המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת על "שיר האהבה" של קופי ענאן לישראל
1/6/1999

                     ביקורת על נאום קופי ענאן במלאת 50 שנה לחברות ישראל לאו"ם

 

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס':

 

"מערכת הבחירות ב'ישראל" הסיטה את תשומת ליבנו משיר האהבה הפתאומי שזימר מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן למען "ישראל"!!

 

זאת לרגל האירוע בו הגישה "ישראל" אבן כמתנה לאו"ם לציון 50 שנה להצטרפותה לארגון. למען האמת, הארגון הבינלאומי הזה "שמח שמחה גדולה" באבן זו אותה הגיש אריאל שרון, ואפילו הניח אותה במקום בולט באחד הפרוזדורים שבין אולם מועצת הביטחון לאולם העצרת הכללית, בחירה שאיננה חסרת משמעות...

 

אבן המתנה מהווה תזכורת לכולם. זאת משום שחרוטים עליה סמלי פולחן דתי יהודי ש[הישראלים] טוענים שהם מן המאה הרביעית ושהאבן היתה באחד מבתי הכנסת היהודים בגליל!!

 

מה שמפליא ומדהים יותר בעניין זה הן הצהרותיו של ענאן כאשר קיבל את האבן: 'שערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם - הם ערכי האו"ם, והמטרות אותן שואפת "ישראל" להגשים השלום, הביטחון ושימת קץ לפחד ולאי היציבות -  הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן למען כל העמים.

 

אוי ואבוי.. מטרות האו"ם הן אותן המטרות של "ישראל"? או אולי האו"ם של ענאן נמצא בעולם אחר? ו"ישראל" שעליה הוא מדבר היא ישראל שונה מזו שאנו מכירים?

 

האם ערכי האו"ם הפכו להיות השלטת כיבוש בכוח, גזילת זכויות, גירוש העמים ממולדתם, הנהגת הגזענות והמלחמה הבין עדתית, זלזול בחוק הבינלאומי ואי כיבוד הסכמים ואמנות וכו' וכו'...

 

האם שכח המזכיר הכללי של האו"ם את עשרות ההחלטות שהוציא הארגון שהוא עומד בראשו ואשר גינו את "ישראל"? האם לא שמע על העלבונות שהטיחה "ישראל" עצמה באו"ם הן בכך שהתעלמה מהחלטותיו ולא נענתה לדרישותיו והן בכך שסירבה לקבל את נציגיו האישיים של מזכיר האו"ם [שהתכוונו] לחקור תלונות נגד מעשי ישראל בשטחים הכבושים?

 

האם לא שמע ענאן על מחנה האו"ם בקאנה? ועל מה שאירע לחייליו ב[מבצע] "ענבי זעם"? האם  לא חש, ולו פעם אחת, בנקיפות מצפון נוכח העיקשות הישראלית הנתמכת בווטו אמריקאי?

 

ניתן להסביר את הצהרותיו של ענאן רק באחד משני ההסברים הבאים:

 

או שהאיש חש בהתקרב מועד תום כהונתו והוא נסוג מדברים שאמר בעבר כי לא יציג את מועמדותו בשנית לתפקיד ודי לו בתקופת כהונה אחת, ולאור זאת החל להכין את הקרקע לתקופה החדשה ואין לו [ברירה] אלא לפרוט על המיתר היהודי. זאת במיוחד נוכח העובדה שהוא הגיע לתפקידו על חורבות קודמו אשר נפגע בכדורים יהודים.

 

או שהוא דיבר מתוך פיזור נפש... [והדבר משקף] את מצבו של האו"ם ולאן הוא הדרדר בתקופת הרודנות האמריקאית [עליו] וההגמוניה שהיא מבקשת להטיל על העולם, כשהיא מנצלת לשם כך את האו"ם ואת ארגוניו, תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי."[1]

 



[1] אל-קדס (רש"פ), 25.5.1999