תגובות פלסטיניות לנאום אבו מאזן בפסגת עקבה
הקדמה
נאומו של ראש הממשלה הפלסטיני בפסגת עקבה עורר תגובות חריפות ברש"פ. בכירים רבים, הן בחוגי הרש"פ והן בחוגי האופוזיציה [ארגוני ה'חמאס', ה"ג'יהאד האיסלאמי" והחז"ע], מתחו ביקורת על דברי אבו מאזן בנוגע להפסקת הפעילות המזויינת וכן על אי אזכור נושאי הסדר הקבע – ירושלים והפליטים – ונושא האסירים. עקב כך, נאלץ אבו מאזן לערוך מסיבת עיתונאים כדי להבהיר כי נאומו התייחס רק לשלב הראשון של מפת הדרכים ודבריו לא היו בבחינת ויתור על העקרונות הלאומיים כמו זכות השיבה ושחרור האסירים.
יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, התייחס לנאום אבו מאזן במהלך ראיון שהעניק לתוכנית "דיאלוג פתוח" ברשת הטלביזיה "אל-ג'זירה". בתשובה לשאלה האם הוא מסכים עם מה שנאמר בנאומו של אבו מאזן ענה: "איננו יכולים להיות בכל מקום ביחד. מי שעשה את אוסלו היה אבו עלאא, ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית והיו בעניין זה בעיות רבות. הוסכם על אוסלו ואנו באנו ושינינו דברים רבים באוסלו כמו למשל [עניין] המועצה מחוקקת. לא היתה מועצה מחוקקת... הם אמרו [הישראלים] שתהיה רק ועדה ובה 24 [חברים], ואנו הרכבנו מועצה מחוקקת המורכבת מ- 88 חברים כולל [חברים] מירושלים... אבל הנאום אותו הזכיר אחי אבו מאזן נידון אתמול בועד הפועל של אש"פ במהלך ישיבה דחופה כדי לשמוע מן המשלחת מה ארע בפסגת שרם אל-שיח' ופסגת עקבה... [אבו מאזן] אמר כי לא אפשרו לו לומר את שאר הדברים [שתכנן להגיד]."[1]
דברים ברוח דומה נאמרו מפי צח'ר חבש, חבר הועדה המרכזית של תנועת פת"ח, שאמר: "צריך להבין ש[מחמוד] עבאס [אבו מאזן] רומה על ידי הישראלים. הוא התחייב [לומר] את הנוסח שנדרש ממנו בעוד ראש הממשלה הישראלי, אריאל שרון, עשה את הדבר ההפוך [הטענה היא כי הוסכם שכל צד ידבר רק על מחויבויותיו ולא על דרישותיו]... וכך נוצר מצב כאילו [מחמוד] עבאס הגיש ויתורים."[2]
1. ביקורת על דברי אבו מאזן בעניין הפסקת האלימות
א. תגובת "גדודי חללי אל-אקצא"
בנאומו בפסגת עקבה קרא אבו מאזן להפסיק את האינתיפאדה המזויינת באומרו: "אנו נשקיע את כל המאמצים ונשתמש בכל היכולות שלנו כדי לסיים את האינתיפאדה המזויינת. עלינו להשתמש באמצעים בלתי אלימים במאמצינו לסיים את הכיבוש והסבל של הפלסטינים והישראלים וכדי לבנות את המדינה הפלסטיני... מטרתנו ברורה ואנו ניישם אותה בנחישות וללא פשרנות - והיא סיום מלא של האלימות והטרור."[3]
