תגובות סעודיות לתביעת הפיצויים של משפחות קורבנות ה-11 בספטמבר
הדיווחים העיתונאיים בנוגע לתביעת הפיצויים של משפחות קורבנות מה-11 בספטמבר מגורמים רשמיים ומאגודות אסלאמיות סעודיות, עוררו זעם רב בתקשורת הסעודית. "אם אמריקה רוצה לפתוח את נושא הפיצויים על המתים בשני המגדלים", נכתב במאמר המערכת של היומון הסעודי, "אל-ריאד", "עליה להסכים להקמת בית משפט בינלאומי שיבחן את פשעי המלחמה [שלה עצמה], את הגזל וההפיכות, את מעשיו של המודיעין האמריקאי עם ברוני הסמים, את מדיניות החטיפות, הרצח, את הפצצות של הירושימה ונגסאקי, את התביעות שעודן עומדות ותלויות בנוגע לסחר בעבדים שחורים, ואת ההשמדה המכוונת של האינדיאנים, ויישם את כל זה על כל המדינות ללא התיישנות כדי שנחוש שאנו חיים בכוכב אחד הפועל על פי אותם עקרונות מוסריים..."[1]
צאלח אל-שיחי, בעל טור ביומון הסעודי "אל-וטן", כתב באותו סגנון תחת הכותרת "זוהי אמריקה": "על פי המושגים האמריקאים, אין זה חשוב מה יפסיד העולם; מה שחשוב הוא מה תרוויח אמריקה. זהו ההגיון האמריקאי וזוהי השפה האמריקאית. זוהי אמריקה, התרבות שקמה על גולגלותיהם של אחרים.
אמריקה שביצעה את טבח הירושימה, את טבח וייטנאם; אמריקה שהסיתה את קוריאה הדרומית נגד הצפונית ואת טייואן נגד סין; אמריקה שהתערבה בענייניהן של צ'ילה, ניקרגואה ופנמה; אמריקה שניסתה להתנקש ברבים ממנהיגי העולם... ובהם קסטרו שהוא לבדו היה נתון לשלושים ניסיונות התנקשות, אחד מהם באמצעות עירוב רעל פלוטוניום קטלני בסיגרים שהוא מעשן! אמריקה שהקימה את 'פסל החירות' כדי לגזול באמצעותו את האחרים; אמריקה שיסדה את החירות כדי להרוג בשמה מיליוני בני אדם החל באינדיאנים וכלה בילדים האפגאנים... מאחורי כל זה עמדו אנשי ה-CIA. האבות החלו והבנים השלימו. זוהי אמריקה שנהגה בעריצות וכל שנותר לה זה להפוך לפרעה [סמל לשלטון רשע]. זוהי אמריקה, ארץ החירויות, ארץ הדמוקרטיה.
עודני זוכר את הסיפור על אותו מנהיג אינדיאני ששב מאחת המערכות נגד הקולוניאליסט האמריקאי וגילה כי חיילים אמריקאים אחרים פשטו בהעדרו על ביתו והרגו את ילדיו ואת אשתו. כל שנותר לו זה לזעוק: 'נלחמתי ארוכות אבל לא הרגתי בימי חיי ילד או אשה. אלו אינם בני אדם'. זוהי אמריקה, רבותי, האם אתם רוצים שנבטח בה?!"[2]
ואילו, מחמד אחמד אל-חסאני, בעל טור ביומון הסעודי "עכאז", כתב תחת הכותרת "וושינגטון וחלב הציפורים":
"בימי קדם, כאשר האנשים רצו לעייף אדם מאוהב שרצה לשכב עם מי שגנבה את ליבו והדירה שינה מעיניו, הם היו מבקשים מאותו מאוהב מסכן בתור מוהר נאד מים מלא ב'חלב ציפורים'. הוא היה שם את פעמיו אל השממה והמדבר בחיפוש אחר חלב הציפורים וסופו שמת מצמא ומבדידות, משום שהאמין לאשליות ורץ אחריהן וחשב שמה שהם מבקשים ממנו הוא בר השגה!!
