המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיראק 2003 - עיתוני מצרים וסעודיה על הדחת סדאם (10)
6/3/2003

עיראק 2003 - התקשורת המצרית והסעודית על הדחת סדאם (10)

 

בפסגת המנהיגים הערביים שהתכנסה בשארם אל-שיח', העלתה מדינת האמירויות הערביות [מאע"מ] את ההצעה לפתור את משבר עיראק בכך שסדאם חוסיין יוותר על השלטון ויגלה מעיראק, בתמורה לערבויות בינלאומיות לביטחונו. ההצעה עוררה סערה ולא זכתה לגיבוי רשמי מצד המדינות האחרות.

 

ואולם, עוד בטרם התכנסה הפסגה – וגם לאחריה – התפרסמו קריאות דומות בעיתונות המצרית והסעודית[1]. כך למשל, כתב העורך הראשי של השבועון המצרי הממסדי, "אל-מצור", מכרם מחמד אחמד, הידוע בקרבתו לנשיא מצרים: "במלוא הכנות, דיוני מועצת הביטחון יכולים לזכות בעבור השלום בכמה שבועות אבל את שערי הגיהינום תינעל רק הסתלקותו של סדאם חוסיין... אם לסדאם חוסיין יש הזדמנות להציל את חייו ואת משפחתו, להציל את עיראק מהשפלה ומכיבוש... מחלוקה, ממלחמת אזרחים צפויה, ומשלטון צבאי זר... ולהציל את האזור מסכנותיו של הרשע האורב לו – לדעתי הוא מחוייב לעשות זאת, משום שקבלת האופציה [של יציאה מעיראק] מצריכה אומץ רב יותר מזה הנדרש להתעמת עם המוות...

 

אני אהיה מוכן להתנצל על כל מילה ועל כל אות אם יתברר שסדאם חוסיין מסוגל לארגן התנגדות יעילה מצד העם שתמשך ולו שלושה שבועות ואשר יגרמו לפולש אבידות כבדות, אבל החשש הגדול ביותר שלי הוא שהבטחותיו של סדאם להרוג את הפולשים, 'המונגולים החדשים', בשעריה של בגדאד הם לא יותר מדמגוגיה תעמולתית מהסוג של 'אם כל המלחמות' שאינה עומדת במבחן אפילו ימים בודדים. מאחר שאדם המשקר לעצמו נתקל בסופו של דבר בדרך ללא מוצא, סדאם יגלה בסוף שמחיר ההישארות [בעיראק] גבוה ונורא ממחיר הגלות. הם [האמריקאים] יהפכו אותו למצבת זיכרון להשפלה... שאינה מפחידה אפילו זבוב. הם יכפו עליו החלטה אחרי החלטה ולבסוף תצא המלחמה אל הפועל מהסיבה התפלה ביותר, הכיבוש יבוא ויהיו עשרות אלפי קורבנות חפים מפשע. מוטב לסדאם לצאת היום כדי שעיראק תישאר. מוטב לו לצאת כל עוד ישנם חילוקי דעות בנוגע לסיכום החשבון הסופי שלו בהיסטוריה של עיראק, במקום שעיראק תהפוך לבית קברות ענק שבין הריסותיו יהיה קשה למצוא סימן לקברו! אני יודע שאלו הן מלים קשות, אבל המצב קשה עוד יותר. מוטב שהכל ידעו את האמת במקום שישתקו כאילמים וישקרו לעצמם...

 

בוש הבן שונה מבוש האב והרפובליקנים ששולטים בוושינגטון שונים מאלו ששלטו בה אז. המלחמה הינה בלתי נמנעת והמטרה האמיתית שלה היא להפיל את המשטר ולא רק לפרק את הנשק להשמדה המונית. אמנם כן, ליציאתו של סדאם חוסיין תחת איומי הפלישה יש היבטים שליליים רבים.... משום שהיא מהווה תקדים שמצרים אינה שמחה לתמוך בו או למלא בו תפקיד אפילו בתור מקום הגלות שיקלוט את סדאם חוסיין, אבל הבעיה של המשטר העיראקי שהוא לא הותיר לעצמו אף שותף אמיתי... הפתרון הקל ביותר וזה שנזקו הוא הפעוט ביותר אפילו בנוגע לסדאם חוסיין עצמו הוא שהוא יצא יחד עם משפחתו מעיראק למדינה שתיתן לו ערבויות לביטחונו..."[2]

