המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הסתה ומניעת הסתה ברש"פ לאחר פסגת עקבה
25/8/2003

הסתה ומניעת הסתה ברשות הפלסטינית לאחר פסגת עקבה

 

הקדמה

במהלך נאומו בפסגת עקבה ב-4.6.2003 הצהיר ראש הממשלה הפלסטיני, מחמוד עבאס, "אבו מאזן" כדלקמן: "נפעל נגד ההסתה לאלימות ולשנאה יהיו אשר יהיו צורותיה, ואמצעיה. אנו מצדנו ננקוט צעדים בכדי להבטיח שלא תפורסם שום הסתה מטעם המוסדות הפלסטינים."[1] בפגישה שנערכה לאחר מכן בין שר ההסברה הפלסטיני, נביל עמרו ושר החוץ הישראלי סילבן שלום הוחלט להקים שתי ועדות משותפות שיבחנו את ההסתה הפלסטינית והישראלית בתקשורת ובתכניות הלימוד.[2]

 

מאז אותה פגישה, ננקטו ברש"פ מספר צעדים להפסקת האלימות וההסתה באמצעי התקשורת ובמסגדים. אולם במקביל לכך נמשכים גילויי הסתה על ידי גופים ומוסדות השייכים לרש"פ או נתונים לפיקוחה. כך למשל נמשכת בדרכים ובאופנים שונים באמצעי התקשורת גלוריפיקציה של הג'יהאד והשהאדה ומחנות קיץ נקראים על שמם של מחבלים מתאבדים ושולחיהם.

 

יש לציין כי בשלב זה השליטה באמצעי התקשורת –העיתונים הרדיו והטלוויזיה- עדיין בידיו של יו"ר הרש"פ יאסר ערפאת אשר ממשיך בעצמו בדברי הסתה במטרה לחזק בדרך זו את מעמדו הציבורי כנגד אבו מאזן. כך למשל, פסגת עקבה לא שודרה כלל בטלוויזיה הפלסטינית ובמקומה שודרו קטעי ארכיון בהם מופיע יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת. למותר לציין כי לא נעשה דבר לשינוי ספרי הלימוד הפלסטינים המכילים תכנים המאדירים את הג'יהאד והשהאדה[3].

 

מסמך זה נועד לסקור הן את הניסיונות להפסיק את ההסתה והן את המשכה. לצורך מסמך זה נבחר קריטריון מצמצם אחד: הסתה לאלימות בכלל ונגד אזרחים בתוך הקו הירוק בפרט בתקופה שבין פסגת עקבה ב- 4.6.2003 לבין הפיגוע ההתאבדות בירושלים בקו מס' 2 ב- 19.8.2003. לא נכללו בסקירה זו גילויי הסתה בתקופה שבין הכרזת מפת הדרכים לבין פסגת עקבה דוגמא לכך ראה נספח מספר 1.[4]


תוכן עניינים

1. קריאות להפסקת ההסתה והאלימות

א. קריאות להפסיק את ההסתה

  • דרישה להפסיק את ההסתה באמצעי התקשורת
  •  שידור "שיר שלום" בטלוויזיה הפלסטינית
  • הוראה להפסיק את ההסתה במסגדים
  • פעילות להסרת כתובות מסיתות בעזה

ב. קריאות נגד אלימות

ג. מחנות קיץ לעידוד השלום

 

2. הסתה ועידוד אלימות

א. שידורים בטלוויזיה הפלסטינית [וידאו קליפים המעודדים את השהאדה]

ב. דרשת יום שישי בטלוויזיה הפלסטינית [בשבח השהידים]

ג. האדרת האלימות והשהאדה בעיתונות

  • מודעות אבל למחבלים מתאבדים בירושלים ובכפר יעבץ
  • שירים המאדירים את השהידים
  • מאמרים וכתבות המאדירים את השהידים
  • קריקטורות אנטי ישראליות [ואנטי אמריקאיות] וקריקטורות המעודדות פעולות התאבדות

ד. דרכים אחרות להאדרת השהידים

  • מחנות קיץ המחנכים לשהאדה
  • קריאה לרחובות ומתקנים על שמם של שהידים

ה. בכירים פלסטינים מעודדים אלימות ושהאדה

ו. הסתה אנטי אמריקאית

 

נספחים

נספח מס' 1: הסתה פלסטינית בתקופה שבין פרסום מפת הדרכים לבין פסגת עקבה

·           א. נאום ערפאת בפני ילדי אסירים ועצורים פלסטינים

·           ב. דרשת יום שישי מפי השיח' אבראהים מודיריס במסגד בעזה

נספח מס' 2: שיר שלום פלסטיני

נספח מס' 3: קריקטורות

נספח מס' 4: תמונות של ילדים עם נשק ותמונות של חמושים "המתנגדים לכיבוש" באתר של משרד ההסברה הפלסטיני.

 

1. קריאות להפסקת ההסתה והאלימות

א. קריאות להפסיק את ההסתה

דרישה להפסיק את ההסתה באמצעי התקשורת

היומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה" ציטט את סוכנות הידיעות "רויטרס" כי הרשות הפלסטינית הורתה לאמצעי התקשורת המקומיים להפחית את "הטון הלוחמני נגד ישראל" וקראה לאמצעי התקשורת הישראלים "להבליג" בדיווחיהם. חאפט' אל-ברע'ות'י, העורך הראשי של היומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה" אמר לסוכנות הידיעות כי "העיתון נתבקש על ידי הרשות הפלסטינית להפסיק את ההסתה נגד ישראל וכי דרישות דומות הופנו גם לטלוויזיה הפלסטינית ולמספר תחנות רדיו בגדה." שר ההסברה הפלסטיני, נביל עמרו, אמר כי "משרד ההסברה שולח מידי יום לאמצעי התקשורת מכתבים המכילים הכוונה מדינית והסברתית". בגילוי דעת מטעם משרד ההסברה הפלסטיני נטען כי כבר בעבר בעקבות פסגת ואי פרסם ערפאת צו הקורא למניעת הסתה [הכוונה לצו שפורסם ב-[5]19.1.1998].[6] 

שידור "שיר שלום" בטלוויזיה הפלסטינית

במהלך ביקורו של ראש הממשלה הפלסטיני, אבו מאזן, בוושינגטון שידרה הטלוויזיה הפלסטינית וידאו קליפ של שיר שלום פלסטיני. בקליפ, המלווה בכתוביות בערבית ובאנגלית, מופיעים ילדים המביעים תשוקה לשלום ואחווה בין ילדי הדתות שונות- מוסלמים, נוצרים ויהודים. הילד המייצג את היהודי לבוש בלבוש חרדי ולו פאות ארוכות ומגבעת.  הילדים שרים בערבית, אנגלית, צרפתית ועברית. יש לציין כי בקליפ אין אזכור של מדינת ישראל , או של ישראלים. להלן קטע מן השיר [לנוסח המלא ראה נספח מס' 2]:

 

"עוף עם הציפורים,

לא משנה מה הוא שמך או מי אתה

אל תבכה, אלפים אוהבים אותך

שירו עמי את שיר השלום...

