תגובות עיתונים באיראן ל"מפת הדרכים"
עם פרסום הסכמתה העקרונית של ישראל ל"מפת הדרכים" מתחו מספר עיתונים איראנים ביקורת על התוכנית האמריקאית וחזרו על עמדת איראן כי ראשית, ישראל משוללת זכות קיום כמדינה ושנית, מתווה התוכנית משפיל את הפלסטינים ומנציח את כיבושם בידי ישראל. העיתונים ציינו מספר דרכים בהן פלסטינים יכולים להשתמש כדי לחבל בתוכנית האמריקאית, כגון המשך האינתיפאדה ושימוש בנשק הדמוגרפי. אחרים הזהירו כי כוונות ישראל אינן אמיתיות והתוכנית היא למעשה קונספירציה ישראלית.
היומון השמרני כיהאן אינטרנשיונל כינה את מפת הדרכים "הצעה ריקה שנועדה להכשיר את כיבוש פלסטין על-ידי המהגרים הציונים מאירופה." היומון קבע כי המשבר הפלסטיני הוחמר ב-25 למאי, היום בו קיבל אריאל שרון את התוכנית. הצהרת שרון, כתב העיתון, היא בבחינת "צעד טקטי מצד הקצב של צברא ושתילא בעקבות כישלונו למגר את האנתיפאדה. העיתון הוסיף כי שרון המשמש "כראש ישות בלתי חוקית שאינה ראויה להתקיים על מפת המזה"ת", מקווה כי התוכנית "שהותוותה בידי הסנדקית, ארה"ב, תחלץ אותו ותדחוף את ההנהגה הפלסטינית הנסוגה תמיד לעמדתה החלשה ביותר מזה חמישים וחמש שנים."
כיהאן אינטרנשיונל ציין כי "ערפאת איבד את כל האמינות שהיתה לו בעוד ראש הממשלה החדש מחמוד עבאס, שסמכויותיו אינן מוגדרות, ילך בוודאי על חבל דק בניסיון לממש את התנאים שנכפו על הרשות הפלסטינית בתוכנית".
עם התניות שרון, כתב העיתון, יתקשו הפלסטינים לממש את חלומם למדינה עצמאית ויציבו את הישראלים בעמדה מצוינת [שתאפשר] להם לדבוק לתמיד בגדה המערבית וברצועת עזה. מחמוד עבאס כשל בניסיונותיו לשכנע את חמאס בנחיצות לקבל את התוכנית האמריקאית. הם "אינם מתרשמים" מהתוכנית ומאמינים כי זו נועדה להיות "כניעה" של "הפשרנים". "אין פלא שאין הם מוכנים לוותר על מאבקם הצודק בתמורה לחזיון התעתועים הקרוי שלום או למיני-מדינה בחלק של פלסטין... זה גם לא הגיוני לדבר על שלום בעוד מיליוני פלסטינים מפוזרים ברחבי העולם ומשוללי זכות לשוב לשטחים מהם גורשו ב- 1948."
בנסיבות אלה, גרס העיתון, הרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית או עצמאית למחצה בגדה המערבית ובעזה נראה "פגום". וושינגטון מעונינת רק להכות את הפלסטינים המדוכאים במקל ולחזור אם ניתן על אותה נוסחה בעיראק הכבושה. מעניין יהיה לראות כיצד יסכימו הפלסטינים והערבים עם המזימה האמריקאית. האינתיפאדה תהיה הגורם המכריע, ולמעשה המסמר היחיד האפשרי באמצעותו ניתן יהיה להוציא את האוויר [מהתוכנית] הנקראת "מפת הדרכים" ולפנצ'ר את המזימה לדיכוי שאיפות הפלסטינים לשחרר את כל שטחי מולדתם, בכלל זה ירושלים.[1]
היומון הרפורמיסטי איראן דיילי קבע כי "לא צפוי שתוכנית "השלום" המכונה 'מפת הדרכים', שהורתה היא ישראל ואשר נתמכת על ידי ארה"ב, תצליח היכן שהסכמי אוסלו המתים נכשלו. בחינה מדוקדקת של ההצעה מעלה כי היא למעשה רק השחתה של אוסלו. ההבדל היחידי הוא ש[מפת הדרכים] היא מעורפלת יותר, מעוותת יותר ויותר בלתי- הוגנת. בדומה להסכמי אוסלו גם מפת הדרכים סובלת מליקויים מבניים חמורים שהופכים אותה ללא ראויה לחלוטין להוות בסיס הגיוני לשלום אמיתי ובר-קיימא בפלסטין. התוכנית מדברת במונחים כללים על הקמת מדינה פלסטינית בת קיום, אולם אינה מציינת דבר לגבי גבולות המדינה ... או האם יש לחייב נסיגה ישראלית טוטאלית מהגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים.
