עורכי עיתוני הממסד במצרים מברכים על פיגועי ההתאבדות
כמנהגם, המשיכו עורכי עיתוני הממסד במצרים לברך על פיגועי ההתאבדות, גם כאשר אלו מבוצעים בתוך תחומי הקו הירוק, וזאת על אף שבקהיר הסתיים לאחרונה מו"מ בין ה'פתח' ל'חמאס' שעל פי דיווחי התקשורת, גורמים מצריים בכירים יחד עם נציגי ה'פתח' ניסו במהלכו לשכנע את נציגי ה'חמאס' להימנע מפיגועים בתחומי הקו הירוק.
מאמר המערכת של היומון המצרי הממסדי, "אל-אח'באר", התייחס לפיגוע ההתאבדות בשכונת קרית מנחם בירושלים, ב-21.11.2002, "בו נהרגו 11 טרוריסטים ישראליים", כדברי המאמר, תחת הכותרת "פעולת ירושלים – התשובה היחידה לטרור הישראלי":
"בתגובה לכל מעשיה הבלתי אנושיים של הישות הציונית במטרה להכניע את העם הפלסטיני, התבצעה אתמול [21.11] פעולת מסירות נפש בירושלים הכבושה [כך במקור], כדי להוכיח באופן ודאי שישראל משלה את עצמה אם היא חושבת שתיאבונה הבלתי נשלט להרוג, להשמיד, ו[לקיים] טרור יביא לה ביטחון ושלום.
אין להעלות על הדעת שהכנופיה השולטת בתל אביב תצליח להגשים את תקוותה ולהכניע את הפלסטינים כדי שיקבלו את תנאי הכניעה שהיא מנסה לכפות עליהם מזה יותר ממחצית המאה. הפעולה הזו, שבה נהרגו 11 טרוריסטים ישראלים ונפצעו עשרות אחרים, נובעת מכמה סיבות, שהראשונה שבהן היא שהפעולה באה בעקבות מארב פידאאי אמיץ שטמנו הפידאאים הפלסטינים בחברון לפני כמה ימים ובו נהרגו 12 חיילים וקולוניאליסטים יהודים. כמו כן, היא התרחשה לאור מצב ה'טירוף' שאחז באנשי הכנופיה הישראלית השלטת, ובראשם אריאל שרון, [המבקשים] לשפוך עוד מדמם של הפלסטינים, ובעיקר הילדים, הזקנים, הנשים, ואנשי ההתנגדות האמיצה.
חיילי ישראל הפחדנים, אינם נרתעים אף פעם [מלשפוך] את דמם של הפלסטינים. לעומת זאת, ילדי פלסטין, שאינם מוצאים דבר פרט לאבן, כדי לרגום בה את אותם חיילים פושעים המתבצרים בתוך כלי הלחימה שלהם – מאות מאותם חפים מפשע מתו מות קדושים מבלי שהעולם רואה או שומע.
מכל מקום, הכל יודעים שההתנגדות היא הדרך לשחרור ואין בלתה. הנשק הזה, נשק הכוח הלגיטימי, הוא הנשק היחיד ממנו פוחדת ישראל... רק ההתנגדות מסוגלת לנפץ את יהירותה של ישראל, כמו גם את הטמטום של מנהיגיה."[1]
עורך היומון הממסדי, "אל-גמהוריה", סמיר רגב, התייחס אף הוא בטורו היומי לפיגוע במערב ירושלים: "הפלסטינים 'האמיצים' ימשיכו להיחשב ל'טרוריסטים' בעיני הישראלים, כל עוד הם מבצעים פעולות מות קדושים באמצעותן הם מנסים להגיב על חלק זעום מן הפשעים המבוצעים נגדם!! הישראלים לא ייהנו מביטחון או מיציבות כל עוד הם מתעקשים שלא לסגת מן האדמות עליהן השתלטו בכוח, מהריסת הבתים על ראשי בעליהם, ומשפיכת דמם של חפים מפשע מבלי שמצפונם ינקוף אותם.
אתמול, פידאאי פלסטיני בן 23, תושב בית לחם, פוצץ עצמו באוטובוס נוסעים בירושלים, ו-11 ישראלים נהרגו, ו-47 נפצעו, תשעה מהם במצב קשה!! כמובן שפעולה זו איננה הראשונה ולא תהיה האחרונה, כל עוד הישראלים ממשיכים במדיניות הדיכוי, העיקשות, והבוגדנות, בעיקר משום שהם אינם רוצים להבין שהאלימות מולידה אלימות. ככל שגובר התסכול בלבבות המיואשים, מתגברות להבות הזעם יותר ויותר.
ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט..., עמד, הביט בשרידי הגופות ואמר: 'השלינו את עצמנו שה'טרור' נגמר, אבל נראה שהוא יימשך'! באופן טבעי, זכותו של אולמרט, שיש לו קשר הדוק לאיש עם הידיים המגואלות בדם, אריאל שרון, להחשיב את מבצעי פעולת הגבורה האמיצה הזו 'טרוריסטים' תוך שהוא שוכח במתכוון שישראל היא מדינת טרור, בדיבוריה, במעשיה, במראה שלה, ובתוכנה ושמרבית מנהיגיה אינם אלא פושעי מלחמה שבית המשפט של ההיסטוריה לא ירחם עליהם, גם אם יארך הזמן.
במקביל, שה"ח, בנימין נתניהו וראה"מ, אריאל שרון, החלו כהרגלם לאיים על כל פלסטיני, החל ביאסר ערפאת וכלה באחרון התינוקות שנולדו לפני כמה ימים. אלו הן זעקות מטורפות המסבכות את המשבר, כדי שמעגל האלימות יימשך ככל שניתן: הישראלים יתעוררו בבוקר, יכניסו את הרוגיהם לשקי פלסטיק, וכעבור כמה שעות, הפלסטינים 'המובחרים' יתחבקו לאחר שאמרו את השהאדה והם בדרכם לבצע את המשימה הנאצלת, המכובדת והיקרה ביותר שיכולה להיות."[2]
למחרת [23.11], שב רגב לכתוב בנושא: "בפעם המאה, או אולי האלף, אנו שואלים: 'כיבוש מחדש של השטחים הפלסטינים על ידי ישראל, הטלת עוצר על תושביהם, הרס בתים על ראשי יושביהם – האם כל אלו ימנעו את פעולות מות הקדושים או יחסלו את ה'טרור', כפי שהם טוענים...?
מה שמעורר תדהמה ופליאה הוא שהם בישראל אינם לומדים. בכל פעם שנופלים להם כמה עשרות הרוגים, ממהרים המתמודדים על ראשות הממשלה לתבוע נקמה קשה ואלימה... אנו לא נשתעמם מלקבוע שישראל היא הסיבה לכל מה שקורה משום שהיא אינה רוצה להשתכנע שעידן שליטת המכונה הצבאית חלף ושהפלסטינים הגיעו לשלב שכבר לא ניתן להקל ראש בקטנה שבזכויותיהם האבודות.
אל תבואו בטענות לערפאת ולאנשיו – היהודים עומדים תמיד מאחורי כל אסון!
ואילו את, הו אמריקה, האם עדיין לא הגיע העת להגדיר את קו ההפרדה בין הטרור לבין ההתנגדות. עד מתי תמנעי מהתערבות חיובית, יעילה, ומכרעת כדי לעצור את שטף הדם במזה"ת...?"[3]
מאמר המערכת של היומון הממסדי, "אל-אהראם", נקט טון מינורי יותר באופן יחסי, תחת הכותרת "מתי ילמדו מנהיגי ישראל את הלקח?":
"פעם נוספת, הוכיחה פעולה פידאאית, שבה נהרגו 11 ישראלים ונפצעו 49 אחרים בירושלים המערבית אתמול, שהאלימות לא מולידה אלא אלימות, שצעדי הביטחון, ככל שיהיו הדוקים, לא ימנעו את שפך הדם בפעולות מסוגה של זו, ושהפתרון היחיד הוא שיבה לשולחן המו"מ והגעה לפתרון של שלום שירצה את שני הצדדים ויגשים את תביעותיהם הלגיטימיות, ובעיקר זו הנוגעת להקמת מדינה פלסטינית.
הפעולה – שהיא השלישית מסוגה החודש – בוצעה בשעה שהכוחות הישראליים פלשו לח'אן יונס בגדה המערבית [כך במקור], הרסו מתקנים ופוצצו בתים. הדבר מוכיח שכל הצעדים האסורים על פי החוק הבינלאומי אינם מפחידים את הפלסטינים ואינם מרתיעים אותם מלהמשיך בהתנגדות לכיבוש בדרך הזו, שאין להם בלתה..."[4]