הו אדמתי, הו אימי

סבלם של האנשים הוא סבלי

לבי הוא מלאך קטן

חולם על השלום

שירת היונה "[7]

 הוראה להפסיק את ההסתה במסגדים

הד"ר סלימאן עודה, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר ודרשן במסגד ענאן בעזה התראיין למוסף "אל-ראי" של מנהלת ההכוונה המדינית והלאומית, המופיע ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" ואמר: "הדרשן צריך להימנע מ[להזכיר את] כל החדית'ים והדעות השנויים במחלוקת ולחפש אחר נושאים המאחדים את האזרחים במיוחד בשעה קשה זו בה אנו זקוקים לאחדות לאומית... יש להימנע [מלעסוק] במסגדים בכל התחומים הפוליטיים... [שכן] המסגדים שייכים לאללה, אל תטיפו לאיש מלבד לאללה..." עודה גם מתח ביקורת על ניצול המסגדים על ידי חלק מן הפלגים הפלסטינים כבימות הסברה ועל הדבקת שלטים ופוסטרים על קירות המסגדים ובתוכם. לדבריו, גורם הדבר למתיחות ולא לשלווה ופעולות אלו מפחיתות מרוחו של המסגד מאחר והמסגדים, לדבריו, צריכים להיות מקום המפגש של כל המוסלמים למרות דעותיהם והשתייכויותיהם השונות.[8] 

 

פעילות להסרת כתובות מסיתות בעזה

בעזה ערכה הרש"פ מבצע ניקיון בשם "עזה נקייה ויפה" במסגרתו מחקו עובדי עירייתה את כתובות הקיר שנכתבו במהלך האינתיפאדה. הפרשן הפוליטי הפלסטיני, עלי אל-ג'רבאוי, הסביר לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי "הכתובות והציורי [הקיר] הפכו לסמל של הזהות הלאומית הפלסטינית לאחר כיבוש עזה והגדה המערבית בשנת 1967 וכי זה אחד מהאמצעים המעטים שיש בידי הפלסטינים להעביר מסרים פוליטיים. אל-ג'רבאוי הטיל ספק באשר ליעילות מחיקת הסיסמאות מאחר ו"השינוי צריך להיות במוחותיהם של האנשים ולא בקירות שלהם."[9]

 

ב. קריאות נגד אלימות

בכירים פלסטינים קראו, על יסוד ההודנה, להפסיק את הפעולות האלימות. ראש הממשלה הפלסטיני, אבו מאזן אמר בראיון לסוכנות הידיעות "רויטרס": "מעתה ואילך, כל אדם, זרוע [צבאית] או מפלגה שיפרו את ה'הודנה' –נכלא אותם... נשקיע מאמץ מירבי כדי למנוע עימות עם עמנו, משום שאם נעשה זאת הדבר עלול להוביל למלחמת אזרחים ולהביא לקץ כל התקוות של עמנו."[10]  כמו כן במהלך פגישה עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא, בקהיר אמר אבו מאזן כי "פגיעה בחמאס, בג'יהאד האסלאמי ובארגונים פלסטינים [נוספים] אינה באה בחשבון"[11]

 

השר הממונה על ענייני בטחון ברש"פ, מחמד דחלאן, אמר: "מקומו הטבעי של מי שיפר את הפסקת האש עליה הודיעה הרשות הפלסטינית יהיה בבית המשפט." [12]

 

בעקבות ירי של טילים ושל פצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישובים ישראליים לאחר פסגת עקבה פרסמה תנועת הפת"ח גילוי דעת בו הצהירה כי היא אינה מסכימה לכל הניסיונות להפר את "ההודנה" ורואה בהם חריגה מן ההסכמה הלאומית. התנועה קראה לאנשיה "להילחם בפעולות אלה, לגנותן ולחשוף את הגורמים שעומדים מאחוריהן." כמו כן, פנתה התנועה לממשלה הפלסטינית בקריאה "לשאת באחריות ולתפוס את כל מי שפועל על דעת עצמו בניגוד לאינטרסים של העם הפלסטיני."[13] 

 

ראש מנגנון הביטחון המסכל בבית לחם הקולונל מג'די אל-עטרי אמר בראיון ליומון הפלסטיני

"אל-קדס": "אנו נרדוף את כל מי שינסה להפר את החוק או שיפעל בניגוד לו... לא ניתן לאף אחד לשאת נשק למעט לאנשי הרשות בעלי מדים רשמיים ולקציני הביטחון..."[14] 

 

ראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, הקולונל רשיד אבו שבאכ אמר ליומון הפלסטיני "אל-איאם" כי הביטחון המסכל ימשיך לרדוף את כל מי שינסה להפר את ההודנה. עוד אמר כי  הביטחון המסכל רודף, זה היום השלישי ברציפות, אחר חברים ב"ועדות ההתנגדות העממית" ברצועת עזה במטרה לעצור אותם וכי שניים מהם כבר נעצרו.[15]

 

ג. מחנות קיץ לעידוד השלום

מידי שנה במהלך חודשי הקיץ מארגנת הרש"פ מחנות קיץ לנוער. בשנה זו אורגנו מספר מחנות קיץ בסימן השלום כמו מחנה "האחווה והשלום" בעיסאויה "ומחנה השלום" בחברון.[16]

סנאא אל-מצרי, מפקדת מחנה הקיץ בבית הספר מצעב בן עמיר בשכונת שיח' רדואן  בעזה, אמרה כי המסר של מחנות הקיץ השנה הוא "שלום האמיצים" בהסתמך על הוראותיו של הנשיא ערפאת. אל-מצרי ציינה כי "השלום אליו היא קוראת [במסגרת מחנה הקיץ] הוא השלום הצודק הערב להחזרת זכויותינו הפלסטיניות בהתאם להחלטות האו"ם כולל [החלטה] 194 המורה על שיבת הפליטים הפלסטינים וכן שלום שיערוב לשחרור כל האסירים והעצורים." [17] 

זהיר אל-כחלות, מפקד מחנה קיץ בבית הספר אל-זהאוי בעזה אמר כי הם "פועלים ללמד את הילדים את אהבת השלום המבוסס על צדק ושוויון ולא על כניעה." [18] 

 

על ההחלטה כי סיסמת מחנות הקיץ תהיה שלום האמיצים הסביר הלויטנט גנרל מחמד עוצ'אללה, מנהל מחלקת הכספים של מחנות הקיץ בהכוונה הלאומית כי "שלום האמיצים [הוא סיסמא] לה קורא הנשיא אבו עמאר וכי קביעת הסיסמא "שלום האמיצים" כסיסמא של מחנות הקיץ היא צעד חיובי. זאת מפני שעמנו והנהגתו רוצים להגשים את שלום האמיצים אליו קורא הנשיא ערפאת... העם הפלסטיני משתוקק לשלום ומשתוקק לחיות בשלווה המבטיחה ביטחון לילדים הפלסטינים והישראלים גם יחד... שלום האמיצים הוא שיבטיח את האהבה והרווחה באזור ויגשים עתיד טוב יותר לילדינו." במקביל אמר עוצ'אללה "מחנות הקיץ הם צורך הכרחי לילדינו וילדותינו כדי ללטש את הידע שלהם בנוסף לרוח ההקרבה [פדאא] ואהבת המולדת."[19]  

2. הסתה ועידוד אלימות

הגלוריפיקציה של השהידים והשהאדה נמשכת, ללא הבחנה בין השהידים שמתו בעת לחימה נגד צה"ל והמתנחלים בשטחים לבין אלו שביצעו פיגועי התאבדות בקרב אזרחים בתוך שטחי הקו הירוק, הן במסגרת הדיווחים בתקשורת הפלסטינית והן במסגרת פעילויות שונות שמארגנים גופים ברש"פ.

 

א. שידורים בטלוויזיה הפלסטינית [וידאו קליפים המעודדים את השהאדה]

הטלוויזיה הפלסטינית חזרה לשדר כמה פעמים לאחר פסגת עקבה וידאו קליפ ששודר פעמים רבות טרם פסגת עקבה בו נראות בתולות גן העדן - הגמול לו זוכה השהיד. בווידאו העלילתי נראה בחור ההופך לשהיד ועולה לגן העדן ושם הוא נפגש עם חברתו ושאר בתולות גן העדן הרוקדות בשמלות כלה בתוך הגנים עם פלגי המים –הדימוי הקוראני של גן העדן.

