"הספרות הציונית ותעשיית השואה": מרכז זאיד מתרגם את ספרו של בן עמי פיינגולד לערבית

(20.5.2003)

באחד במרץ 2002 דיווח היומון "אל-ביאן" של איחוד האמירויות הערביות על "פרסום חדש מאת מרכז זאיד אודות תעשיית 'השואה'".[1] המרכז תרגם ספר מאת בן עמי פיינגולד, פרופ' בבית הספר לחינוך ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב שעיקר פועלו המחקרי מתרכז בחקר ספרות ההשכלה, בדרמה עברית וישראלית ובהוראת ספרות. בנושא השואה כתב פרופ' פיינגולד ספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1989) תחת הכותרת "השואה בדרמה העברית" וכן מאמר שכותרתו "הוראת ספרות השואה – בעיות יסוד".

מרכז זאיד שינה את שם הספר שתרגם ונתן לו את הכותרת "הספרות הציונית ותעשיית השואה". כמו כן הוא הוסיף לספר הקדמה מאת המתרגם המפרטת את המניעים והדרכים של "תעשיית השואה" הציונית. להלן תרגום הדיווח של "אל-ביאן" בשלמותו: 

"פרסום חדש של מרכז זאיד לתיאום ולמעקב מסביר כי מטרת תעשיית השואה לנטוע את תסביך האשם כלפי היהודים בכל מדינות העולם על יסוד הטלת אחריות על מדינות העולם כולו למה שאירע ליהודים בידי הנאצים שביקשו להשמידם ושרפו מיליונים מתוכם, בשעה שהעולם שתק ועמד בחיבוק ידיים. מטרת תעשיית השואה גם לדחוף יהודים להגר לישראל בהנחה שאדמת פלסטין היא המקלט עבורם מפני שואה נוספת.

הדברים נאמרו בהקדמה לפרסום החדש של המרכז תחת הכותרת "הספרות הציונית ותעשיית השואה". זהו תרגום מעברית לערבית של ספר הנושא את אותה הכותרת מאת הסופר הישראלי בן עמי פיינגולד.

הפרסום פותח בהקדמה ארוכה מאת המתרגם המסביר את המטרות העיקריות של תעשיית השואה שהן: נטיעת תסביך האשם אצל האחרים כלפי היהודים, עידוד היהודים להגר לישראל כדי לברוח מפני שואה נוספת, גיוס כל היהודים כנגד האחרים המבקשים להשמידם כדי שההשתייכות של היהודים תהיה לחברתם היהודית בלבד, עידוד היהודים השוהים מחוץ לישראל לפעול לטובתה ויצירת קבוצות לחץ שיפעלו לשם הגשמת האינטרסים של ישראל.

במישור הפנים-ישראלי מטרתה של תעשיית השואה להשיג פיצויים כספיים גדולים שיממנו את ההתנחלות היהודית בפלסטין וישמשו לבניית מצבור הנשק הצבאי של ישראל. מטרתה לזרוע תחושת פחד בקרב הישראלים מפני האחר ובמיוחד מפני שכניהם הערבים המוצגים בפניהם על ידי מוסדות החינוך והתרבות בישראל כמי שרוצים להשמידם ולהשליכם לים. מטרה אחרונה וחשובה  של תעשיית השואה היא לכסות על מעשי הטבח של ישראל בעם הפלסטיני ולבסס את רעיון האנטישמיות ולהפיצו כנשק על צווארו של כל מי שמנסה להטיל דופי בישראל, להתקיפה או למתוח עליה ביקורת.

המתרגם סוקר את האמצעים שעל ידיהם הצליחו הציונים לכפות את השואה ולהופכה לפשע הדור שביצעו הנאצים נגד יהודים בלבד, למרות שמדיניות ההשמדה והעינויים של הנאצים הופנתה גם ללאומים אחרים כמו הצוענים, הסלבים, הפולנים והרוסים, אך רק הציונים הם שיצרו את השואה.

אחד האמצעים שבהם השתמשו הציונים כדי ליצור את שקר השואה הוא קביעת מסגרת ספרותית ותרבותית לשואה שתהפוך אותה לרעיון חי קיים ומתמשך ותמנע את תיחומה מבחינת זמן בתקופה מוגדרת כדי שלא תאבד את ערכה התמידי ולא תהפוך להיסטוריה שניתן לשכוח. הציונים נלחמים בכוח בכל מי שמנסה להטיל ספק בשואה או להקטין את מימדיה והם הצליחו לכפות חוקים במדינות רבות ובמיוחד באירופה המענישים כל מי שמנסה להטיל ספק בשואה. הדוגמא האחרונה לכך היא משפטו של הסופר הצרפתי המוסלמי רוג'ה גארודי. הציונים השתדלו גם להעניק חשיבות תרבותית ומקום מרכזי לשואה בהיסטוריה של אירופה והעולם כאשר כפו את ספרות השואה על תוכניות לימוד רבות בבתי הספר ועל תוכניות המחקר באוניברסיטאות ובמכונים באירופה ובארה"ב.

