המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור ליברלי קורא ל'חאמס' לחדול מפיגועי התאבדות
18/7/2002


בעל טור ליברלי קורא לחאמס לחדול מפיגועי ההתאבדות

 

הליברל התוניסאי, אל-עפיף אל-אח'צ'ר, החי בפאריס וכותב עבור היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת", פרסם מכתב פומבי ל'חמאס' בו הוא קורא לחדול מפיגועי התאבדות. להלן קטעים מן המאמר:

 

"...פעולות ההתאבדות שלכם והצהרותיכם היהירות בדבר ההכרח שבחיסולה של מדינת ישראל, שהיא חברה באו"ם, מעניקות לתעמולה הישראלית קלף מנצח, [המאפשר לה] לזכות במלחמת התעמולה באמצעות הטענה שהפלסטינים אינה רוצים במדינה לצד מדינת ישראל, אלא מדינה על חורבות מדינת ישראל. אמירה זו אינה מקובל על הקונצנזוס הבינלאומי ולפיכך, אינה ראויה [להישמע מפי] פוליטיקאי נבון, משום שהיא מובילה לבידוד דיפלומטי ותקשורתי וחושפת את עמו לטרגדיות...

 

מהי המטרה בפעולות ההתאבדות האלה והאם היא ניתנת להגשמה בעתיד הנראה לעין?

 

האלימות החמושה שהפעילו תנועות השחרור הלאומי [ברחבי העולם] מאז המחצית השניה של המאה העשרים, למשל באלג'יריה ובוויטנאם, לא כוונה נגד אזרחים כמטרה מתוכננת. מטרתה המוצהרת היתה להכריח את האויב לשבת לשולחן המו"מ כדי להגיע להסדר. לעומת זאת אתם, ב'חמאס', התנתקתם מהדרך הפוליטית-צבאית הזו בכך שבחרתם  כמטרות את האזרחים הישראלים ובכך שקבעתם כי המו"מ עם ישראל הוא בבחינת פשע. אפילו סירבתם להשתתף בבחירות של 1994, משום שהרשות הלאומית הפלסטינית שארגנה אותם, נולדה מרחם המו"ם עם ישראל... 

 

להתנהגות הבלתי הגיונית הזו יש שם: 'המדיניות הניהיליסטית הגרועה ביותר'. היא הגרועה ביותר משום שהיא שמה את יהבה על סכנות בלתי שקולות בהתאם להגיון של 'תמות נפשי עם פלישתים'; היא ניהיליסטית משום משום שהיא מתכחשת, הלכה למעשה, לכל הערכים והנורמות עליהם מתבססת הקהיליה הבינלאומית. אתם אדישים לתוצאות ההרסניות הנובעות [מפעולות ההתאבדות], כגון הגברת הדיכוי של עמכם והרחבת המלחמה גם אל המדינות הערביות באזור במטרה להפיץ בהן אנרכיה ולהופכן לבלתי ניתנות לשלטון.

 

האדישות הזו לכאבי  בני האדם, הזילות של דמם, הבוז לחייהם, והפקעת עתידם על מזבח האשליה הנאיבית של 'שחרור פלסטין עד לגרגר האדמה האחרון' מבטאת פראנויה הזויה הרואה ברצח ובהתאבדות מטרה בפני עצמה וסוג של זהות האהובה על הצמאים לשלטון, לדם, לזלזול בערכים הדתיים, כמו גם ערכי העולם הזה.

 

מדיניות [הבחירה ב]גרוע ביותר היא המקור לכל עיוורון פוליטי. היא שגרמה לכם לירות לעצמכם ברגל ולפוצץ פצצות אנושיות [נגד] העתיד של עמכם. היא שגרמה לאופציות הפוליטיות שלכם להצטלב עם כל מה שטוב לאויבי ארצכם. ההוכחה לכך היא העיתוי של פעולות ההתאבדות שלכם והסכמתכם המבישה עם שרון על ההתנגדות לכל מה שמקדם את השלום.

 

בשנת 1996, תזמנתם את פעולות ההתאבדות שלכם לבחירות בישראל כדי להושיט יד מסייעת לנתניהו, לקטוע את תהליך השלום, ולהפיל את פרס, שסדר יומו היה להיכנס להיסטוריה כעושה השלום הערבי-ישראלי. הנשיא הסוריה המנוח [חאפז אסד], אמר בשנת 1997: 'לו פרס היה נבחר, היה כבר שלום בינינו לבין ישראל'.