 

כמו כן שודר ב- 24.7.2003 וידאו קליפ של גלוריפיקציה למחבלת המתאבדת ופא אידריס בו נאמר:

 

"אחותי ופאא

הו תחיית הגאווה

הו פרח שהיה על האדמה

ולשמים עלה...

את בחרת את השהאדה

ובמותך הענקת חיים לכוח הרצון...

הו רוחו של עם מפואר

החפץ בהקרבה..."

 

ב. דרשת יום שישי בטלוויזיה הפלסטינית [בשבח השהידים]

השיח' אבארהים מודיריס נשא דרשה במסגד שיח' עג'לין בעזה ב- 15.8.2003 בה נאמר:  

"...ברכות לכם, [בני] העם הפלסטיני, אנשי ירושלים המקריבים שהידים כדי לשמור על זהותו של מסגד אל-אקצא המבורך ועל זהותו האסלאמית והערבית... תושבי ירושלים ופלסטין הם אלה השומרים על קיומו של מסגד אל-אקצא. אנו מברכים אתכם, אנו מברכים את כל מי שדמו ניגר על פני האדמה הטובה והטהורה הזו.

 

אם התפילה במסגד אל-אקצא שווה לאלף תפילות במסגד אחר, דעו לכם ששהיד [שנופל] על אדמה זו, נחשב ליותר משהיד אחד במקום אחר. כן, יש מסורות לפיהן שהיד כאן [בירושלים] שווה ל-70 שהידים במקום אחר... כל פצוע על אדמה זו משתווה למאות פצועים [במקום אחר]...

 

העם הפלסטיני זקוק כיום לעמר בן אל-ח'טאב[20], שנפשו נסערה בכל פעם שקרא את סורת אל-אסראא [סורה מס' 17]. כל פעם שקרא את הפסוק: "השבח לאל אשר הסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון" [קוראן: 17: 1] הוא הרגיש כי מסגד אל-אקצא מבקש את עזרתו. ואז הוא ארגן את צבאו ופנה משם [מאל-מדינה] לכאן, לאל-שאם [סוריה] ולירושלים, עם המקורבים שבחברי הנביא, על מנת לשחרר את מסגד אל-אקצא. הוא שחרר אותו מידי הנוצרים שטימאו אותו. הוא שחרר אותו, אבל העניק להם [לנוצרים] ביטחון, במה שכונה אחר כך 'ברית עמר'.

 

שימו לב, הוי עבדי אללה, היהודים הם הנתעבים ביותר מבין הברואים על פני האדמה. שכן, הנוצרים, על אף תועבותיהם, ביקשו מעמר בן אל-ח'טאב תנאי אחד מבין הארבעה, שלא יאפשר ליהודים לגור בפלסטין. אנו רוצים אנשים דוגמת צלאח אל-דין אל-איובי[21], אנו רוצים צלאח אל-דין שישחרר את מסגד אל-אקצא, מסגד אל-אקצא שצלאח אל-דין שחרר אותו כאשר שמע את זעקותיהם של אנשי פלסטין ואנשי סוריה שהיו נתונים למעשי הטבח וההתעללויות...

 

מאז שצלאח אל-דין שחרר את מסגד אל-אקצא ואת אדמת פלסטין, היתה אדמה זו נתונה לחמדנותם של פולשים עד שהגיעה המתקפה האימפריאליסטית ופלסטין נכבשה. היא נכבשה על ידי הבריטים [ובשל כך] קיימים בינינו לבינם יחסי נקמת דם. יש בינינו ובין בריטניה חשבון ארוך של נקמת דם שלא נשכח, למרות שהפוליטיקה מחייבת זאת. האם לא היתה זו בריטניה שנתנה את מה שלא היה שיך לה למי שאינו זכאי לכך? האם לא היתה זו בריטניה שנתנה ליהודים זכות להקים מדינה על אדמת פלסטין ועל חשבון העם הפלסטיני? פלסטין ומקומותיה הקדושים נתונים לתוקפנות מתמשכת

ואם יש לנו דברי תוכחה הרי שהם מופנים לערבים ולמוסלמים...

 

האם העולם לא שמע על העצירים הפלסטינים הסובלים בבתי הכלא שלהם [הישראלים], כאשר אתמול הוגשו להם ארוחות מורעלות, ואולי עשרות מבנינו האסורים ימותו בגללן. אחיכם בבתי הכלא נתונים למתקפות הציוניות המכוערות ביותר. הם נתונים לעינויים ולהתעללויות המכוערות ביותר. אתם שמעתם, וכל העולם שמע, שלפני יומיים הוגשו לאחינו בבתי המעצר ארוחות מורעלות ויותר מ-50 אסירים מצויים במצב קשה משום שניתן להם אוכל מורעל... "[22]

 

ג. האדרת האלימות והשהאדה בעיתונות

מודעות אבל למחבלים המתאבדים  ברחוב יפו בירושלים ובכפר יעבץ

בשלושת יומוני הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", "אל-איאם" ו"אל-קדס" התפרסמו מודעות אבל על המחבל שהתאבד באוטובוס מס' 14 ברחוב יפו בירושלים, עבד אלמעטי מחמד צאלח שבאנה

אל-תמימי. מודעות אלה התפרסמו במתכונת המקובלת המאדירה את המבצע ואת מעשהו על רקע

דתי איסלאמי.[23] ביומונים "אל-חיאת אל-ג'דידה" וב"אל-איאם" התפרסמה המודעה שלהלן:

 

"'מבין המאמינים יש אנשים שהיו כנים בברית שכרתו עם אללה. יש ביניהם מי שמילא את נדרו [למסור נפשו בקרב למען אללה] ויש מי שמחכים [לקיים את נדרם],

ולא המירו אותו' [קוראן 23:33]

 

הודעה על מותו של שהיד

פלסטין-חברון: אחיו של השהיד וכל משפחת שבאנה אל-תמימי במולדת ומחוצה לה מבשרים לשתי האומות- הערבית והמוסלמית בכלל, ולעמנו הפלסטיני הנמצא בחזית המערכה בפרט, על [מות] השהיד הגיבור

עבד אלמעטי מחמד צאלח שבאנה אל-תמימי (בן 18)

מבצע פעולת הגבורה ברחוב יפו

בתאריך 11.6.2003

אנו מתפללים לאללה שיקבל אותו בין הנביאים, הצדיקים והשהידים שטוב להיות בחברתם.

'אנו שייכים לאללה ואליו אנו חוזרים' [קוראן 2: 156]

איחולים [על מות] השהיד הגיבור יתקבלו במרכז התרבות על שם הצחאבי [חבר הנביא] תמים

אל-דארי בהר אבו רמאן בחברון במשך 3 ימים החל מאתמול, יום חמישי,

בין השעות 16:00 ל-19:00.

 

יומון הרש"פ, "אל-איאם" פרסם מודעת אבל מטעם ארגון הג'יהאד האסלאמי לאחמד ח'ירי פתחי יחיא, שביצע פיגוע התאבדות בכפר יעבץ ב-7.7.2003 לאחר ההכרזה על "ההודנה". להלן נוסח ההודעה:

 

"'מבין המאמינים יש אנשים שהיו כנים בברית שכרתו עם אללה. יש ביניהם מי שמילא את נדרו [למסור נפשו בקרב למען אללה] ויש מי שמחכים [לקיים את נדרם],

ולא המירו אותו' [קוראן 23: 33]

 

הודעה על מותו של שהיד גיבור

פלסטין/ג'נין: תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין מתייחסת בגאווה ובפאר לשהיד הגיבור [הנמצא] אצל אללה ישתבח

אחמד ח'ירי פתחי יחיא

בן הישוב כפר ראעי של הג'יהאד

השהיד מבצע הפעולה צפונית מזרחית לתל אביב ביום שלישי שעבר-7.7.2003. אנו מבקשים מאללה שיכסה אותו ברחמיו הרבים וישכן אותו בגן העדן שלו. אנו מבשרים לעמנו לוחם הג'יהאד ולאומתנו הערבית והמוסלמית על השהיד הגיבור ואנו מבטיחים לו ולכל השהידים הטהורים שנלך בדרכם.

