מאמר בסעודיה משבח את המתאבד במלון פארק ואת המתאבדת בירושלים
היומון הסעודי אל-ג'זירה פרסם את מאמרו של בעל הטור ד"ר ח'ליל אבראהים אל-סעדאת המשבח את עבד אל-באסט עודה, המחבל שפוצץ עצמו ערב פסח במלון פארק בנתניה ורצח 27 ישראלים ואת הנערה איאת אל-אח'רס אשר פוצצה עצמה בפתח סופרמרקט בירושלים ורצחה שני ישראלים. כך כותב אל-סעדאת:
"מי יתן ואללה ירחם עליך, הו עבד אל-באסט עודה, לוחם הג'יהאד, השהיד, הגיבור השקט, המסתנן באלגנטיות והמדבר בעליזות. הגנת על דתך, מולדתך ובני עמך. לא יחסת חשיבות ל[אף] פסגה ערבית, לא ציפית להסכמים בינלאומיים, לא עקבת אחר ראיונות טלביזיוניים ולא עצרת מלכת לנוכח תגובות ערביות ובינלאומיות מתות אשר אינן מעלות ואינן מורידות דבר.
במלוא האומץ, הנכונות לג'יהאד והאמונה שמילאה את ליבך ביצעת את המוטל עליך והקרבת את נפשך הטהורה למען דתך ומולדתך. הטנקים הישראלים לא הטילו בך מורא, הצבא הישראלי החמוש מכף רגל ועד ראש בכל סוגי הנשק המודרני לא הזיז שערה משערות ראשך, ראש הממשלה של המדינה התוקפנית הזו אשר כובשת את אדמתך ומולדתך לא הפחיד אותך, המודיעין הישראלי המומחה בריגול טרוריסטי ומשתפי הפעולה הבוגדים לא חשפו אותך.
לא יכולת לסבול את ההרג, ההרס וההגליה שמבצע הצבא הציוני סמוך לכינוס הפסגה הערבית בעוד אתה יודע משכבר כי הציונים אינם מכבדים אמנות, הבטחות והסכמים
ומבינים רק את שפת ההתנגדות והג'יהאד. אתה התקוממת כמו יתר אחיך לוחמי הג'יהאד, לקחת את העניינים לידך ולא חיכית לסיוע ערבי או בינלאומי שיתכן ולא יגיע לעולם, ובמידה ויגיע, לא יהיה יותר ממילות גינוי ודרישה.
מי ייתן ואללה ירחם עליך הו אהוב האומה הערבית, הו עבד אל-באסט, עוררת את התקווה כאשר החלה להתפוגג, החזרת את החיים כאשר החלו לגסוס, החיית את הגאווה, העוז, האבירות וההקרבה הערבית כאשר החלו למות והכאבת [לאנשים] כאשר החלו להתרפק, לחגוג ולשיר על שרידי גופות הילדים הנערים והאמהות בני עמך. נכנסת בשקט, באמונה ובביטחון שאללה השרה עליך. למרות כל המכשולים, הביצורים והאמצעים הביטחוניים הגעת, התישבת ליד אחד השולחנות, דיברת, סיפרת כמה בדיחות וצחקת עמם אח"כ אללה גזר עליך את מות הקדושים. איזה מעשה גבורה, איזה אומץ לב ואיזה כוח שכמעט ואין דומה לו על פני האדמה !
מי יתן ואללה ירחם עליך, הו איאת אל-אח'רס, יצאת מביתך לדרך מות הקדושים וגן העדן. משפחתך לא ידעה לאן פניך מועדות ולא ידעה כי בחרת בדרך מות הקדושים. לא היה דבר שימנע זאת [מבעדך] למעט רצונו של אללה שכבר העניק לך את המעלה הגבוהה הזו. לא חיכית להחלטות של פסגות ערביות [כלשהן] ולא צפית לתגובות ישראליות חיוביות או שליליות בשל הידע המוקדם שלך כי התגובה הישראלית תהיה באמצעות טנקים, נגמשים, כדורים ומצור... הלכת במלוא הנחישות, הרצון והכוח אשר נדיר למצוא כמותם ואף בלתי אפשרי שימצאו בקרב נערה בת 16...
לא שאלת בעצת ממשלים אמריקאיים, צרפתיים או רוסים ולא ביקשת מהם אור ירוק או אדום אלא ידעת כי ידו של אללה מעל הכל, כי הקרבת הנפש היא סוג הג'יהאד הנעלה ביותר וכי המקריב מגיע לרמות הגבוהות ביותר של גן העדן. לא התפתית על ידי חיי העולם הזה ולא שמחת בהם הו אהובת האומה הערבית בת 16 האביבים. הנישואים היו לפניך, שכן את נערה מאורסת המצפה לסיום הלימודים כדי להתחתן, אלא שאת בחרת באללה, בגן העדן ובמות הקדושים. לימדת את האומה הערבית שיעור שכמעט ולא נלמד באוניברסיטאות ובבתי הספר ובמהלכו נפחת את נשמתך בשעה שהחלה להיחנק ועוררת תחושות שהחלו להיעלם...
הרמת את הראשים גבוה וסיפרת לעולם העושק והמשוחד לטובת הציונות שנערה צעירה הסתננה בתוך החברה הישראלית למרות הכתר הביטחוני ההדוק וזעזעה אותה זעזוע עמוק ללא טנק, טיל או רובה אלא [רק] באמצעות נפשה הקטנה והטהורה. את אומרת לנו 'אל ייאוש, הדבר פשוט יותר ממה שאתם חושבים, התמלאו באמונה באללה, בבקשת הג'יהאד ומות הקדושים'.
מי יתן ואללה ירחם עליכם הו עבד אל-באסט, איאת וכל לוחמי ולוחמות הג'יהאד. אנו מבקשים מאללה שהמלאכים יקבלו את פניכם כפני השהידים הצדיקים ומבקשים מאללה שיעניק לכם את המעלות הגבוהות של גן העדן."[1]