 

רציחתו של רבין על ידי טרוריסט יהודי, והפלת בעל הברית שלו, פרס, בידיכם, הרגו את הדינמיקה של השלום. העם הפלסטיני החולה ומנהיגיו עדיין משלמים את חשבון הטעות ההיא. המכנה המשותף ביניכם ב'חמאס' לבין הנהגת הליכוד הוא ההתנגדות הנחרצת לכל כיוון של שלום ומניעת הקמתה של מדינה פלסטינאית, שהליכודניקים רואים בה את תחילת הסוף של ישראל ואתם רואים בה ערובה לקיומה של ישראל! לפיכך, כאשר הצביע שרון בכנסת נגד השלום המצרי-ישראלי, הצבעתם גם אתם נגד שלום זה ברחובות קהיר במסגרת 'האחים המוסלמים'... שרון הצביע נגד ועידת השלום במדריד וגם אתם הצבעתם נגדה בדרככם המיוחדת. הוא הצביע נגד הסכמי אוסלו, ואתם גם כן האשמתם הסכמים אלה בכפירה. גיבור צברא ושאתילא הצביע נגד השלום הישראלי-ירדני וכך גם אתם.

 

מה גורם לכך שעמדותיכם נפגשות עם עמדותיהם של אויבי עמכם ואומתכם? האם מדובר בשיתוף פעולה? חס וחלילה. קיימת סיבה אחרת שהיא לא פחות חמורה בתוצאותיה והיא אי-יכולתכם לעבור מן מן התיאולוגיה לפוליטיקה, כלומר משלטון הטקסט ופסקי ההלכה שאסור להתווכח עמם, ללקיחת סיכונים פוליטיים שקולים.

 

[העיתונאית] הודא אל-חוסייני, כתבה: 'בשיחת טלפון עם מומחה בריטי לתנועות האסלאמיות, הוא אמר לי שמטרת 'חמאס' היא לחסל את מדינת ישראל (...) אותו מומחה אמר: הופתעתי לגלות בעת שנפגשתי עם ראשי 'חמאס'  שמרבית חברי התנועה סבורים שיסוד המדינה האסלאמית בפלסטין תהיה בשנת 3-2022, למרות שהם ידועים שמדובר בטווח ארוך'. חייבת להיות טעות בתאריך, משום שפסק ההלכה של המנהיג הרוחני של 'חמאס', השיח' אחמד יאסין, משנת 1999, קבעה שתאריך כיונונה של המדינה האסלאמית בפלסטין על חורבות ישראל, בהתאם להבנתו את נבואת התורה, תהיה בשנת 2027, כלומר ארבעים שנה לאחר פריצת האינתיפאדה בשנת 1987.

 

אני שואל את הנבונים שבקרבכם: האם הדת והמצפון המוסרי שלכם מתירים לכם לשטוף את מוחותיהם של בני הנוער הפלסטינים, שאת חייהם אתם מסכנים, באמצעות דברי הבל שכאלה? כיצד אתם מסכימים לכך שהאסטרטגיה שלכם תתבסס על קריאה הזויה של התיאולוגיה היהודית? האין הקריאה התיאולוגית הזו של הסוגיה של העם הפלסטיני היא שיצרה את הטרגדיות שלו? בעטיה שיתף החאג' אמין אל-חוסייני פעולה עם היטלר ודחה את ההסדר שהציעה לו ועדת פיל בשנת 1937 לחלוקת פלסטין בשיעור של עשרים אחוזים ליהודים ושמונים אחוזים לפלסטין; אחר כך הוא חזר על שגיאתו בכך שדחה את החלטה החלוקה שנתנה הפעם 55% ליהודים ואת השאר לפלסטין. בהתבסס על ה'סונה' הבלתי מבורכת הזו, דחיתם את הצעותיו של קלינטון שהעניקו לעמכם 96 עד 97 אחוזים מן הגדה המערבית ונימקתם את פסק ההלכה שקבע את סירובכם בכך שמדובר במזימה אמריקאית-יהודית נגד העם הפלסטיני...

 

אינני תובע מכם לפתח חשיבה אסטרטגית, למרות שפעילות פוליטית היא בלתי אפשרית  בלי אסטרטגיה. כל מה שאני דורש מכם זה שתהיה לכם מידה של ריאליזם שתסייע לכם להבין את הנתק הקיים בין הרצונות שלכם לבין המציאות האזורית והבינלאומית. אם לא תתנתקו מגישה זו, תמשיכו למלא עד הסוף המר את תפקיד הסרבנים העקשנים השוגים באשליות לגבי עצמם ולגבי העולם. [ללא שינוי,] לא תקלטו את המסר של ה-11 בספטמבר לפיו עידן פעולות ההתאבדות חלף וכל אלימות שהיא אינה מקובלת מבחינה בינלאומית ומהווה טרור, יהיו נימוקיה אשר יהיו. האלימות לא תזכה לתגמול פוליטי כלשהו. מלחמת המנע, כלומר התקפה כאמצעי הטוב ביותר להגנה, היא הכלל האסטרטגי של המלחמה נגד הטרור. אין זה מקרה שמדינות האיחוד האירופאי הוסיפו לאחרונה את 'החזית העממית' ואת 'גדודי חללי אל-אקצא' לרשימת הטרור, שאתם ו'הג'יהאד האסלאמי' זכיתם להיות הראשונים להיכנס אליה."[1]

 



[1] אל-חיאת (לונדון), 14.7.2002.