[אחריתו של ה]ג'יהאד היא או ניצחון או שהאדה "[24]

 

שירים המאדירים את השהידים

היומון "אל-קדס" פרסם את כתבתו של סעיד מחמד סעאדה בה סקר את קובץ השירים של המשורר הפלסטיני לטפי זע'לול "כאן היינו וכאן נהיה". סעאדה ציטט בכתבתו את הקצידה של זע'לול "מולך, הוי מולדת" בה נכתב:

 

"...לכבודך [מולדת], אנו שותים את [כוס] המוות

מה מתוקה היא הכוס

מה מתוק המשקה

עם כל שהיד שנוסף, אנו מתקרבים אלייך."

 

סעאדה הוסיף וניתח את השיר באומרו: "המשורר לטפי זע'לול אהב את מולדתו אהבה עזה. חום אהבתו התגבר בשל חילול המולדת על ידי הגזילה, הכיבוש ההרס וההרג. לכן, המשורר- כמו כל תושב אחר במולדת- לא נמנע מלהגיש את נפשו כפדיון למען המולדת מבלי לפחד מן האויב וממעשיו הרצחניים. לכך אנו מתכוונים באומרנו כי האהבה העזה בנפשו של המשורר זע'לול חרגה ממסגרתה המוראלית גרידא הנתפסת בחוש והוא עבר מאמירת מילים תיאורטיות ליישום בפועל של האהבה העזה הזו. יישום הרגש בא לידי ביטוי בלחימה ובהגנה על המולדת כדי שתחזור להיות מולדת אשר עליה מתנופפים דגלי השחרור, החירות והניצחון, יהא מחיר השהידים אשר יהא."[25]

 

היומון "אל-קדס" פרסם שיר נוסף של לטפי זע'לול שנקרא "זמר פלסטין" ואשר זכה לאחרונה בפרס ראשון בפסטיבל הבינ"ל לזמר ערבי שנערך בדובאי:

 

"...יתנוסס במרומים דגלי, אגאל אותך בשפעת דמי

יש לי מולדת, יש לי בית, יש לי עם בעל שאיפות נישאות

בדם השהידים אני משרטט את המחר, אשרי השהידים הצדיקים

מה אציל הוא הפידאי בן החורין. עודו שבוי בשבי

הקריב את היקר הוי מולדתי הקריב את מיטב שנות חייו

לא ינעם הלילה ולא יערב כאשר [אור] הירח נסתר..."[26]

 

היומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם את השיר "בין מחלת הים לטל החלון" מאת המשורר הדרוזי החי בישראל סלימאן דע'ש להלן חלק ממנו:

 

"... עלייך למתוח את שתי אצבעותייך בסימן של ניצחון

מעל קברו. המוות קטן לעומת השהאדה שלו המתנשאת

כמו צריח מסגד של תחיית המתים בתפילת השחר...

זוהי החוכמה העתיקה של המוות. השהידים יתעוררו כמו כלניות

עם שחר רוחצים בדם בתוך צירי הלידה של האדמה.

מתחי את שתי אצבעותייך כשני ברקים כשתי יריות לבסוף יבקע הילוד..."[27] 

 

פרסום מאמרים וכתבות המאדירים את השהידים

היומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" ראיין את נזהה זיאדה המכונה "אום סוהיל" בת 55 ממחנה הפליטים ג’באליה אשר "הקריבה שניים מבניה כשהידים למען אללה" והביעה "גאווה ורגשי כבוד על כך שאללה כיבד אותה במסירת הנפש [אסתשהאד] של שני בניה, סוהיל ומחמד, והגשים את משאלתם." היומון כינה את אום סוהיל בשם אל-ח'נסאא – שהוא כינוי לאם השהידים. [28]   

 

'סוהיל היה מודל לחיקוי של הקרבה ואהבת המולדת. הוא יצא בצהרי יום חמישי בחודש מאי 2002 לאחר שסרב לאכול ארוחת צהרים שהכנתי לו. הוא היה חגור בנשקו ובתיקו והלך למזרח עזה. הוא נלחם באויבי אללה עד שמסר את נפשו לאחר תפילת הערב.' היא המשיכה ואמרה: 'התעוררתי פתאום בשעה 11 בלילה וראיתי את בני מאהר ומחמד מוטרדים. ניסיתי לדלות מהם מידע כלשהו אבל לא הצלחתי. התפללתי לאללה עד שמחמד בא אליי וסיפר לי את הידיעה. פצחתי בקריאות שמחה ופניתי אל בנותיי שיברכו את אחיהן סוהיל על השהאדה... [סוהיל] היה ידוע באומץ ליבו ותושייתו. הוא לא החמיץ אף הזדמנות להתעמת עם הכופרים. הוא השתתף בהריסת נגמ"ש באזור בית לאהיא. כמו כן, הוא השתתף בתכנון הפעולה בה נהרג חוקר הגרעין בהתנחלות אלי סיני. היה לו ניסיון רב בהכנת פצצות, פצצות מונחות וטילים... אין לנו שום כבוד אלא בג'יהאד ומסירות נפש. אין לנו שום כבוד אלא בהקרבה, התמדה ועמידה איתנה'...

 

אום סוהיל המשיכה את סיפורי הגבורה וההקרבה ואמרה כי בנה השני מחמד היה מפציר באחיו סוהיל להסכים לשלוח אותו לבצע פעולת מסירות נפש והוא אף התלונן בפני האחראים עליו כי אחיו מונע ממנו להגשים את משאלתו. תגובתו של סוהיל היתה כי הוא אינו יכול לשלוח אותו ואינו יכול למנוע ממנו וכי הוא צריך את הסכמת אמו. אום סוהיל הוסיפה: 'ניסיתי לשכנע אותו בהתחלה לחזור בו אבל הוא התעקש ואז אמרתי לו: עשה מה שאתה רוצה, אינני יכולה למנוע ממך.' היא הוסיפה כי מחמד מת מות קדושים ב- 14.7.2002 כלומר חודשיים לאחר שאחיו מת מות קדושים: 'הוא מת על גג הבית עם קבוצת חברים שעסקו בהכנה יומיומית של חומרי חבלה. פתאום שמעתי קול פיצוץ עז שלאחריו יצאו שניים מחבריו של מחמד כשהם נושאים אותו ודם מכסה את פניו. לאחר כמה מטרים בודדים הוא נפל מידיהם על הארץ. כשהבנתי שהוא מסר את נפשו פניתי לעברו, נישקתי אותו ושיבחתי את אללה על כך שהוא זכה לשהאדה שביקש. הוא השתתף בכל העימותים נגד כוחות הכיבוש.' "[29]  

 

