית ובפגישה ההכנה שנערכה במקום מושבה של הליגה ביולי 2006. ואולם כל ההצעות התנגשו בעקרונות של הכוחות הלאומיים, התואמים לחלוטין את מצע ההתנגדות ויעדיה... לאמור: יציאה מוחלטת של הכיבוש, השתחררות מן התהליך המדיני שכונן הכיבוש... וגיבוש תהליך מדיני עיראקי שאין לו כל קשר למה שזרע הכיבוש האמריקאי בעיראק. על בסיס הבנה זו נראה שהשתלבות ההתנגדות העיראקית בתהליך המדיני, מתוך תקווה לתקן אותו, אינה אפשרית משום ש[הדבר] נוגד לחלוטין את מגמותיה ועקרונותיה [של ההתנגדות].

ג. המשך ההתנגדות במתכונתה הנוכחית

אין ספק שאנשי ההתנגדות... [באשר הם] מתווים בהתמדה קווים ותכניות המקרבים אותם ליעדיהם בהקדם האפשרי, ואם נביט על המציאות הנוכחית של ההתנגדות בעיראק, נגיע למסקנות הבאות: 1) היא השיגה תוצאות מזהירות בזירת הקרב והסבה אבידות רבות לכוחות הכיבוש האמריקאיים...  2) בהתאם לקריטריון החשוב ביותר במלחמות, חיילי הכיבוש חווים מצבים נפשיים מתישים ביותר... זו תוצאה טבעית של האפקט המצטבר של ההתקפות שביצעו, ועודם מבצעים, פלגי ההתנגדות העיראקית, דבר המעיד על העליונות הצבאית של ההתנגדות בשטח. 3) כוחות הכיבוש החזירו לעצמם משהו ממאזן הכוח שלהם - שאותו איבדו לחלוטין במהלך השנים 2006-2005, תחת המהלומות הכואבות של ההתנגדות - לאחר ששכרו את [שירותם של] כוחות הצחוה[2] לטובתם. 4) כוחות הכיבוש מנסים להסתתר, בהדרגה, מאחורי מנגנוני הביטחון [העיראקיים]... ולהפוך את העימות ל[עימות] ישיר בין עיראקים [לבין עצמם]... דבר שיגרום להתנגדות לאבד את אחד מהישגיה החשובים, שהוא זריעת פחד ובהלה בלבותיהם של חיילי האויב.

מכאן שהמשך המצב הנוכחי, כלומר הסתפקות בהתקפות המסורתיות (פיצוץ מטענים, הפגזת הבסיסים וירי צלפים) עלול, לאורך זמן,  להחליש את ההתנגדות... [ולמנוע בעדה] להשיג את יעדיה העיקריים, אשר למענם קמה - סילוק הכיבוש ושמירה על אחדות העם העיראקי ואדמתו. לפיכך, נראה שאופציה זו אינה מועילה... 

4. החרפת ההתנגדות

הכרעת המאבק בעיראק בין כוחות הכיבוש האמריקאי לבין ההתנגדות דורשת קרבות גדולים שאותם ייזמו פלגי ההתנגדות העיראקיים נגד הכוחות האמריקאיים והכוחות הזרים המסייעים להם בכל רחבי עיראק. לאורך ההיסטוריה, כיבוש לא הסתלק מעולם אלא באמצעות קרבות גדולים: וייטנאם שוחררה לאחר קרבות גדולים ומכריעים שנמשכו ארבעים יום והסתיימו ב- 30 באפריל 1975 בבריחתם של הכוחות האמריקאיים במסוקים מעל גג שגרירות ארה"ב בסיגון... [לפיכך] האמריקאיים לא ייצאו מעיראק בשום אופן אלא ב[עקבות] אירועים גדולים, מה גם שהמצב הפוליטי הפנים אמריקאי כעת, יחייב התייחסות לאירועים כאלה.

אם [למשל] יאבדו הכוחות האמריקאיים כעת מספר רב מחייליהם ואור זרקורי התקשורת יכוון לכך, [או] אם תצליח ההתנגדות  לקחת בשבי חיילים וקצינים אמריקאיים או להשתלט על בסיסים ומטות של הכוחות האמריקאיים, כי אז ימהר הבית הלבן לבקש מו"מ [עם ההתנגדות] ויתחיל בנסיגה מיידית או בקביעת לו"ז לה, תוך היענות לכל הדרישות העיראקיות. ואם אירועים גדולים יזעזעו את דעת הקהל האמריקאית והבינלאומית, ישקלו כל הצדדים המנסים לתמוך בתוכנית האמריקאית לכיבוש עיראק את [עמדתם] מחדש ו[המגמה] תתהפך נגד... התומכים בהישארות הכוחות האמריקאים ב[עיראק]. כמו כן, התקפות גדולות ואיכותיות ינחיתו מכת מחץ על הטענות האמריקאיות בדבר ביסוס שליטתם בעיראק ושיפור המצב הביטחוני בה. בכך תשיג ההתנגדות את [היעד] שלשמו קמה... ותקטוף את פירותיו, [לאחר] שהקריבה למענו אלפי קורבנות ואסירים  ומיליוני עקורים...