דיון על פיגועי התאבדות בערוץ אל-ג'זירה
ערוץ הלווין הקטרי, "אל-ג'זירה" שידר דיון בנושא פיגועי ההתאבדות בהשתתפות, מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פרופסור סרי נוסייבה, ראש הלשכה המדינית של ארגון ה'חמאס', ח'אלד משעל, ו"אם נידאל", אמו של מחבל מתאבד שהצטרפה לבנה בעת צילום צוואתו המוקלטת בטרם יציאתו לפיגוע. הדיון התקיים על רקע פרסום מודעה על ידי אינטלקטואלים פלסטיניים, ובראשם נוסייבה, הקוראת למשלחי הפיגועים נגד אזרחים בישראל לחדול ממעשיהם.
להלן קטעים מן הדיון[1]:
גיוס המחבלים המתאבדים
משעל: "לדעתי הרוב העצום ברחוב הפלסטיני והערבי מודע לכך שמוסרי הנפש הם המציעים את עצמם ל[תנועת] ההתנגדות, הם אנשים אשר תורמים את נפשותיהם, הם מציעים את עצמם לזרועות הצבאיות של פלגי ההתנגדות. יתרה מכך, שמעתי לפני כמה חודשים שבכמה אזורים ההתנדבות כללה גם ילדים בגיל צעיר, דבר שגרם לזרועות הצבאיות לקרוא להם להתאפק כדי שניתן יהיה להכשירם היטב ורק אחר כך הם יקחו חלק במערכה... עליהם להתבגר קצת ולעבור הכשרה אידיאולוגית, דתית ונפשית, כמו גם הכשרה צבאית כדי שהשתתפותם תהיה יעילה ותשפיע על האויב הציוני. בקיצור, מוסרי הנפש הם התוצר של העם הזה ואינם תולדה של פעילות מוסווית של הזרועות הצבאיות המוליכות אותם שולל.
אם תקרא את צוואותיהם של מוסרי הנפש, תגלה שהרעיון [לבצע פיגוע התאבדות] התעורר בקרבם ממניעים מגוונים. מרביתם הציעו את עצמם לזרועות הצבאיות. אדרבה, כמה מן הנערות הלכו מפלג לפלג והציאו את עצמן. המניע, אם כן, הוא מניע אישי של מוסרי הנפש והם אינם מולכים שולל על ידי פלג זה או אחר..."
הסיבות לפיגועי ההתאבדות
משעל: "תנועות ההתנגדות בפלסטין, ובכללן 'חמאס', בחרו בדרך ההתנגדות מתוך אמונה שדרך זו היא היחידה שתוביל לשחרור האדמה ולסילוק הכיבוש... זוהי אופציה אסטרטגית של כוחות ההתנגדות ושל העם הפלסטיני ואני סבור שהמוני האומה [האסלאמית] תומכים באופציה זו.
שנית, הג'יהאד וההתנגדות הם, מבחינה דתית, האופציה של האומה. אללה התיר לנו את הג'יהאד... כדי שנגן על כבודנו, על בתינו, על המקומות הקדושים לנו, ועל רכושנו. העם הפלסטיני נתון כיום בג'יהאד ובהתנגדות בהגנה על אדמת פלסטין המבורכת... בשמה של אומת האסלאם והערביות.
פעולות מסירת הנפש הן אחת מצורות ההתנגדות. אדרבה, הן הצורה הנעלה ביותר והמשפיעה ביותר. מרבית חכמי הדת של האומה פסקו שהן מותרות ואף קבעו שהן מהטובים שבמעשי הג'יהאד וההתנגדות. יש לי פסקי הלכה רבים של חכמי הדת מארצות רבות: סעודיה, מצרים, המפרץ, וארצות נוספות. יש לי אפילו פסק הלכה של חכמי הדת של אוסטרליה. ההתנגדות והג'יהאד, אם כן, מהווים אופציה מהבחינה הדתית וההלכתית. מהבחינה הפוליטית, קיים צורך להיפטר מהכיבוש... פלגי ההתנגדות בחרו בדרך זו בשל המניעים האלה."