חבר המועצה המחוקקת, עמאד עבד אל-חמיד אל-פאלוג'י הזכיר במאמר פרי עטו ביומון הפלסטיני, "אל-קדס" את ח'נסאא, לצד ציון סמלים פלסטינים לאומיים כמו ערפאת ופארס עודה: "...בראש עמנו [הפלסטיני] עומדים [אנשים] דוגמת השהיד פארס עודה ושהידים [אחרים], [וכדוגמת] המנהיג [ערפאת] העומד בחזית הקרב, [הן בתקופת] שלום ו[הן] בעת מצור... [וכן] האסירים העומדים נגד הסוהרים על בטן ריקה ומהווים מופת לנחישות, עמידה [באתגר] וגאווה, ו[גם] הנשים הפלסטיניות הדומות לח'נסאא אשר יולדות את הגיבורים האלה כשמעיניהן ניבטת הנחישות להישאר ולשאת את תלאות החיים..."[30]

 

יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם מאמר של טארק דראע'מה, ראש התאחדות משפחות השהידים במחוז טובאס, להלן: "... אם נכון הביטוי כי השהידים הם האנשים המכובדים ביותר, ואין על כך כל ויכוח או ספק, מדוע איננו מייחלים שיהיה טוב לבניהם, בנותיהם, נשותיהם, אביהם ואימותיהם. מדוע איננו מבינים את רגישות המצב... מי שאללה אהב אותו ובחר בו [לממש] את השהאדה – משפחתו זקוקה להרבה [סיוע]... אל תגרמו למי שהקריבו את בניהם ובנותיהם למולדת, בכוונה או שלא בכוונה, לחזר על הפתחים בחיפוש אחר אוכל..."[31]

 

קריקטורות המעודדות פעולות התאבדות

גם לאחר פסגת עקבה המשיכו העיתונים הפלסטינים לפרסם קריקטורות אנטי ישראליות ואנטי אמריקאיות וכן קריקטורות המעודדות פיגועי התאבדות. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא הקריקטורות של אומיה ג’וחא הקריקטוריסטית של היומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" אלמנתו של ראמי סעד שהיה פעיל בזרוע הצבאית של תנועת החמאס, "גדודי עז אל-דין אל-קסאם", והיא הביעה תמיכה במעשיו[32].

 

ג’וחא היא הקריקטוריסטית הפלסטינית הפופולארית ביותר ואתר האינטרנט שלהhttp://www.omayya.com זכה לאחרונה לתואר "אתר הקריקטורות הערבי הטוב ביותר"[33]. במשך שנים מציירת ג’וחא קריקטורות אנטי ישראליות ואנטי אמריקאיות כדוגמת אלו המציגות את ארה"ב וישראל כנחש, קריקטורות המציגות את בוש ושרון כרוצחי ילדים בדם קר וקריקטורות המאדירות את פעולות ההתאבדות. גם לאחר פסגת עקבה המשיכה ג’וחא לפרסם קריקטורות בעלות אופי דומה והיומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" המשיך לפרסמן. כך למשל קריקטורה שפורסמה יום לאחר הפיגוע בקו 14 בירושלים ובה נראים חלקי גופות מרוטשות של אדם שהתפוצץ; ישראל בדמות עכביש; ארה"ב בדמות תמנון החונק את סדאם חוסיין והורג את שני בניו - עודי וקוסי; שרון בדמות רוצח ילדים בחסות ארה"ב; ישראל כרוצחת ילדים, וכן קריקטורה עם מוטיב אנטישמי ישראל - בדמות חבושת כיפה - כמשתתפת בכינוס כלכלי בעוד היא מגואלת בדם. [ראה נספח מס' 3].

   

גם באמצעי תקשורת נוספים מתפרסמות קריקטורות בעלות תוכן מסית. היומון הפלסטיני "אל-קדס" פרסם קריקטורה אנטישמית בה נראים פלסטיני ועיראקי צלובים לרמז על כך שהיהודים חוזרים על מה שעשו לישו [ראה נספח מס' 3]. כמו כן, באתר ההסברה הרשמי של הרשות הפלסטינית http://www.ipc.gov.ps מתפרסמות קריקטורות בהן נראה שרון כרוצח.[34] באתר זה אף מתפרסמות תמונות של ילדים עם נשק ותמונות של חמושים "המתנגדים לכיבוש" [ראה נספח מס' 4] באתר זה יש אף הפניות ל"אתרים פלסטינים חשובים" כמו אתר של כתב העת המרכזי של תנועת פת"ח http://www.yafa-news.com שבראשו הסיסמא "פלסטין ערבית מן הים ועד הנהר" והאתר המזוהה עם תנועת החמאס http://www.palestine-info.info.

 

ד. דרכים אחרות להאדרת השהידים

מחנות קיץ המחנכים לשהאדה

מספר רב של מחנות קיץ כונו על שמותיהם של שהידים ללא אבחנה בין אלו שהיו מעורבים בפיגועים בשטחים או שביצעו פיגוע התאבדות בתוך הקו הירוק. להלן כמה דוגמאות שהתפרסמו בתקשורת הפלסטינית:

שני מחנות קיץ על שם המחבלת המתאבדת הראשונה, ופאא' אדריס בקלקיליה ובמחנה הפליטים אל-אמערי[35], מחנה קיץ במזרח עזה על שם המחבלת המתאבדת איאת אל-אח'רס ואשר אורגן על ידי השביבה של הפת"ח,[36] מחנה הקיץ על שם מפקד הזרוע הצבאית של הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא" בטול כרם ראיד כרמי, מחנה קיץ בעזה על שם מפקד "גדודי חללי אל-אקצא" בעזה, ג'יהאד אל-עמרין[37], מחנה הקיץ על שם השהיד מחמוד אל-ג'מאצי שפוצץ ספינת דבור בעזה[38], קייטנה בישוב עזון שבמחוז קלקיליה שארגנה מנהלת ההכוונה הלאומית על שם השהיד מחמד סלים, פעיל בזרוע הצבאית של החמאס, "גדודי עז אל-דין אל-קסאם" שנהרג בשעה שניסה לפוצץ טנק[39], מחנה הקיץ לנערים בדיר אל-בלח על שם השהידים [40], מחנה הקיץ לנערים על שם "השהידים של צוריף"[41],מחנה הקיץ "הנאמנות לדמם של השהידים"[42], מחנה הקיץ על שמם של השהידים ממחוז רפיח[43] קייטנת "העצמאות והשיבה" בשכם[44].

 

כמו כן, במחנה הקיץ של הזרוע הצבאית של הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא", במחוז חברון ערכו הילדים טקס סיום במהלכו הציגו הצגה בשם "חתונתו של השהיד" [המדובר בחתונה בגן העדן עם שבעים ושתיים שחורות העין][45]

 

"אגודת הצדקה לסיוע ליתומים ולנזקקים" ביריחו המקורבת לתנועת החמאס חתמה את קייטנות הקיץ שלה בתערוכה של עבודות יד. 230 הילדים שהשתתפו בקייטנות התחלקו לקבוצות הנושאות שמות בעלי קונוטציה אסלאמית ופוליטית. חלק מן השמות היו: ח'נסאא, אל-טיאר[46], וגן עדן.[47]

 

קריאה לרחובות ומתקנים על שמם של שהידים

עיריית ח'אן יונס חנכה רחוב על שם השהיד אסאמה אל-נג'אר, מי שהיה ידוע כדובר הזרוע הצבאית של הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא", ואשר מת במהלך עימות עם צה"ל קרוב לנצרים. ראש עירית חאן יונס, ד"ר אסאמה אל-פרא הדגיש את חשיבות האירוע אשר לדבריו "מעניק כבוד לרוחו של השהיד אסאמה נג'אר"[48]

 

