כללי

מפקדי החמושים הפלסטינים במחנה הפליטים ג'נין מספרים על ימי הלחימה

 

כלי התקשורת הערביים שמים דגש רב בימים האחרונים על "מעשה הטבח" שלטענתם ביצעה ישראל במחנה הפליטים ג'נין. במקביל, התפרסמו בכלי תקשורת ערביים במהלך ימי הלחימה ואף בימים שחלפו מאז הסתיימה, עדויות של מפקדי הפלגים הפלסטיניים במחנה הפליטים ג'נין שסיפרו על הלחימה הקשה שהתנהלה בו.

 

הלחימה בצבא הישראלי

מפקד 'גדודי עז אל-דין אל-קסאם' של ה'חמאס' במחנה הפליטים ג'נין, השיח' ג'מאל אבו אל-היג'א, סיפר בראיון לאתר האינטרנט של ה'חמאס' כי אנשי הפלגים השונים "בשיתוף מתנדבים מקרב כוחות הביטחון הפלסטיניים" נערכו לפלישה הישראלית מראש.[1]

 

בשיחת טלפון לערוץ הטלוויזיה הקטרי, "אל-ג'זירה", הרחיב השיח' אבו אל-היג'א על הלחימה הקשה: "[הנחנו] מטעני נפץ בכבישים ובבתים, יש הפתעות [המחכות] לכוחות הכיבוש, יש היתקלויות בכמה מקומות בין המוג'אהדין לבין כוחות הכיבוש... כוחות הכיבוש בורחים מבועתים מתוך מחנה ג'נין אבל הם מסלימים בכך שהם משתמשים בטרקטורים, במטוסים ובטנקים נגד המחנה. האמת היא שהעימות מתנהל משכונה לשכונה במסגרת לוחמת גרילה. המוג'אהדין משתמשים ברובים אוטומטים, מטעני נפץ, ורימוני יד..."[2]

 

היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-שרק אל-אוסט" ציטט מדברי השיח' אבו אל-היג'א שאמר כי "הכוחות הלוחמים מכל הפלגים במחנה צוידו בחגורות נפץ וברימונים".[3]

 

לשבועון הירדני "אל-סביל", אמר אבו אל-היג'א כי "המוג'אהדין הצליחו להטיל מצור על יותר מתשעה חיילים ציוניים בתוך אחד הבתים והם תקפו אותם באמצעות רימוני יד ופצצות, עד שהבית כולו עלה באש על חיילי הכיבוש שהיו בתוכו. עדי ראייה סיפרו כי כוחות הכיבוש הוציאו את החיילים כשהם מפוחמים ושרופים."[4]

 

גם מפקד 'הג'יהאד האסלאמי' במחנה הפליטים ג'נין, "אבו ג'נדל" - שלאחר שדווח על מותו בקרב נמסר כי שמו האמיתי חאזם אחמד ריחאן קבהא[5] - התראיין כמה פעמים במהלך הלחימה לערוץ אל-ג'זירה. באחת השיחות סיפר "אבו ג'נדל":

 

"זה היום השני ברציפות שכוחות הכיבוש הישראלים מנסים [להיכנס למחנה] בעזרת מסוקי אפאצ'י וטנקים אבל עמידתם האיתנה של הלוחמים שנשבעו מתחילת הקרב שלא יאפשרו [לצה"ל] להתקדם לעבר המחנה הזה מגנה על כבודה של האומה הערבית מתוך סמטאות מחנה הפליטים ג'נין. היו כמה ניסיונות להתקדם מכמה צירים, אבל הם נחסמו. האמת היא שהלוחמים שלנו עברו היום למתקפה, היום עברנו למתקפה. מפקד היחידה הישראלית נהרג הבוקר במרחק 50 מטר מן המקום שממנו אני מדבר אליך. אני, מפקד הקרב במחנה ג'נין, לקחתי לעצמי את השם 'השהיד אבו ג'נדל' משום שכל הלוחמים שמסביבי הם שהידים. האמן לי, יש ילדים המוצבים בבתים כשלצדם מונחות חגורות נפץ... היום אחד הילדים בא אלי עם ילקוט בית הספר שלו. שאלתי אותו מה אתה רוצה והוא השיב: במקום ספרים אני רוצה מטען נפץ כדי לתקוף..."

