המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קריאה לחידוש הלכות האישה באסלאם
1/9/2003

 

קריאה לחידוש הלכות האישה באסלאם

 

מחמד כמאל מצטפא, המשמש כאמאם במסגד בדרום ספרד חיבר ספר בשם "הנשים באסלאם". ספר זה עורר סערה בספרד, משום שהוא מסביר לגברים כיצד להכות את נשותיהם, תוך שהוא מסתמך על פסוק 34 בפרק הרביעי בקוראן הקובע: "בנוגע לנשים שאתם חוששים שלא תצייתנה, נזפו בהן, סלקו אותן מן המשכב, והכו אותן."

 

עת'מאן אל-רואף, סעודי בעל טור ביומון "אל-שרק אל-אוסט", מתח ביקורת על האמאם הספרדי ועל אינטלקטואלים שטענו כי הבעיה אינה נעוצה בהכאת הנשים עצמה אלא בדרך הצגתה בפני המערב. במאמרו, כתב אל-רואף:

 

"...קראתי מאמר של עיתונאי אסלאמי שמרן ומתון שמתח ביקורת על הספר והאשים את מחברו [האמאם הספרדי] בכך שהוא מציג תמונה מעוותת של האסלאם. לדבריו, מן הראוי היה שהאמאם ידבר על הדירוג אותו מצווה עלינו האסלאם [בדרך להכאת האישה]: ראשית, נזיפה, אח"כ גירוש [האישה] מהמיטה, ולבסוף ההכאה; [מן הראוי היה גם שיזכיר כי] עבדאללה בן עבאס קבע כי את ההכאה יש לעשות באמצעות קיסם או מטפחת. לסיכום אמר אותו עיתונאי: 'ספרים מסוג זה משרתים את מזימותיהם של אויבי האומה הזו'.

 

עם כל ההערכה שלי לאותו עיתונאי אסלאמי... ולמרות שאני יודע עד כמה הוא שוקד על הסברת האסלאם האמיתי למי שאינם מוסלמים ובעיקר במערב – נושא האישה באסלאם והאופן בו מתייחסים מוסלמים ושאינם מוסלמים לקשר בין גברים לנשים באסלאם הוא נושא סבוך המצריך טיפול רציני של אנשי הלכה והוגי דעות בעולם האסלאם.

 

לא ניתן לדון בנושא הכאת הנשים באסלאם... עם לא מוסלמים וגם עם נשים מוסלמיות רבות [במונחים] של צרכים, נימוקים, ושיטות הכאה  בלתי מכאיבות... לפני כמה שנים השתתפתי עם קבוצה של אקדמאים ערבים ומוסלמים בסימפוזיון על האסלאם והמערב שארגנה אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל שבארצות הברית. במהלך הדיון שנערך לאחר הצגת מחקרים הפנה אחד מהפרופסורים של האוניברסיטה, תורכי מוסלמי כפי שהציג את עצמו, שאלה למרצים המוסלמים שאני נמניתי עליהם. הוא שאל לדעתם בנושא הכאת האישה על ידי בעלה באסלאם. מומחי השריעה [שנכחו בדיון] השיבו תשובות מגוונות ובין היתר הסבירו את הסיבות והצידוקים להכאת האישה. כאשר השתמש אחד מהפרופסורים לשריעה  בעפרונו [לשם הדגמה] והכה בידו מכות קלות, תוך שהוא מסביר לנוכחים: 'כך היא הכאת האישה באסלאם, קלה ולא כואבת' פרצו באולם קולות צחוק  ותימהון. אחת המשתתפות האירופאיות בסימפוזיון ביקשה מהמרצים המוסלמים להציג תשובות הולמות יותר.

 

ההצדקות וההסברים אינם מתקבלים, משום שקיימת בקרב האינטלקטואלים במערב התנגדות בסיסית לעצם העיקרון של הכאת האישה. התשובה הטובה ביותר ששמעתי באותו סימפוזיון מאחד המרצים המוסלמים לא ניסתה להסביר או להצדיק את הכאת הנשים בידי גברים באסלאם אלא הסתפקה באמירה שהכאת נשים בידי גברים בארה"ב עולה בהרבה על הכאת נשים בידי גברים בכל חברה אסלאמית שהיא.

 

באחד הכנסים השנתיים של האגודה האמריקנית ללימודי המזרח התיכון (MESA), שנערך בוושינגטון לפני כמה שנים, ראיתי קבוצה של  צעירות מוסלמיות שחילקו בין משתתפי הכנס פסק הלכה של אחד מחכמי הדת המוסלמים החיים בקנדה, שפסק כי אסור לגברים להכות נשים. באותו כנס שמעתי מוסלמית אפרו-אמריקאית... תובעת מחכמי הדת המוסלמים לאסור הכאת נשים בידי גברים תוך הסתמכות על אותו בסיס הלכתי שאפשר לאסור את העבדות באסלאם...