נזכרתי בסיפור זה בשל תביעתם של כמה גופים בארה"ב ממוסדות עממיים ורשמיים סעודיים לשלם סכום העולה על מאה טריליון דולר [כך במקור] כפיצוי למשפחות קורבנות ה-11 בספטמבר... ללא קשר לטמטום של התביעה הזו מיסודה, הרי שעצם הדרישה לקבל את הסכום הנזכר היא בבחינת חיפוש אחר חלב ציפורים או אפילו חלב נמלים, אם יש להן בכלל עטינים וחלב..."[3]
ואולם, דאוד אל-שריאן, בעל טור סעודי ביומון "אל-חיאת", ביקש להרגיע את הלהט: "העיתונות הסעודית תקפה את התביעה שהגישה קבוצה של משפחות קורבנות ה-11 בספטמבר ואף תבעה מממשלת ריאד לבחון מחדש את היחסים האסטרטגיים עם וושינגטון ולקרוא לדיאלוג לאומי רציני בנוגע לעתיד היחסים עם ארה"ב. המתקפה [התקשורתית הסעודית] לא הבחינה בין [יוזמה] ממשלתית אמריקאית לבין [יוזמה] פרטית והתייחסה אל ארה"ב כאל מערכת אחת. היא הציגה את תביעת הפיצויים כמעשה [אמריקאי] של התחשבנות פוליטית עם סעודיה בשל עמדתה בעניין הפלסטיני...
הלהט של ההתנגשויות התקשורתיות בין ריאד לוושינגטון מצוי בעליה מתמדת מאז אסון ספטמבר. ההסלמה המתמשכת הזו גרמה לכמה סעודים להטיל ספק בכך שהממשל האמריקאי אינו מעורב במתרחש, למרות שזה חזר ודחה באופן אבסולוטי [את הטענה] שהמתקפה [התקשורתית נגד סעודיה] מבטאת את מדיניותו כלפיה. ואולם, התפתחותה של המתקפה האמריקאית ממאמרים בעיתונות, לדו"חות יעוץ [אסטרטגי][4], ומשם לתביעות משפטיות [נגד סעודיה] – גרם לכמה לחשוב שמה שקורה הוא תוצאה של כוונת מכוון...
קשה להמעיט מחששותיהם של כמה סעודים מפני התביעה האחרונה. קשה גם לראות במתקפות ביטוי למזימה אמריקאית נגד סעודיה. ואולם, החששות הסעודיים מוצדקים, משום שהמשך השימוש בביטוי 'עוינותה של סעודיה כלפי ארה"ב' מעיד על שינוי במצב הרוח הפוליטי הכללי [בארה"ב]. השינוי הזה עלול להשפיע על המדיניות הרשמית, אם הוא יזכה לתמיכה מקבוצות הלחץ ומרכזי ההשפעה במסדרונות המדיניות האמריקאית...
וושינגטון אינה זקוקה לכל ההונאה הזו כדי להפגין עוינות כלפי סעודיה, לו היא היתה משוכנעת שריאד מסכנת את בטחונה הלאומי או אילו היו לה הוכחות פיזיות ודאיות למעורבותם של הסעודים ומוסדותיהם במה שמכונה טרור. ואולם, הממשלה האמריקאית אינה מסוגלת למנוע מארגונים לא-ממשלתיים, מהעיתונות, וממוסדות החברה [האזרחית] מלבטא את רגשותיהם של אנשים. בנוסף, אם המתקפות האלה יניבו פיצויים חומריים ושינוי בכמה מעמדותיה של סעודיה, הממשל האמריקאי לא יתנגד לכך.