בתגובה לדברי אבו מאזן פרסמו "גדודי חללי אל-אקצא", הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח, גילוי דעת בו נכתב: "גדודי חללי אל-אקצא מבטיחים לשהידים, לאסירים, לפצועים, למגורשים ולפליטים להמשיך בדרך הג'יהאד ומסירות הנפש עד לסילוק הפולשים הציונים מאדמתנו. הגדודים אינם מעוניינים בכל ההסכמים המשפילים ובהבנות הכתובות בדיו הישראלי והאמריקאי. אנו מזהירים את הפרו-ציונים החדשים מפני תיאור ההתנגדות והמג'אהדין שלנו כטרוריסטים שכן, עמנו וההתנגדות שלנו לא ינהגו בוותרנות ויגיבו בתקיפות נגד כל מי שמתנגד להתנגדות ולאינתיפאדה... פסגת עקבה תישאר מכשול בפני אלו שיצרו אותה... הנאום המשותף של פסגת עקבה שתוכנן על ידי רב המרצחים של סברא ושתילא שרון והטרוריסט בוש, נועד רק כדי לתאר את ההתנגדות כטרור... כל עוד ישנו כובש עושק על אדמתנו, ההתנגדות והאינתיפאדה ימשכו עד לשחרור ולשיבה."[4] בגילוי דעת נוסף שפרסמו הגדודים נכתב: "אנו מבקשים מהשרים בעלי הכבוד בממשלה החדשה, ובמיוחד מאלו החברים בתנועת הפת"ח להגיש את התפטרותם מן הממשלה הזו ולהיאבק יחד עם חברי המועצה המחוקקת להסרת האמון מהממשלה הזו." הגדודים גם הודיעו כי הם ימשיכו בביצוע "פעולות מסירות הנפש... כדי לפרום את חוטי המזימה המכונה שרם אל-שיח' ופסגת עקבה."[5]
ב. תגובת פלגי האופוזיציה
התנגדות נחרצת לדבריו של אבו מאזן נשמעה גם מצד פלגי האופוזיציה. דובר תנועת החמאס, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, אמר "אין אפשרות לנהל דיאלוג עם אבו מאזן... [הוא] סגר את כל הדלתות [בפני האופציה] להיפגש [עמנו] כאשר התחייב בפני כל העולם על עניינים מסוכנים שהעם הפלסטיני אינו מסכים להם כלל וכלל."[6] עוד אמר כי תנועתו "עומדת לצד העם הפלסטיני עם רובה ולא תרשה לאף אחד לוותר על שום טפח מאדמת המולדת הפלסטינית. לא נהיה מוכנים להניח את נשקנו עד שכל טפח מהאדמה הפלסטינית ישוחרר."[7]
בראיון לתוכנית "דיאלוג פתוח" בערוץ הטלביזיה "אל-ג'זירה", אמר אל-רנתיסי: "אבו מאזן אומר לנו דברים מסוימים ומבטיח הבטחות בחדרי חדרים ואח"כ אנו מופתעים ומוכים בהלם [כשאנו שומעים] שהוא אומר בפני העולם כולו ומתחייב בפני בוש ושרון לרסן את האינתיפאדה ולחסל את ההתנגדות, מפנה האשמות כלפי ההתנגדות הלגיטימית של העם הפלסטיני ומתאר אותה כטרור ואלימות... שמנו לב שיש שתי שפות וכי אבו מאזן משתמש בשפה אחת בחדרי חדרים ובשפה אחרת [כשהוא מדבר] אל שרון ובוש והבנו שהוא דקר את הדיאלוג הפלסטיני דקירה עמוקה."[8]
דברים דומים אמר ח'אלד משעל, חבר בלשכה המדינית של ה'חמאס', בראיון לרשת הטלביזיה "אל-ערביה": "היו מי שחשבו שלפני שרם אל-שיח' ועקבה היה הסכם מוכן בין אבו מאזן ל'חמאס'. זה לא היה נכון. היה דיאלוג רציני, זה נכון. כולם חשו בחומרת השלב הנוכחי ואנו חיפשנו דרך אמיתית שתשמור על זכויות עמנו, תשמור על האחדות הלאומית הפלסטינית, תשמור על זכותנו להגנה עצמית, וגם תאפשר לנו לעבור את השלב הקשה עם מספר מועט של אבדות. היה דיאלוג רציני. כאשר הגיעו שרם אל-שיח' ועקבה, התברר היקף המזימה הנרקמת נגד העם הפלסטיני. בוש הגיע לאזור והיו מי ששמחו ואף הגזימו בשמחתם מכך שבוש מפנה תשומת לב שוב לעניין הפלסטיני כאילו שבכך הוא יוביל אותנו למדינה. האמת היא אחרת...