 

כשנשאל אבו ג'נדל עד מתי יוכלו אנשיו להחזיק מעמד מול הכוח הצבאי כשכל מה שיש להם זה נשק קל, הוא השיב: "לא. לא נכון. יש לנו את נשק ההפתעה. יש לנו את נשק הכבוד. יש לנו את הנשק האלוהי, נשק האל העומד לצידנו. יש לנו כלי נשק טובים משלהם. אני הוא בעל האמת ואני מטיל את יהבי על אללה בעוד שהם מטילים את יהבם על טנק."[6] 

גם השיח' אבו אל-היג'א סיפר כי "חלק מן הנערים עמדו איתן ומילאו את ילקוטי בית הספר שלהם במטעני חבלה"[7]. בהזדמנות אחרת, התקשה אבו אל-היג'א לתת הערכה של מספר הקורבנות הישראליים: "קשה לתת נתונים מדויקים ואנו לא יכולים להעריך את הקרב דרך ספירת האבדות של האויב אך הודאת האויב כי ישנם 24 הרוגים ו-130 פצועים מעידה על כך שהוא ספג אבדות רבות. הרשימה עליה הודיע צבא הכיבוש מכילה רק את שמות היהודים [שנהרגו] ומתעלמת משמות ההרוגים הדרוזים ומחיילי לחד [הכוונה לצד"ל] אשר השתתפו בכל הפלישות בעבר ו[ישתתפו] גם בעתיד. ההערכה שלנו היא שהאבדות שספג האויב גדולות בהרבה."[8]

 

היומון "אל-שרק אל-אוסט" דיווח כי בג'נין פוצצה עצמה בקרב חיילים ישראליים אישה פלסטינית בשם אלהאם עלי דסוקי, הרגה שני חיילים ופצעה שישה. העיתון דיווח מפי מקור ב'גדודי חללי אל-אקצא' כי אלהאם "הלכה בדרכו של נאצר עויס" שלטענת העיתון פוצץ עצמו בפני חיילים בשכם.[9]  ואולם, עויס, מפקד 'גדודי חללי אל-אקצא' של ה'פתח' בשומרון, נעצר כמה ימים לאחר מכן ונראה כי הדיווחים על מותו בפיגוע ההתאבדות, היוו ניסיון להקל על הימלטותו.

 

ג'מאל חויל, ממפקדי 'גדודי חללי אל-אקצא' במחנה ג'נין אמר ל"אל-חיאת" ש"ארבעה חיילים ישראלים נהרגו ו[הפלסטינים] השתלטו על הנשק האוטומטי שלהם. צעירי מטעני הנפץ גם השביתו ארבעה טנקים ישראלים."[10]

 

ראיד עבאס, לוחם ב'חזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין' במחנה הפליטים ג'נין אמר ליומון הלונדוני "אל-חיאת" כי "כל הלוחמים נשבעו להילחם עד לסוף". לדבריו, אין לנו ברירה אלא להילחם וזוהי החלטה שקיבלו כל הלוחמים. הדיבורים על כניעת לוחמים אינם נכונים כלל. אם זה היה נכון, כיצד נהרגו שני חיילים ישראלים ביום שני בבוקר? אנו מעריכים כי האבדות שלהם גדולות בהרבה ממה שהם מכריזים. מתנהלים קרבות בינינו לבינם ממרחק קצר ביותר. הם נכשלו בכל הניסיונות שלהם להתקדם והלוחמים שלנו מפוצצים את עצמם בפניהם ושותלים מטעני נפץ בכבישים. המצב קשה ביותר. חיל האוויר [הישראלי] ממשיך בהפצצות. לפני כמה רגעים הם שיגרו כמה טילים שגרמו לשריפתם של בתים רבים." [11]

 

כל הדוברים הפלסטינים הדגישו את הכוונה להילחם עד למוות, גם בימי הלחימה האחרונים. השיח' אבו אל-היג'א, צוטט על ידי היומון אל-ביאן ממאע"מ: "לאחר הימים האלה של העמידה האיתנה וההתנגדות הנדירה מדגישים הלוחמים בג'נין את המוטו שלהם: אין כניעה – או ניצחון או מות קדושים. כוחנו בכך שאנו מוג'אהדין אמיתיים מול הנאצים החדשים."[12] מקורות פלסטינים שלא הזדהו הוסיפו ש"התחמושת של הלוחמים במחנה אזלה והם בחרו במות הקדושים. הם לוחמים בסכינים ובאבנים ומפוצצים את עצמם בפני חיילי הכיבוש."[13] גם חאג' עלי, ממפקדי 'פלוגות אל-קדס' של 'הג'יהאד האסלאמי', אמר שהתנגדות הפלסטינית מתעקשת להמשיך בלחימה העזה והיא לא תתיר לחיילי הכיבוש להשתלט על המחנה."[14]