כמו כן ניצלו הציונים את התקשורת המערבית כדי להפיץ את השואה וכדי להגיב באלימות ובתקיפות כלפי כל מי שמנסה להטיל בה ספק. האמצעי החשוב והראשי שבו השתמשו הוא יצירת ספרות שואה באמצעות חיבור עשרות יצירות ספרותיות ואומנותיות העוסקות בנושא בהתאם להשקפה הציונית בידי סופרים מפורסמים יהודים ולא יהודים וכן על ידי הפקת סרטי קולנוע רבים בהפקות ענק בצורה המעוררת הזדהות עמוקה עם היהודים, כדוגמת הסרט האמריקני 'רשימת שינדלר' שהופק בשנת 1992 וזכה בשבעה פרסי אוסקר. גם פרס נובל נוצל כדי לשרת את תעשיית השואה כאשר הוענק למשוררת היהודיה נילי סאקס בשנת 1966 על שיריה אודות השואה ולסופר האמריקני אלי ויזל בשנת 1986 באותו נושא.

הניסיון של מרכז זאיד לפרסם תרגום זה מהספרות העברית הישראלית לשפה הערבית הוא ניסיון אמיץ כשלעצמו, שכן הוא מהווה תרגום בתחום רגיש וחיוני המעורר שאלות וויכוח נרחב והוא תרגום משפתו וממחשבתו של האויב. במשך חמישים השנים שעברו היה תחום זה אסור למחצה ומוגבל מאוד בתרגום הערבי עד כדי כך שבשלושים השנים הראשונות של הסכסוך הערבי ישראלי עצם המחשבה לתרגם ספר מהספרות הישראלית לשפה הערבית היתה מעלה ספקות לגבי המתרגם ומביאה להטחת האשמות נגדו. זאת בשעה שישראל ומתרגמיה לא חדלו מלתרגם את הספרות הערבית לשפה העברית בתחומים שונים של תרבות ומדעים. הספר הערבי המתורגם נמצא בספריות הישראליות והיהודים הישראליים יודעים הרבה מאוד עלינו הערבים ואילו אנו בורים מאוד לגביהם והספריות שלנו זקוקות באופן ניכר לתרגומים מעברית. אנו כאילו אסרנו על שכלנו להכיר את אויבנו.

הספר של בן עמי פיינגולד הישראלי מציג את אחד האמצעים החשובים ביותר לתעשיית השואה -  התקשורת והאומנות באופן כללי והתיאטרון הישראלי והציוני בפרט הן בישראל והן מחוצה לה. אמצעי יעיל זה הפך את האגדה, השקרים וטענות השווא הישראליות לעובדות מזויפות המשפיעות על השכל באמצעות קטעי דרמה שהצופה והקורא חיים עמם ומושפעים מהם עד כדי כך שהם הופכים לאסירי הרעיונות המופיעים בהם בהסתר. הספר מבהיר כיצד הפכה השואה לעובדה ולמציאות ואפילו לעיקר אמונה שמיליונים בתוך ישראל ואף מחוצה לה ובמיוחד במערב ובארה"ב מאמינים בו. הוא מסביר כיצד שיחק תאטרון השואה תפקיד מרכזי בתחום זה.

הפרסום של מרכז זאיד מעלה שאלות חשובות: היכן אנו הערבים בעלי הציווילזציה הרעיונית והספרותית ובעלי כמות אדירה של ספרים וחיבורים, היכן סופרינו הדגולים הכותבים אודות הדרמה והתיאטרון והיכן משאבינו החומריים העצומים שכל העולם מדבר עליהם? היכן כל זאת בהשוואה למה שעושה הציונות המחייה ומפיצה את שקריה ואגדותיה השונות. מדוע שלא נפנה את האנרגיות והמשאבים הללו כדי לשרת את הבעיות הצודקות והאמיתיות שלנו ולהציגן לעולם כולו כדי להתחרות בשקרי הציונות ולהפריכם. אלו שאלות רבות וחשובות שמעלה הפרסום החשוב המצוין והאמיץ הזה החושף לנו מעט מן השיטות של אויבנו לכפות את שקריו ולהשתמש בהם כדי לשרת את בעיותיו הבלתי צודקות למול בעיותינו הצודקות".