.
תגובות פלסטיניות לבחירת מצנע לראשות "העבודה"
בעקבות בחירתו של עמרם מצנע לעמוד בראשות מפלגת העבודה ב-19.11.2002, הביעו בכירים פלסטינים רבים אופטימיות בנוגע לסיכוי להגיע עם מצנע להסכם שלום תוך זמן קצר, בעיקר על רקע דבריו בנוגע לפינוי התנחלויות ברצועת עזה ללא דיחוי וחידוש המו"מ לשלום על בסיס ההבנות שהושגו בשלבים הקודמים של המו"מ וללא כל תנאי מוקדם.[1]
תמיכה בהצהרות מצנע בנוגע למו"מ ונסיגה מההתנחלויות
ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית, אבו עלאא', הביע אופטימיות זהירה בנוגע לסיכוי להגיע להסכם שלום עם הישראלים אם מצנע ייבחר לראשות הממשלה: "עם אדם כמו מצנע אשר מאמין בשלום ומציע להמשיך את המו"מ עד להגשמת מטרותיו מבלי להפסיק, ניתן להגיע להסכם תוך פחות משנה החל [מהנקודה] אליה הגענו במו"מ בטאבה... מצנע דיבר בחיוב על [שיחות] טאבה ולפיכך, אם יהיה תוקף להישגים שהושגו בטאבה אני סבור כי יהיה ניתן להגיע להסכם קבע תוך פחות משנה...
אין ספק כי בחירתו של מצנע לעמוד בראשות מפלגת העבודה וההצעות אשר הציע בשם המפלגה ואשר עולות בקנה אחד עם מחנה השלום בישראל נותנות תקווה מחדש לאפשרות של השבת תהליך השלום למסלולו. [כמו כן אותן הצעות נותנות תקווה לאפשרות] של חזרה למו"מ, לסיום האלימות והאלימות הנגדית והגעה להסדר קבע מדיני כולל [שיכלול את] הקמתן של שתי מדינות אשר תתקיימנה זו לצד זו בהסתמך על המאמצים שמשקיעה ה'רביעייה' ויוזמת השלום הערבית..."[2]
מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, אמר ליומון הפלסטיני, "אל-קדס", כי "מפלגת העבודה מציעה נסיגה חד צדדית מרצועת עזה ומחברון, סיום ההתנחלות הסרטנית והסכם שלום עם הפלסטינים תוך שנה... התוכנית הזו מעודדת אותנו לומר כי אנו מוכנים לעשות הסכם שלום עם הנהגת מפלגת העבודה אשר תומכת באותו הסכם שלום על בסיס נסיגה ישראלית לקווי 4.6.1967, זכות השיבה של הפליטים בהתאם להחלטה 194 ומדינה פלסטינית שבירתה ירושלים..."
עבד אל-רחמן הוסיף: "אנחנו [הפלסטינים] מבינים שהישראלים זקוקים לבטחון. אולם, הפלסטינים זקוקים לכבוד ולריבונות."[3]
תחת הכותרת "קוד סודי" פרסם העורך המדיני של סוכנות הידיעות הפלסטינית, "ופא", מאמר ביומון הפלסטיני, "אל-חיאת אל-ג'דידה", בו כתב: "...[מצנע] אינו מגיח מתוך חלל ריק. הוא אמר את הקוד הסודי בצורה מפורשת: מו"מ עם הפלסטינים ללא תנאים, פירוק ההתנחלויות תוך השארת ההתנחלויות שהן ערים ונסיגה לקווי 67' עם תיקונים מוסכמים... אנו סבורים שמצנע כבר עשה את הצעד הראשון ויתכן שניתן אפילו להסתכן ולומר שלמרות הזמן הקצר המפריד בינו לבין הבחירות בישראל, הוא עשוי לזכות בראשות הממשלה בניגוד לכל התחזיות..."[4]
תמיכה במצנע בשל האומץ שהפגין
מחמד דחלאן, יועצו לשעבר של ערפאת לביטחון לאומי, נקט בעמדה אישית יותר כלפי מצנע כשאמר בראיון ל"מעריב": "האיש שמקובל עלינו... הוא האיש שמכבד את העם הפלסטיני והוא שמסתכל על תהליך השלום בטווח ארוך ויש לו את האומץ להגיד את האמת. זה האיש שקרוב כל כך ללב שלנו, ואנחנו מוכנים לעשות כל מה שדרוש כדי להגיע להסכם איתו. כל איש שמוכן להתקרב ולעשות הסכמים עם הפלסטינים, הוא האיש שראוי בעינינו... הנוכחות של מצנע בראש מפלגת העבודה, תחזיר את התקווה לשלום. זו האחריות של כל החברים במפלגת העבודה, וזו אחריות של האזרח הישראלי. האזרח שהולך לקלפי חייב ללכת עם החלטה בראש: או פיגועים בלב תל-אביב או תהליך שלום. או להצביע לימין ולהמשיך את המצב הקיים, או להצביע לשמאל וכך יהיה סוף לפיגועים.
