העיתונות הסורית: ארה"ב וישראל מנסות לזייף את ההיסטוריה של עיראק
לאחר שנמנעה מלדווח על נפילתה המהירה של בגדאד, נפנתה העיתונות הסורית הרשמית לתקוף את ארה"ב ואת ישראל ולהאשימן בהאשמות מהאשמות שונות. ביזתו של המוזיאון המרכזי בבגדאד סיפקה לפובליציסטים הסורים מטרה חדשה לחציהם.
תרכי צקר, בעל טור שבועי ביומון הרשמי "תשרין", כותב: "המחזה אשר נגלה לעיניהם של תושבי בגדאד לאחר שנכנסו אליה הפולשים האמריקאיים, זעזע את האנושות עד עומק נפשה: הביזה והגזל לאור יום שביצעו החיילים האמריקאיים במוזיאון המרכזי בבגדאד, המכיל גנזך היסטורי שלא יסולא בפז עבור האנושות כולה. לאחר זמן מה נמסר כי פה ושם נמצאו פריטים מהמוזיאון: כתובות יקרות ערך נתפסו בנמל התעופה הית'רו, מאות פסלים נתפסו בגבול הכוויתי ו[כן נתפסו] עשרות שכיות חמדה, אותן ניסתה מאפיית העתיקות להבריח לעיר בירה זו או אחרת. סרגון האכדי מגיע כשבוי לנמלי תעופה באמריקה; חמורבי, ממציא החוקים הראשון בהיסטוריה, נישא באזיקים לנמלי תעופה באירופה, ועשתר ואלים אחרים מהפרת והחידקל מוכנסים למזוודה ונישאים מגבול לגבול.
אך נבוכדנצר נראה פתאום בתל אביב. כמה מערוצי הלווין מסרו על הימצאותם של ישראלים בקרב הכנופיות אשר נכנסו למוזיאון ההיסטורי בבגדאד ולמוזיאונים אחרים, כדי להשיג נקמה היסטורית ולהגשים את [חזון] המדינה [היהודית] שבין שני הנהרות [הנילוס והפרת], כרמז ליכולתם לממש את האמונה התנ"כית על הקמת הקיסרות העברית מהפרת עד הנילוס. אתמול נגזלה פלסטין בצורה מקוממת, והיום נמשכות הידיים לשדוד ולבזוז לאור יום את סמלי ארץ הפרת והחידקל. הכוח, אשר תמך בגזל הזה אתמול והיום מעודד את התוקפנות נגד ההיסטוריה, הוא כוח אחד, גם אם הדרכים והשיטות השתנו והרעיונות הדמיוניים העתיקים הכתובים עדיין קיימים. ארה"ב יוצאת אלינו הפעם, לאחר שכנופיית הפרו-ציונים השתלטה על ההגה בממשל בוש ועל [קבלת] ההחלטות [בנושא] מלחמה ושלום. בדמיוני אני רואה את החייל הישראלי הנכנס למוזיאון המרכזי בבגדאד עם הבוזזים והגוזלים, מחפש אחר פסלו של נבוכדנצר ואומר לו: "חזרנו, הוי נבוכדנצר", ואחר לוקחו לתל אביב, כפות בשלשלאות.
ביזתם של המוזיאון בבגדאד ושל הספרייה הלאומית על כתבי היד הנדירים שלה, אשר זעזעה את המצפון העולמי, אינה יכולה להיות מקרית. מטרתה להרוס ולהחריב את ההיסטוריה של האזור ולסדר אותו מחדש על פי רצונו של הכוח הפולש ובהתאם למזימתו של המתכנן מתל אביב לנהל את מלחמת ההרס הזו, אשר לא שכנעה איש בסיבותיה ובנימוקיה. אם המטרה בתקיפת עיראק היתה הפלת המשטר, שגילו כשלושה עשורים, מדוע יש להתיר פגיעה בהיסטוריה של עיראק, אשר נמשכת אלפי שנים?
אין מנוס מלחפש אחר המרוויחים ממעשה זה, אלו אשר בודאי תכננו אותו כדי שישרת את מטרותיהם ומגמותיהם: להשתלט על האזור באמצעות מחיקת זהותם של האחרים ועיוות עומקם התרבותי כדי להבליט את ההיסטוריה המזויפת שלהם, כאילו היא ההיסטוריה האמיתית, וכדי להציג את הגזלן והכובש כאילו הוא בעל הזכות היחידי לשליטה ולהגמוניה, וכבעל היסטוריה וגאוגרפיה, בעוד תושבי האזור אינם אלא כלים במשחק הזיוף ההיסטורי הגדול. איש אינו חושד כי הציונים הם העומדים מאחורי מזימות לטווח ארוך כגון זו בניסיון להפוך את ישראל לבעלת המלה האחרונה באזור ולבעלת חסינות מוחלטת מפני המציאות ההיסטורית המקיפה אותה והופכת אותה באופן קבוע לישות גזענית וזרה המוקעת ע"י כל עמי המזרח [התיכון] ותושביהם[1]...".
בעל טור אחר ב"תשרין", שוקי בע'דאדי, מאשים גם הוא את ארה"ב, כמי שעומדת מאחורי הביזה כדי להשיג מטרות מרחיקות לכת: "האסון הזה לא קרה בשל טעות לא מכוונת. מדוע ניצל בניין מיניסטריון הנפט מההפצצה, ומדוע כאשר נכנסו הכובשים [לבגדאד], הדבר הראשון שעשו היה להגן על [מיניסטריון הנפט] מכל רע? הם יכלו לנהוג באותו אופן גם במוזיאון, בספרייה ובבניין הרדיו אילו רצו בכך... ומדוע רצו להשמיד את המוזיאון, לשרוף את הספרייה ולהרוס את ארכיוני הרדיו והטלויזיה בצורה כה נוראה? מה זוממים הפולשים עבור העתיד שלנו, כאשר הם מוחקים את ההיסטוריה שלנו?...
אין ספק שזיוף ההיסטוריה הופך קל יותר עבור הזייפן כאשר נסללת בפניו הדרך למחיקת הזיכרון, כפי שמוחקים סרט הקלטה לפני שמקליטים עליו מחדש. הפולשים הצליחו עד כה למחוק את הסרט ההיסטורי בעיראק מעל פני האדמה אך לא את עומק הקיום. אך הם לא ייעצרו כאן, הם ימשיכו בנסיונותיהם לזייף להמציא ולהקליט מחדש לטובת הרעיון האמריקאי-ציוני, או לכל הפחות למחות את המידע מזכרונם של הדורות הבאים במטרה להחליש את רגשות ההשתייכות הלאומיים שלהם ואת גאוותם על עברם המפואר.
[כעת] צומח דור אשר אינו מכיר את ההיסטוריה של עמו לעומקה, אינו מאמין ביכולתו ואינו גאה להשתייך אליו. דור כזה ניתן יהיה להפנות בקלות לעבר נאמנות לעמים ותרבויות חזקים ומיומנים יותר ב[מלאכת ה]זיוף וההמצאה. [כך] יוכלו [האמריקאים] לשנות את מנהגי התרבות והחינוך בעיראק, יחברו עבורה ספרי לימוד חדשים, וישמיטו מספרי ההיסטוריה את זכר שומר, בבל ונינוה, את תולדות מהפכות השחרור הלאומיות, את שמות גיבוריהן ואת מה שבאמת קרה בבגדאד לאחר נפילתה...[2]"