עקבה ושרם אל-שיח' שפכו אור על מה שנדרש [מהרש"פ]. בוש רצה לחייב את הרש"פ באמצעות ממשלת אבו מאזן לא רק להודנה אלא גם לפירוק התשתית של ההתנגדות שהם מכנים טרור, פירוק כל הנשק, פגיעה בכל גורמי הכוח של העם הפלסטיני...
הנאומים בעקבה חשפו את הסכנה: המזימה גדולה מזו שהוצגה בדיאלוג הפלסטיני. נאמר לנו [בדיאלוג]: 'אנו בסך הכל רוצים לעבור את התקופה הזו. בואו נעשה הודנה [שביתת נשק] והפסקת אש, לא יהיה פירוק של נשק'. מה שנאמר בחדרי חדרים היה דבר אחד ומה שנאמר בעקבה היה דבר אחר. לכן, לאחר מכן היה זעם פלסטיני. דמייני נאום פלסטיני שבו מדובר על ההתנגדות כעל טרור ואומרים שיעצרו את ההתנגדות החמושה, ואין בנאום שום דבר בנוגע לזכויות הפלסטיניות, 8000 מאחינו האסירים... לא מוזכרים...לפני עקבה ושרם אל-שיח' היה דיאלוג רציני ולא היתה כל התחייבות... באו שרם אל-שיח' ועקבה וכל הפלגים הפלסטינים חשו כי בעקבה הוכרעו כל הנושאים שנידונו, אז מה הטעם לקיים דיאלוג... "[9]
מחמד אל-הנדי, מבכירי ה"ג'יהאד האיסלאמי", אמר כי "אבו מאזן הגיש לשרון בחינם את הקלף היחיד שבידי העם הפלסטיני והוא ההתנגדות הלגיטימית לכיבוש, מבלי שישיג דבר בתמורה... לא נניח את הנשק שלנו מפני שנשק ההתנגדות הוא נשקו של העם הפלסטיני ורק כאשר הכיבוש יסתיים וייעלם מאדמתנו, נוכל לדבר על כך."[10]
ג'מיל אל-מג'דלאוי, חבר בלשכה המדינית של החזית העממית, אמר: "מה שארע בעקבה הוא השלמה של מה שהחל אתמול בשרם אל-שיח' והוא אחד מגילויי המתקפה האמריקאית הכוללת נגד אזורנו. מתקפה זו החלה בכיבוש עיראק והיא הגיעה היום לחוליה הפלסטינית שלה, במסגרת התוכנית האמריקאית לסדר [מחדש] את האזור. המתכנסים בעקבה הבהירו כי הם מעוניינים כי ישראל תישאר המדינה החזקה ביותר באזור ותהפוך להיות המדינה המרכזית והמשפיעה באזור וכי הם מעוניינים כי הרשות [הפלסטינית] תהיה אחת מחוליות הביטחון הישראלי. לצערנו, הנאומים שנשאו אתמול בעקבה עלו בקנה אחד עם המטרה האמריקאית-ישראלית המשותפת."[11]
ג. הבהרות אבו מאזן וממשלתו
בתגובה להאשמות אלו, כינס אבו מאזן מסיבת עיתונאים במהלכה אמר: "בפסגת עקבה אנו הכרזנו על ההתחייבויות של הממשלה הפלסטינית המשקפות את עמדת ההנהגה המדינית הפלסטינית ואשר נקבעו בתיאום עם הנשיא יאסר ערפאת"[12] "[כבר בעבר] דיברנו במועצה המחוקקת על הפסקת המיליטריזציה של האינתיפאדה ואמרנו בכנות כי יש להפסיקה. יש להביע את דעת הקהל [הפלסטינית] באמצעים לא אלימים כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה."[13] "יתכן והצהרותי בעקבה לא הובנו כהלכה. אנו חושבים כי הדיאלוג הוא הדרך היחידה להשיג את המטרה. באמצעות דיאלוג זה אנו מעוניינים ברגיעה ולא במלחמת אחים."[14]