 

אזרחים ולוחמים

כמה מן הדוברים הפלסטינים התייחסו לחלקה של האוכלוסייה האזרחית בלחימה במחנה הפליטים ג'נין. הדוברים השונים מסרו דיווחים סותרים בנוגע לעזיבת האוכלוסייה האזרחית. השיח' אבו אל-היג'א סיפר: "אפילו לנערים היה תפקיד משמעותי בהתקוממות. הם סירבו לצאת מן המחנה לפני הפלישה ורובם עכשיו עצורים על ידי כוחות הכיבוש... אף אחד לא נתבקש [על ידינו] להישאר או ללכת; לא פורסמה אף הנחיה על ידי הלוחמים לתושבים והברירה הושארה בידיהם. היה צורך שכמה מן הנשים תשארנה [במחנה] כדי להעניק שירותים ללוחמים. התנהגות התושבים היתה מעוררת כבוד, הם היו נחושים להישאר, לעבור את כל מה שעוברים המוג'אהדין ולהגיש להם שירותים.

 

...כאשר נגמרה התחמושת לחלק מן המוג'אהדין הם זינקו על הטנקים בניסיון לחטוף נשק מן החיילים שהתבצרו בטנקים. כתוצאה מכך, חלקם נקלעו לקרבות בידיים חשופות עם החיילים הציונים. חלק מן הנערים עמדו איתן ומילאו את ילקוטי בית הספר שלהם במטעני חבלה; חלק מן הנערים נשארו ארבעה ימים ללא אוכל או מים. למרות שהנשים ידעו את חומרת המצב, חלק גדול מהן העדיף להישאר כדי להכין אוכל למוג'אהדין, לסכן את חייהן בהבאת מים עבורם ולהרים את המורל, דבר שנתן עידוד רב לעמידה האיתנה."[15]

 

לעומת זאת, דוברים פלסטינים אחרים דיווחו כי מרבית האזרחים עזבו את מחנה הפליטים.

מפקד חמושי 'חמאס' במחנה ג'נין, ג'מאל עבד אל-סלאם, אמר כי הנשים, הילדים  והזקנים עזבו את המחנה ובכוונתם [של החמושים] להילחם עד לטיפת הדם האחרונה. [16] אדם אחר בשם 'אבו מחמד' דיווח לאל-ג'זירה מג'נין: "בכל פעם ש[צה"ל] מנסה להתקדם, נכונה לו הפתעה בדמות פיצוץ של אחד הבניינים המצויים בתוך מחנה ג'נין. אז הם חשים להציל את הגופות ואת הפצועים הישראלים, נסוגים, ומנסים לקדם את הטרקטורים הישראליים ההורסים בתים ללא אבחנה על ראשי בעליהם, בין אם הם מצויים בבתים ובין אם לאו. הם סילקו את מרבית האזרחים [ממחנה הפליטים], אבל עדיין יש מספר גדול של אזרחים בתוך המחנה."[17]

 

גם ראיד עבאס, לוחם בחז"ד במחנה הפליטים ג'נין אמר בנושא זה כי הישראלים "הרסו בתים רבים. הם מנסים להתנקם באזרחים. הצבא מפנה את [תושבי] המחנה בכוח כדי להצר יותר ויותר על הלוחמים."[18]

 

לעומת זאת, 'הג'יהאד האסלאמי' פרסם הודעה לפיה מפקדו בשטח, מחמוד טואלבה, מנע את עזיבת האזרחים מן המחנה. בהודעה, שפורסמה באתר האינטרנט של 'הג'יהאד האסלאמי' לאחר שנמסר כי טואלבה מלכד את ביתו ופוצץ אותו בשישה באפריל עם חיילים שהיו בתוכו, נכתב כי טואלבה "הכשיל את כל ניסיונותיו של הכיבוש לפנות את המחנה מתושביו כדי להקל על הריסתו מעל ראשי הלוחמים".[19]