מאז רצח רבין לא היה מנהיג אמיץ כמו מצנע. אם הוא ייבחר לראשות הממשלה, תוך שנה יהיה הסכם שלום. העמדה של העם הפלסטיני ושל הרשות הפלסטינית היא לא להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל. אבל כשאנחנו מתבקשים לבחור עם מי ללכת, עם המתנחלים והליכוד או עם מפלגת העבודה, ודאי שאנו יודעים במי לבחור..."[5]
חסן עצפור, שר לשעבר ברש"פ, אמר דברים דומים: "...כאשר אני עוקב אחר המנהיג החדש של מפלגת העבודה אני חש דרך חזונו המדיני, האומץ אשר מאפיין אותו בניגוד ליריביו ושפתו הפשוטה כשהוא מדבר על מה שהוא רוצה מהשותף הפלסטיני – כי אפשר לעבוד עם האדם הזה, אך עליו [לעבור תהליך של] התאמה כדי שניתן יהיה להשלים את התהליך המדיני ולהשיג התפייסות היסטורית..."[6]
קריאה לפלסטינים לקדם את מצנע
העורך המדיני של סוכנות "ופא" קורא במאמר שצוטט לעיל: "...עלינו, הפלסטינים, להעלות את החזון החדש הזה במפלגת העבודה לרמה מציאותית ומעשית תוך שימוש במילים ברורות ונקיטה בצעדים ברורים ואחראיים בשטח... כמו כן, על הערבים לעודד את 'תופעת מצנע', להתייחס אליה ברצינות... משום שהיא יכולה לשמש גלגל הצלה עבור כולם אל מול המפלות הצפויות, מול התסכול ומול הייאוש שמציעים שרון, נתניהו ודומיהם..."[7]
עלי אל-ג'רבאוי, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ביר זית אשר מונה לאחרונה להיות מזכ"ל ועדת הבחירות המרכזית ברש"פ קורא אף הוא לנקוט בצעדים מעשיים: "...אין זה מספיק שהפלסטינים יאמרו כי יש אפשרות לשיתוף פעולה עם מצנע בעתיד; יש לנקוט בצעדים מעשיים שיתמכו בעמדתו היונית כדי שיהיה אפשר לשכנע מספר גדול של ישראלים בתועלת שעשויה להיות להם אם הם יצביעו לו. הישראלים צריכים לדעת כי הצלחתו של מצנע בבחירות הכלליות תהווה את המוצא למצבם הביטחוני והכלכלי המתדרדר..."[8]
המסתייגים ממצנע
מאידך, נשמעו מספר קולות שקראו שלא לשמוח בטרם עת על בחירתו של מצנע. בעל הטור, וליד אבו בכר מזכיר לקוראיו ב"אל-איאם" כי גם לאחר בחירתו של ברק הערבים והפלסטינים שמחו, אולם עם עלייתו לשלטון הוא לא כיבד את הבטחותיו לבוחריו וכן דרבן את הצבא לנקוט בפעולות אלימות. כמו כן הוא הביא לעלייתו של שרון לשלטון משום שברק הצליח לשכנע את הבוחר הישראלי שאין פרטנר פלסטיני לשלום. עוד כותב אבו בכר:
"בימים אלה אנו שמחים כמעט כמו ששמחנו בעבר משום שעמרם מצנע כבש את הנהגת מפלגת העבודה ומפני שהוא היה ראש עיר טוב. כמו כן שמענו ממנו הבטחות שאוזננו כבר כמעט ושכחו שכמותן עדיין מצויות במוחותיהם של הכובשים. [סיבה נוספת לשמחתנו] היא שהתחלנו לחוש שהיה לנו חלק בבחירתו...