מניעי המחבלים המתאבדים
משעל: "בחינת המניעים של אלו המתגייסים לדרך ההתנגדות, ובעיקר לפעולות מסירות הנפש.... מגלה שלאותם גיבורים היו שלושה מניעים עקריים: ראשית, המניע הדתי. הנער או הנערה רוצה למלא את חובתו הדתית ורוצה לזכות בגן העדן ולהשביע את רצונו של אללה וזאת בעיקר לאחר שהם קוראים בספרו של אללה [הקוראן] מהו שכרו של השהיד... הם יודעים שמות הקדושים [מזכה] במקום אדיר לצד הנביאים וישרי הדרך...
המניע השני הוא המניע הלאומי. הם חשים שפלסטין היא אדמתם ושהם חייבים לשחררה ולהצילה מן הכיבוש השנוא...
המניע השלישי הוא המניע האנושי. אם תקרא את סיפוריהם של אותם שהידים תגלה שהם הושפעו ממעשיהם של מוסרי הנפש שקדמו להם ומפשעיו של הכיבוש...
מספרם של מוסרי הנפש [עד כה] היה בערך 120. מחציתם בעלי תואר אקדמאי, 35% בוגרי תיכון, והשאר בוגרי בית ספר יסודי. הרוב המכריע מתוכם אינטלקטואלים ובוגרי אוניברסיטאות. מיעוט מתוך מוסרי הנפש האלה הם מן השכבה העשירה ומיעוט מתוכם הם חסרי כל. מרביתם הם משכבת הביניים, כלומר מצבם, באופן כללי, סביר וטוב. כלומר, הם לא הלכו למסור את נפשם כדי לברוח מהחיים; נהפוך הוא, הם אוהבים את החיים. מוסר הנפש האחרון, או אחד האחרונים, השהיד הגיבור מחמד הזאע אל-ע'ול, היה סטודנט לתואר שני בפקולטה להלכה אסלאמית באונ' אל-נג'אח בשכם. הוא שינן את ספרו של אללה. מה אמר מוסר הנפש הזה בצוואתו? הוא אמר: 'מה יפה יותר מאשר להפוך לתשובה לפשעי האויב! עצמותי יהפכו לרסיסים שיפוצצו את האויב לא מתוך אהבת ההרג אלא כדי שנחייה כפי שחיים בני האדם. איננו שרים שירי מוות אלא שירי חיים. אנו מתים כדי שיחיו הדורות הבאים'. אם כן, המסר של מוסר הנפש גם אם הוא מועבר באמצעות המוות הוא מסר של חיים. משום כך, אללה כינה את הג'יהאד חיים משום שאם לוחמי הג'יהאד לא ימותו למען אללה יחיו העמים העומדים מאחוריהם חיים הקרובים יותר למוות, חיי השפלה...
בני האדם [הישראלים] הנהרגים באו כפולשים וככובשים. [מוסר הנפש] אינו הורג אדם שאינו לוחם; הוא הורג את מי שלקח את ארצו, הרס את ביתו, והגלה אותו למחנות פליטים..."
תרבות המוות
אם נידאל: "ילדינו יקרים לנו יותר מחיינו אבל אנו מאמינים שאללה יקר יותר מהם... אלוהינו יקר יותר מכל דבר יקר בעולם הזה ובעולם הבא. אם חיינו אינם מוקדשים לאללה, מה הטעם בהם? בני, יקר לי יותר מחיי, אבל אני מקריבה אותו ויודעת שהקרבתו היא מעשה טוב. הקרבתי אותו למרות שהוא היה יקר לי, למען מטרה נעלה יותר. ישנה אדמה כבושה, ישנם אויבים, וקיימת ברבריות של העולם המערבי. הכפירה רוצה היום להרוס את האסלאם ואנו שותקים ולא עושים דבר. למה אתה מצפה? בני אינו יקר יותר מהאסלאם. אני מקריבה אותו כמתנה וכקורבן למען אללה ודתו כדי שיגן על הדת הזו ויניף את הדגל של 'אין אל מלבדי אללה ומחמד הוא נביאו של אללה' בכל רחבי פלסטין ובכל רחבי העולם. אם לא נילחם את הג'יהאד תשתלט הכפירה על העולם. אם אני אתקמצן על בני ומישהי אחרת תתקמצן על בנה, מי יגן על הדת הזו? מי יגן על המולדת?...
