תגובות סוריות להפצצה הישראלית בעין אל-צאחב
ההפצצה הישראלית על מחנה עין אל-צאחב שבשטח סוריה והתמיכה האמריקאית במעשה עוררו תגובות בתקשורת הסורית, בעיקר על רקע החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה שהתקבל ע"י הקונגרס האמריקאי.
מדחת צאלח, חבר הפרלמנט הסורי, אמר[1] לשבועון הישראלי "כל אל-ערב": "הפעולות הישראליות האלה באות בעקבות התוקפנות האמריקאית בעיראק וכיבושה. סוריה מנסה לגנות את ההתקפה הזו בדרכים דיפלומטיות, דרך הליגה הערבית ומועצת הביטחון. מובן, שאם המצב יתפתח העניינים יכולים לקבל אופי שונה... אם ישראל תמשיך בתוקפנות שלה, הרי שהתוצאות יהיו הרות רעה. הצהרות הבכירים הסורים מהוות מסר לישראל, שאם תמשיך בתוקפנותה - האזור כולו ייכנס לרתיחה ולמתיחות, ומה שראינו בדרום לבנון הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. ההפסד לא יהיה רק של צד אחד אלא של שני הצדדים".
העורך הפוליטי של היומון הרשמי הסורי "תשרין" כתב[2]: "הגורמים והאישים אשר פעלו להכנת מה שנקרא "החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה" ותומכי החוק בקונגרס מייצגים את הקנאים הקיצוניים, אשר פועלים בכל דרך אפשרית לקלקל את האווירה בין הערבים לבין הממשל האמריקאי ולמנוע כינונם של יחסים מאוזנים על בסיס של כבוד הדדי, תוך שמירה על האינטרסים של כל הצדדים וללא הכתבות ותנאים מסרבלים, שמטרתם לפגוע בריבונות המדינות, בערכיהן וברצון עמיהן.
סוריה, אשר נפגעה מהטרור יותר מאשר [מדינות] אחרות, פעלה ועודנה פועלת בכל החוגים הבינלאומיים נגד הסיבות לתופעת הטרור, הגורמים לו והתנאים לקיומו, תוך ראייה כללית ולא על בסיס סלקטיבי ומפלה נגד אזור זה או אחר, או מדינה זו או אחרת.
עמדותיה המעשיות של סוריה נגד הטרור ידועות, וארה"ב עצמה נוכחה בהן כמה וכמה פעמים. אם "החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה" מסתמך על טענות מבישות בנוגע ל"פיתוח נשק השמדה המונית", הרי שהעולם כולו יודע כי סוריה היא זו שדרשה ועודנה דורשת לפנות את האזור כולו מנשק השמדה המונית, והיא מחויבת להסכם האיסור על נשק גרעיני (אשר ישראל מסרבת לחתום עליו). סוריה העלתה בפני מועצת הביטחון החלטה בדבר איסור על נשק השמדה המונית באזור כולו, אך ארה"ב התנגדה לה וסירבה להכניס אותה לסדר היום..."
מיכאל עוץ', פרשן פוליטי לבנוני, כתב[3] בטורו האישי ביומון הממשלתי הסורי "תשרין": "שרון הרמאי, שאינו יכול לעמוד מול האינתיפאדה בפלסטין, צבאו הפצוע והשבור, הנכשל בשמירה על בטחונה של הישות הציונית ומובך ע"י ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית, ההנהגה הקיצונית בתל אביב והצל שלה בוושינגטון נראים כמי שהחליטו לדחוף את האזור לעבר הלא נודע ולהפכו לכדור אש אשר רסיסיו פוגעים ביציבות העולמית...
מה רוצות ישראל וארה"ב? מהי מטרת הקמפיין התקשורתי המאורגן נגד סוריה ואיראן, אשר מנהיגים הבית הלבן ואנשי שרון בתל אביב?... הקמפיין התקשורתי המרוכז נגד סוריה, איראן, ההתנגדות הפלסטינית ולבנון והמשך הברית בין הממשל האמריקאי והישראלי מהווים רמזים עבים על כוונות תוקפניות קרובות שעלולות להביא להרפתקאות שיציתו את האזור, ישבשו את האיזון והיציבות הנוכחית וישפיעו לרעה על היציבות העולמית ועל מאזן הכוחות...
ההיגיון האמריקאי-ישראלי השולט הוא היגיון הרפתקני מטורף. חוסר האונים האופף את שני הממשלים והמהירות שבה שקעו במשברים עלולים לגרום להם לצאת להרפתקאות לא מחושבות שיש לעמוד מולן..."
