תגובות פלסטיניות לנאום בוש בעניין פרסום 'מפת הדרכים'

למרות התגובות החיוביות מצד גורמים ערביים כמו סעודיה, מצרים והליגה הערבית ואף הועד הפועל של אש"פ, לנאומו של הנשיא בוש בעניין פרסום 'מפת הדרכים' האמריקאית היו ברש"פ בכירים רבים אשר הביעו הסתייגות מנאום זה ואף ראו בו ניסיון לרצות את דעת הקהל העולמית ביחס למתקפה נגד עיראק.  

המבחן לרצינותו של בוש הוא היישום בפועל של 'מפת הדרכים'

הועד הפועל של אש"פ אמנם קידם בברכה את נאום בוש ופרסם גילוי דעת בו הביע את תודתו לנשיא בוש על "חזונו המיוחד ביחס לפתרון [הבעיה הפלסטינית] אשר יוביל להקמתה של מדינה פלסטינית דמוקרטית ועצמאית", אך לצד זה הדגיש בגילוי הדעת מטעמו כי "אין צורך לדון עוד בנוסח הנוכחי של ['מפת הדרכים'] אלא יש לבצע מיד את התוכנית"[1] הטענה לפיה המבחן האמיתי הוא ביישום התוכנית לאלתר ולא בהצגתה לדיון בין שני הצדדים הועלתה גם מפי מספר בכירים ברש"פ כדוגמת יועצו של ערפאת נביל אבו רדינה, השר לשלטון מקומי צאאב עריקאת ויו"ר המועצה המחוקקת אבו עלאא.[2]

נאום בוש הסחת דעת שקרית לריצוי דעת הקהל הערבית

בכירים  רבים התייחסו בזלזול לנאומו של בוש וטענו כי הוא נועד לרצות את דעת הקהל העולמית בעניין המלחמה נגד עיראק. השר לתכנון ושת"פ בינלאומי, נביל שעת', אמר כי הצהרותיו של בוש הן רק ניסיון לזכות בדעת הקהל במיוחד בשל העובדה שהן באו [רק] כמה ימים לפני פרוץ המלחמה.[3] 

עדלי צאדק, סגנו של שעת' כתב בטורו הקבוע ביומון "אל-חיאת אל-ג'דידה": "ההצעה [של בוש] ביחס לבעיה הפלסטינית, או למדינה הפלסטינית, אינה אלא הסחת דעת שקרית שאפילו ילד לא היה נופל בפח שלה. הריכוז [הצבאי] הוא הבעיה. ההצעה או ההבטחה האמריקאית לאפשר לנו לדון ב'מפת הדרכים' היא חלק מתעמולה מכוערת של מתקפה מכוערת, תעמולה שהעמים מריחים את צחנתה."[4]

סגן יו"ר המועצה המחוקקת, אבראהים אבו אל-נג'א, אמר: "נאום בוש נועד לרכך את התרעומת של העולם הערבי והאסלאמי לנוכח [המוסר] הכפול בו נוהגת ארה"ב כלפי הבעיות במזה"ת... אם חזונו של הנשיא האמריקאי להקים מדינה פלסטינית היה רציני, הוא היה דורש מישראל לסגת מיד מהשטחים הפלסטינים ולהפסיק את פעולות ההרג וההרס והיה שולח כוחות או"ם להגן על עמנו מפני היהירות והתוקפנות הישראלית... אמריקה שואפת באמצעות המלחמה כנגד עיראק לעצב מחדש את האזור הערבי ולהשתלט על יכולותינו ועל גורלנו."[5] 

האני אל-מצרי, בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הפלסטיני "אל-איאם" כתב: "מי שרוצה בשלום [היה] לוחץ על ממשלת שרון לדבוק ב'מפת הדרכים' כפי שהיא ללא שום הסתייגויות חדשות, במיוחד מאחר ו'מפת הדרכים' נוטה באופן גלוי לטובת ישראל גם  ללא [ישום] הסתייגויות אלה... לכן איננו מבינים את פשר הברכות הפלסטינית והערבית על נאום בוש, למרות שהן לוו בהדגשת החשיבות שבאישור 'מפת הדרכים', הגשת ערבויות ליישומה וגיבוש מכניזמים הערבים ליישומה..." [6] 

נאומו של בוש ראוי לגינוי

אשרף אל-עג'רמי, בעל טור ביומון "אל-איאם", כתב: " הנשיא בוש הצהיר כי לאחר אישור משרת ראש הממשלה הפלסטיני תימסר 'מפת הדרכים' לפלסטינים ולישראלים, לא לשם ביצוע מיידי, אלא כדי [ששני הצדדים] יעירו את הערותיהם... משמעות הדבר היא ש['מפת הדרכים'] נדחית, למעשה, עד להודעה חדשה וסביר להניח שלתקופה ארוכה, אולי מתוך ציפייה לראות מה תהיינה תוצאות המלחמה של אמריקה נגד עיראק.