התוכנית מותירה את כל ההיבטים העקרוניים של המדינה המוצעת לשיחות דו-צדדיות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. במילים אחרות, נושאים מרכזיים כמו נסיגה ישראלית מהשטחים שנכבשו ב- 1967, התנחלויות יהודיות, ירושלים והפליטים יהיו נתונים למיקח וממכר נוקשה בשל חוסר האיזון בין הרשות הפלסטינית והכוח הכובש. משום כך, השיחות המוצעות יהיו בבחינת פארסה ועזות מצח ישראלית עם נוחות אמריקאית. תוצאת שיחות אלה תהיה הנצחת הכיבוש הציוני ומתן לגיטימציה לו, שליטה ושעבוד של העם הפלסטיני. כפי שהיה בשנות אוסלו, ישראל תאמר לרשות הפלסטינית "מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים" והשופט האמריקאי, שהוא גם האפוטרופוס של ישראל ובן בריתה, יאמר לשני הצדדים "תפתרו את המחלוקות ביניכם".
מפת הדרכים עצמה נראית כ- non-starter . התוכנית דורשת כי הפלסטינים המעונים מזה שלושים ושלושה חודשים על ידי השתוללות טרור כמו-נאצית, רצח ועונש קולקטיבי ישראליים, ייכנעו ויפסיקו את ההתנגדות בעוד מעשי ההרג והרס הבתים הבלתי-מוסריים [המבוצעים] על ידי ישראל ימשיכו ללא הפוגה. אולם כיצד יכול פלסטיני המכבד את עצמו להסכים לקבל תנאים מוקדמים משפילים אלה? האמריקאים אומרים באופן פרטי שהפלסטינים, כלומר ממשלת אבו מאזן החלשה, תאולץ לפרק את לוחמי החופש הפלסטינים מנשקם, ולו כדי להוכיח את אמינותה. מפת הדרכים אינה דורשת מהישראלים למעשה שום דבר בתמורה ל"סיום כל צורות הטרור וההסתה" (ממתי התנגדות לכיבוש זר ונבזי היא טרור?)
"תוכנית השלום" מבקשת מהמשטר הציוני "רק" להסיר את מאחזי ההתנחלויות "הבלתי חוקיים", כלומר את אלה שהוקמו ללא אישור הממשלה. ובכן "מדוע הדמוקרטיה היחידה במזה"ת" התירה להקים התנחלויות אלה מלכתחילה? מה קרה לשלטון החוק? מהי אמת המידה לשפוט התנחלות כ"חוקית" או "בלתי חוקית"? האם לא כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות ולא לגיטימיות מאחר שהוקמו על שטח כבוש ותוך הפרה של החוק הבינ"ל? בקצרה, המרשם של ישראל לשלום עם הפלסטינים הוא לא פחות מתביעה שערורייתית של מה שהינו [באמת] זכותם של הפלסטינים...בעוד הפלסטינים יצטרכו לאבד עד 90% ממולדתם והפליטים שכעת מפוזרים בארבע קצוות תבל, ידונו לסבל קבוע."[2]
היומון אפרינש הצביע על "עקב אכילס של ישראל" – הגורם הדמוגרפי – וקבע כי ב-30 החודשים האחרונים עזבו את ישראל יותר אנשים משנכנסו אליה. יתרה מכך, יותר תינוקות פלסטינים נולדים מידי יום מאשר ישראלים משום שהאחרונים אינם רוצים בילדים. הסטטיסטיקה המצויה, קבע העיתון, מצביעה על כך שבין 3.7 ל-5 מיליון פלסטינים אולצו לעזוב את מולדתם. אפרינש ציין כי החזרה של מספר גדול של פלסטינים תשפיע ללא ספק על מאזן האוכלוסייה בין פלסטינים לישראלים בשטחים הכבושים. היומון טען כי ממשלת ישראל הצביעה בעד מפת הדרכים, לבד מהסעיפים העוסקים בסוגיית הפליטים הפלסטינים, בשל החשש כי שובם של פלסטינים משכילים לביתם יהווה איום על האינטרסים הציוניים. סוגיית הפליטים הפלסטינים, קבע העיתון, היא עקב אכילס של ישראל והפלסטינים צריכים לעשות בכך שימוש אולטימטיבי במו"מ העתידי שלהם עם הישראלים.[3]
היומון המקורב לחוגים רפורמיסטיים המבסטגי היה שותף לראיית הסכמת שרון למפת הדרכים כקונספירציה. העיתון טען כי "יש משהו חשוד באישור הקבינט הישראלי את מפת הדרכים." עם זאת, העיתון הזכיר כי ממשלת ישראל קבעה 14 תנאים מוקדמים לקבלת התוכנית וגרס כי צעד זה מרמז על כך שהישראלים אינם רוצים באמת ליישם את מפת הדרכים וכי הם לא יסכימו למדינה פלסטינית עצמאית בסופו של דבר.[4]