כללי

התאחדות הרופאים הערבים: תמיכה בפיגועי התאבדות; קריאה לפגוע באינטרסים אמריקאים

 

במהלך החודשים האחרונים קיימה התאחדות הרופאים הערבים[1] מספר כינוסים בהם הביעו החברים בה את תמיכתם בפיגועי התאבדות, קראו לשחרור פלסטין מן הים [התיכון] עד הנהר [הירדן], לניתוק הקשרים הדיפלומטים עם ישראל וארה"ב להחרמת סחורות אמריקאיות ואף לפגיעה באינטרסים אמריקאים. להלן סקירה של שני כינוסים שקיימה ההתאחדות לאחרונה:

 

כינוס בעמאן

המועצה העליונה של התאחדות הרופאים הערבים ערכה כינוס מיוחד בעמאן בראשותו של נשיא אגוד הרופאים בירדן, ד"ר מחמד אל-עוראן. מטרת הכינוס, שנמשך שלושה ימים, היתה לדון בדרכים בהם יוכלו הרופאים הערבים לתמוך בעמים העיראקי והפלסטיני. במסיבת עיתונאים שנערכה בתום הכינוס פרסמו ד"ר אל-עוראן ומזכ"ל ההתאחדות, ד"ר יאסר אל-סקא, את הצהרת הסיכום, בה נאמר:

 

"הרופאים הערבים מודיעים על התנגדותם וגינויים החריף לאיומים האמריקאיים והישראליים בעניין התוקפנות כנגד עיראק ולניסיון להרוס את תפקידה הלאומי, הפאן-ערבי והאנושי [של עיראק]. הם סבורים כי תוקפנות זו מכוונת כנגד האומה הערבית כולה... וכי התוקפנות הברברית מצד ארה"ב ובריטניה כנגד עיראק ועמה, המצור העושק המוטל עליה מזה יותר מ-12 שנה והכוונה הברורה להרחיב את היקף המתקפה ללא הצדקה – מהווים השלמה והרחבה של הכיבוש, ההרג וההרס המתרחשים על אדמת פלסטין הערבית.

 

ההתאחדות קוראת לכל המלכים והנשיאים הערבים לאסור על שימוש מצד האמריקאים והציונים באדמות, במרחבים האוויריים או במים [הטריטוריאליים] הערביים כדי לתקוף את עיראק. היא דורשת מהעם הערבי, על כל כוחותיו הלאומיים והפאן ערביים, לבודד כל משטר ערבי המסכים להשתתף במתקפה על עיראק או להקל על ביצועה ו[אף] לפעול לסילוקו של משטר ערבי כזה מן הליגה הערבית... אחת ממטרות המתקפה האמריקאית היא להשתלט על אוצרות הטבע של האומה [הערבית] ובראשן הנפט. לציבור הערבי אין ברירה אלא לבצע את חובתו הפאן ערבית כלפי עיראק על ידי פגיעה באינטרסים אמריקאים במולדת הערבית שלנו ועל ידי המשך החרמת כל הסחורות האמריקאיות. על כל מדינות הנפט לנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי למנוע מהאויב מלהשתמש בנפט הערבי.

 

ההתאחדות הכללית של הרופאים הערבים מדגישה את החובה לכבד את ריבונותה של כל מדינה  [ערבית] ולא להתערב בענייניה הפנימיים. שינוי כל משטר הוא עניין פנימי של העם ואסור להתערב בעניינו או לכפות עליו תנאים מבחוץ.

 

העם הפלסטיני הוא חלק בלתי נפרד מהאומה הערבית. הישות הציונית היא ישות קולוניאליסטית מתפשטת השואפת להתרחב באזור הערבי כולו מ[נהר] הפרת ועד הנילוס. גזילת פלסטין היא רק הקדמה לכיבוש שאר האדמות הערביות. האחריות לשחרר את פלסטין מהים [התיכון] עד הנהר [הירדן] היא אחריות פאן ערבית כוללת. הגבורה, העמידה האיתנה וההקרבה שמציג העם הפלסטיני הם רק תחילתו של השחרור. מה שנלקח בכוח יוחזר רק על ידי הכוח. מאבקנו עם האויב הציוני הוא מאבק על הקיום ולא מאבק על הגבולות.

 

[לפיכך,] המועצה העליונה של התאחדות הרופאים הערבים החליטה לקרוא למלכים ולנשיאים הערבים לנתק את כל היחסים הדיפלומטים, המדיניים והכלכליים עם ארה"ב וישראל, לבטל את כל האמנות וההסכמים החתומים עם האויב הציוני ולקרוא לכל שרי הבריאות הערבים לערוך כינוס חרום כדי להכין תוכנית חרום שתבטיח את [מילוי] כל הצרכים של עמנו בפלסטין ותגדיר את אמצעי הגעת הסיוע אליהם, להעמיד את כל בתי החולים הערבים במדינות השכנות לפלסטין במצב חירום כדי להתמודד מול כל התפתחות אפשרית ולקרוא לרופאים להתנדב כדי להגן על עיראק ופלסטין. [ההתאחדות] דורשת לפתוח את כל החזיתות הערביות בפני בני האומה כדי שיבצעו את חובתם הפאן ערבית כלפי פלסטין ועיראק. 