 

הפקת לקחים ופיגועים עתידיים

השיח' אבו אל-היג'א עמד על הצורך להפיק לקחים מן הקרב במחנה הפליטים ג'נין לגבי העתיד: "אנו גאים [בקרב] ומקווים כי הוא ישמש מופת לשאר הערים כדי שתהיה [גם] שם הכנה חומרית ומוראלית לתושבים בעימות עם כל פלישה. אנו צריכים להפיק את הלקחים מהקרב הזה ואני מקווה כי העובדה שעשרות בודדות של לוחמים הצליחו לעמוד מול הצבא היהיר ביותר באזור תהווה לקח עבור הצבאות הערביים. על העמים הערבים ללמוד מהניצחונות הללו ולא להישאר שבויים בידי משטרים המונעים מהם את זכויותיהם הבסיסיות...

 

המחנה קיבל מכה קשה אך גם אם המכות היו ממיתות אותנו הן לא היו ממיתות את ההתנגדות [המזוינת]. אין זו אלא תקופה קצרה עד שהשורות יתמלאו [שוב], עד שדור חדש ייקח לידיו את ההתקוממות ויניף את הדגל מחדש. זוהי אינה המערכה הראשונה ולא האחרונה. עמנו לא ישקוט עד אשר יראה את אדמתו משוחררת ועצמאית."[20]

 

"אבו אחמד" מראשי 'גדודי חללי אל-אקצא' במחנה הפליטים ג'נין, אמר בשיחת טלפון לשבועון ה'חזבאללה', "אל-אינתקאד": "ההתנגדות הפלסטינית תבצע עוד פעולות כדוגמת פעולת מות הקדושים בחיפה כדי להדגיש את המשך קיומה ואת שמירתה על כוחה ויכולתה, למרות כל המכות. פעולת מות הקדושים של ענדליב טקאטקה [בשוק מחנה יהודה בירושלים] היא הוכחה ליכולתם של הגדודים להנחית מהלומות על הישות [הציונית] בכל זמן ובכל מקום... פעולות מות הקדושים הומצאו בימים בהם הציונים כבשו את הגדה המערבית ואין הבדל גדול בין הימצאותם בתוך הערים או מחוץ להן."[21]

 

דיווח דומה מסר מפקד נוסף של 'פלוגות אל-קדס' של הג'יהאד האסלאמי במחנה ג'נין, עלי צאפורי, לאתר האינטרנט של 'הג'יהאד האסלאמי' עוד בימים הראשונים של הלחימה:

 

"הכנו לאויב הפתעות שהוא אינו מצפה להן. אנו נחושים להשיב לו מנה אחת אפיים וללמדו לקח שלא ישכח... אנו נתקוף אותם בעומק, בירושלים, בחיפה וביפו ובכל מקום. אנו מקדמים אותם בברכה והכנו עבורם בית קברות מיוחד במחנה ג'נין. אנו נשבענו לשהידים שנטיל עוצר על הערים הציוניות וננקום כל טיפת דם שתישפך על אדמתנו הקדושה. אנו קוראים לחייליו של שרון לסרב לפקודותיו, משום שכניסתם למחנה [ג'נין]... לבירת מבצעי [פעולות] מות הקדושים תהיה, בעזרת אללה, הדבר האחרון שהם יעשו בחייהם".[22]

 

מנהיג ארגון 'הג'יהאד האסלאמי', ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, סיכם בראיון ל"אל-מנאר", ערוץ הטלוויזיה של החזבאללה: "הלוחמים במחנה [ג'נין] אמרו לנו שזהו קרב של פגע ללא ברח ואנו נלחם עד לטיפת הדם האחרונה ועד לכדור האחרון, וזה מה שהם עשו. האויב הציוני חושב שהוא יוצר לנו מצדה פלסטינית – כלומר שאנו בחרנו להתאבד – אך אנו אומרים לו שהוא טועה. אנו איננו יוצרים מצדה פלסטינית, אלא כרבלאא פלסטינית שתחיש את המצדה היהודית השניה... עד שהישות הציונית תפסיק להתקיים... היום מחנה ג'נין לא הושמד אלא נולד מחדש..."[23]

 

---