הויכוח על שידור סדרת הטלוויזיה המצרית האנטישמית "פרש בלי סוס"

 בחודש הרמדאן יתחיל שידורה של סדרת הטלוויזיה המצרית "פרש בלי סוס" המבוססת על "הפרוטוקולים של זקני ציון", שהופקה על ידי מחמד צבחי, שהוא גם השחקן הראשי בה, והיתה אמורה להיות משודרת ברמדאן בשנה שעברה, אך הפקתה לא הושלמה בזמן.[1] הסדרה עוררה מחאה בישראל ובעולם ומחלקת המדינה האמריקאית אף קראה לממשלת מצרים למנוע את שידורה – תביעה שנדחתה על הסף על ידי שר ההסברה המצרי, צפות אל-שריף.

 הסדרה תשודר בערוץ הטלוויזיה המצרי הממשלתי, בערוץ הטלוויזיה המצרי Dream, בערוץ הטלוויזיה הממשלתי של עראק, ובערוץ "אל-מנאר" של החזבאללה.  "אל-שרק אל-אוסט" דיווח כי שש מדינות ערביות נוספות החליטו שלא לשדר את הסדרה, כפי שהיה מתוכנן, כדי להימנע ממתיחות ביחסים עם ארה"ב.[2]

 ועדות מטעם הצנזורה המצרית צפו בסדרה ואשרו אותה להקרנה. ועדה מטעם התאחדות הרדיו והטלוויזיה המצרית, אף הצהירה כי הסדרה היא "ציון דרך בהיסטוריה של הדרמה הערבית". לפיכך, הצהיר שר ההסברה המצרי כי "בעמדות הדרמטיות שמבטאת הסדרה אין דבר שניתן להחשיבו כאנטישמי". "אל-שרק אל-אוסט" הלונדוני דיווח כי שר ההסברה המצרי קיבל את ההחלטה לאחר שצפה בכל הקטעים שעסקו בפרוטוקולים של זקני ציון.[3]

 הטענות הישראליות והאמריקאיות בדבר היותה של הסדרה אנטישמית, עוררו פולמוס בתקשורת המצרית והערבית. מרבית הכותבים תמכו בשידורה של הסדרה, בעוד מעטים מתחו ביקורת על העיסוק המצרי המתמיד בחומרים אנטישמיים.

 אחד ממתנגדי שידורה של הסדרה, העיתונאי מארק צאיע', מצא דרך יוצאת דופן לבטא את מחאתו בטורו השבועי ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-חיאת". במאמר, שכותרתו "הפרוטוקולים של זקני הערבים": מספיק, מצרים... מספיק", הציג צאיע' תמונה דמיונית הפוכה שבה הטלוויזיה הישראלית החליטה להפיק תוכנית המבוססת על "מזימה ערבית" להשתלט על העולם:

  "באווירה של חשאיות, החלה הטלוויזיה הישראלית להפיק סדרה שתוצג מעל מסך הטלוויזיה הישראלית ובכמה ערוצים אמריקאים במהלך חודש יום כיפור הבא [כך במקור]. תוכנה של סדרה זו מדאיג. כותב התוכנית טען שיהודים מחלב העבירו לו מסמך שאיש לא שמע עליו לפני כן... [ובו נכתב כי] בשנות העשרים של המאה הקודמת, לאחר נפילת הממלכה הערבית והתנפצות חלום האחדות, התקיימה בחלב פגישה של נציגי כל האזורים דוברי הערבית, כדי להגיב על המתקפה האימפריאליסטית האכזרית ולבחון כיצד להשיב את השליטה הערבית על העולם, כפי שהיה בימי הארון אל-רשיד, או לכל הפחות, לגרש את הפולשים מארצותינו, כפי שהיה במאות שבאו אחר כך, בידי ה"ערבי", צלאח אלד-ין אל-איובי[4]. בפגישה... נשבעו המשתתפים על עשרים סעיפים שיביאו אותם לשליטה בעולם. [לסדרה] יהיו, אם כן, עשרים פרקים.

 התוכנית הישראלית תציג כיצד התממשו סעיפים אלה תוך שמונים שנה... נציגי המגרב הערבי, שעדיין מחזיקים במפתחות בתיהם באנדלוסיה ומביטים ביסורים אל מיצרי גיברלטר, החליטו להעביר את משאביהם האנושיים לאירופה, כאילו מדובר בפועלים ותו לא, כדי שיעוררו ספקות בקרב בני עמה של היבשת השחצנית. כך, לטענת הגרסה הישראלית, הצליחו הערבים, תוך שמונים שנה, לעודד את ההגירה ולכפות את עצמם על החברה האירופאית תוך שהם מכניסים שרים לממשלות הצרפתיות וחברי פרלמנט במדינות האירופאיות האחרות ומכריחים מדינות כמו צרפת, לכבד את הרגשות הערביים, ולנקוט במדיניות ערבית כלפי השאיפות החמדניות של ישראל ואמריקה במזה"ת.