בלא קשר לעמדה האמריקאית הרשמית הרואה בסעודיה בת ברית קרובה וחזקה, גרמו אירועי ה-11 בספטמבר לפתיחת תיק היחסים הסעודים-אמריקאים ובנייתם מחדש. דבקותה של וושינגטון ביחסיה עם ריאד היא דבקות אמיתית, אבל את המדיניות האמריקאית לא משרטטים אדם אחד או מפלגה אחת; היא מעוצבת בחוגים שונים – לכן ניתן לראות במתרחש כעת אותות ראשונים לשינוי המדיניות כלפי סעודיה. אין משמעותו של שינוי זה [היווצרות] איבה או התנגשות, אלא שינוי של כמה יסודות ואמונות. יתכן שהימשכותה של המתקפה תגרום לסעודיה לבחון מחדש [את היחסים] מן הצד שלה גם כן וגם היא תתחיל לראות במתרחש ביטוי לעמדה פוליטי כללית שיתכן ותמצא את דרכה אל הבית הלבן ביום מן הימים...
שינוי תפיסות של דעת הקהל בשתי המדינות, ובעיקר בסעודיה, הוא המפתח לתקון המשבר הזה..."[5]
גם השגריר הסעודי בלונדון, ראזי אל-קוסייבי, המעיט בסכנת המחלוקות ליחסים האסטרטגיים בין ארה"ב לסעודיה: "...כאשר הכריז הנשיא האמריקאי שמי שלא ניצב לצד אמריקה במלחמתה נגד הטרור ניצב לצד הטרוריסטים, הוא התכוון לכל מילה. העולם, שאנו חלק ממנו, חייב להתאים את עצמו למציאות החדשה. המציאות הזו קובעת שארה"ב שהכרנו ושידענו כיצד להתייחס אליה נעלמה בעשן הפיצוצים ואת מקומה תפסה ארה"ב חדשה, אחוזת פחד ומלאה ברגשות נקם, הרואה את רוח הרפאים של הטרור בכל מקום ותופסת כל אדם נייטראלי כאויב שיש להילחם בו כפי שנלחמים באויבים...
ארה"ב – הנשיא, הקונגרס ודעת הקהל – מדברת מנקודת מוצא שאינה שונה בהרבה מזו של אדם הסובל מפרנויה. הפסיכיאטרים יודעים, כפי שיודע כל חצי אינטלקטואל, שמי שלוקה בפרנויה מפחד מידידיו באותה מידה בה הוא מפחד מאויביו וחוזה בסכנה במקום בו היא אינה מצויה...
במציאות הפוליטית החדשה, סעודיה [נתפסת באמריקה] כקרובה יותר ל[מחנה] האויבים מאשר לזה של הידידים. הגישה הזו לא צמחה לפתע פתאום מתוך דו"ח של הפנטגון... כל מי שעקב אחרי התקשורת האמריקאית מאז אירועי ספטמבר וניסה לקרוא מה עומד מאחורי השורות, הבין שקיימת 'תזמורת' המובילה בדקדקנות את המתקפה נגד סעודיה ומזינה אותה. התזמורת הזו מקבלת הנחיות ממנצח, שהוא הברית הנוצרית הימנית הקיצונית הנתמכת על ידי הלובי הציוני. מה שסייע להצלחת המתקפה והשתרשותה היא העובדה שמרבית הטרוריסטים אכן נשאו דרכונים סעודיים ושסעודיה קיבלה בשתיקה את ההאשמות לגבי בקיצוניותה ומימונה את הטרור...