כאשר נפרדתי לשלום [מבני] ידעתי את כל פרטי הפעולה . ידעתי הכל. אין המדובר בחוסר ידיעה מצדי. המטרה שלנו היא לא לחיות אלא לרצות את אללה. זוהי המטרה הראשונה והאחרונה שלנו בחיים האלה... אל לאיש לחשוב שבני זול מבחינתי עד כדי כך. אני בוכה עליו יום וליל, אבל השבח לאללה, אין בי הרהורי חרטה ולא איבדתי תקווה. אני [לא מאמינה] שבני מת או הושמד... מי שאומרים את הדברים האלה מגלים בורות בנוגע לדת האסלאם... הקוראת לנו להקריב למען אללה משום שהחיים והאושר האמיתיים עבורנו מצויים בעולם הבא. אין לנו חיים מאושרים ללא הג'יהאד. הגי'האד הוא חיינו. אם לא יהיו חיי ג'יהאד בנפשותינו, חי אללה, לא נהיה חיים, אלא מתים...
אני עודדתי את בני להקריב את עצמו למען אללה... חי אללה, הלוואי והייתם רואים כיצד בני פלסטין בוכים מתוך רצון לקיים ג'יהאד למען אללה ולבצע פעולות של מות קדושים לא מתוך יאוש מהחיים, כפי שיש הטוענים, אלא מתוך תקווה לחיים טובים יותר. הם משלמים בחייהם כדי שיחיו אחרים. במות בנינו יש חיים לאחרים, חיים לאסלאם, וכבוד לאסלאם..."
סוגים שונים של פיגועים
סרי נוסייבה: "בשעה שהקשבתי לדברי האחות אם נידאל, עלה בזכרוני הפסוק הקוראני 'גן העדן מצוי תחת רגלי האמהות'. כל הכבוד לאם הזו, לכל אם פלסטינית, ולכל לוחמת ג'יהאד פלסטינית על האדמה הזו...
כל מעשה במסגרת ההתנגדות צריך להיות נתון לבחינה בהתאם לשאלה האם הוא מועיל או מזיק. קיים צורך שנגיע כולנו להסכמה ואני סבור שאנו מסכימים כל כך שכולנו תומכים בהתנגדות לכיבוש ועל כך שאין חיים תחת הכיבוש ושלעם הפלסטיני, ברובו, יש נכונות גבוהה להקרבה עצמית כדי להשיג את החירות, את העצמאות להשיב את הכבוד. על כך קיימת הסכמה.
ישנם סוגים שונים של התנגדות. קיימת התנגדות מזויינת וקיימת התנגדות לא מזויינת שגם היא לגיטימית. עשויה להיות התנגדות עממית המונית שהעם הפלסטיני נקט בה במשך שנים ארוכות של הכיבוש. במסגרת ההתנגדות המזויינת ישנם סוגים. במסגרת ההתנגדות החמושה קיימת התנגדות רגילה שיכולה להיות בה התקפה ומגננה ויכול להיות בה מות קדושים. זהו סוג של מות קדושים שהוא הגנתי כמו הגיבורים שמתו מות קדושים בהגנה על אדמתם ועל מולדתם במחנה הפליטים ג'נין לדוגמא. זהו מות קדושים הגנתי...
לעומת זאת, קיים מות קדושים התקפי. לדעתי גם במות הקדושים ההתקפי ניתן להבחין בין מבצע פעולת מות קדושים התוקף מטרות צבאיות לבין זה התוקף מטרות אזרחיות. במודעה שלנו אנו התייחסנו לסוג האחרון הזה, לפעולות המזויינות של הפיצוצים. אנו הפנינו קריאה ואני רוצה להדגיש שלא גינינו ולא פנינו לרטוריקה רגשנית. פנינו כאחים כדי ליצור דיאלוג, כדי שתהייה הערכה בה ישתתפו כל האינטלקטואלים וכל הנוגעים בדבר... כדי לבחון את התועלת ואת הנזק ממעשים אלה נגד אזרחים בתוך ישראל..."