 הנציג המצרי בפגישה, ביטא שנאה לקולוניאליזם הבריטי וכלפי המצב אליו הגיעה מצרים בגלל חיילי האימפריה השחצנית – אותה מדינה "שהמלך שלה היתה אשה", כפי שהוא אמר בצחוק, בהזכירו את שלטון ויקטוריה. משום כך, הוא נשבע לחנך את אחד מנכדיו כדי שיכנס למיטותיהן של נסיכות בריטניה ויגרום לכך שהמלך הבא שלה יהיה ערבי, או לפחות שיהיה לו אח ערבי...

 הנציג הלבנוני שנשלח לפגישה בחלב היה חקלאי, משום שהאליטה הלבנונית באותה תקופה היתה עסוקה בענייני הפרנקופוניות.[5] החקלאי הלבנוני ממישור הבקאע אמר באופן טבעי, שהוא מתכוון לעקור עצי פרי ולנטוע חשיש ואחר כך להציף את השווקים במפעל הציוני ובמדינות הקולוניאליסטיות בחשיש, כדי להכפיף אותם בשלב מאוחר יותר לרצון הערבי...

 הנציג העיראקי שהבין זמן רב לפני כן את חשיבות הנפט, נשבע להכניע את מדינת הנפט, כורדיסטאן, ואת העם הכורדי לשלטון הערבים. הוא גם האיץ בערבים להיזהר מן הפרסים והתריע כי רק איש דת ממוצא ערבי יכול לסלק את השאה האיראני...

 באופן טבעי, התעורר ויכוח בקרב חוגי תרבות ישראליים בנוגע לאוטנטיות של ה"מסמך" הזה ולגזענות של טענותיו. רבים הטילו ספק בכנות כוונותיהם של בעלי המסמך מקרב הקהילה היהודית בחלב. אלא שהפרופסור הישראלי, מסתחיק מבדאי, סיכם את הויכוח באומרו: אינני יודע אם מסמך זה הוא המצאה או אמיתי, אבל אני יודע שהמנהיגים הערביים ניסו לבצע את מרבית סעיפיו. לדברי הפרופסור הזה היה הד רב והמפיק השתמש בהם כדי לקדם את תוכניתו.

 ברור שהסיפור זה הוא לא יותר מאשר פרי דמיוני. האינטלקטואלים והאמנים בישראל, שהגיעה לדרגה מקסימלית בהפרת זכויותיו של העם הפלסטיני, לא הגיעו (ומי בכלל מסוגל להגיע?) לרמת הטמטום של כמה מן האינטלקטואלים והאמנים שלנו. הטלוויזיה המצרית תחל בשבוע הבא, במהלך חודש הרמדאן בשידור התוכנית "פרש סלי סוס" המבוסס על הספר ההיסטורי המזויף "הפרוטוקולים של זקני ציון"... האמת ההיסטורית אינה מעניינת כמה ב"אליטה" הערבית והמצרית. במקום, לדוגמא, שהם ידרשו מממשלתם לבטל את הסכם השלום עם ישראל – הסכם המתנהל בהצלחה מזה רבע מאה – פונים כמה מאמני קהיר אל התופים, אל המיקרופונים, ואל הטמטום התקשורתי שמחמיר את מצבם של הפלסטינים.

 גיבור הסדרה, מחמד סבחי, מיהר להבהיר ש"הטיפול הדרמטי בפרוטוקולים של זקני ציון הוא אמנותי"! אומנותי כמו הסימפוניה "אני שונא את ישראל" מאת בעל דוכן הגיהוץ, לודוויג שעבאן.[6] מספיק, מצרים... מספיק."[7]

 גם אבראהים אל-ערבי, כתב במדור הקולנוע של היומון "אל-חיאת", נגד הסדרה: "...כך, באמצעות הסדרה, הצליחה אמנות הטלוויזיה הערבית להציב את עצמה בלבו של ויכוח ארוך המתנהל מזה יותר ממאה וחמישים שנה בנוגע לספר, שכיום ידוע בודאות שהוא 'פיברוק' של מנגנוני המודיעין של הקיסר הרוסי במטרה להצדיק את תקיפת היהודים הרוסים. ספר זה שימש תמיד משטרים פשיסטים, גזעניים ואנטישמיים להגברת רדיפות היהודים והתוצאה היתה אסון לערבים יותר מאשר אסון ליהודים, משום שהיא שימשה נימוק פוליטי והיסטורי לרעיון 'המולדת הלאומית ליהודים' ולהקמת ישראל...