היחסים הסעודים-אמריקאים התגבשו כתוצאה מאינטרסים משותפים לשני הצדדים והאינטרסים האלה עדיין קיימים. על הסעודים, כמו גם על האמריקאים, לזכור זאת. בסעודיה מצוי רבע מרזרוות הנפט של העולם ועובדה זו לא תשתנה בשל מזימות [אמריקאיות] באזור הים הכספי [הכוונה למלחמה באפגניסטן שגורמים ערביים ואיראניים טוענים שמטרתה השתלטות אמריקאית בנפט הים הכספי] או תוכניות בנוגע לשדות הנפט של עראק. בעתיד הנראה לעין, יציבות שוק הנפט ורווחתו של העולם תלויים במדיניות הנפט של סעודיה וזוהי עובדה שהדגשתה חזור והדגש תועיל לנו יותר מהרמיזות על חרם [נפט]. סעודיה, השוכנת באזור הסובל מאי סדר, הקפידה תמיד לשמש גורם מייצב וממתן, וגם את העובדה הזו עלינו לשוב ולהזכיר. מצד שני, ניתן לראות שארה"ב השקיעה כספים רבים בפרוייקטים אדירים בתחום התעשייה בסעודיה והיא עדיין מהווה את המקור המרכזי לטכנולוגיה מפותחת ושאלפי סטודנטים סעודים לומדים מדי שנה באוניברסיטאות האמריקאיות. בעולם הנשלט על ידי כוח אחד, תהיה זו טיפשות להפגין איבה כלפי הכוח הזה...
לסיכום, אין מנוס מלהזכיר שהמציאות הפוליטית החדשה לא תימשך לעד. ישנם סימנים שמגפת הפרנויה החלה להיעלם וקולות הגיוניים החלו להישמע באמריקה ולהזהיר מפני הסכנות שבקבלת החלטות לבד ויצירת איבה בעולם. סימנים אלה מעודדים אותנו לקבוע שהעימות עם אמריקה אינו בבחינת גורל חתום ואינו צריך להיות כזה."[6]
ואולם, בסעודיה עצמה, מצב הרוח של העיתונות המשיך להיות לוחמני. עבדאללה אל-כעיד, בעל טור ביומון הסעודי, אל-ריאד, כתב: "בשיא הפרובוקציה, אמרה קונדוליסה רייס, היועצת של הקאובוי השולט בבית הלבן: 'יש לנו צידוקים מוסריים לשינוי המשטר בבגדאד'. ממתי מייחס הממשל האמריקאי חשיבות כלשהי להיבט המוסרי או האנושי?...העמים אינם אשמים במצב האימה בו אתם נתונים בארצכם, מצב ממנו לא תצאו... אלא אם תודו בזכויותיהם של העמים ותלחמו ברוע המצוי בתוככם ותפסיקו את תוקפנותכם כלפי העולם. עליכם לזכור שמדינת השקר מחזיקה מעמד שעה ואילו מדינת האמת מתקיימת עד ליום הדין!!!
אין לנו צורך להגן על שמנו הטוב והנקי, שהרי אנו עמים שוחרי שלום שמעולם לא פתחו במלחמה נגד איש לכל אורך ההיסטוריה שלהם; ואילו לגביכם, איש אינו זקוק להוכחה לפשעיכם שנרשמו בהיסטוריה בדיו שחורה כשחור ההיסטוריה שלכם בתחום רצח והשמדת העמים. אדמת יפן היא העדות הטובה ביותר לברבריות שלכם!!! כן, למה לכם ללכת רחוק? הנה היא אדמת האינדיאנים שהושמדו בידיכם...
אחרי כל זה אתם רוצים להשלותנו בטענה שאתם מבקשים להשכין שלום וצדק בעולם ולהילחם בטרור ושיש לכם צידוקים מוסריים להתקפותיכם על עמים ועל ממשלות?..."[7]
[1] אל-ריאד (סעודיה), 18.8.2002.
[2] אל-וטן (סעודיה), 20.8.2002.
[3] עכאז (סעודיה), 20.8.2002.
[4] הכוונה לדו"ח אסטרטגי שהוכן בידי מכון 'ראנד' האמריקאי והוצג בפנטגון ובו, על פי הדיווחים, כונתה סעודיה "אויב".
[5] אל-חיאת (לונדון),18.8.2002.
[6] אל-חיאת (לונדון), 21.8.2002.
[7] אל-ריאד (סעודיה), 20.8.2002.