נכון שכל מנהיג שיעמוד בראש מפלגת העבודה יהיה טוב יותר ממנהיגה הקודם היות וייתכן שהוא יסרב לציית לימין הקיצוני... אולם, נכון גם שניהול עירייה אינו דומה לניהול מדינה, ואפילו לא ל[ניהול] מפלגת אופוזיציה. בנוסף, אין זה נכון מבחינתנו להיחפז ולשמוח על [בחירתו] של מנהיג חדש משום שאנו חושבים שהוא שונה [מקודמו] בכך שהוא לטובתנו [הכוונה למצנע]. אחר כך אנו נגלה שהוא גם שונה בכך שהוא נגדנו משום שהוא יוביל מישהו אחר לדרך אותה סלל אדם בעל עמדות דומות [הכוונה לברק]..."[9]
תגובות נוספות הגיעו לאחר שנודע כי מצנע כינה את ערפאת "טרוריסט". בראיון אשר נתן לשבועון הגרמני "פוקוס" ב- 25.11.2002 אמר מצנע כי "ערפאת הוא טרוריסט. הוא מעולם לא הפסיק להסתובב עם אקדח בנרתיק... הוא רק נתבקש להפסיק את הטרור, דבר שהוא לא עשה."[10]
בכיר במשרד ההסברה ברש"פ, האני אל-מצרי, כתב בעקבות דברים אלה כי מצנע עדיין מתלבט באיזו דרך לבחור- האם להיות יונה ובכך להביך את הקיצוניים הפלסטינים או שמא להיות נץ ואז הוא יפגע בפלסטינים אשר שיבחו אותו. אל-מצרי כותב בהמשך: "השבח לאל שמצנע אמר את הדברים האלה מבעוד מועד כדי שחלק מהפלסטינים לא יגזימו בהימור עליו ... אסור לפלסטינים לשכוח שמה שמאפיין את רעיונותיו של מצנע ומה שמהווה את אבן הפינה עבורו הוא רעיון ה'הפרדה' אותו הוא שואף ליישם באמצעות מו"מ, הסכם או כפייה חד צדדית אם המו"מ ייכשל... מצנע רואה את ההפרדה כצעד בדרך לשרטוט הגבולות של ישראל והקמת המדינה הפלסטינית...
אם מצנע רוצה להציע חלופה אמיתית למה שמציע הליכוד והימין – נקודת הפתיחה שלו צריכה להיות ההכרה בעם הפלסטיני ובזכויותיו כפי שהוא מציג אותן או כפי שהן מוגדרות בהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית. דרכן ניתן להגיע לסיום הסכסוך תוך שנה. על פיהן לא יהיה זה נכון מצידו של מנהיג מפלגת העבודה...לכנות את יאסר ערפאת בתואר טרוריסט. מי שנאבק נגד הכיבוש למען החופש של עמו נקרא גיבור למען החופש. מצנע טועה אם הוא חושב כי המנהיג הבא אחרי ערפאת יוריד את דגל ההתנגדות נגד הכיבוש. כל עוד הכיבוש קיים ההתנגדות תתקומם נגדו... המוכנות למו"מ אותה הביע מצנע עם היבחרו אינה מספיקה... המו"מ תחת האש ובצל ההתנגדות אינו מספיק. [אמנם מו"מ בתנאים כאלה] מהווה התקדמות לעומת מה ששרון, נתניהו ובן אליעזר הציעו אך אין בו די כדי להביא לפתרון הסכסוך..."[11]
[1] הארץ (ישראל), 19.11.2002.
[2] אל-איאם (רש"פ), 21.11.2002, כמו כן אבו עלאא' אמר ל"אל-איאם" ש[ההתפתחויות האחרונות] דורשות מהפלסטינים לכבד את מחויבויותיהם בהתאם להסכמים. דברים דומים אמר אבו עלאא' גם לעיתון "אל-אהאלי" (סכנין- ישראל), 21.11.2002.
[3] אל-קדס (רש"פ), 20.11.2002.
[4] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.11.2002
[5] מעריב (ישראל), 22.11.2002.
[6] אל-איאם (רש"פ), 23.11.2002.
[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 21.11.2002.
[8] אל-איאם (רש"פ), 23.11.2002.
[9] אל-איאם (רש"פ), 23.11.2002.
[10] פוקוס (גרמניה), 25.11.2002.
[11] אל-איאם (רש"פ), 26.11.2002.