 

כיצד יתכן שוויון בין האנשים, אם לא יהיה שוויון בין הנשים לגברים? כיצד יהיה שוויון בין הגברים לנשים כאשר הגברים סבורים שההלכה מתירה להם להכות את נשותיהם?... הקיצוניות והטרור הם תופעות חולפות בחברה האסלאמית והיא לא תמשך זמן רב; לעומת זאת, סוגיית האישה תמשיך להתקיים, כיון ששורשיה החברתיים קדומים והיא מחייבת טיפול יסודי.

 

הטפול בסוגיית האישה באסלאם אינו חייב להיעשות משום שהמערב וארגוני זכויות האדם בעולם דורשים להגיע לשוויון בין הגבר לאישה בעולם המוסלמי, אלא משום שזהו צורך של החברה המוסלמית. צרכים חברתיים, פוליטיים, וכלכליים מחייבים לטפל בבעיות האישה בעולם האסלאמי. החברות האסלאמיות סובלות מהפסדים כלכליים רבים מכיוון שמחצית ממשאביהן הכלכליים האנושיים מנוטרלים או שאינם מנוצלים באופן הטוב ביותר.

 

כדי להתחיל ולטפל בבעיית האישה במדינות האסלאמיות, עלינו, ראשית כל, להכיר בקיום הבעיה ולא להשלות את עצמנו שמצב האישה בחברות האסלאמיות שלנו טוב יותר מאשר בחברות אחרות. נכון שהשריעה האסלאמית העניקה לאישה באסלאם זכויות שנשות המערב אינן נהנות מהן עד היום, אבל המעשים בשטח בכמה מהחברות האסלאמיות הפכו את הזכויות האלה לזכויות על תנאי.

 

שמעתי אמירה זו מקבוצה הולכת וגדלה של צעירות מוסלמיות המתבטאות בכנסים בינלאומיים  ותובעות תובנה חדשה של הטקסטים ההלכתיים העוסקים באישה, כיון שחלק מהפירושים הקיימים כך הן מאמינות מחזקים תפיסות שגויות בנוגע למעמד האישה באסלאם. חלקן, כמו ד"ר רפעת חסן, מרצה באוניברסיטת לותיל בארצות הברית, מאמינות שהגשמת משימה קשה זו לא תיעשה כראוי אלא אם תאומץ על ידי הנשים המוסלמיות עצמן. לכן, חלק מהאינטלקטואליות המוסלמיות החדשות קוראות לנשים מוסלמיות להתמחות בהלכה האסלאמית כדי להבין את העמדה האסלאמית הנכונה כלפי האישה. הן תובעות שתהינה פוסקות הלכה באסלאם שתלכנה בדרכה של עאא'שה אשת מוחמד . שמתי לב שכמה צעירות מוסלמיות מצטטות בכנסים את דברי עאא'שה שהתנגדה לחדית' בנוגע לפסימיות ביחס לאישה והציגה גירסה שונה משלה.

 

התביעה הזו להבנה מחודשת של חלק מהפירושים העוסקים באישה באסלאם כפי שיצאו מהאסכולה של עאא'שה אם ניתן לכנותן כך צריכה לזכות לחשיבות מיוחדת בעולם האסלאמי ולתשומת לב של חכמי הדת. אי אפשר להתייחס לתביעות האלה במסגרת [הדיבורים על] מזימה נגד האישה, ערכיה והמוסר שלה בעולם האסלאמי. כאשר ניצבות חמש נשים מוסלמיות, עטויות רעלה, באחד מהכנסים הבינלאומיים, אחת מהם קנדית ממוצא לבנוני , השניה אפרו-אמריקאית, השלישית אשת עסקים ממלזיה, הרביעית צרפתיה טוניסאית והחמישית סטודנטית מצריה, והן דורשות לחדש את ההלכה העוסקת באישה באסלאם – לא ניתן, לדעתי, להתעלם מדרישה זו או להניח שמדובר במעשה אנטי-אסלאמי...  המוסדות האסלאמיים המסורתיים והשמרנים זנחו אותן והן נאלצו לפנות לועידות הלכתיות בינלאומיות כדי להביע את רעיונותיהן.

 

האם חכמי הדת של העולם האסלאמי ישימו לב לצורך להקשיב לקולותיהן התובעים לחדש את הלכות הנשים באסלאם?"[1]

 

 

[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.8.2003.