בעל הטור עמר ג'פתלי כתב[4] ביומון "תשרין": "התוקפנות הישראלית כלפי סוריה אינה מוצדקת ומנוגדת לעקרונות החוק הבינלאומי ולאמנת האו"ם... הנשיא בוש נתן לשרון גיבוי פוליטי רטרואקטיבי למחרת התוקפנות ותמך בו שימשיך במזימותיו באמתלה של מלחמה ב"טרור", בידיעה שמעשיו של שרון הם הם הטרור...
מוזר שעמדה אמריקאית זו, אשר מאמצת את הזוית הישראלית, באה בד בבד עם כינוס דחוף של מועצת הביטחון בנושא התוקפנות וגינויה, ונראית כתומכת בתוקפנות, עד [כדי כך] שהנציג האמריקאי במועצת הביטחון ציין כי הממשל האמריקאי יסכל פעם נוספת עמדה צודקת של מועצת הביטחון המתבססת על ההיגיון ועל החוק הבינלאומי."
תרכי צקר, בעל טור ביומון "תשרין", כתב[5]: "זו אינה הפעם הראשונה בה עומדת סוריה בפני איום והטלת טרור והפחדה. איננו רוצים להתפאר כי בידי סוריה קלפים רבים שהיא יכולה לעשות בהם שימוש בפני מערכות הלחצים שהיא עומדת מולם, אך סוריה תומכת בדו שיח בונה, והיא משוכנעת כי ארה"ב היא האחראית הראשית להשגת שלום במזה"ת... והיא הכח היחיד שיכול לשכנע את ישראל לדבוק בהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית.
סוריה לא תיכנע לאיומים, הפחדות או ייאוש. התוקפנות נגד סוריה זכתה לגינוי עולמי כולל, ו[אילו] עמדת סוריה זכתה להערכה רבה. ה"חוק לדרישת דין וחשבון מסוריה" אינו סוף העולם. זהו מעשה שזכה לגינוי של רוב מדינת העולם, היודעות מי העומד מאחוריו ולטובת מי הוא נוטה".
חסן חרדאן כתב[6] ב"תשרין": "התוקפנות [הישראלית] היתה מתוכננת מראש, כפי שנמסר בתקשורת הישראלית, והתזמון נבחר אחרי פעולת ההקרבה [בחיפה]. המקום שהופצץ ע"י המטוסים הציוניים הוא עיירה שאין בה כל בסיס הדרכה. המידע הישראלי ישן מאד, מלפני 15 שנה, מה שמצביע על חולשתו של המודיעין הישראלי ועל חוסר הדיוק שלו. התזמון של התוקפנות נגזר משני גורמים:
- המשבר בזירה הישראלית שוב עמד בפני התלקחות, בשל הכישלון לחסל את ההתנגדות ואת האינתיפאדה, כשלונו של שרון להשיג ביטחון לישראל והגעתו למבוי סתום, לאחר שניסה הכל וניצל את כל ההזדמנויות שניתנו לו. המשבר הזה נראה באופן ברור, כאשר 27 טייסים של חיל האויר הציוני התמרדו וסירבו להפציץ מטרות אזרחיות ברצועת עזה ובגדה המערבית, בעוד שפעולת ההקרבה העצמית האחרונה עוררה ויכוח נרחב בישראל בנושא חוסר הביטחון, מה שעורר תחושות כלליות של יאוש ובלבול שהורידו את הפופולריות של שרון ושינו את דעת הקהל הישראלית...
- התגברות ההתקפה האמריקאית נגד סוריה ע"י ההצבעה על החוק לדרישת דין וחשבון מסוריה. פרשנים סבורים, כי החזרתו של החוק לועדת החוץ של הקונגרס האמריקאי והגברת הלחץ הפוליטי על סוריה בתזמון זה באו במקביל להתגברות המשבר של הכוחות האמריקאיים בעיראק... האמריקאים דואגים מהאפשרות שתפרוץ אינתיפאדה עממית נרחבת [בעיראק]. תמיכתו של הנשיא בוש בתוקפנות הישראלית על סוריה היא חלק מהניסיון להפנות את המבט הרחק מהמשבר האמריקאי בעיראק ומבטאת את הכישלון, בדומה לכשלונו של שרון, לעמוד מול ההתנגדות או לחסל אותה. [זהו] ניסיון להפיל על סוריה את האחריות לכישלון זה".