הנקודה השנייה בהצהרתו של בוש אליה ראוי לשים לב ושעל פי השקפתנו חמורה ביותר, היא [דבריו] ש'עם ההתקדמות בהשגת השלום יש לשים קץ לפעולות ההתנחלות' בשטחים הכבושים. דבר זה נותן לישראל, אולי בפעם הראשונה, לגיטימציה ברורה להמשיך בהתנחלויות עד ל'השגת התקדמות' בתהליך השלום. וזאת במקום להתעקש על הפסקת ההתנחלויות באופן מיידי מאחר וההתנחלות היא פעולה בלתי לגיטימית המנוגדת להחלטות האו"ם, הפרה חמורה של זכויות הפלסטינים וכן פעולה הגורמת למתיחות בשטחים ותורמת באופן משמעותי לסיכול כל מאמץ [לכינון] רגיעה וחידוש התהליך המדיני."[7]               

מנכ"ל משרד ההסברה הפלסטיני, חסן אל-כאשף, קרא לגנות את הנשיא בוש בשל נאומו. בטורו הקבוע ביומון "אל-חיאת אל-ג'דידה" כתב: "הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, לא ראוי לשום תודה משום בכיר או אזרח פלסטיני או ערבי בשל תוכן נאומו שלשום בערב. אדרבה, הוא ראוי לגינוי רשמי ועממי בשל היותו בעל הברית התמידי של ממשלת שרון, הנשיא האמריקאי שהכי תומך ונוטה לטובת הכיבוש הישראלי של האדמה הפלסטינית והערבית והשותף המגיש סיוע והגנה לכל פשעי הכיבוש הישראלי המתבצעים נגד העם הפלסטיני.

הנשיא האמריקאי ניסה לרמות את העם הפלסטיני ואת האומה הערבית כאשר גילה עניין בגורלו של העם הפלסטיני. לאחר שהקשבנו לנאומו וקראנו אותו אנו כועסים וממורמרים מפני שבוש מזלזל בשכלנו ובז לרגשותינו ותקוותינו ונוהג עמנו - פלסטינים וערבים [גם יחד] - כטיפשים שקל לרמות אותם... הערבים יודעים כי הניסיון האמריקאי התמים אינו אלא ניסיון לרמות את דעת הקהל הערבית המתנגדת למדיניות האיפה ואיפה האמריקאית... [שהיא] אחד העקרונות האיתנים של המדיניות האמריקאית כלפי בעיות וזכויות הערבים...

אין שום ערך בהתחייבות מצד בוש לפרסם את 'מפת הדרכים', איננו מקבלים בברכה את הבטחתו שאינה נחשבת בעיננו כפתרון או מפלט. בוש הבן לא ירמה אותנו כפי שרימה אותנו בוש האב בשנת 1991. הערבים לא יאפשרו את התקפת בוש הקרבה כנגד עיראק [רק] בגלל שהוא 'הבטיח לפרסם את מפת הדרכים'. העובדות חזקות יותר מהאמרות היומרניות האמריקאית. העובדות אומרות לנו כי המלחמה האמריקאית הקרבה שמטרתה להרוס ולכבוש את עיראק תשרת רק את ישראל, [המדינה] בעלת הזכות הבלעדית להחזיק בכוח במהלך העימות עם הערבים נטולי הכוח וזכויות.

הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, ראוי לגינוי מצדנו ודחייה של ניסיונו המטופש לרמות אותנו ולהסיח את דעתנו. אמריקה, כפי שמלמדת מדיניותה לאורך חצי מאה, נוטה לטובת ישראל ושומרת עליה. אמריקה של בוש הבן היא [אמריקה] העוינת ביותר לערבים ולזכויותיהם הלאומיות האיתנות."[8]