עלילת דם נוסח סעודיה: היהודים משתמשים בדם ילדים לאוזני המן בפורים
ד"ר אמימה אחמד אל-ג'לאהמה, מאוניברסיטת 'המלך פיצל' באל-דמאם שבסעודיה, פרסמה מאמר ביומון הסעודי "אל-ריאד", תחת הכותרת "חג הפורים – Purim" ובו כתבה:
"בחרתי לדבר היום על החג היהודי "פורים", משום שהוא קשור לחודש מארס. כידוע, בחג זה יש מנהגים מסוכנים שאין ספק שהם יטילו עליכם חלחלה ואני מתנצלת אם קורא כלשהו יפגע בשל כך.
בחג זה, חייב היהודי להכין מאפה מיוחד מאוד שהמילוי שלו אינו רק יקר ואינו רק נדיר – למעשה, הוא אינו קיים כלל בשווקים המקומיים והבינלאומיים. למרבה הצער, לא ניתן לוותר על המילוי או להחליפו באלטרנטיבה שתשמש לאותה המטרה. בחג זה, מחויב העם היהודי להשיג דם של בני אדם כדי שאנשי הדת שלהם יכינו את מאפה החג. במלים אחרות, לא ניתן לקיים את המנהגים כנדרש, אם לא שופכים דם אדם!!
לפני שאכנס לפרטים, ברצוני להבהיר כי שפיכת דם אדם על ידי יהודים לצורך הכנת המאפים של חגיהם היא עובדה המבוססת מבחינה היסטורית ומשפטית, בכל שלבי ההיסטוריה האנושית. היתה זו אחת הסיבות העיקריות לרדיפות ולהגליה שהיו מנת חלקם באירופה ובאסיה בזמנים שונים.
חג זה מתחיל בצום החל ב-13 בחודש מארס, על פי דרכה של אסתר היהודיה שנדרה לצום. החג נמשך ב-14 במארס ובמהלכו לובשים היהודים מסכות ותחפושות בסגנון הקרנבל ומרבים לשתות אלכוהול, לזנות ולנאוף. חג זה התפרסם בקרב ההיסטוריונים המוסלמים בשם 'חג המסכות'.
מי היא אסתר ומה הסיבה לכך שהיהודים מקדשים אותה ופועלים על פי דרכה – את זאת אבהיר במאמרי ביום שלישי הבא, בעזרת אללה. היום, ברצוני לספר לכך כיצד הם שופכים דם אדם כדי להשתמש בו למאפה של החג שלהם. שפיכת הדם נעשית בדרך מיוחדת. מהי דרך זו?
בחג זה חייב הקורבן להיות נער בוגר שכמובן, אינו יהודי: כלומר, נוצרי או מוסלמי. את דמו לוקחים ומייבשים לגרגרים. את הגרגרים האלה מערבב איש הדת בבצק של המאפה וניתן לשמור אותם גם לחג הבא. לעומת זאת, בעת השחיטה של חג הפסח, עליה בכוונתי לכתוב באחד הימים, יש להשתמש בדם של ילדים נוצרים ומוסלמים שגילם אינו עולה על עשר שנים ואיש הדת יכול לערבב את הדם [בבצק] לפני או אחרי הייבוש.
הבה ונבחן את דרך שפיכת דמם של הקורבנות. למטרה זו משתמשים בחבית-מחטים שהיא מעין חבית שגודלה כגודל גוף האדם ונעוצות בכל צדדיה מחטים חדות ביותר, הדוקרות את גופו של הקורבן מרגע שהוא מונח בחבית. מחטים אלה עושות את המלאכה הנדרשת ודמו של הקורבן נוזל ממנו באיטיות רבה. כך, סובל הקורבן מעינויים קשים, עינויים הגורמים עונג ליהודים הערפדים, המקפידים לעקוב אחר פרטי הפרטים של שפיכת הדם, בהנאה ובאהבה שקשה להבינה.
לאחר התצוגה הברברית הזו, לוקחים היהודים את הדם השפוך בבקבוק שהוצב בתחתית [חבית-המחטים] ואיש הדת היהודי גורם לבני דתו אושר מושלם ביום חגם בעת שהוא מגיש להם את המאפה שבו התערבב דמם של בני האדם.
קיימת דרך אחרת לשפוך את הדם: ניתן לשחוט את הקורבן כפי ששוחטים כבש ולאסוף את דמו במיכל. ניתן גם לחתוך את ורידיו של הקורבן בכמה מקומות ולתת לדמו לזרום מתוך גופו. דם זה נאסף בקפידה רבה – כפי שכבר ציינתי – על ידי ה"רב" שהוא איש הדת היהודי, השף המתמחה בהכנת סוג זה של מאפים.
המין האנושי מסרב אפילו להסתכל על המאפים היהודיים, שלא לדבר על הכנתם או אכילתם!"[1]