 מזה חודשים שהאנשים בעלי המודעות במצרים מדברים על הפרוייקט הזה וחלקם אומרים שהתמיכה העקרית בפרוייקט של מחמד צבחי, באה מהנשיא העראקי, סדאם חוסיין באופן אישי, כאילו הנזק שהוא גרם לערבים עד כה אינו מספיק וכעת הוא טומן למצרים, לאמניה, ולשמה הטוב בעולם פח שיהיה קשה להימלט ממנו...

 האם פשוטי העם כה בורים – בזכות החינוך והתקשורת – שהם אינם מבינים שהמערכה האמיתית שלנו בעולם בנוגע לפלסטין ולסוגיות הבוערות האחרות – הנחשלות, הדמוקרטיה, מצב הנשים, בזבוז הכספים הערביים וכולי – מחייבת זכייה בדעת הקהל, ובעיקר בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית המסובכת? אם הם כה בורים שאינם מבינים זאת, שיקבלו את הסדרה הזו בשמחה של ילדים הסבורים שכל מה שמעצבן את האחרים מהווה ניצחון עבורם..."[8]

 גם סאטע נור אל-דין כתב ביומון הלבנוני "אל-ספיר", כי סביר להניח שהויכוח בנוגע לסדרה "יוכיח שהציבור הערבי והאסלאמי לא עזב את תרבות המאה ה-19 אליה שייכים 'הפרוטוקולים של זקני ציון'."[9]

 ואולם, בעיתונות המצרית הגישה היתה שונה לחלוטין. עורך "אל-אח'באר", גלאל דוידאר, כתב כי "מתוך אמונתנו בדמוקרטיה המתבססת על ערכי החופש ועקרונותיו, אנו חייבים להתנגד למתקפה הברברית לה נתונה האמנות המצרית והערבית... הציונים החדשים מתכחשים, כפי שהתכחשו אבותיהם וסביהם, תחת מעטה של רמייה והונאה, לכל העקרונות הקוראים לחופש הביטוי, כאשר הם מתנגשים עם מטרותיהם ומזימותיהם. אין זה דבר מוזר, כאשר מדובר בהם, משום שהם התכחשו אפילו למה שנאמר בכתבי הקודש!!...

 הסוכן הציוני בעל הזהות הישראלית והאזרחות האמריקאית, תומס פרידמן, המשיך במתקפתו העוינת והמלוכלכת נגד מצרים ולטובת מטרותיה של ישראל התוקפנית, בכך שגינה במאמר בניו יורק טיימס, את כוונת הטלוויזיה המצרית לשדר את הסדרה הזו בחודש הרמדאן, בטענה שהיא עוסקת במזימה הציונית להשתלט על האדמה הערבית – דבר שהוא עובדה. הוא תקף את התוכנית תוך התעלמות מכך שמדובר בספרות מדעית המבוססת על היסטוריה לגיטימית. הוא המשיך והאשים את ההנהגה המצרית בהפצת שנאה נגד היהודים.

 הפרידמן השנוא הזה לא מצא נשק להניפו בפני המחשבה המצרית והערבית פרט לנשק הסחטנות והטרור המבוסס על האשמה באנטישמיות... במלוא היהירות הוא מדבר על מעשי הטבח מהם סבלו היהודים ברוסיה הקיסרית ובגרמניה הנאצית, אך אין הוא מעז אפילו להזכיר את מעשי הטבח האנטישמיים שביצעה ומבצעת ישראל... פרידמן, שתיאר את הביקורת על ישראל ועל המזימות של הציונות העולמית נגד הזכויות הערביות כאנטישמיות, לא אמר לנו כיצד ניתן לכנות את הפשעים הישראליים ואת מתקפות ההסתה של הלובי הציוני בוושינגטון ובכל בירות העולם נגד הערבים והפלסטינים..."[10] גם היומון המצרי הממסדי, "אל-אהראם", הגן על שידור הסדרה.

 סנאא פתח אללה, בעלת טור ביומון "אל-אח'באר", התרעמה על כך ש"הקונגרס האמריקני לא התנגד למחזה 'מאמא אמריקה' [מחזה שכתב מחמד צבחי בשנת 1993 נגד השליטה וההגמוניה האמריקנית בעולם ואשר במהלכו מנופץ פסל החרות] אבל הוא מתנגד כעת [לסדרה 'פרש ללא סוס] משום [שהיא עוסקת] בהיסטוריה של היהודים..."