 

ההתקוממות נגד הכיבוש היא זכות טבעית של כל העמים הכבושים. יתר על כן, חובה על עמים אלו להתקומם נגד הכיבוש העושק. אסור לבלבל בין הטרור לבין ההתנגדות הלגיטימית. מה שמבצעים שלטונות הכיבוש הישראלי כנגד עמנו העומד איתן הוא טרור של מדינה על כל צורותיו ואמצעיו. הפניה אל כל צורות ההתנגדות היא זכות לגיטימית כדי לסלק את הכובשים. פעולות מסירות הנפש הן אחת מדרכי ההתנגדות המכובדת אשר מדגישה את דבקותנו בזכותנו ואת המוכנות העליונה שלנו לשלם את המחיר הגבוה של שחרור פלסטין כולה..."[2]

 

כינוס בקהיר

ב-25.8.2002 ערכה ההתאחדות סימפוזיון שעסק בנושא 'תפקידה של ההסברה הערבית בתמיכה בעמידה האיתנה הפלסטינית'. בסימפוזיון השתתפו בין היתר גם יו"ר איגוד הרופאים המצרים ד"ר חמדי אל-סיד, וגזבר התאחדות הרופאים הערבים ד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח.

מסקנות הסימפוזיון נסקרו במאמר של ד"ר רפעת סיד אחמד, בעל טור בשבועון המצרי "אל-חקיקה", שפרט את המלצות הכינוס:

 

1. עידוד אמצעי התקשורת הערבים, הרשמיים והלא רשמיים, שלא להשתמש במילה "ישראל" ובמקום זה להשתמש במונח "הישות הציונית" או "הישות העושקת."

 

2. קריאה לכל מדינות ערב ולאמצעי התקשורת על כל סוגיהם לפרסם את מפת פלסטין עליה כתוב רק השם "פלסטין" מבלי לציין את השם "ישראל" כדי שהדבר לא יהווה עובדה [מוגמרת] אותה נכפה על הדורות הבאים ועל הדור החי כיום.

 

3. קריאה לאמצעי התקשורת הערבים להפסיק להשתמש במונח "פעולות נקמה" או "פעולות התאבדות" ולהדגיש כי אלו פעולות של מסירות נפש המסתמכות על פסקי הלכה של חכמי הדת וחכמי אל-אזהר.

 

4. על כל סוגי אמצעי התקשורת הערבים להדגיש שהמאבק עם הציונים אינו מאבק על הגבולות אלא מאבק על הקיום וכי המניע העיקרי שלו הוא הדת ולא האדמה. [עליהם] להימנע מצמצום השיח לעניין הסדר שלום על האדמה הכבושה שנת 1967 [אלא] לדבר על שחרור כל האדמות הערביות הכבושות מאז 1948 כאשר גבולות המדינה הפלסטינית יהיו מהים ועד הנהר.

 

5. עידוד אמצעי התקשורת הערבים להכין סרטים אקטואליים וארכיוניים אודות מעשי הטבח הציוניים בפלסטין, לשדר אותם ולפרסמם מדי זמן כדי לעורר את האומה... ולחשוף את מעשי הטבח שביצעו היהודים [מעשים אשר] הדתות האנושיות והנורמות האנושיות מתנגדות להן.

 

6. עידוד מרכזי המחקר לערוך מחקרים על המצב הפנימי של הציונים והשפעת האינתיפאדה על היציבות שלהם.

 

7. פרסום תחקירים עיתונאים וחומרי הסברה שידגישו כי הפלסטינים אינם פונים לפעולת מסירות הנפש בשל מצבם הנפשי הקשה אלא מפני שזהו עקרון אותו הדגיש האסלאם כדי לשחרר את אדמתם.

 

8. על השיח הערבי להתמקד בחשיפת העובדות על הישות העושקת, להביכה בפני דעת הקהל העולמית, ולהתרכז באופי הגזעני של התנועה הציונית.

 

9. קריאה לליגה הערבית להקים ערוץ לוויני או סוכנות ידיעות ערבית עולמית בה יהיו כתבים מכל הארצות [הערביות]. זאת כדי שיהיה מרכז תקשורת ערבי עצמאי אשר לא יהיה כפוף למדיניות של מדינה אלא יפעל למען מטרות ערביות מאוחדות שאין עליהן מחלוקת. לכל הפחות יש להקים מוסד תקשורתי ערבי אסלאמי עצמאי שיעסוק באינתיפאדה.