דברים דומים נאמרו מפי השר הממונה על ענייני הביטחון, מחמד דחלאן, בראיון לערוץ הטלביזיה "אל-ערביה": "אף אחד לא דיבר על האינתיפאדה... אבו מאזן דיבר [רק] על האינתיפאדה המזויינת. האינתיפאדה הסתיימה כאשר העימות המזויין החל. משמעות האינתיפאדה היא השתתפות של כל מגזרי העם הפלסטיני באירועים יומיומיים ובהתשה יומיומית של ישראל. למעשה, מאחר וישראל השתמשה באלימות, הרג והרס... נאלץ האזרח הפלסטיני וחבר התנזים הפלסטיני לאחוז בנשק ולהגן על עצמו בדרך זו, בין בהגיון ובין בלעדיו... עד שנדחקנו לפינה שישראל היתה מעוניינת [שנגיע אליה] שהיא עימות צבאי גרידא הנתפס בעיני ארה"ב, אירופה וישראל כטרור."[15] עוד אמר דחלאן, "אין לתנועת ה'חמאס' שום דרך אחרת למעט הדיאלוג. אם היא מסרבת [לנהל] דיאלוג הרי שהיא מעוניינת בעימות פנימי ואנו כרשות פלסטינית איננו מעוניינים בעימות... יש לנו תוכנית לשלוט במצב הפנימי הפלסטיני באופן שהחוק ייאכף על כולם. לא נרשה לאף אחד או לאף פלג, בין אם הוא מהפת"ח או מה'חמאס', לקחת את החוק לידיים."[16]
שר ההסברה הפלסטיני, נביל עמרו אמר בראיון לתוכנית "דיאלוג פתוח" בערוץ הטלביזיה "אל-ג'זירה": "במה שקשור לטרור [שהזכיר אבו מאזן בנאום עקבה]... אינני מבין מדוע חושבים שהכוונה להתנגדות. אין שום טקסט שאומר כי התנגדותו של העם הפלסטיני היא טרור ושאנו מגנים אותה. הנשיא יאסר ערפאת אמר את אותם הדברים בז'נבה לפני בערך 15 שנה. זה חלק מהתשתית הרעיונית שלנו. כן, אנו מגנים את הטרור. אבל, מי שאומר שגינוי הטרור הוא גינוי ההתנגדות - הוא זה שמטיל דופי בהתנגדות הלגיטימית ואומר שהיא מגונה כמו טרור. לכן, הטקסט בעקבה נגזר מהתחייבות של אש"פ בז'נבה שעל בסיסה החל הדיאלוג הפלסטיני-אמריקאי בתוניס. אנו יודעין מה אנו כוללים ומה אנו לא כוללים בטקסט."[17]
2. ביקורת על התעלמות מסוגיות הסדר הקבע והאסירים
ביקורת נוספת נמתחה על נאום אבו מאזן בשל העדר אזכור הנושאים הקשורים להסדר הקבע כמו ירושלים, הפליטים ואסירים וכן על התייחסותו לסבלו של העם היהודי:
א. תגובת גורמים בפת"ח
בנאום שנשא חבר הועד הפועל של אש"פ, זכריה אל-אע'א, בעצרת תמיכה בערפאת שנערכה בעזה יום לאחר פסגת עקבה אמר: "הסכם עקבה הוא הסכם עצוב. המסר [הנכון] לבוש ולשרון הוא... שלפלסטינים יש זכות על הארץ וזכות שיבה לכפריהם ולעריהם שהיא זכות מוחלטת ובלתי מעורערת... זהו הקו האדום... וכל עוד לא ייפתר [הסכסוך] בהתאם להחלטות הבינלאומיות לא ישרור שלום על הארץ... החלטה 194 היא החלטת היסוד... לא ישרור שלום עד שלא יוסרו כל ההתנחלויות וכל כיבוש, וכן עד שירושלים תהיה הבירה הפלסטינית... זכותם של הפלסטינים למדינה ללא כיבוש וללא התנחלויות. כל דבר אחר הוא בזבוז זמן."[18]