 פתח אללה שיבחה את צבחי על שהעניק לעם העיראקי עותק חינם של "הסדרה הקומית 'פרש ללא סוס'" והביעה תקווה שהג'יהאד יימשך בכל דרך אפשרית. לדבריה, "אנו זקוקים לאמן כמו צבחי... ברכות לסדרה 'מאירת העניים'."[11]

 יוצר הסידרה, מחמד סבחי, הפך למרואיין מבוקש בתקשורת הערבית. בראיון לשבועון האופוזיציה המצרי, "אל-אוסבוע", אמר צבחי כי "...הסדרה מספרת חלק מן ההיסטוריה שלנו באזור הערבי ומספרת מה עשו היהודים.... לעבודה הזו אין קשר לדת היהודית והיא אינה מעודדת לשפיכות דמים והרג; האמת היא, שהסדרה מגנה את הטרור... המסר שלי לעולם הוא שהדת האסלאמית אוסרת על הרג חפים מפשע, נשים וילדים, אבל היא אינה מונעת מאתנו מלקיים ג'יהאד ולחימה כדי להשיב את האדמה...

 אמריקה מתערבת בכל דבר ומתנגדת לבחירת המנהיגים [הערביים]. היא מנסה להחליף את סדאם ואת יאסר ערפאת והתעוזה והחוצפה שלה הגיעו עד כדי התנגדות להצגתה של סדרת דרמה... ההתקפות בעיתונות המערבית על הסדרה גרמו לי צער רב. העיתונות המצרית והערבית חייבת לצאת נגד הטרור האידיאולוגי שמפעילות ארה"ב וישראל... כל מי שאומר שהסדרה עלולה לעורר משבר בין מצרים לישראל הוא מפגר מבחינה שכלית ואינו מבין דבר על העולם..."[12]

 בראיון ליומון המצרי הממסדי, "אל-גומהוריה", אמר צבחי כי "לסדרה אין כל קשר לשמיות והיא אינה נוגעת בשום דת. ועדות הצנזורה צפו בה יותר מפעם אחת ואשרו אותה; הן אף שיבחו אותה, דבר שקורה בפעם הראשונה מזה עשרים שנה. אינני יודע מדוע הם פוחדים מהסדרה, שהצנזורה לא הסירה ממנה אפילו סצנה אחת... אם הם טוענים שהסדרה אנטישמית ותומכת בטרור... מה תגובתם לאנשי הדת היוצאים מקרבם ומקללים את האסלאם?"[13]

 ליומון הלונדוני, "אל-שרק אל-אוסט" אמר צבחי, לאחר שחזר מבגדאד אליה נסע כדי לחוות את משאל העם בו זכה נשיא עראק, סדאם חוסיין, למאה אחוזים, שהוא "אינו מתעניין במחאות של ישראל ואינו מושפע מזעקותיהם ההיסטריות... משום שאני עוסק בחשיפת הפרוטוקולים של זקני ציון ורואה בהם את הבסיס לציונות, מצאתי שזכרונותיו של חאפז נג'יב [עליהם מבוססת הסדרה] מהווים קרקע פוריה לעבודה שתחשוף את הפרוטוקולים האלה... הם אינם יכולים לסבול שום ביקורת, בעיקר אם היא באה מערבי. הם מבינים שדיון בפרוטוקולים של זקני ציון יחשוף את פניהם הגזעניות האמיתיות ואת כוונות ההתפשטות שלהם והתנגדותם לכל שלום."[14]

 בחוגים פלסטיניים, נשמעה ביקורת על הסדרה, אם כי לא על תוכנה אלא על העובדה שהטיפול התקשורתי הערבי בה, משמש את המשטרים הערביים להתחזות כאילו הם תומכים במאבק הפלסטיני, במקום לפעול באופן מעשי. עורך יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפז אל-ברע'ות'י, למשל, כתב: "...הסדרה באה במסגרת הניסיון להרדים או לנשום לרווחה, משום שהאזרח הערבי המדוכא, שנאסר עליו להביע סולידריות עם הנשחטים, יחוש שהוא מילא את חובתו הפאן-ערבית בכך שהקריב שעה ביום בצפייה במסך הקטן והוא יוכל להירגע משום שטרם הגיע תורו להישחט, על פי שעון וושינגטון ופרבריה הערביים, אותן בירות ערביות העומדות [גם הן] בתור לשחיטה..."[15]

 אבראהים אבו אל-היג'אא, בעל טור באתר האינטרנט של ה'חמאס', נקט גישה דומה ואף הוסיף: "...הצגת העניין כאילו הציונים שולטים בעולם... גרמה לערבים ולמוסלמים לאובדן האמונה העצמית ולאשליה שאין ביכולתם לעשות דבר מול המשאבים הציוניים... אם היינו רוצים לבדוק את התקשורת הציונית והאמריקאית, היו לנו מאות דוגמאות לא רק לטיפול בחדשות ובאירועים, אלא גם כמות אדירה של סדרות וסרטים שפגעו בערבים ובמוסלמים והציגו אותם כפחדנים, מדכאי נשים, רועי גמלים, טרוריסטים, ורוצחים. מדוע כל העבודות האלה נחשבות לביטוי לדמוקרטיה, בשעה שהעבודות שלנו נחשבות לביטוי לשנאת האחר?..."[16]