"איחוד משפחות השהידים" חנך במחנה הפליטים ג'אבליה מבנה לזכרם של השהידים ממחנה הפליטים וכן "ארכיון האצילות והגאווה" הכולל את שמותיהם של 750 השהידים ממחוז צפון עזה שמתו משנת  1967 ועד היום. בטקס נכחו חברים במועצה המחוקקת ושרים. השרה לעניינים חברתיים, אנתצאר אל-וזיר נשאה דברים בשמו של יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת ואמרה: "שמות השהידים אשר הפכו את סיסמת המאבק למען העצמאות למוחשית יוסיפו להיות אות ומופת אותו יניח מחנה הפליטים ג'באליה על אדמת המולדת ו[השהידים] ייזכרו לטובה בשל הקרבתם למען האדמה והמולדת... העם הפלסטיני הממשיך להקריב ולעמוד איתן מאמין בנחיצותו של הניצחון ובהשלמת שליחותו הצודקת."[49]    

 

ה. בכירים פלסטינים מעודדים אלימות ושהאדה

יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, נפגש במקאטעה בראמאללה עם ילדים ממחנות קיץ בירושלים וסביבותיה ואמר: "ילד מילדנו או ילדה מילדותנו יניפו את דגל פלסטין מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה." עוד אמר "ברוח ודם נפדה אותך, הוי פלסטין", "מיליוני שהידים לירושלים צועדים" והוסיף: "הוי חברים לדרך ולמסע, הוי חבריו לדרך של לפארס עודה, אני מבקש מכם שנקרא ליום הזה יום פארס עודה... יחדיו וכתף אל כתף עד ירושלים"[50]

 

"גדודי חללי אל-אקצא", הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח, פרסמו גילוי דעת בו הודיעו כי הם ימשיכו בביצוע "פעולות מסירת הנפש [אסתשהאד]... כדי לפרום את חוטי המזימה המכונה שרם אל-שיח' ופסגת עקבה."[51]

בגילוי דעת אחר מטעם "גדודי חללי אל-אקצא" נכתב בעקבות הכוונה להעביר את המבוקשים שמצאו מקלט ב"מוקאטעה" ליריחו, "לעמוד מול הבוגדים והסוכנים. יש לקטוע כל יד שתישלח [כדי לפגוע] במג'אהדין המגנים על אדמתנו ועל עמנו ולהתייחס אליה כאל יד ציונית. כמו כן, אנו קוראים לכל  הגיבורים, לוחמי הג'יהאד ולאלו המוכנים למסור את נפשם לבצע את פעולותיהם בתוך הישות [הציונית] הגוזלת כדי להרעיד את האדמה תחת רגליהם ולהכשיל את תוכניותיהם"[52]

 

אחמד ג'בארה אבו סוכר, ששוחרר ממאסר על ידי ישראל יום לפני פסגת עקבה קרא במהלך מסיבה שנערכה לכבודו בבית לחם לפלגים הפלסטינים, באופן עקיף, לחטוף חיילים ישראלים כדי להחליפם באסירים פלסטינים: "אין ביטחון או שלום לאספסוף הזה ללא שחרור האסירים. אני מזכיר לכל הפלגים הלאומיים והאסלאמיים כי תמורת שלושה חיילים יהודים שוחררו 1150 אסירים פלסטינים בפעולת החילופין המפורסמת. [הכוונה לעסקה ב-1985 בין ישראל לארגונו של אחמד ג'בריל - החזית העממית המפקדה הכללית]" עוד אמר: "[ישראל] היא מדינה חזקה המחזיקה בנשק להשמדה המונית אבל היהודים אוהבים את החיים ואנו אוהבים את החופש ומוכנים למות למענו... השהידים שלנו בגן עדן וההרוגים שלהם בגיהנום" [53]

 

ו. הסתה אנטי אמריקאית

נאהצ' מניר אל-רייס, חבר המועצה המחוקקת, כתב בטורו השבועי ביומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה"[54] מאמר בו הוא קושר בין "חזון ארמגדון" [מלחמת גוג ומגוג על פי גרסת הפונדמנטליסטים הנוצרים], "חזון הציונים וחזונם של אלה המתנהגים כציונים" מצד אחד, לבין התנהגותם של הנשיאים האמריקאים התומכים בישראל מצד שני. לדבריו, אלה המתנהגים כציונים והמאמינים ב"חזון ארמגדון" שעלו בימים אלה לשלטון באמריקה, "הפכו להיות שליטים יחידים בעולם והחלו להתנהג כמי שמציתים את אש הגופרית."

 

לאחר שסקר את הנשיאים האמריקאים "הציונים" - וודרו וילסון, הארי טרומן, רונלד רייגן, ג'ימי קרטר, ריצ'ארד ניקסון, ג'ורג' בוש האב וביל קלינטון - מתייחס אל-ריס לבוש הבן ואומר, למעשה, כי מקורה של הפוליטיקה האמריקאית הוא בפוליטיקה הישראלית. הוכחה לכך היא כי "אפילו כוחות הכיבוש האמריקאי בעיראק מבקשים הדרכה ומחקים את הכיבוש הישראלי במלחמתו בפלסטינים... אפילו המטכ"ל האמריקאי לא מצא שם אחר ליחידותיו המיוחדות שנשלחו לדכא את ההתנגדות העיראקית מלבד 'יחידה 101' על שם היחידה שהקים צבא הכיבוש הישראלי בתחילת הכיבוש של פלסטין לפני חמישים שנים, אז עמד בראשה אריאל שרון..."

 

אל-רייס ממשיך ואומר כי כעת מה שחסר הוא להכניס לחזית את הוליווד אשר תורמת להסתה נגד הערבים והמוסלמים בהסתמך על דבריהם של האוונגליסטים המתנהגים כציונים. על מנת להדגיש את הקשר בין הוליווד ליהודים מונה אל-רייס רשימה של אנשי מפתח יהודים בהוליווד. אל-רייס מסיים את מאמרו בציטוט מפי "הכותבת האמריקאית הלא ציונית גרייס האלסל: 'התנהגות זו תביא באופן ישיר, בידיעת הציונים האוונגליסטים, לשואה אכזרית יותר ממה שמוחו הקרימינאלי של היטלר היה יכול ליצור' "[55]

 

נספח מס' 1

הסתה פלסטינית בתקופה שבין פרסום מפת הדרכים לבין פסגת עקבה

א. נאום ערפאת בפני ילדי אסירים ועצורים פלסטינים

יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, אמר במהלך פגישתו עם ילדים במוקאטעה ברמאללה ב"יום הילד הבינלאומי" ב-1.6.2003:

 

"הו יקיריי,

הו גורי האריות [בניה] של פלסטין,

הו פרחי [בנות] פלסטין,

הו עתידה של פלסטין,

הו עוצמתה ותפארתה של פלסטין,

ממכם [בא] הגיבור העולמי, פארס עודה זהו סמלו של העם הפלסטיני העומד בגבורה, בגאווה ובכוח הרצון עם האבן הפלסטינית למול הטנק הישראלי. זהו עם הגיבורים שאינו חושש מפני הטנק והם דבקים במקומם עד ליום הדין. הנביא [מחמד] אמר: קבוצה מתוככם תישאר... עומדת על המשמר מפני אויביכם, אויביהם אינם יכולים לפגוע בהם והם ינצחו בעזרת אללה. נאמר לשליח אללה [מחמד]. היכן הם [בני אותה קבוצה]? ומי הם [בני אותה קבוצה]? אמר [הנביא מחמד]: הם מירושלים ומסביבותיה של ירושלים, מירושלים ומסביבותיה של ירושלים. והם עומדים [בפני אויביהם עד ליום הדין וכל שהיד מתוכם משתווה [בערכו] לארבעים שהידים מכם. למי אמר זאת [הנביא]? לחבריו. הוא אומר להם שהיד אחד מאלה [אנשי ירושלים] משתווה בערכו לארבעים שהידים מכם. זוהי זכות שאללה העניק לכם, הוי ילדי וילדות פלסטין"[56]    