ג'בריל רג'וב, שכיהן בעבר כראש מנגנון הביטחון המסכל בגדה, הביע צער על נאומו של אבו מאזן ואמר "אפילו תנועת פת"ח אינה חשה כי הנאום מביע את מגמותיה." רג'וב דרש מאבו מאזן לעיין מחדש בכל הדרכים והשיטות עליהם הוא נשען בניהול הממשלה כדי שיוכל להבטיח התלכדות מינימאלית מצד [תנועת] הפת"ח סביב מגמות הממשלה.[19]
ב. תגובת פלגי האופוזיציה
הכוחות הלאומיים והאסלאמיים פרסמו גילוי דעת בו נאמר: " הנאום הפלסטיני שהכיר בסבלם של היהודים לאורך ההיסטוריה, היה צריך לכלול את הסבל והכאב של העם הפלסטיני [שנגרמו] על ידי היהודים והציונים בזמן הזה בחסות הממשל האמריקאי. היה ראוי שהנאום יתרכז בתוקפנות הנמשכת והרצופה [כנגד העם הפלסטיני] כתוצאה מן הכיבוש וההתנחלויות וההתכחשות לזכויות עמנו." כמו כן הדגיש גילוי הדעת את הצורך לדבוק בעקרונות הלאומיים הפלסטינים ובראשם זכות השיבה המקודשת של הפליטים..."[20]
בגילוי דעת שפרסמה תנועת ה'חמאס' נכתב: "תנועת ה'חמאס' מכריזה בבירור כי היא מגנה את הנאום המסוכן הזה... מהסיבות הבאות: התעלמות הנאום מזכות הפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם וארצם... התעלמות הנאום מסוגיית ירושלים... אי התייחסות לבעיית האסירים והעצורים בבתי הכלא הישראלים.. התייחסות ל'סבלם של היהודים לאורך ההיסטוריה' תוך התעלמות מסבלו של עמנו ..."[21]
ג. הבהרות אבו מאזן וממשלתו
בתגובה להאשמות אלו אמר אבו מאזן במהלך מסיבת עיתונאים שכינס: "זה [רק] הצעד הראשון בסעיף הראשון של מפת הדרכים שלאחריו יבואו הסעיפים האחרים המדברים על נסיגות, סיום הסבל הפלסטיני, הפסקת ההתנחלויות כפי שמורים דו"חות טנט ומיטשל ושחרור כל האסירים."[22]
עוד אמר, "ממשלת ישראל רצתה להציב תנאי מוקדם בנוגע לויתור [של הצד הפלסטיני] על זכות השיבה, כאשר הגישה את הסתייגויותיה על מפת הדרכים. הממשלה הפלסטינית סירבה לכך בתוקף והתנגדה לכל תנאי מוקדם וגם האמריקאים התנגדו לכך..."[23] אבו מאזן גם הדגיש בנאומו את זכות שיבת הפליטים על פי החלטות האו"ם ועל פי היוזמה הערבית [הסעודית] שזכתה, לדבריו, לתמיכתו של דעת הקהל הישראלית והאמריקאית.[24]
במהלך מסיבת עיתונאים אחרת אמר שר ההסברה הפלסטיני, נביל עמרו: "נאומו של אבו מאזן "דן רק בהתחייבויות הפלסטיניות הקשורות למפת הדרכים... אף אחד אינו יכול למחוק את העקרונות הלאומיים בין אם בנוגע לסוגיית ירושלים, הפליטים או הגבולות... כל החלטה מדינית [מצד הממשלה] תהיה בתיאום מלא עם הנשיא יאסר ערפאת."[25]