 

גם עורך "אל-אהראם", אבראהים נאפע התייחס לנושא, עם כי בצורה מרומזת: "רגע האמת הגיע, אבל כמה מהגיבורים העדיפו לטמון את ראשם בחול ולדבר באותה שפה שהביאה אותנו למצב שבעטיו טוענים כמה במערב שהערבים הם אומה של עכברים... מה שדרוש הוא שמי שאחראי למשבר יתעלה מעל רמת התודעה הנוכחית שלהו... ויבין שמה שקרה מאז המלחמה נגד איראן בשנת 1980, עבור בפלישה לכווית בשנת 1990, וכלה במשבר הנשק להשמדה המונית כיום היווה שורה של טעויות אדירות שהדורות הבאים לא ימחלו עליהן. העובדה שכוחות בינלאומיים שונים מנסים להימנע ממלחמה, אין משמעותה שבעלי המשבר [המשטר העיראקי] אינם נדרשים לנצל את ההזדמנות כדי לצאת מהמשבר אליו הם הכניסו את עצמם ואת הערבים..."[3]

 

ואילו עורך היומון המצרי הממסדי, "אל-גומהוריה", סמיר רגב הוסיף על כך ש"הכל יודעים מהם האופי והאישיות של סדאם חוסיין וחבריו שעד לרגע כתיבת שורות אלה מגנים את הרעיון שיעזבו את בגדאד, משום שבתוך תוכם, הם מסוגלים לעשות צעד כזה רק לאחר שהשיטפון ימחק את הכל בכל ואת האנשים כולם...

 

לערבים... יש זכות לייעץ לסדאם חוסיין ולכוון אותו וכן יש להם זכות להביע דעה 'נאמנה' בפני בוש ובלייר. לאחר מכן, מי שרוצה להיענות שייענה ומי שרוצה להתעקש ולהתנשא – בית המשפט של ההיסטוריה ידון אותו."[4]

 

קריאה דומה הופיעה ביומון האופוזיציה המצרי, "אל-ופד", פרי עטו של ד"ר אבראהים דסוקי אבאט'ה, חבר הרשות העליונה של מפלגת "אל-ופד": "...היכולת שלנו להתמודד עם ארה"ב מבחינה צבאית אינה קיימת והיכולת שלנו להפעיל עליה לחץ כלכלי הינה קשה ומחייבת תנאים שלא ניתן להגיע אליהם, נוכח [עמדת] המשטרים הערביים הקיימים. לכן, נראה שקיים פתרון מעשי והגיוני יחיד שאינו נסתר מאיש ממשתתפי הפסגה [הערבית בשארם אל-שיח']; אם פתרון זה יתבצע בדייקנות, הוא יחסוך רבים מן האסונות האנושיים והחומריים שיגרמו עקב המלחמה. הפתרון הוא תיאום ערבי שיוביל להסתלקותו של הנשיא סדאם מן הזירה בכך שהוא יכריז שהוא מוותר על הנשיאות ומעביר את השלטון לממשלה זמנית ושהוא יעזוב את עיראק למדינה זרה שתסכים לארחו. בכך הוא יחסוך למשפחתו ולעמו את השחיטה בידי ארה"ב ויסיר מהעמים הערביים את הסבל הרב שיגרם להם כתוצאה מהמלחמה..."[5]

 

על אף שמצרים לא תמכה ביוזמה של מאע"מ, המשיכה העיתונות המצרית להתייחס בחיוב לאפשרות הסתלקותו של סדאם מן השלטון גם לאחר הפסגה. אחמד רג'ב, בעל טור יומי ב"אל-אח'באר": "...אם הצעתה של מאע"מ שסדאם יוותר על השלטון תתממש, הדבר ימנע את פתיחת שערי הגיהינום על העם העיראקי, שהוא הדבר היחיד המעניין אותנו, ולא אותו עריץ ושופך דמים שהרג מליון מוסלמים ופתח בפני אמריקה שער של זהב, כדי שתגזול את משאביהם של הערבים."[6]

 

גם עיתונים סעודיים היוצאים לאור בלונדון כתבו בזכות יציאתו של סדאם לגלות. בעל הטור, ג'יהאד אל-ח'אזן כתב ערב כינוס הפסגה: "הנשיא סדאם חוסיין אינו במצב שהוא יכול לבקש דבר מאיש. הוא הביא את עיראק, את האזור, ואת האומה [הערבית] להשפלה הזו... ואחרי כל זה הוא עוד מבקש לדחות את הפסגה שמטרה להציל את שניתן להציל...