 

ב. דרשת יום שישי בטלוויזיה הפלסטינית

בדרשת יום שישי ה- 2.5.2003 שנערכה במסגד עזה דיבר השיח' אבראהים מודייריס בשבח השהידים:

 

"היהודים אינם יכולים להשפיע על פעולותיהם של צעירינו ושל ילדינו. אולם אללה בחר עבורכם את השהאדה, כדי לבחור מתוככם את השהידים של תושבי פלסטין. אללה בחר מתוכנו שהידים, כמאמר המשורר: מי שלא מת בחרב מת בדרך אחרת. יהיו אשר יהיו הסיבות – המוות הוא אחד. וההוכחה לכך [היא], כמאמרו של אללה: המוות ישיג אתכם גם אם תהיו במיטתכם. אלה שנגזר עליהם למות יתגלו אפילו במיטתם. כלומר, הם ימותו שלא בדרך השהאדה. אללה העניק כבוד לצעירינו, לעמינו ולאומתנו, בכך שבחר בכם ובכך שבחר מתוככם את השהידים, הוי, תושבי פלסטין. ולכן, אתם ראויים לקבל ברכה בשעה שאתם נאחזים באדמה זו...

 

האם השהיד מת כמו יתר המתים, [דבר] שמחייב אותנו להגיש תנחומים ולהתאבל עם בני משפחתו, עם חבריו ועם מקורביו? או, האם השהיד נהנה מסגולות ומיכולת לחולל מעשי ניסים, דבר שמעניק לנו זכות לברך את השהיד ואת בני משפחתו? השהיד, הו עבדיו של אללה, איננו מת ככל המתים. יתירה מכך, אין לנו זכות לומר עליו כי הוא מת. וזאת, על פי ציווי מעל הרקיע השביעי, מאת אללה עצמו לשהידים, מתוך כבוד לשהידים. הדבר נזכר בשתי סורות בקוראן... אללה אוסר עליכם לומר כי השהיד הוא מת, והוא אומר [בקראן]: "אל תאמרו כי מי שמת למען אללה, כי הם מתים אלא הם חיים ואתם אינכם מרגישים". [קוראן: 3:169]

 

איננו יכולים לדמיין את חייהם [של השהידים]. הם עוזבים חיים בזויים ושפלים בעולם הזה על מנת שיעלו ויחיו בקרבתו של אללה  [קרבה] שרק אללה מכיר. הם חיים בקרבת אללה, יש להם תכונות של אנשים חיים והם מקבלים את גמולם כדרך שמקבלים החיים בעולם הזה. אבל, הוי המאמינים, מה רב המרחק בין גמול זה וגמול זה, מה רב המרחק בין גמול בעולם הזה השפל והנחות לבין הגמול שרק אללה לבדו מכיר, שם ליד כס הכבוד, ליד כס כבודו של הרחמן. ברכות לשהידים, שהרי הם חיים לצד אלוהיהם ומקבלים את גמולם שם. הם שמחים כפי שאנו שמחים בעולם הזה, אך מה רב המרחק בין שמחה זו לבין שמחה זו. יש הבדל בין השמחה שלנו על משהו מענייני העולם הזה ובין שמחתם שם במנעמי גן העדן העליון: 'הם שמחים בכבוד שאללה העניק להם'. אחר כך הם מביאים בשורה טובה ומבקשים בשורה טובה עבור אחיהם שלא הצטרפו אליהם...

 

הם אינם יודעים מהו פחד של העולם הזה, והם אינם נעצבים, כפי שהם היו עצובים בעולם הזה.

אין לחשוש לגביהם, והם אינם עצובים. אלה הם השהידים, השהידים הנמצאים במרומים ליד אללה... שכן, השהידים נמצאים בגן העדן. מידותיהם הנעלות ומעשי הנסים של השהידים הם רבים מספור, היות שרק אללה לבדו יודע אותם. אבל, מה אנו יודעים ממעשי נסים אלה?! שמעו את דברי נביאכם כשהוא מונה את מידותיהם של השהידים. לכן, יש לנו זכות לברך את השהידים ולא להגיש דברי תנחומים וצער על השהידים, אם הם [הקריבו את עצמם] למען אללה...

 

"מי שנלחם למען כך שדברי אללה יהיו העליונים, הרי שהוא [נלחם] למען אללה. ולכן, השהידים הללו, חי אללה, האם לא ראוי שיימחל [לשהיד כזה] עם הקזת הדם הראשונה ממנו? האם לא ראוי השהיד שיינצל מייסורי הגסיסה, מאותם ייסורי מוות שעליהם אמר הנביא: המוות כרוך בייסורים שאין אדם הניצל מהם, מלבד השהידים. אפילו הנביאים, השליחים והמלאכים ביום מותם אינם ניצלים מהם. אולם השהידים ניצלים מייסורי המוות וזהו אחד מן הניסים של השהידים. האם לא ראוי לשהיד כי יינשא ל-72 [בתולות] שחורות העין? האם לא ראויה משפחתו של השהיד שהוא ילמד דברי זכות על 70 מבני משפחתו? האם לא ראוי לשהיד שילבישו אותו בבגדי כבוד ביום תחיית המתים? האם לא ראוי לשהיד שרוחו תחיה בקרביהן של ציפורי גן העדן הירוקות החגות סביב כס הכבוד? האם לא ראוי השהיד שבאותה העת שאללה ישאל אותו מה רצונך, הוא היחיד שיענה באותה העת: אני רוצה שיחזירו אותי אל העולם הזה על מנת שאיהרג למענך עשר פעמים, הוי אלוהיי. ואללה יאמר אז: כבר פסקתי לגביהם שלא יחזרו אל העולם הזה.

 

כאשר השהיד רואה את היתרון של השהאדה והמוות למען אללה הוא מייחל לחזור לעולם הזה על מנת שייהרג בו עשר פעמים. השהיד, הוי עבדי אללה, שוכן בגן העדן העליון, יחד עם הצדיקים והנביאים. השהיד  - די לו בכך שהוא איננו חש את מכת החרב או את כאב המוות או ההריגה,

אלא, כפי שאחד מכם חש בעקיצת [הצרעה], כדברי הנביא. זהו חסד הניתן לשהיד. השהיד נמצא במרומים אצל אללה. ברכות לשהידים שלנו, ירחם אללה על השהידים שלנו וייטול אותם תחת חסותו וינקום את דמם..."[57]

 

נספח מס' 2

שיר שלום פלסטיני

"עוף עם הציפורים,

לא משנה מה הוא שמך או מי אתה.

אל תבכה, אלפים אוהבים אותך

שירו עמי את שיר השלום.

הסיפור הוא אנחנו,

החלומות שלנו, הנשמות שלנו.

מחר האביב יתחיל

היונים יעופו.

הו אדמתי, הו אימי

סבלם של האנשים הוא סבלי.

לבי הוא מלאך קטן

חולם על השלום

שירת היונה.

הו חירות,

זהו חלומי

הו חירות,

זוהי נעימתי

קריאתי נישאת בתפילה

הו כל כולי 

כנפיי שבורות

לבי בוכה

נפשי חולמת

מתרוממת למקום גבוה

כנפיי שבורות

לבי בוכה

נפשי חולמת

מתרוממת למקום גבוה

הו ציפור יפה,

הו פרפר,

קח את ידי

ועזור לי לעוף

בשמים שלי

זהו חלומי

הו חירות...

הבוקר נפתח בשירת הציפורים

חלומות חדשים מרחפים מעל הים.