השר הממונה על הביטחון, מחמד דחלאן, אמר בראיון לרשת הטלביזיה "אל-ערביה": "מה הקשר בין הפליטים וירושלים לבין יישום מפת הדרכים ברגע זה. נושאי הסדר הקבע מופיעים במפת הדרכים. ירושלים, הפליטים והגבולות ידונו בשלב השלישי ויהיה הסכם בעניינם לפני סיום יישום מפת הדרכים באופן מלא... אנו לא נסכים לשום חריגה [במימוש] זכויות האלה. אם ישראל חושבת כי אנו נגלה ותרנות וניסוג מעמדותינו בעניין ירושלים והפליטים - היא טועה. אנחנו [נמצאים] עכשיו בשלב ההתחלה [העוסק] בסוגיות הפשוטות שיהוו בסיס להסכם הזה... סוגיות הסדר הקבע יישארו סוגיות הסדר הקבע. עמדותינו בעניין זה ידועות והוכרזו עליהן בפומבי ולא רק לצורך מו"מ. אנו כבר התנסינו בכך והתנגשנו עם ארה"ב וישראל בקמפ דיויד מפני שהם היו משוכנעים כי הצד הפלסטיני יגלה ותרנות בעניין ירושלים ויבצע ויתורים משמעותיים בנושא ירושלים, האדמה והפליטים. לכן אנו אומרים שאם נגיע לשלב הקבע, לא נסכים לפחות מירושלים המזרחית בריבונות פלסטינית כולל החרם [אזור המסגדים]; [אנו נדרוש] פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס החלטה 194 ובהתאם להחלטות הפסגה הערבית. [כמו כן,] לא נסכים לפחות מ- 100% של אדמות 67, תוך חילופי שטחים פה ושם [שיקבעו] במסגרת מו"מ."[26]
[1] אל-ג'זירה, (קטר), 7.6.2003. לתמליל התוכנית ראו: http://www.aljazeera.net/programs/open_dialog/articles/2003/6/6-11-1.htm
[3] אל-קדס, (רש"פ), 5.6.2003.
[5] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 10.6.2003. ע'אזי אל-ח'לילי, חבר במל"פ הפלסטיני, כתב בטורו ביומון "אל-איאם": "הצד הפלסטיני [בעקבה] היה נחרץ מאוד והעמיס על עצמו מחויבויות ועמדות שלא נדרש להם ושכלל לא היו אמורות להופיע בגילוי הדעת... היה ניתן להתחייב להפסיק את האלימות ולפעול לסיומה כפי שמורה מפת הדרכים... איני חושב כי היה זה מן החכמה לגנות את האלימות בנחרצות כזו ולהגדירה כטרור, מבלי לערוך הבחנה בין אלימות מותרת ולגיטימית לבין אלימות מגונה ואסורה כדוגמת הפעולות המכוונות נגד אזרחים. בתנאים מסוימים, האלימות נגד הכיבוש ובכללה [האלימות] המזוינת היא אחת מצורות ההתנגדות..." ראה: אל-איאם, (רש"פ), 8.6.2003
[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 7.6.2003.
[7] אל-איאם, (רש"פ), 5.6.2003
[8] אל-ג'זירה, (קטר), 14.6.2003.
[9] אל-ערביה, ( דובאי), 15.6.2003.
[10] אל-איאם, (רש"פ), 5.6.2003
[11] אל-קדס, (רש"פ), 5.6.2003
[12] אל-קדס, (רש"פ), 10.6.2003.
[13] אל-איאם, (רש"פ), 10.6.2003.
[14] אל-קדס, (רש"פ), 10.6.2003.
[15] אל-ערביה, (דובאי), 5.6.2003.
[16] אל-חיאת, (לונדון), 8.6.2003
[17] אל-ג'זירה, (קטר), 14.6.2003.
[18] הטלביזיה הפלסטינית, (רש"פ), 5.6.2003.
[19] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 8.6.2003.
[20] אל-חיאת אל-ג'דידה, (רש"פ), 8.6.2003.
[22] אל-איאם, (רש"פ), 10.6.2003.
[23] אל-איאם, (רש"פ), 10.6.2003.
[24] אל-איאם, (רש"פ), 10.6.2003.
[25] אל-חיאת, (לונדון), 8.6.2003.
[26] אל-ערביה, (דובאי), 5.6.2003.