 

סדאם חוסיין לבדו אחראי לכך שיהודים אמריקאים קובעים את גורלה של עיראק ושל כל מדינה ערבית (ואיראן) אחריה. אין לי התנגדות אישית ליהודי כלשהו. חלקם תומכים בסוגיות שלנו יותר [מהערבים] עצמם. אבל אני מתנגד לכך שליכודניקים שרוניסטים השונאים את הערבים, כמו פול וולפוביץ וריצ'רד פרל, יקבעו את גורלן של מדינות ערביות ועמיהן, לאחר שהמנהיגים והעמים התירו לאנשים דוגמת סדאם חוסיין לעלות לשלטון ושתקו על הישארותו בשלטון...

 

סדאם חוסיין הוא אסון בקנה מידה תנ"כי, כמו המבול והדבר. הוא התאכזר לעם העיראקי ואחר כך הפנה את רשעותו לאיראן ולכווית... אילו הפסגה הייתה מתעלה לרמת האתגר העומד על הפרק, היא היתה מחליטה להפיל את סדאם חוסיין, או באמצעות שיכנועו לעזוב את עיראק ולהציל את ראשו, או באמצעות כוח..."[7]

 

בעקבות הפסגה, צטטו היומונים הסעודים היוצאים לאור בלונדון "מקור סעודי יודע דבר", ששיבח את יוזמתו של שליט מאע"מ. ב"אל-חיאת" צוטט המקור באומרו כי "לשיח' זאיד יש רקורד נקי ויש לו עבר טוב והוא ידוע בשירותו את הסוגיות הערביות, ולכן אין לפקפק במניעיו". לדבריו, יוזמת מאע"מ בפסגה היוותה "קול אמיץ שמטרתו לחסוך לעיראק את הבלתי ידוע שיווצר כתוצאה מפעולה צבאית."[8]

 

עורך היומון הסעודי-לונדוני, "אל-שרק אל-אוסט", עבד אל-רחמן אל-ראשד, השתמש במשל כדי להדגים את הטענה, שעלתה במאמרים רבים, לפיה מדינות ערביות רבות תומכות בחשאי ביוזמתו של שליט מאע"מ: "...ליוזמה של מאע"מ קרה מה שקרה בסיפור עממי הודי. תושבי העיירה נסערו מהפיל של המהראג'ה  שמדי יום היה משוטט בשווקים, אוכל את ירקותיהם, והורס את דוכניהם. כאשר הגיעו מים עד נפש, נפגשו תושבי העיירה ואמרו כי יש להעביר את תלונותיהם למהארג'ה. אלא שהפיל היה חיית התפנוקים של המהארג'ה שבעצמו היה אדם שיש לחשוש מזעמו. תושבי העיירה סיכמו כי אחד מהם ייבחר כדי להעביר את התלונה והם הבטיחו לו שהם ילכו אחריו עד למקום מושבו של המהארג'ה ובכך תהיה התלונה קולקטיבית.

 

המתלונן התייצב מול הוד מלכותו ואמר בקול נכאים: 'ברצוננו להתלונן...'. שאל אותו המהראג'ה: 'להתלונן על מי?'. השיב האיש: 'על הפיל שלך'. המהרג'ה צרח בפניו: 'מדוע אתה מתלונן על הפיל שלי?' אז הביט המתלונן לאחור אך לא מצא איש; הוא עמד לבדו ולכן הוא השיב: 'באנו להתלונן על כך שהפיל זקוק לפילה'... בכך סיבך האיש את הציבור בשני פילים...

גם נציגי מאע"מ מצאו את עצמם לבדם..."[9]

 

 



[1] עוד בנושא הקריאות בעיתונות הסעודית להסתלקותו של סדאם,  ראו דוח ממרי

[2] אל-מצור (מצרים), 26.2.2003. צוטט ב"אל-קדס אל-ערבי" (לונדון), 27.2.2003.

[3] אל-אהראם (מצרים), 26.2.2003.

[4] אל-גמהוריה (מצרים), 26.2.2003.

[5] אל-ופד (מצרים), 27.3.2003.

[6] אל-אח'באר (מצרים), 3.3.2003.

[7] אל-חיאת (לונדון), 28.2.2003.

[8] אל-חיאת (לונדון), 3.3.2003.

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.3.2003.