הבוקר נפתח בשירת הציפורים

חלומות חדשים מרחפים מעל הים.

הו ציפורי היפה,

הו פרפר,

בוא נעוף יחדיו

כל הזמן גבוה יותר.

הו חירות...

חירות נשענת על האהבה 

אמר הילד לילדה

שמש זורחת כמו לבנה

זאת נשמתי מבטאת.

הו ביטוי לאהבה

זה קול נשמתי

היענו לקריאתי

ושירו עמי את שיר השלום

הו חירות...

הו חירות

זהו חלומי

שמע אלוהים

קריאתי נישאת בתפילה."[58]

 

 

 

נספח מס' 3

קריקטורות

להלן מספר דוגמאות של קריקטורות שפורסמו בעיתונות הפלסטינית בנושאים הבאים: קריקטורה שפורסמה יום לאחר הפיגוע בקו 14 בירושלים ובה נראים חלקי גופות מרוטשות של אדם שהתפוצץ; ישראל בדמות עכביש; ארה"ב בדמות תמנון החונק את סדאם חוסיין והורג את שני בניו - עודי וקוסי; שרון בדמות רוצח ילדים בחסות ארה"ב; ישראל כרוצחת ילדים, וכן קריקטורות עם מוטיב אנטישמי ישראל - בדמות חבושת כיפה - כמשתתפת בכינוס כלכלי בעוד היא מגואלת בדם וכן קריקטורה המציגה את רעיון צליבתם של העם הפלסטיני והעם עיראקי כפי שהיהודים עשו בהיסטוריה לישו.

המתפוצץ 

 

 

 

 אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.7.03

ישראל כעכביש; הכותרת: "חומת מגן" 

 


אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.6.03


 חונקים את סדאם

  

  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.7.03

 

ישראל וארה"ב לילד: "אתה טרוריסט" 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.6.03

ישראל: "אנו רוצים שלום" 

 

 

 

 

 

  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.6.03

 

 "ישראל נכנסת ל"המועדון הכלכלי הבינ"ל

 

 


   אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.6.03.

 

צליבת העמים, העיראקי והפלסטיני


 אל-קדס (רש"פ) 22.7.03

נספח מס' 4

תמונות של ילדים עם נשק ותמונות של חמושים "מתנגדים לכיבוש"

באתר של משרד ההסברה הפלסטיני - http://www.ipc.gov.ps 

  

http://www.ipc.gov.ps/photo%20gallery/photo/pal/a/0002.jpg


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 http://www.ipc.gov.ps/photo%20gallery/photo/pal/a/0011.jpg  

 

 


 http://www.ipc.gov.ps/photo%20gallery/photo/pal/a/0017.jpg


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

http://www.ipc.gov.ps/photo%20gallery/photo/res/0017.jpg

 


[1]  אל-קדס (רש"פ), 5.6.2003.

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.7.2003.

[3] על ספרי הלימוד הפלסטינים ראה דו"ח ממרי [מס' Special Report - No. 6] ובו לדוגמא פרק המחנך לשהאדה בספר הלימוד לכיתה ו'. בעמ' 47 בספר צוטטו שורות משיר לאומי מוכר של המשורר עבד אל-רחים מחמוד האומרות: "לנפש האצילה שתי מטרות בוא המוות והשגתו.”http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sr&ID=SR00601 

[4] במסגרת קריטריון זה נכללים בסקירה גם גילויי הסתה נגד ארה"ב ובריטניה.

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.7.2003.

[7]  הטלוויזיה הפלסטינית ב-28.7.2003.

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.7.2003. דוגמא להסתה במסגדים ראה דרשתו של אבראהים מודיריס כחודש לפני פסגת עקבה בנספח מס' 1.

[9] אל-קדס, (רש"פ), 8.7.2003.

[10] אל-איאם (רש"פ), 3.7.2003.

[11] אל-איאם (רש"פ), 23.7.2003.

[12] אל-קדס (רש"פ), 4.7.2003 מתוך ראיון עם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית.

[14] אל-קדס, (רש"פ]), 6.7.2003.

[15] אל-איאם, (רש"פ), 6.7.2003.

[16] אל-קדס (רש"פ), 15.7.2003. אל חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.8.2003

[17]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.8.2003.

[18]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.8.2003.

[19]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.8.2003.

[20] עמר בן אל-ח'טאב [מת בשנת 644] היה החליפה השני.

[21] צלאח אל-דין אל-איובי כבש את ירושלים מידי הצלבנים בשנים 1187-1188.

[22] הטלוויזיה הפלסטינית (רש"פ), 15.8.2003.

[23]אל-חיאת אל-ג'דידה, אל-איאם, אל-קדס (רש"פ), 13.6.2003.

[24] אל-איאם (רש"פ), 10.7.2003.

[25]  אל-קדס (רש"פ), 4.7.2003.

[26] אל-קדס (רש"פ), 18.7.2003.

[27] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.7.2003.

[28] אל-חנסאא בנת עמר היתה משוררת מן התקופה הטרום איסלאמית שהתאסלמה בתקופת הנביא מחמד. נחשבת לאם השהידים שכן לאחר שארבעת ילדיה מתו בקרב אל-קאדיסיה לא התאבלה עליהם אלא הודתה לאללה אשר כיבד אותה במותם.

[29] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.6.2003.

[30] אל-קדס (רש"פ), 7.7.2003

[31] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.7.2003

[32] ראמי סעד שמת ב- 1.5.2003 במהלך היתקלות עם צה"ל בשכונת אל-שוג'אעיה בעזה. לדבריה "ראמי היה אחד מחברי יחידה 103 שביצעה פעולות צבאיות רבות ואשר היה לה את הכבוד לערוך את הפיצוץ הראשון של הטנק הציוני הראשון באינתיפאדת אל-אקצא וארוע זה צולם." האירוע המצולם בו נראים ראמי וחבריו מפוצצים טנק ישראלי מופיע באתר האינטרנט של אומיה ג’וחא שכתובתו אף מופיעה על גבי העיתון. ראה: פלסטין אל-מסלמה (לונדון), יולי 2003.

[33] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 7.7.2003.

[35] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.7.2003. אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ),  10.8.2003

[36]  אל-קדס (רש"פ), 14.8.2003.

[37] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.7.2003.

[38] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 18.7.2003. 

[39] אל-איאם (רש"פ), 28.7.2003.

[40]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.7.2003.

[41] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.7.2003.

[42] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.7.2003.

[43] אל-איאם (רש"פ), 29.7.2003.

[44] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 19.7.2003

[45] אל-איאם (רש"פ), 21.7.2003. 

[46] הכוונה היא ככל הנראה לג'עפר אבן אבו טאלב ,בו דודו של הנביא, אשר נודע בכינויו ג'עפר אל-טיאר ונודע למופת להקרבת הנפש. הוא נהרג בקרב אל-מאתה בשנת 630 והתפרסם בנחישותו בקרב היות ונלחם בידו השמאלית לאחר שידו הימנית נקטעה , לאחר מכן גם ידו השמאלית נקטעה והוא נפל בקרב.

[47] אל-קדס (רש"פ), 10.7.2003.

[48] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.7.2003.

[49] אל-איאם (רש"פ), 29.7.2003.

[50] הטלוויזיה הפלסטינית, 10.7.2003.

[51]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.6.2003.

[54] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 4.8.2003.

[55] ציטוט זה לקוח מספרה של גרייס האלסל, Prophesy and Politics שיצא לאור בשנת 1996.

 [56]הטלוויזיה הפלסטינית, 1.6.2003

[57]  הטלוויזיה הפלסטינית (רש"פ), 2.5.2003.

[58]  הטלוויזיה הפלסטינית (רש"פ), ב-28.7.2003.